פריס וירושלים
פריס וירושלים

פריס וירושלים

פרופ' שמואל טריגאנו

פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פריס-נאנטר, מייסד ומנהל המכללה ללימודי יהדות של אליאנס וכתב העת ליהדות "פרדס", פירסם ספרים רבים, ביניהם "השאלה היהודית החדשה" (1979), "גלות בלא שיבה? מכתבים ליהודי אובד", ועוד.

מצרפתית: נרי גבריאל-סבנייה

 

מוקדם מאוד בשנות ההתבגרות שלי עוררה בי הציונות המדינית תקווה גדולה. הנער המתבגר עקור-השורשים, שהייתי כשעזבנו את אלג'יר והשתקענו בצרפת, יצא למסע חיפושים אחרי האמת לאחר שעולמו המוכר קרס, ומצא בקיומה של מדינת ישראל את ההוכחה לכך שהיהדות הנצחית עדיין חיה ויוצרת.

ואמנם, מול הבוהק המסנוור של עשן אושוויץ, ונוכח היעלמותו הקיצונית של העולם הספרדי, נראו מדינת ישראל והציונות כאופק האפשרי היחיד בקיום היהודי. האין זה נכון, שהם לקחו על עצמם להיות מחוללי שיחזור העצמיות של היהודי, הם ש"החזירו" לו את גופו ואת עובי ההוייה הקיומית שלו, לאחר שחרטו את רישומו בעולם הטבע הגשמי ובעולם הראיות האובייקטיביות? הציונות לא הסתפקה בגאולת הגוף הפיסי, אלא שיקמה גם את מרכיבי היסוד של האישיות היהודית, בהחיותה את הלשון העברית ובהחזירה את הממד אקטואלי לעולם התנ"ך. בקיצור, בעולם של ימינו הציונות היא היסוד לכבוד-האדם המעשי של היהודים, בין אם הם נחשבים לפרטים, לעם או להגוּת. אפילו כאשר מגַנים את הציונות, עדיין היא הווקטור של ההכרה ביהודים.

*

לאחר שהכרתי באמיתות הבסיסיות הללו, עם התקווה העצומה שהעירו בי בנעורי,  נעשתה אותה ציונות עצמה במשך הזמן מקור לאכזבה עמוקה. ארבע שנים שביליתי באוניברסיטה העברית, שאני מחזיק בתואר ראשון מטעמה, העירו בי דאגה ופקפוק, שמאז הזינו מסע חיפושים אינטלקטואלי שעיקרו הניסיון להבין מה במודרניות היהודית יכול היה לאפשר את המצב הפרדוקסלי שבו אנו מוצאים עצמנו, ושבעטיו התקוות הגדולות שתלינו בציונות נכזבות ומובסות בידי המציאות שהשתררה במדינת ישראל. ניסיתי להבין, תוך חיפוש נתיבים ליציאה מהמבוי הסתום שבו אנו מוצאים את עצמנו מבחינת התקווה... במלה אחת, ההתנסות הישראלית לימדה אותי עד כמה היהדות, ואף העם היהודי, יכולים להרגיש "זרים" בישראל, לחוות גלות אמיתית בעיצומה של שיבת ציון. גלות שהיא תרתי דסתרי, גלות פנימית.

התנסותי בעולם האוניברסיטה הביאה אותי לחיות את הקרע הזה ברמת-שיא של מתח עיוני. סברתי שאני נרשם לַאוניברסיטה של העם היהודי, והנה מצאתי עצמי בעולם מושגים המבוסס על פרידוּת מהיהדות. החלוקה המקובלת במדעי הרוח והחברה בין מקצועות "יהודיים" למקצועות "כלליים" התגלתה לעיני בהדרגה כמין מוזרות יסודית, כמו תסמין של גט-כריתות מהותי בנשמת האומה. בצרפת מצויה ההיסטוריה של צרפת באופן טבעי במרכז לימודי ההיסטוריה, הפילוסופיה המערבית בלב לימודי הפילוסופיה, החברה הצרפתית בלב לימודי הסוציולוגיה. בישראל, ההיסטוריה היהודית, המחשבה היהודית, החברה היהודית לא היו נקודת-התצפית ההתחלתית שממנה השקיפו היהודים על העולם וקשרו קשרים עם האנושות.

תגלית "אפיסטמולוגית" זו בתחום האקדמי עלתה בקנה אחד עם הכרה אחרת, הפעם שכלתנית יותר. בחברה הישראלית לא היתה היהדות נושא למחשבה וגם לא נושא ליצירתיות פילוסופית: "אינטלקטואל יהודי" היה זן בלתי אפשרי. או שאתה אינטלקטואל, ואז אתה דוחה את היהדות. או שאתה יהודי דתי, ואז אתה מתייחס בחשדנות למחשבה חופשית וליצירה חופשית... בין ההתכחשות לבין הדוֹגמה לא נותר מקום לחשיבה יהודית, לתרבות יהודית.

רק כעבור זמן רב הבנתי שאני מגיע מצרפת, ארץ הנהנית זה 50 שנה מיצירה אינטלקטואלית יהודית יוצאת-דופן, שהחזירה לעצמה את האוניברסליות של המחשבה היהודית ונטלה על עצמה להביע את היהדות במסגרת השיח של התרבות בת-זמננו, כשהיא משוכנעת שהיהדות נושאת בחובה את השאלות והתשובות הקולעות ביותר בסוגיית למודרניזם, נוכח האנושות הנחלצת מתוך הפורענות.

במונח יהדות אני מתכוון לממד של תרבות המבינה סמלים, ערכים וקטגוריות עיוניות, שנטבעו בחותם דתי, זה נכון, אבל היקפם רחב בהרבה מאשר "דת" גרידא. הציונות המדינית לא הצליחה לשלב במודרניות את הבניין הזה הרוחני הבנוי לתלפיות הנקרא יהדות, באופן שתיצור ממנה תרבות שבה יוכלו להשתתף גם אנשים שאינם שומרי מצוות או שאינם מאמינים, ובכל זאת יוכלו למצוא בה השראה סמלית לראיית העולם שלהם... אולי בצרפת מצאנו דגם תרבותי יהודי-צרפתי, קרוב מאוד לסמנטיקה העברית, שאיפשר לנו "לחשוב" את היהדות במסגרת נוכחותה, ואף התקדמותה, בעולם בן-זמננו?

שאלת היהדות כתרבות נראית בעיני חיונית כדי להקנות תודעה להרפתקה וליצירתיות היוצאת מהכלל של הציונות המדינית, בהנחה שהציונות מסוגלת להיפתח לתופעה כזאת. כך תוכל הציונות להשתחרר מהגדרתה השלילית, הממקמת אותה רק ביחס לשנאת היהודים, ביחס לאנטישמיות, ביחס לקידוש השם, ולא ביחס לפרויקט חיובי. הפרויקט הזה היה קיים בתחילה, עד 1967, באידיאולוגיה הציונית-מדינית של האבות המייסדים, אולם נעלם כיום, ולכן דמות היהודי כקורבן העומד ברקע הזהות היהודית, אשר הולידה את הציונות, שבה ומופיעה באופן פרדוקסלי בזהות הישראלית.

אחד העם ניסה, בבירור, להגות פרויקט זה, אולם הדגם התרבותי שלו מוגבל וצר-אופקים מאוד, נטול תודעה לחלוטין. היהדות אצלו היא תפאורת תיאטרון, וההיבט המדעי של תורתו מפגר במאה שנה אחרי התרבות בת-זמננו. לא, יש למצוא משהו אחר. אחד החסרונות הגדולים של אחד העם נובע בדיוק מכך שאינו מסוגל לחשוב מנקודת מבט פוליטית, נקודת מבט של מדינה. זו החשיבה הנחוצה לנו כיום. בשעתו היה הדין עם הרצל, לא עם אחד העם.

הציונות מוליכה למהפך בדגם היהודי, מחברה שעיקרה ספר הספרים לחברה שעיקרה המדינה. איך להגות את הזיקה בין התנ"ך לבין המדינה, זו השאלה עכשיו...

*

הסיבה לחומרת המצב כיום היא, שהדגם הישראלי הגיע לקהילות בתפוצות, שבהן אין היהודים נהנים ממדינה יהודית.... מנגנוני ההגנה הרגילים של היהדות נחלשו, ובניגוד לישראלים, ליהודי התפוצות אין חברה שבה יוכלו למצוא את מקומם אם יאבדו את התנ"ך. הציונות בתפוצות סייעה אמנם ליהודים למצוא "דת אזרחית" אחרי השואה, אולם ערערה את יסודות הרצף היהודי בגולה. היהודים חיים שם באשליית ה"הגנה" שמעניקה המדינה היהודית למרות שלא השתקעו בה, ולכן יש להם נטייה לזנוח את התנ"ך.

יתר על כן, הישראלים, בהישענם על המדינה כבסיס הפסיבי להמשכיות היהודית שלהם, נדחפים להיות ל"ילידים", ולאבד, גם הם, את ספר הספרים. אנו עדים לכך בתהליך המתמשך של פרובינציאליזציה של התרבות הישראלית.

וכך קורה, שעין האינטלקטואלים הישראלים צופייה לניו יורק, בעוד אנו (וכמה מאתנו ממשיכים לעשות זאת?) צופים לירושלים, עיר שנותרה פרובינציאלית עד ייאוש, בעוד אנו ציפינו שתהיה למרכזו של עולם מתחדש. וכך נפערת תהום בין ציפיות היהודים בישראל לבין ציפיות היהודים בתפוצות...

*

50 שנה אחרי הקמת המדינה נראה העולם היהודי מפורד מאוד. הוא איבד את מרכזו, שצידוקו האידיאולוגי ("מרכזיותה" של מדינת ישראל, כפי שהסוכנות היהודית שאפה לכונן בשנות ה80-) לא היה אלא מנגנון ביורוקרטי מסרס. מרכזיות זו אינה קיימת כמעט, כפי שהסוכנות היהודית חדלה כמעט להתקיים. ואכן, בהיסטוריה כמו ההיסטוריה היהודית אי אפשר לזהות מרכז עם מוסד... העם היהודי עלה תמיד בגדולתו על המוסדות שהקים במהלך תולדותיו, אבל האם גם כיום כך הדבר, האם לא נחלש יותר מבעבר מבחינה זו?

הדבר הקשה ביותר ליהודי מהתפוצות המתמודד עם העולם הלא-יהודי, ולפיכך מגדיר עצמו כיהודי כאשר הוא מבקש להישאר נאמן לזיכרונו ולתקוותו, הוא לחזות בחברה הישראלית המפולגת והמסוכסכת. לא רק הקיטוב חילוניים-דתיים מערער את שיווי משקלו, אלא בעיקר העדתיות של היהדות היא בעיה מוסרית גדולה: אחת ההפתעות הגדולות יותר בחוויה הישראלית שלי היתה הגילוי, שבעיני הישראלים אני "ספרדי" בעוד בעיני הצרפתים אני "יהודי"... גילוי המעמד של "ישראל השניה" גרם לי זעזוע: אם כן, העם היהודי אינו מאוחד בתוכו! מה שבעבר היה הבדלה הלכתית אינטלקטואלית ופורייה נעשה מוצא אתני...

האמנם היה יעודה של כל ההיסטוריה היהודית לעשות מישראל חברה צרכנית חסרת נשמה בעיני אנשים מסוימים, וגטו נטול אופקים בעיני אחרים? האם האפליה העדתית היא התשובה לציפיות המשיחיות? האם היה כדאי לסבול אלפיים שנה למען העברת הלפיד של רוח ישראל כדי להגיע לקרע כזה עם מסורתה הרוחנית הייחודית?

כל השאלות הללו טורדות את מנוחתי. היום אני סבור, שגורל היהדות וקיום עם ישראל מוטלים על כף המאזניים של גורל מדינת ישראל. המשבר קשה יותר משאנו סבורים. הוא נוגע לא רק למדינה ולחוסן החברה הישראלית: הוא נוגע בציפור-הנפש של היהדות עצמה. אין אנו יכולים להתעלם עוד מהמשבר העמוק המזעזע את היהדות בשל חוסר יכולתה להסתגל לתנאי החיים החדשים של היהודים. המאה הבאה תהיה עדה להיעלמות מוחלטת של היהדות, או להתחדשותה הנבואית הגמורה.

אני יושב כאן בפריס, אני כותב על המחשבה היהודית, העם היהודי, ההיסטוריה היהודית, מתוך רצון להעיד על נוכחותם בעולם, אבל האם איני הוגה בעם ובמחשבה שאינם אלא הזיה? האם חשיבה כזאת יכולה למצוא בישראל, במקום שהוליד אותה, מקום והד? איני בטוח כלל וכלל. ואכן, עד היום לא נוצרה תקשורת אמיתית. למרבה הפרדוקס, התקשורת נוצרת דווקא בצרפת, שם יכולתי לכתוב ולפרסם (כמו ישראלי בנכר?) אבל שם לפחות הבינו והקשיבו. אולי חשיבה כזאת שייכת לעם יהודי ולחכמת-חיים שלא נולדו עדיין והשייכים לעולם עתידי? שמא היא נחלת חלקם של מין מוטציות של יהודים, המרחפים בין ירושלים לפריס, מבטיהם המופנים אל ירושלים שעוד לא באה לעולם?

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד