על משובים בחינות ותובנות
על משובים בחינות ותובנות

על משובים בחינות ותובנות

בלהה כהן

היתה מדריכה פדגוגית 25 שנים בסקטור הערבי, מטעם משרד החינוך. היום היא מרצה במכללת בית ברל

 

הערות על מאמרו של אמנון ורנר "מיומנו של פדגוג מתוסכל", "פנים" מספר 15.

 

מעיון במאמרך נראה לי שאתה רואה ברוב הסמינריסטים טעוני טיפוח ממוצא מזרחי, כדבריך: "בכיתה יש יותר מדי פרחי הוראה שלא ניכסו לעצמם דבר מהתרבות המערבית, לא מוסיקה, לא ציור...". לידיעתך, גם מזרחיים אוהבים מוסיקה, אבל אחרת.  ובכלל, אני מציעה שלא ננופף במה שחסר לאחר, אלא נעריך מה שיש ונחנך "לחשיבה ביקורתית". מוטב שנתקן טעות, כי לא בטוח שבהליכה סחור סחור מגיעים הסטודנטים לתשובה הנכונה בעצמם.

אני עצמי נמנית, לפי ההגדרה, עם אוכלוסיית טעוני טיפוח. אני בת למשפחה מרובת ילדים (עשרה), אב שלמד רק ארבע שנים, אבל היה חכם מאוד, ואם ללא כל השכלה פורמלית. גרנו בחדר אחד.  אני יכולה לציין בגאווה ובהכרת תודה עמוקה להורי ז"ל, שהם איפשרו לכל עשרה הילדים להיות אקדמאים. לזכר הורי אני מתנדבת במועדון רוטרי מודיעין ונותנת חסות לערב גאלה שמוקדש לגיוס תרומות ולחלוקת מלגות לתלמידים וסטודנטים.

בית ללא ספר עדיין אינו המכשול. ובעניין מידת הבגרות, יש שתובנת האדם זוכה לתאוצה באיחור.  כל השנים למדתי לחקות ולשנן חומר. רק באוניברסיטה העברית בירושלים, אצל פרופסור לאה אדר, שנקטה בשיעוריה "שאלות פתוחות", התפקחתי. עד אז למדתי ולימדתי בחריצות, ומתוך הכנות מדוקדקות, והצלחתי. אבל כאשר התובנה שלי קיבלה תאוצה יתרה נוסף ממד הפיקחות. צריך לתת הזדמנות לאלה הדבקים בכוונה להיות מורים. מסופקני אם לכל המורים יש התובנה שעליה אני מצביעה. גם אני חושבת כמוך שיש לעבוד בשיטת "השאלות הפתוחות", ולתקן את שגיאות תלמידינו.

ב"משוב" סיכמו את השיעור שלך כ"נחמד", אצלי סיכמו אותו כ"מצוין", "מומתאז", ולא הוסיפו יותר מזה, עד שדובבתי אותם. כתבת ש"הם חוששים מכל צל של ביקורת". כאשר ערכתי משוב תמיד מצאתי את הסטודנטים שלי מתגוננים, גם לאחר שחזרתי ואמרתי שהמשוב נועד לפתח את ההבנה ולשפר את הלמידה.

במאמרך אני קוראת כי אתה מנהל משוב, ובנקודה מסוימת אתה מרפה, ככתוב : "את ההסבר המטופש כבר לא כתבתי, והמשוב.. נפח את נשמתו... הייתי בבעיה". לי היו כיתות מאוכלסות, לפעמים הדרכתי 40 סטודנטים וסטודנטיות בו זמנית. התרוצצתי בין כמה כפרים ערבים ביום אחד. צפיתי בכמה שיעורים בכל יום של עבודה מעשית. הביקור בשיעורים היה חשוב לסטודנטים שלי, הם רצו להראות לי עד כמה הם "מצוינים".

אמנם, הביקורים הרבים שלי היו "קצרים ושטחיים", אבל ידעתי לבטח שהסטודנטים תמיד יבואו מוכנים לשיעורים, וזה כבר היה הישג. על כן גם לא יכולתי לתת משוב אינדיבידואלי, ולכן המשוב שלי התנהל במסגרת קולקטיבית, באותו בית ספר או באותו כפר. הסטודנט נותן השיעור חיווה דעתו וציין נקודות חיוביות ושליליות שעשה בשיעורו. בן הזוג עשה כנ"ל. ואז התחיל התפקיד  שלי, לנבור ולהעלות נקודות שלא היה להן מענה הולם בשיעור.

קודם נתתי את רשות התגובה למי שהעביר את השיעור, ואחר כך דיברנו על אותם מקרים קשים שמלמדים על הכלל. הצבענו על חלופות. גם לי היתה פה בעיה. הסטודנטים היססו להעביר ביקורת על חבריהם, והייתי צריכה לעמול קשה כדי לדובב אותם. אבל כשכבר הבינו שטובת העניין מחייבת ביקורת, השגתי התייחסות עשירה ומגוונת במשוב.

תמיד התחלתי בצדדים החיוביים, לא רק כדי "ללטף", אלא  גם כדי להדגיש אותם וגם כדי שאחרים ילמדו מהם.  אחר כך עברתי לביקורת. כמובן, בעקבות שיעור מבחן או שיעור גרוע במיוחד המשוב ניתן באופן אינדיבידואלי.  גם לימדתי תורת ההוראה באותה כיתה, ופעמים רבות עשינו טרנספר במשוב מן התיאוריה למעשה, ולהפך. אחרי כל דיון נתבקשתי לומר מהו הציון שאתן על השיעור ותשובתי היתה שהתלמידים כבר נתנו ציון "מצוין" לעצמם, ואם התחרטו בינתיים, אפשר לתת ציון יחד אחרי המשוב.

באשר לסטודנט פורש, גם אצלו תיתכן "התפתחות מאוחרת", וייתכן שהמערכת הפסידה מורה. אני רוצה לספר כי בכיתתי בסמינר למדה סטודנטית ממשפחה משכילה, ללא בגרות. הישגיה בלימודים, גם בסמינר, היו חלשים. כשעבדה בהוראה, ביקרתי  בשיעור שלה ללא הודעה מוקדמת, והתעניינתי בה. והנה, הממונים עליה סיפרו על הצלחתה הרבה. הגדירו אותה כמורה חרוצה, אחראית, מלאת חיבה וכבוד לתלמידיה. בית הספר סומך עליה וגאה בה. ייתכן שהיא טרם קיבלה הסמכה להוראה, בגלל הציונים.

*

בעניין "הבחינות". אני תומכת בבחינות ולא בעבודות. על עבודות ורפרטים לא הייתי סומכת, משום שהסטודנטים "מגרדים" חומר מוכן, מעתיקים, מבקשים מבני משפחה לכתוב להם את העבודה. ובעידן האינטרנט האפשרויות להשיג חומר מוכן גדולות. אני בעד השתתפות פעילה בכיתה. אבל הזמן קצר והחומר רב, ובלתי אפשרי להסתמך על קריטריון זה. לבחינות הסטודנטים אמנם מתכוננים "ברגע האחרון", וכשם שהחומר נקלט מהר הוא נפלט מהר, אבל את החומר הם לומדים בעצמם והתשובות הן שלהם. אין תחליף טוב יותר לבחינות. מה גם שמפאת הדחיסות אין לסטודנטים זמן לחזור ולהתכונן לכל שיעור, והבחינה מאלצת אותם להתכונן. התמודדות כזאת טובה משינון ומהעתקה.

בעניין ה"עונש", אני מזועזעת מהעמדת תלמיד בפינה. עונש כזה הוא  גופני ונפשי, ואסור לנקוט אותו. בסקטור הערבי נוקטים גם עונשים גופניים. בדיון משותף אני נעזרת בספרו של פרופסור צבי לם, "ההגיונות הסותרים בהוראה", ומביאה להם את ההקבלה הבאה:  "אתה, המורה, גדול הממדים, המשכיל, בעל העמדה והסמכות, לפניך עומד ילד קטן וחסר ישע, האם אינך מסוגל לעורר בו מוטיבציה ללמוד? אתה צריך להשפילו ולהכאיב לו בשביל להכניעו? כיצד ילד קטן מצליח להשכיח ממוחך כל אשר למדת בסמינר?"

במאמרך אני מוצאת שאתה רוצה לעורר את הקוגניציה אצל הסטודנטים שלך, אבל יש גם "התחמקות" שלך מתיקון שגיאותיהם, כי אתה סומך עליהם שיחפשו את התשובה הנכונה. הם לא מתאמצים ולדעתי לא צריך "להשאירם" בטעותם. למשל, בנושא "ירושלים נקבעה...בתנ"ך" אינך מתקן, אלא אומר כי "המשוב גסס...נפח נשמתו";  במו"מ על ציון אתה כותב: "בעצב צפיתי בה...כפי שחוזרים מהשוק לאחר יום קניות מוצלח". השוק והבזארים הם דברים מרכזיים בחיינו, וכל עוד הציון הוא דרך להערכה והצלחה אינני רואה פסול במו"מ.

כשסטודנטית "משתטחת על קבר צדיק...וכוחו עובר אליה", אתה אומר "אמונה  תמה וכנה... ורבים וטובים גם מאמינים".  ועוד, שהיא "לא איפשרה לי להמשיך בשיחה מעמיקה יותר". מדוע? הרי ניצבה לפניך ההזדמנות לעורר את הקוגניציה של הסטודנטית, אבל אתה השארת אותה "באמונה התמה" שלה. אתה טוען שכדי להבין ולנתח, ובעיקר לשפוט, "צריך ללמוד". אנחנו המורים מצווים ללמד.

ולסיום אומר לך כי נהניתי מאוד ממאמרך. הוא דן בדברים הבסיסיים בעבודת המדריך הפדגוגי, ואתה מציג את דבריך בצורה מעמיקה ומרתקת. לי נתת הזדמנות להביע דעה על העבודה שעשיתי שנים רבות. התלבטויותיך היו גם מנת חלקי כל השנים, אני גם מעריכה את ההשקעה שהשקעת בחשיפת דרך עבודתך כמדריך פדגוגי.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד