לשון עיתונות ימינו - יין ישן ב
לשון עיתונות ימינו - יין ישן ב

לשון עיתונות ימינו - יין ישן בקנקן חדש

 

תחילה עלי להסביר את השם שניתן להרצאתי - לשון עיתונות ימינו - יין ישן בקנקן חדש. הכוונה היא כיצד משתקפת לשון המקורות - המקרא, המשנה והתפילה - בלשון העיתונות המודרנית. אתמקד במילים וצירופים - כבולים מן המקורות, העוברים גלגולים שונים בלשון התקשורת היומיומית שלנו. יש המשנים משמעם ויש המרחיבים או מצמצמים את ההוראה המקורית.

 

מן הידוע הוא שעמי העולם עדיין מתפעלים כיצד עלה בידינו להפוך לשון הקודש עתיקה בת אלפי שנים ללשון תקשורת חיה ותוססת, ומתפעלים על כך שאצלנו ילד בן שבע מסוגל להבין את החלקים הנרטיבים - הסיפוריים שבמקרא, בעוד שילד אנגלי באותו גיל מתקשה להבין את שכספיר בן ארבע מאות שנה, ובוודאי את Chaucer כבן שש מאות שנה, שגם מבוגר ומשכיל מתקשה להבינו ללא תרגום לאנגלית מודרנית. נראה לי שאין  צורך להסביר כיצד קרה הדבר. ברור שבעוד מרבית הלשונות המערביות התפתחו בצורה אבולוציונית- הדרגתית, הרי שלשונינו התפתחה בצורה רבולוציונית, לאחר ששימשה כלשון לתפילה ולכתיבה בעייני קודש. ולפתע אותה לשון שדיבר בה יעקב אבינו הפכה ללשונו החיה. ספק אמנם אם יעקב אבינו או יחזקאל

הנביא, שממנו שאלנו את החשמל, או אסתר המלכה , שדת -הנשים או דת - המלך שבמגילה שונה לחלוטין מהמילה "דת" שלנוספק, אם כן אם היו אלה מסוגלים להבין את לשון העיתונות שלנו, ולא רק בגלל מילים כמו רייטינג, קופירייטרים, קמפיין, דילים, קואליציה  ובלגאן, הרווחות בלשון התקשורת שלנו, אלא בגלל שינוי המשמעות שחלו במילים ובצרופים.

נדגים את הדבר מתוך מה שאירע ליקב אבינו: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא..ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" וכו' וכו' . העובדה שפועלי העבר כתובים בצורה העבר הסיפורי במקרא "ויקרא" "ויחלום" וכיוצא בזה אינה מקשה כל עיקר על הבנת הנאמר - גם לילד בן שבע. בהמשך הדברים כאשר יעקב מתעורר לאחר החלום המופלא, הוא אומר: "מה נורא המקום הזהאין זה כי אם בית אלוהים וכו" יעקב ודאי לא נתכוון להוראתה של המילה "נורא" בימינו.

פירושה שם "מלא יראה, מלא הוד" כלומר, בעצם למילה משמעות נלווית חיובית, שכן היא משמשת גם כאחד מתוארי האל:"האל הגדול הגיבור והנורא". במילה זו חלו, למעשה, שתי תזוזות - האחת סמנטית - היינו במשמע, מן החיוב אל השלילה. אם תאמרו היום, למשל, שהאוכל היה נורא או שההרצאה הייתה נוראה, אין ספק שהכוונה היא שלילית בהחלט.

אך התזוזה העיקרית שחלה במילה נורא היה דווקא בכיוון התחבירי. המילה כמעט שחדלה לשמש כתואר היומיומית, והפכה בעיקר לשמש כתואר הפועל - כמה שמכונה "מגביר". למעשה, המילה נורא היום היא בלשון העממית זהה למילה מאוד. משהו יכול להיות נורא נחמד או נורא עצוב, ובתור מגביר ברור שהמילה נייטרלית - לא חיובית ולא שלילית.

וכיצד קרה הדבר? כאן למעשה השפעת שפות זרות, תחילה הגרמנית בתיווכה של היידיש, ואחר כך האנגלית, שבשתיהן קרתה תופעה דומה, יש הגורסים, וביניהם הפרופסור צרפתי, שהסיבה היא פסיכולוגית - הצורך לבטא משהו ביתר תוקף. "מאוד" כבר אינה די חזקה, ואנו מחפשים ביטוי אינטנסיבי יותר. וכן באנגלית המדוברת אמורים awfully or terribly sad  או awfully sweet במקום extremely sorry  , בלשון התקנית, וכן ביידיש "שרעקליך שפעט" - נורא מאוחר.

וכיוון שהמילה נורא הפכה בלשון הדיבור בעיקר לתואר הפועל, חל צורך למצוא תואר חדש, וכך נוצרה המילה החדשה ה"נוראית" - נורא, ועליי להודות שאני אישית ממש אליה. אנו עוסקים הרי בלשון עיתונות ימינו. הסתכלו נא בעיתונים, או האזינו אל מראיינים ואל מרואיינים בטלוויזיה - כבר אין דבר נורא. אנו קוראים ושומעים על המחזה הנוראי, הפיגוע הנוראי, התאונה הנוראית - וצירופים מעין אלה מצויים גם בעיתונים הקרויים "איכותיים", בכתבותיהם של העיתונאים שלשונם עשירה מאוד.

מעניין מאוד - ((סליחה מעניין "נורא") לראות כיצד מתעדים המילונים השונים את המילה "נוראי". אבן שושן שמביא את הערך "נוראי", המסומן, כמובן במילה מן העת החדשה, וכותב בסוגריים ("בסגנון דיבורי בייחוד בפי ה"צברים" - והמילה צברים כתובה במירכאות). המילון העולמי לעברית המדוברת של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה מביאים את הדוגמאות החושך "הנוראי" וה"נמר הנורא" מילקוט הכזבים ומשיחת לוחמים. המילה כבר מתועדת במילון הסלנג של ספן. ובמילון ההווה של שושנה בהט ומישור היא מסווגת כ"עממי" (ולא כ"עגה" כפי שמסווגות מילים כדון "בלגן" וכיוצא באלה).

התעכבתי ארוכות על המילה המקראית "נורא" ועל מה שאירע לה בימינו משום שבה חלו כאמור שני מעתקים - האחד סמנטי - במשמע - והשני בתחום התחביר. אין ספק שהשינויים העיקריים הם בתחום הסמנטי. והתזוזה שחלה במשמעותם של מילים או של צירופים מן המקורות היא תופעה טבעית, שכן המציאות משתנה, ערכים משתנים, וכמובן שתרביות זרות אף הן עשויות לגרום לשינוי משמעים.

מילים וצירופים שימשו בתחום הקודש בלבד כמו "אורים וחומים" של הכוהן הגדול משמשים כיום בצורה מטפורית, ואף המילונים הקלאסיים כמו אבן- שושן, אלקעי ומדן מביאים את שתי המשמעיות - המקראית  וה"מושאלת" -- "סמכות העליונה שאין להרהר אחריו". מעניין שבמילונים המודרניים - כגון מילון ההווה של בהט ומישור כבר מובאת ההוראה כפי שהיא משמשת בלשון ימינו "כינוי לאדם או לרעיון הזוכים לאמון, ובסוגריים נכתב (על סמך אחד מחפצי הכוהן הגדול שעל ידיו היה האלוהים מגלה את הכרעתו). לפני כתריסר שנים כונתה חנה בלי בעיתון "מעריב" כ"אורים וחומים לענייני הליכות ונימוסים". כאשר נפטרה לפני כחמש שנים נאמר בכותרת "מעריב" חנה בבלי 'הכוהנת הגדולה' לנימוסים והליכות נפטרה בגיל 92. ולאחרונה קראנו גם על ד"ר אנה בביאן "הכוהנת הגדולה של הרפואה המשלימה. במקרה זה נראה שזנחנו את הצירוף המקראי "אורים וחומים" והמרנו אותו בצירוף האנגלי "The high priestess of alternative medicine" כאן חולן המושג באנגלית ואנו שאלנו אותו על ידי תרגום ישיר. אך חלילה לנו מלומר שהביטוי העברי המקראי נזנח לחלוטין. אשתקד, כאשר ביקר במקומנו נועם חומסקי, מגדולי הבלשני בדורנו, כתב עליו רוביק רוזנטל ב"מעריב" ואני מצטטת: "הוא נחשב אחד המבקרים החריפים ביותר של ישראל ושל הציונות. מזה שנות דור הוא האורים והחומים של השמאל הישראלי הרדיקלי"

 

 

צירוף נוסף שזכה לתזוזה מעניינת הוא "פרשת השבוע". כידוע, משמעו אותו חלק מן התורה הנקרא בשבת בציבור. אתמול קראנו את פרשת קורח בספר במדבר, ועד היום אנו מכנים  אדם עשיר מאוד "עשיר כקורח". אך כאשר אנו קוראי ם בעיתונינו היומיים על פרשת שבוע כלשהי, מדובר לרוב בשערורייה הפוליטית השבועית. ומעניין שבמילונים המודרניים כבר מובאות משמעויות אלה, שלא הובאו במילון אבן-שושן. למשל, ושוב במילון ההווה (אני ממש לא מעודכנת. היום אופנתי הרבה יותר לצטט את מילון "ספיר" או את רב-מילים, אך זאת, ברשותכם לפעם הבאה) בערך "פרשה" אנו קוראים: "כל אחת החטיבות הגדולות של ספרי התורה הכוללים פרקים אחדים" ולאחר מכן "אפיזודה מביכה בחיים הפרטיים של אישיות ציבוריות וכדומה (ובסוגריים עממי"). (לספר עניין FERGY-GATE).

 

עד כאן צירופים משלון המקורות ששינו או הרחיבו את משמען, ונעשו חלק מן הלשון העברית העכשווית. תופעה מעניינת בלשון העיתונות שלנו, ורופפת מאוד במוספי הספורט, היא הבאת כותרות תכופות באותיות קידוש-לבנה הרומזות לביטויים ידועים מלשון המקורות העתיקים שלנו.

לפעמים מובאים הצירופים המקוריים כלשונם ולפרקים יש בהם המרות מכוונות, המושכות את העין ובמקרים רבים הכותרות הן אכן משעשעות. זכור בוודאי לרבים מכם כותרות בימים שבערב הבחירות, שבהם נערכו סקרים בלי סוף. יש בידי אוסף לא קטן של כותרות מאותם ימים: למשל, "סקר, סקר תרדוף", על משקל "צדק צדק תרדוף" או, בעיתון אחר "שקר, שקר תרדוף". או כאשר רובי ריבלין לא הצליח בשעתו להיכלל בבחירות המוקדמות, או בלשון העיתונות בפריימריס, הוא צוטט במילים אלה: "קויתי לענבים, קיבלתי באושים".

 

מירי הורוביץ, כידוע ודאי לרובכם, עסקה, בין היתר מחקריה הברוכים, בלשונם של עיתונאים בכירים, כגון ב' מיכאל, אפרים סידון וסילבי קשת, שבלשונם הרימוזים לצירופים כבולים מן המקורות מרובים. אני נזכרת שבמשך תקופה קצרה ביותר מצאתי , למש, אצל סילבי קשת לא פחת משלוש פעמים את המשפט "נערה הייתי וגם זקנתי" זה כמובן רומז לפסוק המפורסם בתהילים ל"ז, הנאמר בסוף ברכת המזון "הנער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" במוסף שבת של עיתון מסוים מצטט אפרים סידון: "על משאל עם, ולדעת קישון, אינו אלא כדי לדחות את ההחלטות כי טובים השניים מן האחד, ושלושה חודשים מן השניים."

 

אין סוף לדוגמאות שאפשר להביא בכל הקשור לרימוזים למקורותינו העתיקים בלשון העיתונות, אך מאחר שאנו נמצאים עתה בתקופת המונדיאל, הדוגמאות המובאות בתמסיר שלפניכם ברובן מעולם הספורט.

בעבר היו הרימוזים לצירופים מן המקורות הרבות יותר, דוגמא: משחק כדורגל בפריז 5 שנים*.

 

עליי להודות שאיני מתמצאת כלל ועיקר בספורט, אך סיבה נוספת שהחלטתי, להביא דוגמאות דווקא ממדורי הספורט היא כי נדמה לי שכאן רואים בעליל אל השילוב של יין ישן וקנקן חדש. תחת כותרת שמקורה בתנ"ך  או במשנה, אנו מוצאים חידושי-מילים כגון: כדרור, אצנים, בעיטת-קרן וכמובן שאילות מרובות מן האנגלית: ריבאונד, אסיסט, פיבוריטים ועוד.

*  כותרות בזמן משחק הכדורגל המפורסם בפריז: 1) והעיקר לא לפחד כלל (ר' נחמן מברסלב יום לפני המשחק); 2) היינו כחולמים (שיר המעלות, תהילים לאחר הניצחון; 3) עזר כנגדם יומיים אחר המחשק, כשעזר וייצמן הצטלם עם הקבוצה המנצחת

ניגש סוף סוף לתמסיר: "שבת המלכה" כותרת זו הופיעה בימי האולמפיאדיה, וכפי שנאמר כאן, האתלטיקה היא מלכת הספורט, וכיוון שהתחרות נערכה בשבת, שלפנינו "שבת המלכה".

 

"שבת הגדול" היא, כידוע השבת שלפני הפסח. לפי הפירוש העממי אין הצירוף צירוף של שם עצם, שם תואר, אלא צירוף סמיכות: שבת של הגדול. בשבת זו מפירים המלאכי פרק ג' ומסיימים במילים "לפני בוא יום ה' הגדול". לפי דעה אחרת, הגדול הוא הגדול שבקהל הדורש בשבת זו. ההסבר הבלשני הוא שאכן לפנינו צירוף תואר (כלומר שבת הגדולה) במתכונת הרווחת בלשון חז"ל, (כמו למשל כנסת הגדולה). ושבת מופיעה במקרא גם במין זכר "שומר שבת מחללו" (ישעיה נו 2). בכותרת זו ברור שהכוונה ברור שהכוונה למשחק הגדול והחשוב הנערך בשבת, וגב, אף כאן עשוי להיות מעין תרגום שאילה מן האנגלית, שבה נערכים משחקי הגביע החשובים בימי ראשון, שכזה נקראים Super Sunday.

הגזיר השלישי המובא כאן הוא יחיד שאינו כאן מלשון הספורט, אך הוא חיוני מאוד בעיניי, והחלטתי להביאו. ברכת הגומל, כידוע, נאמרת לאחר שאדם נגמל מצרה ומאסון כלשהו. כאן משחק מילים, כמובן. מדובר על הנשיא עזר וייצמן שבא לברך את הנגמלים מן הסמים הארורים.

 

חמשת הגזירים האחרים כולם מן המונדיאל וזאת כדי להוכיח שלכבוד אירוע חשוב זה, לזכרה של יקירתנו מינה עפרון, החלטתי להכין תמסיר זה.

 

קבוצת הכדורגל הניגרית נקראת "נשרים", והם קיוו, כמובן לעלות מעלה לשמיים, ולכן הובאה הכותרת "דרך הנשר בשמיים", שאינו אלא חלק מפסוק מפורסם במשלי "שלושה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים דרך הנשר בשמיים, דרך נחש עלי צור, דרך אנייה בלב ים ודרך גבר בעלמה, (משלי ל'- 19).

 

"אורים וכתומים", הנראה במבט חטוף כ"אורים וחומים" מובא אל הקבוצה ההולנדית שחולצותיהם בצבע כתום.

 

הכותרת הבאה "כחום היום" המוסבת אף היא לקבוצה ההולנדית, מעניינת, לדעתי, במיוחד. כאן לפנינו זה המרה של צירוף בכול "כחום היום לכתום היום", אך מה שמעניין כאן שהאסוציאציה (או בעברית החמסין) הקשורה לצירוף זה שונה מקורא אחד למשנהו והיא תלויה בעצם בידע הפרגמאטי שלו. לי, למשל, היה ברור שהצירוף "כחום היום" בא ישירות מאברהם אבינו: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל בחום היום". ואז נזכרתי באידיליה שלמדתי בגימנסיה לפני שנים רבות מאוד, ודינה גולדברג, היושבת עמנו כאן, הזכירה לי שמחברה הוא שאול טשרניחובסקי, ואז אמרה לי, ד"ר דליה כהן-גרוס, ש"חום היום" הוא שם של סרט מפורסם מאוד.

אשר לכותרת האחרונה בתמסיר, אין לי ספר שכאן הכל יודעים מפני מה הופיעה. כמובן שושן בירת פרס, ופרס הלוא יא איראן שהצליחה להתגבר על הקבוצה האמריקנית.

 

הבאתי לפניכם היום רק קמצוץ קטנטן מתוך האוסף העצום שברשותי, ובהם רימוזים לספרותינו העשירה ספרות המקרא, המשנה ולשון הפיוטים מימי הביניים. לצערי, כפי שכבר הזכרתי, ככל שחולפות השנים מתגברת האמריקניזציה וההתרחקות מן המקורות גדלה והולכת, אך כאשר אנו קוראים את רימוזים מעין אלה בעיתונינו, תחושתנו היא: ברוך השם יום יום עוד לא אבדה תקוותנו חבל אמנם רק שחלק מהקוראים הישראלים אינן מזהים לפרקים אף ציטוטים מפורסמים מתוך מקורותינו שלנו

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד