נצחונה של "השפה הנחותה"
נצחונה של "השפה הנחותה"

נצחונה של "השפה הנחותה"

פרופ' אליעזר בן-רפאל

מלמד בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב

 

החרדים החיים בישראל הטיפו תמיד להחרים את העברית לטובת היידיש, אך היא הלכה והתעצמה בקרבם, והפכה לסימן ההיכר שלהם, המבדיל אותם מהחרדים בכל מקום בעולם. נראה שלמרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים הקוטביים, נתונים החרדים במעין "כוח התחברות" אל החברה הישראלית.

 

היהדות החרדית בישראל, המהווה כ -8% מאוכלוסייתה, היא קבוצה הומוגנית מאוד מבחינה חברתית ופוליטית, והיא בולטת בייחודה על רקע הצביון החילוני-מודרני של רוב האוכלוסייה. הממסד הישראלי מאופיין מאז ומתמיד (אף כי בפחות נחרצות בשנים האחרונות) בגישה הדורשת מכל קבוצה יהודית לאמץ דפוסים "ישראליים" של יהדות, כבסיס לגיבוש חברה יהודית לאומית מאוחדת. הפרספקטיבה הזו הצדיקה בעבר את תחיית השפה העברית והוצאתה מספרי הקודש, מעשים שהיו יסוד ההתהוות של התרבות הישראלית. ואולם פרספקטיבה זו לא יכלה להיות מופנית אל הציבור החרדי. הציבור הזה התנגד לרוב, מאז ראשית צמיחת הציונות, להקמת מדינה יהודית על אדמת הקודש בטרם הגאולה המובטחת, לא כל שכן מדינה חילונית. הממסד נטה תמיד להכיר בייחוד ובנבדלות של הקהילה החרדית בישראל, וראה בה מעין נציג של היסטוריה שיש להשלים עם כך שלא נעלמה לחלוטין.

בישראל המשיך המגזר החרדי, מובל בידי מנהיגיו ומפלגותיו ומושתת על נורמות ומנהגים מסורתיים משלו, לראות בקיום מדינה יהודית חילונית סכנה חמורה להתבוללות קולקטיבית של היהודים בכלל עמי העולם. כך אמרו רבים מרבני הציבור הזה. כדי להיווכח בכך די לקרוא את מודעות הקיר בחוצות השכונות החרדיות. הרבנים סברו שהכרחי לשמור על מה שמייחד את "הקהל הקדוש" שלהם לעומת הציבור החילוני. זה התבטא בין היתר בביגוד ובשמירה על היידיש, שפת הדיבור המסורתית של היהודים במזרח אירופה.

על רקע כל אלה מבקש המחקר שלנו, שהתמקד בלשון ובפעילות השונית, לבחון אם מבחינה זו אמנם ממשיכים החרדים הלכה למעשה לקיים אותו יחס למדינת ישראל ולרוב החברה הישראלית. האם אחרי שני דורות של קיום מדינה יהודית לא דתית, ובוודאי לא הלכתית, עדיין מתנכרים החרדים לחברה היהודית הסובבת אותם.  ואולם לפחות בתחום שחקרנו ראינו מציאות שונה מהצפוי.

                                           *

בני ברק היא עיר בגבולה המזרחי של תל אביב ובה כ -110,000 תושבים. היא נוסדה בשנת 1924, בידי קבוצת צעירים דתיים שרצו להיות לחקלאים. תחת זאת, בשל הקרבה לתל אביב, התפתחה בני ברק לעיר תעשייה, המתמחה בייצור מוצרי טקסטיל ומזון. לאחר מכן משכה העיר קהילות חרדיות ומיעוט של יהודים דתיים-לאומיים בעלי נטייה למודרניות. מספר הילדים בבני ברק מרשים (במשפחות רבות יש שמונה עד 12 ילדים), ומספר המוסדות החינוכיים, גני ילדים, בתי ספר יסודיים, בתי ספר תיכוניים, או ישיבות, הוא עצום.

ברחובות בני ברק שולטים הזקן והפיאות אצל הגברים, לובשי הקפוטה והשטריימל. עיון מדוקדק יותר בגרביים או בכובע יגלה סימנים ייחודיים המצביעים על השתייכות מוגדרת. אצל הנשים דורשת הנורמה חולצה ארוכת-שרוולים, חצאית ארוכה, גרביים צבעוניים, וכיסוי הראש בפיאה נוכרית או בצעיף.

עם המראיינים שלנו נמנו גברים ונשים; שום חרדי, גבר או אשה, לא יסכים להיחקר בידי אדם מהמין האחר. הנשאלים שלנו (21) היו בעיקר בגילים 69-50 (13), ומחולקים במספר שווה בין המינים (11 גברים). אחדים מהגברים (4) הם תלמידי ישיבה שתלמודם אומנותם, והיתר לומדים בישיבה לימודים חלקיים. ארבעה מהם  סוחרים והיתר (3) עובדים שכירים. כמעט כל הנשים (7 מהן) עקרות בית; אחת עבדה כמזכירה ושתיים כמורות.

המשתתפים במחקר לא נשאלו על עצמם, אלא על הקהילה החרדית בבני ברק ופעילותה הלשונית. ממצא ראשוני מצביע על תפוצתה הרחבה של היידיש בכל הקהילה, בקרב הגברים, וכנראה במידה פחותה גם בקרב הנשים. לשון זו, לדברי הנשאלים, שולטת ברבות מהישיבות העל-תיכוניות כלשון הלימודים, בנוסף ללוישן קוידש (עברית תנ"כית). זו גם שפת שיחות החולין בין גברים בוגרים בדרכם הביתה מבית הכנסת, ואף בביתם, כשהם מדברים על ענייני המשפחה. ואולם נאמר לנו גם שאין מתעלמים מהעברית כלל וכלל, והכל יודעים שפה זו.

הצעירים יותר דוברים עברית מושלמת. בדברם ברחוב עם חבריהם הם מעדיפים עברית על יידיש.  ביידיש הם משוחחים בישיבה. העברית של הנשים טובה מהיידיש שלהן בדרך כלל. גברים רבים לומדים תורה כל חייהם, ואילו תפקיד הנשים מצריך מעורבות גדולה יותר בהוויות העולם.

העברית המודרנית, בין שמבטאים אותה "עברית" ובין שמבטאים "עבריס", כהגייתה היידישית, אינה מזוהה בשום פנים עם לוישן קוידש. היא נחשבת שפת יומיום "וולגרית", נחותה במעמדה אף מיידיש. עברית יש ללמוד רק מפני שהיא שפת המדינה. כל עוד לא בא המשיח, מדינה זו איננה אלא גלות נוספת. יידיש נחשבת בבני ברק כשפה המייצגת את המשכיות החוויה היהודית, והיא משמשת אמצעי תקשורת חיוני בין יהודים בעולם. מעמדה שני רק למעמד לוישן קוידש. הדגשת הבידול הזה בין עברית עתיקה לעברית מודרנית, כך הבנו מהנשאלים, מביעה אצל החרדים את הבוז שהם רוחשים לציונות. הגדרת העברית המודרנית כלשון חילונית מאפשרת להם להשתמש בה לצורכי חולין, דבר שלפי אמונתם אסור בלשון הקודש ה"אמיתית".

וכך מתברר שעברית, יידיש ולוישן קוידש, משמשות אצל החרדים בנסיבות שונות לחלוטין.  י"ט, בן 36, מספר לנו:

"אני דובר עברית שוטפת וגם לוישן קוידש ויידיש שוטפות.  עם אשתי אני מדבר רק עברית, עם הוריי יידיש, עם ילדיי עברית. אבל אני מלמד אותם יידיש. בישיבה אני מדבר לוישן קוידש ויידיש. אני חושב שהעברית נעשית נפוצה יותר אצלנו, אבל יידיש ולוישן קוידש לא ייעלמו לעולם".

מ"ק, בן 30, שהוריו היגרו לישראל מהונגריה, מדווח:

"יידיש היא השפה העיקרית המדוברת בישיבה, ביחד עם לוישן קוידש, כמובן. מצד שני, אני מדבר עברית עם כולם, בכל הנסיבות. אני יודע גם הונגרית ומדבר הונגרית עם הוריי. בחסידות שלנו, רובנו ממוצא הונגרי, ואפשר לשמוע את השפה אפילו בישיבה. למדתי גם אנגלית; הייתי כמה פעמים בניו-יורק ובמונטריאול; שם אני מדבר יידיש ואנגלית".

א"ו, בן 28, יליד ישראל, הוריו מפולין; הוא לומד בישיבה וגם עובד באטליז של משפחתו:

"בחנות שלי אני מדבר יידיש. אני עצמי יודע היטב יידיש, עברית ולוישן קוידש. אני מדבר עברית עם חברים, עם אשתי ועם אנשים מהדור שלי. יידיש אני מדבר בהרבה מקומות, בעיקר בציבור, כמו בחנות או בישיבה. בלוישן קוידש אני משתמש בכל הזדמנות שאני יכול להוציא מהכיס את הספר או החוברת שלי ולקרוא משהו טוב".

ז"ק, בן 20, דור רביעי בישראל, לומד בישיבה כתלמיד מן המניין. גם הוא יודע את כל שלוש השפות (ומעט אנגלית):

"בעיניי, יידיש היא השפה העיקרית של החרדים, וחבל שהעברית זוכה לחשיבות רבה כל כך. אני חושש שבסופו של דבר, תחליף העברית את היידיש, ואני תומך ברבי שלי, שהוציא קריאה להפסיק לדבר עברית במשפחה ועם הילדים. אני עצמי מסכים לדבר עברית רק עם אנשים שאינם יודעים יידיש. עם זאת, אתה לא יכול להתעלם מכל האנשים סביבך, שהם חוזרים בתשובה ואינם יודעים מלה ביידיש כשהם מגיעים הנה".

                                             *

אנגלית היא עוד שפה הנחשבת ראויה ללימוד בקהילה החרדית, הקשורה בקשרים אמיצים עם מקבילותיה: קהילת אנטוורפן בבלגיה, קהילת גולדרס גרין בלונדון, או קהילת ברוקלין בניו יורק. בקשרים הללו, שבהם מעורבים יחידים ומשפחות לא פחות מארגונים וממנהיגים, יידיש היא הלשון העיקרית, אך חשיבות האנגלית גדלה. שפות לא-יהודיות מהתפוצות, כמו פולנית, רוסית, רומנית או הונגרית, איבדו מהפופולריות שלהן עם הזמן, ורוב העיתונים, הספרים, כתבי-העת והתקליטים בקהילה החרדית מופצים בעברית, ביידיש או באנגלית. עם זאת, גברים הלומדים תורה קוראים פחות ספרים ועיתונים כלליים מנשותיהם.

נותרת בעינה העובדה, שהנטייה לדבר עברית מתחזקת בהחלט, בד בבד עם התגברות כוחם של ילידי ישראל בקהילה החרדית. נאמר לנו שהמנהיגים הרוחניים מודעים לתופעה ומפרסמים בהתמדה קונטרסים הקוראים לריסון עצמי בשימוש בעברית, ולשמירת אמונים ליידיש בתוך הבית. יש ללמד יותר יידיש לנשים, מטיפים הקונטרסים, כדי שידברו שפה זו ביתר רצון עם ילדיהן. ברוח זו הוקמו חוגי לימוד יידיש בבתי-ספר לבנות בכל רחבי בני ברק. יש בתי-ספר שבהם מלמדים בעברית וביידיש, ויש מעטים שמלמדים בהם ביידיש בלבד.

למסע הסברה כזה יש השפעה ניכרת בקהילה, שבה מוטלות מגבלות קפדניות על הבילוי והפנאי. האזנה לרדיו וצפייה בטלוויזיה מגונים כ"ביטול תורה". כן גם קולנוע או קונצרטים. כל זה מגביל את חשיפת החרדים ללשונות השולטות באמצעי התקשורת. פעילות הפנאי העיקרית היא ביקור קרובים או אירוחם בחגים, ומסיבות לרגל טקסי מעבר, בריתות, בר-מצוות וחתונות. עברית ויידיש הן השפות השולטות באירועים אלה. בנסיעות לחו"ל היידיש שימושית, וגם האנגלית.

                                        *

התמקדנו גם ספציפית באחת הכתות הגדולות בחסידות, הענף המיסטי של היהדות החרדית. מאז הופעתה במאה ה -18 במזרח אירופה מטיפה היהדות החסידית למחויבות רגשית לאמונה. בין הכתות בתנועה, כת ויז'ניץ היא מהחזקות ביותר. קהילת ויז'ניץ בבני ברק מרוכזת בעיקר בחלקה המזרחי של העיר; היא מורכבת מכמה מאות משפחות, רובן ממוצא פולני, צ'כי, רומני והונגרי. כמו כל קהילות ויז'ניץ, בתוך ישראל ומחוצה לה, אנשים אלה חיים מבודדים למדי מהסביבה. העיתונים היחידים שהם קוראים הם אלה המתפרסמים בעברית וביידיש במגזר החרדי הקיצוני.

אף על פי שבשכונה מדברים שפות רבות, שפות סלביות, אנגלית ועוד, יידיש ועברית הן השולטות. לוישן קוידש יודעים כולם. שפה זו, נאמר לנו, אינה דומה לשפה אחרת. עם זאת, גם בעברית מודרנית יש תועלת. מלמדים עברית לילדים בבית הספר, מפני שזו השפה הנחוצה לעריכת קניות.

בקרב חסידי ויז'ניץ מדברים הגברים זה עם זה יידיש בלבד, וזו גם השפה השלטת בין בעל לאשה. ואולם נשים ילידות ישראל, שרובן התחנכו בבתי ספר דוברי עברית, נוטות לדבר עברית יותר מיידיש. וכך ייתכן מצב שבו האב מדבר יידיש עם ילדיו ועברית עם אשתו. אין קושי להתמודד עם דו-לשוניות מתואמת זו, שכן גברים ונשים אינם מחליפים כמעט מלה ביניהם מחוץ לחוג המשפחה.

לפי הנורמה הכללית בקהילה זו, מהללים את היידיש כלשון "תוססת, יהודית באמת, רגשנית ורבת-הבעה". חסידים שנולדו בישראל דוברים עברית מודרנית שוטפת, ואולם שפת היום-יום העיקרית שלהם היא יידיש. חוקרת בצוות שלנו ניהלה את הדו-שיח הבא (בעברית) עם ר', אֵם צעירה (בת 22) מקהילת ויז'ניץ:

חוקרת: אלו שפות את דוברת?

ר: עברית, יידיש ואנגלית.

ח: איך למדת את השפות האלה?

ר: יידיש למדתי בבית מההורים שלי, עברית ואנגלית בבית הספר.

ח: איזו שפה את מדברת עם בעלך?

ר: אנחנו מדברים חצי יידיש וחצי עברית. זה תלוי בסוג השיחה. באותו משפט אנחנו יכולים לערבב את שתי השפות.

ח: איזו שפה את מדברת עם הילדים?

ר: יש לי ילדה בת 8 חודשים; כשתגדל, אדבר אתה רק יידיש. בבית הספר היא תלמד עברית.

ח: מה את מדברת ברחוב, בחנות?

ר: בעיקר עברית, אבל אם אני רואה שהמוכר יודע יידיש, אני עוברת ליידיש. כשאני מדברת עברית ורואה שלא מבינים אותי היטב, אני עוברת מיד ליידיש.

ח: איזה עיתון את קוראת?

ר: אני לא קוראת שום עיתון, אפילו לא עיתון חרדי. אני לא מעונינת ברכילות משום סוג. מה שצריך להגיע לאוזניים שלי, מגיע. אני לא מתעניינת במה שקורה בארץ. אין לי רדיו ואין לי טלוויזיה. ספרים אני קוראת בעיקר בעברית, אבל התחלתי לקרוא ביידיש, ואני רוצה לקרוא יותר ויותר ביידיש.

ח: איזו שפה את מדברת עם החברות שלך?

ר: רק עברית. כולן שייכות לחסידות ויז'ניץ, חוץ מאחת ששייכת לחסידות בעלז.

ח: מה ההבדלים בין הקהילות?

ר: אנחנו מתייחסים בכבוד זה לזה, אבל אורח החיים שלנו שונה. למשל, אצל חסידי גור הנשים חובשות פיאה, ונשות ויז'ניץ חובשות כובע.

ח: יש הבדלים כלשהם מבחינת השפה?

ר: אני יודעת שאצל חסידי סאטמר מדברים רק יידיש.

ח: את חושבת שהיידיש תיעלם מהקהילה שלך?

ר: השם ישמור! יידיש לא תיעלם אף פעם. להפך, אנחנו נשמור עליה בכל כוחנו. מגן הילדים ואילך אנחנו מלמדים יידיש לילדינו. בעלי מדבר יידיש בישיבה. אני, בעזרת השם, אדבר עם ילדיי רק יידיש.

                                            *

מצב אחר מצאנו בקהילה החסידית המתגוררת בתל אביב. המוסדות שלהם כוללים בית כנסת, משרדים אחדים, בית מדרש, מקווה, בית ספר תיכון דתי לבנים, וגן ילדים. בקהילה 50 עד 60 משפחות, המפוזרות באחת השכונות הצפופות ביותר בעיר, שכונה לא דתית, המאוכלסת בעיקר בני המעמד הבינוני, במרחק רחובות אחדים ממרכז העיר.

הצלחנו להיכנס לקהילה הודות לעזרתו של אחד מעוזרי הרב, בחור ממוצא אמריקאי, שהיה בעבר סטודנט לסוציולוגיה ונעשה חסיד אחרי שהשלים את הגשת התזה שלו לתואר שני על התנועה החסידית. הרשו לנו להשתמש במשרדו לצורך עריכת הראיונות לנשאלים, וניתנה לנו אפשרות לצפות במוסדות החסידיים מקרוב. גישה חיובית זו של עוזר הרב עודדה חברים אחרים בקהילה לשתף אתנו פעולה.

הקהילה שייכת לענף שמקורו בבעלז, בגליציה הפולנית. כת חסידית זו התנגדה לציונות בחריפות מיוחדת, ואולם אחרי שרוב חבריה נרצחו בשואה, היגר הרבי לישראל בחברת קומץ מאמינים. הם התיישבו בתל אביב ומיאנו להצטרף למרכזים החרדיים בבני ברק, בירושלים או בצפת. למעשה, שאף הרבי להיות קרן אור; הוא ביקש לפתוח את שערי הקהילה ללא-דתיים, ולתרום לקידומם המוסרי באמצעות קירובם לדת. ואולם אחרי מות הרבי עברו רוב חסידיו לשכונה חרדית בירושלים, ורק משפחות ספורות וכמה מוסדות נותרו בתל אביב. בשנות ה -60 הנהיג הרבי החדש, אחיינו של הקודם, שינוי מהותי ביחסה של הקהילה כלפי מדינת ישראל. הוא הכיר בה דה פקטו, ושיתף עמה פעולה על בסיס תועלתי. בכך עזבה חסידות בעלז את המחנה החרדי האנטי-ציוני הקיצוני והצטרפה לאגודת ישראל, המתונה יותר.

עתה, כשרוב הקהילה מתגוררת בירושלים, הקבוצה בתל אביב חלשה, מפוזרת, ונתמכת רק ברשת רופפת של מוסדות. רוב חברי הקהילה נאלצים להתפרנס מחוץ לממסד הדתי. ההרצאות השבועיות בבית הכנסת מושכות רק קומץ אנשים.

בעוד קריית בעלז בירושלים היא תוססת ומגובשת, ושולטת בה היידיש, הקהילה בתל אביב מעורבת בסביבה הלא-דתית ואינה יכולה להסתדר בלי עברית. מספרם המצומצם של החרדים באזור מאלץ את חסידי בעלז ללמוד בבתי ספר עם משפחות חרדיות מזרמים אחרים המפוזרות באזור. הילדים מאמצים את העברית כשפתם הראשונה, ויש לכך השפעה חזקה על ההורים. בכמה בתים שביקרנו בהם עברו משפחות שלמות לעברית כשפת היום-יום העיקרית.

שפת היידיש עדיין חשובה, וגם אנגלית יודעים בדרך כלל בחוג חסידי בעלז בתל אביב; לומדים אותה הן בשיעורים פרטיים והן במכונים לשפות. ואולם שפות אלה אינן מתחרות בעברית על תפקיד שפת היומיום השלטת. הנערים והנערות מדברים עברית כמו כל בני הנוער הישראלים, באותו היגוי מהיר ומרושל. העברית המודרנית היא שפת הקהילה, בבית הספר, במשרד של חסידות בעלז, ובחוגי הלימוד.

לוישן קוידש היא, כמובן, השלטת בבית הכנסת ובישיבה, לקריאת כתבי הקודש, והשפה השלטת בקרב גברים חסידים מבוגרים יותר היא עדיין יידיש: יידיש ישראלית, השואלת מן העברית המודרנית התקנית. יידיש משמשת גם בנאומים פומביים בפי המנהיגים, לצורך שמירת הקשר הרצוף עם קהילת ירושלים, ובין קרובי משפחה.

                                               *

תנועת חב"ד היא כת חסידית נוספת. היא שמה דגש על חשיבות ההזדהות הרגשית עם האלוהות, ובעת ובעונה אחת מדגישה את תפקיד הלמידה והמלומדות. מרכז התנועה נמצא במקום שבו חי הרבי מלובביץ', מנהיג התנועה שנפטר לפני כמה שנים, בברוקלין, ניו יורק. בישראל יש לחב"ד מרכז משני בכפר חב"ד. כפר חב"ד הוא קהילה נבדלת גיאוגרפית, היושבת במרחק קילומטרים אחדים מהעיר לוד. מטרה עיקרית של התנועה היא להחזיר יהודים לא-דתיים אל חיק האמונה היהודית. היא מונעת ברוח מיסיונרית לוהטת, ושולחת שליחים לכל מקום שבו אפשר יהיה להחזיר יהודי בתשובה. צוותים עומדים במקומות ציבור ומנסים לשכנע את הגברים להתפלל; הם מרצים במרכזי תרבות או בבתי ספר על האושר והשמחה שבחיי הדת; הם דואגים לחיילים על אם הדרך, מזמינים אותם לבקר במשפחות חב"ד לרגל חגים דתיים.

ברוח זו שואלת חב"ד מונחים מהז'רגון הצבאי. המכונית המשמשת לעבודה המיסיונרית נקראת "טנק המצוות"; צוותי השליחים נקראים "קומנדו חב"ד"; פעילי חב"ד נקראים באופן קיבוצי "צבא האור"; הנחיות ההנהגה הן "פקודות יום". החסידים להוטים להדגיש שפתיחותם לעולם החיצון היא דו-צדדית. לטענתם, אין הם חוששים מהשפעות אחרות על אנשי החסידות, בהיותם בטוחים באיתנות אמונתם. עם זאת, אין מוצאים בכפר חב"ד טלוויזיה, אין ספר בספרייה שאינו קשור ללימודי קודש, אין עיתון שאינו חרדי, אין מורה חילוני בבית הספר.

ראיינו 27 נשאלים בכפר חב"ד וביקרנו בכפר יום או יומיים בשבוע במשך כשלושה חודשים (1988). כך הזדמן לנו לצפות באירועים רבים בהקשרים שונים. מצאנו שבכפר זה, שלא כמו בקהילה החרדית של בני ברק, העברית שלטת למדי. במובן זה דומה חב"ד לחסידות בעלז בתל אביב, אם כי כפר חב"ד הוא קהילה מבודדת יחסית. יידיש מדברים רק בהזדמנויות מסוימות, פחות או יותר באותה מידה כאנגלית, צרפתית או שפות אחרות.

באירועים מיוחדים נשא הרבי מלובביץ' הרצאות, ששודרו הישר מברוקלין לחסידיו באולם המרכזי של הכפר. הרצאות אלה ניתנו ביידיש, ובשפה זו מתנהלים גם רוב הדיונים בשיעורי התלמוד בישיבה. את הטקסט קוראים בלוישן קוידש. חוץ מהזדמנויות אלה, הרצאות פומביות ופעילויות ציבוריות מתנהלות בדרך כלל בעברית. חב"ד לא נועדה להיות תנועה אשכנזית במסורת מזרח אירופה, אומרים הנשאלים שלנו, אלא ביטוי לחיזוק האמונה הכלל-יהודית.

השימוש הנרחב בעברית בחסידות חב"ד קשור בייעודה המיסיונרי, שמכתיב גם רוח סובלנות כלפי אנגלית ושפות אחרות. תנועת חב"ד להוטה לפתח תקשורת מכל סוג עם יהודים, בכל מקום ובכל שפה. היידיש עדיין ממלאת תפקיד כשפת המנהיגות העליונה, ומשמשת בכמה אירועים מיוחדים. יידיש משמשת כשפת דיבור מקומית משנית, ונותרה בעינה כסמל סטטוס. אפילו הלא-אשכנזים המתגוררים בכפר חב"ד (יש קבוצה קטנה של משפחות ממוצא מרוקאי בכפר) מתפתים תכופות ללמוד שפה זו.

מעניין, שעברית תקנית המאפיינת את הנוער ישראלי החילוני בן המעמד הבינוני  נשמעת גם כאן, בין החוזרים בתשובה. עם זאת, ידיעת עברית תקנית מסמנת אותם כחוזרים בתשובה, והיא סימן למעמדם השולי.

חב"ד, כמו כתות חרדיות אחרות, מסרבת להעניק לגיטימציה לציונות כאידיאולוגיה. עם זאת, הרבי מלובביץ' נטה להכיר במפעל הציוני כמאמץ דתי חיובי. לדוגמה, הוא תמך באופן עקבי בנקיטת מדיניות לאומנית קשוחה כלפי הפלשתינאים והעולם הערבי. מבחינה זו, בין החרדים, חסידי חב"ד הם הקרובים ביותר לזרם הדתי-לאומי. יתר על כן, הואיל והעברית המודרנית בישראל היא "השפה שבה מדברים יהודים", לצורך הגשמת ייעודם עליהם לרכוש את השפה המשמשת  כשפה התקנית המקומית העיקרית בקהילה שבקרבה הם פועלים.

                                          *

השאלה העולה מן הממצאים בתחום הפעילות הלשונית היא איך להסביר אותם לאור נקודת המוצא החד משמעית, שאפיינה את יחס החרדים למדינת ישראל בראשית דרכה. העברית מוצגת ברחוב החרדי כשפה "וולגרית", היא הואשמה בהשחתה של שפת הקודש. אך היא השתלטה על הרחוב החרדי ונעשתה לא רק לשפת תקשורת בין חרדים ללא חרדים, אלא גם לשפת דיבור מועדפת במעמדים רבים בין החרדים לבין עצמם. בכך שונים למעשה החרדים הישראלים מאחיהם במקומות אחרים בעולם. החרדים באנטוורפן, למשל, מדברים פלמית עם היהודים הלא חרדים, ועם הלא יהודים, אך שומרים לרוב על דיבור ביידיש בחיק המשפחה ובפעילות הקהילתית שלהם. מה שנכון ביחס לפלמית וליידיש באנטוורפן, נכון גם ביחס לאנגלית וליידיש, בהתאמה, בוויליאמסבורג בברוקלין. פירוש הדבר שה"ישראליזציה" של החרד הישראלי חזקה יותר מן ה"פלמיזציה" של החרד באנטוורפן, או ה"אמריקניזציה" של החרד בברוקלין.

דומה ש"ישראליזציה" זו של החרד הישראלי, ככל שהיא נמדדת בפעילות הלשונית, טמונה בעובדה שעל אף הפולמוס המתמשך שלה עם "מדינת היהודים", אין הקהילה החרדית מסוגלת להישאר אדישה כלפיה ומנותקת ממנה. הסיבה לכך אינה נעוצה רק באינטרסים החומריים של המגזר החרדי, ובתלות שלו במנגנוני המדינה. אינטרסים כאלה פועלים גם בבלגיה ובארה"ב. מעבר לאינטרסים הללו עומדת העובדה הבסיסית, שהחברה הישראלית היא חברה יהודית, ואין החרדים יכולים להתכחש לכך. בין שהם אוהבים את מדינת ישראל כמושג, בין שהם סולדים ממנה, אין הם יכולים שלא לחוש אחריות כלפי חברה זו, מעצם הגדרתם העצמית כנושאי הדגל של היהדות. דימוי עצמי זה מחייב אותם לשאוף לחיזוק השפעתם, כדי לטפח את מעמדה של התורה בכל קיבוץ יהודי באשר הוא. המצווה הזו זוכה למשנה תוקף בחברה הישראלית, הן משום שזו עומדת על אדמת הקודש, והן משום שכאן ליהודים יש גם ריבונות. על כן, בתוקף אמונתם הם, אין לחרדים הישראלים ברירה אלא לראות עצמם חלק מהחברה הזו, ולערב את עצמם בכל עניין. ככל שהם מצליחים להשיג השפעה, כפי שאכן קורה, הם מחויבים ליתר התגייסות ומאמץ. בכך חורגים החרדים מהדפוסים של כת דתית רגילה המתרכזת בעצמה, למרות ההבדל הבולט שהם מציגים עדיין באורח החיים שלהם.

עמידה זו מסבירה את העובדה, שלמרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים הקוטביים עם החילוניים, נתונים החרדים במעין "כוח התחברות" אל החברה. ביטוי בולט לכוח הזה הוא העברית, שאותה הטיפו תמיד להחרים לטובת היידיש, אך היא הלכה והתעצמה בקרבם, והפכה לסימן ההיכר שלהם, המבדיל אותם מהחרדים בכל מקום בעולם.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד