שוחחו - רוביק רוזנטל ואבי ארבל: "יהודה, שאתה לא תדע איפה זה ואדי נימר?!"
שוחחו - רוביק רוזנטל ואבי ארבל: "יהודה, שאתה לא תדע איפה זה ואדי נימר?!"

כבר 40 שנה עוסק יהודה זיו בקביעת שמות ליישובים בארץ ועוד ידו נטויה. בשיחה עם עורכי הגיליון על שמות יישובים לאורך המפעל ההתיישבותי הוא מספר: "יש לי שם בקנה, ואני מחכה בקוצר רוח ליישוב מתאים. השם הוא ליעם, ראשי תיבות של 'לא ילמדו עוד מלחמה'"

יהודה זיו, איש צעיר בן 85, תושב ירושלים, עוסק כבר ארבעה עשורים בקביעת שמות ליישובים בארץ ישראל, והוא נחשב הגורו של התחום החשוב הזה, וגם פעיל במוסדות הקובעים שמות, בין היתר כיו"ר ועדת המשנה לקביעת שמות יישובים. פגשנו אותו לשיחה משובצת בדוגמאות, אנקדוטות ומכתמי לשון על המפעל הנמשך של קריאת שמות ליישובים, הרים, נחלים, שכונות ורחובות במדינת ישראל.

איך הגעת לעיסוק בנושא שמות היישובים?

היום אני מבין שזה היה נטוע בי מאז ומעולם. זה התחיל בשנת 1969, כשפעלתי ברשות שמורות הטבע, והתחילו לאשר רשמית את שמות השמורות 69 עד 74 בוועדת השמות הממשלתית. נשלחתי להיות נציג הרשות בוועדה, ומיד מצאתי את עצמי במקום המיועד לי, ונעשיתי חבר כל כך פעיל בוועדת השמות.

מה הדליק אותך לנושא הזה?

קשה לומר. זה צמח מתוך העבודה. התחלתי להתעניין בסיפורי השמות, וזה הפך לתחביב ולאובססיה. אתן לכם דוגמה. מדי שנה אני משתתף בכנס מחקרי יהודה ושומרון במכללת אריאל. כל שנה אני זורק שם פצצה חדשה. לפני זמן מה התפרסם בעיתון הארץ, שחברת הרכבת הקלה בירושלים שכרה את שירותיו של אבשלום קור, והוא הציע שמות לתחנות. בין היתר נזכר שם השם "הגבעה הצרפתית", שסביבו יש סיפורים שונים. החלטתי לעשות לזה סוף. יש לי הוכחות ממשיות לכך שמקור השם איננו בגנרל אנגלי בשם פרנץ', כפי שנהוג לטעון. השם ניתן לפני מלחמת העולם הראשונה. חברי המסדר הנוצרי הצרפתי "האבות הלבנים" קיבל את כנסיית סנטה אנה בעיר העתיקה. הם רכשו את פסגת הר הצופים, נטעו חורשה והקימו משק חקלאי, ומאז נקרא המקום גבעת הצרפתים.

אז הגנרל הבריטי הוא מה שקוראים "אטימולוגיה עממית".

בירושלים האטימולוגיה העממית פורייה במיוחד. במדרש איכה רבה מסבירים למה אומרים על ירושלים שהיא "רבתי עם ורבתי בגויים", וטוענים שזה מפני שהיא רבתי בדעות.

אפשר לראות בתהליך מתן השמות חלק מהפרויקט הציוני.

בוודאי. כשנגמרה מלחמת העצמאות והנגב נכבש, שר הביטחון מצא עצמו משועמם. רבין ואלון לקחו אותו לטיול בסדום ובערבה והגיעו עד אום רשרש, היא אילת. התברר לו שכל תחנות המשטרה בנגב הן בעלי שמות ערביים, וכן שמות הנחלים והמעיינות. כשהגיע לעין ע'דיאן הוא שבר את השלט עם השם הערבי והורה לעברת את השמות, ולקרוא לה עציון.

המסע הזה היה תחילתו של מהלך חדש, מתן שמות לעצמים גיאוגרפיים. עד אז עסקו רק ביישובים. על זה אני אומר שהזקן השתעמם, ופתאום בא לו רעיון – בראשית שמות, ויקרא במדבר דברים!

תהליך מתן השמות החל הרבה קודם לכן, בסוף המאה ה-19.

השם העברי הראשון שניתן באותה תקופה היה "משכנות שאננים", צירוף שאינו בדיוק מהתנ"ך, אלא בהשפעת פסוק מקראי.

חלק גדול משמות הישובים מקורם בתנ"ך?

אפשר בהחלט לומר זאת. לפני כיהן בתפקיד יושב ראש ועדת המשנה לשמות יישובים בן ציון לוריא, שהיה ראש האגודה לחקר המקרא. הוא חיפש תמיד שמות מהתנ"ך. הוא מצא שם ליישוב בערבה וקרא לו "יהל". הדעה הרווחת היא שהקשר הוא לאור: "אור כי יהל" מספר איוב, אבל המקור הוא דווקא בספר ישעיהו, שם נכתב "לא יהל שם ערבי", שמקורו בפועל "יאהל", כלומר, יקים אוהל. לוריא בחר בפסוק אופייני לאופי ההתיישבות.

הרבה לפני קום המדינה הוקם יישוב מדרום לפתח תקווה שחיפש שם קבוע. הציעו להם שני שמות מהתנ"ך: יהוד וגת רימון, שאף אחד מהם לפי המחקר הגיאוגרפי היסטורי אינו מדרום מערב לפתח תקווה. הם לא רצו בשם יהוד שנשמע כשמו של כפר ערבי, ובחרו בגת רימון. במכתב התשובה ששלחו לוועדה כתבו: "אנחנו מאחלים שהתנ"ך ייגמר לכם תוך עשר שנים". זה לא קרה.

תוכל לתת דוגמאות נוספות איך קושרים בין ישוב חדש לשם מקראי? לפי המיקום שלו, לפי הצליל?

מצלצלים אלי אנשים רבים בענייני שמות. שואלים למה קוראים ליישוב מסוים כך וכך, ובעיקר מחפשים שם ליישוב חדש. שאלתי את הבחור שצלצל בעניין הזה איפה אתם מתיישבים, אמר שזה במזרח השומרון, ליד מקום הקרוי חירבת חפצא. הצעתי לו את השם "אבני חפץ" בעקבות הפסוק מספר ישעיהו "ושמתי כודכוד שמחותייך, ושערייך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ". השם התקבל.

בן אחי יושב ביישוב מתן, ליד חגור. השם הערבי של היישוב הסמוך פירושו מתנה. במשלי מצוי פסוק יפה: "מתן אדם ירחיב לו", כלומר, מי שנותן אינו מפסיד אלא מרחיב. מאחר שמתן הוקם ליד מושב בשם ירחיב נולד השם מתן, גם בהתייחסות למקרא, וגם בהתייחסות ליישוב הערבי הסמוך.

לא תמיד ברור היכן היה הישוב המקראי.

יש בעניין הזה כלל ואנחנו משתדלים לעמוד בו. הכלל אומר שאם מחזירים שם לקדמותו, הוא לא ישכון במרחק רב יותר מחמישה קילומטרים מן האתר העתיק.

איזה רקע ותחום ידע הבאת אל העיסוק בשמות?

למדתי באוניברסיטה גיאוגרפיה היסטורית של תקופת המקרא. למדתי גם אצל הארכיאולוג יוחנן אהרוני, ונעשיתי אסיסטנט שלו.

והיכן נולדה האהבה הגדולה לתחום?

היסודות נטועים בילדותי.  שנות ילדותי עברו בטבריה, עד שבגיל עשר עברנו לרעננה. אבי היה מנהל בית הספר הראשון ברעננה, ובית הספר זיו הקרוי על שמו. כשאתה גר בטבריה, כל בוקר אתה רואה את הכינרת וההרים הסובבים אותה וזו חוויה מעצבת. כשנסענו מחוץ לטבריה, למשל לחיפה, זה היה מעבר להרי החושך. בדרך חזרה מחיפה אבי היה עושה תחרות מי יראה ראשון את הכינרת. אז האמנתי שזו תחרות אמיתית, היום אני מבין שאבי רצה ללמד אותי להתבונן. הייתי צועק "הנה הכינרת!", ואבא היה שמח בשמחתי. כשבאתי לפלמ"ח נעשיתי סייר. יכולתי להיעשות קשר או רגם. אחרי המלחמה חזרתי לסמינר דוד ילין עם המטען הסיירותי, ונפלתי בזרועותיו של אברהם יעקב ברוור, חוקר האזור.

בקביעת השמות נדרש ידע רב במקורות ישראל. מהיכן לך הידע הזה ביהדות?

אבא שלי היה איש תנועת העבודה, אבל היה בעל זיקה למקורות ובבית ספגתי הרבה יידישקייט. בזמן שהחברים שלי שיחקו כדורגל, אבא היה לומד אתי פרק במורה נבוכים. הוא לא כפה עלי, אהבתי את זה.

יחסי יהודים בטבריה היו משולבים זה בזה מאוד. דרכם למדת ערבית?

כן, אבל אחרי שעברתי לרעננה שכחתי. הערבית החלה לחזור אלי כשהתחלתי לעסוק בסקר נוף סיני.

יש נוכחות ערבית רבה בשמות היישובים היהודיים. התחושה היא שמול כל מקום יהודי יש שם ערבי דומה.

בוועדה האחרונה לקביעת השמות חסינו בצל מדאיג שהטיל שר התחבורה, ישראל כץ, שביקש למנוע מאיתנו לתת ליישובים שמות שמקורם ערבי. בדיון שהיה בעניין זה קיבלנו ממשרד החוץ עותק מכתב ששלח לשר התחבורה אחד מסגני עיריית ראש העין. הוא כותב לו שם בתרעומת, שהמחלף הגדול ביותר בישראל נקרא בשם הכפר הערבי הסמוך, קסם, ומציע לקרוא לו מחלף ראש העין.

קיבלנו את המכתב מהשר בו הוא מבקש לשים לב לדבריו של הסגן. אמרתי להם, אם תפתחו את התוספתא של מסכת עבודה זרה תמצאו כל מיני סיפורים על אזור השרון. נכתב שם שבכפר קֶסֶם היה חרוב שבצילו עסקו בעבודה זרה, כלומר, קסם הוא שם עברי קדום שממנו התגלגל השם הערבי. שמו של המבקש מראש העין היה רזיאל אחרק, ופירוש שם משפחתו הוא "השרוף". על כך אמרתי בוועדה שאם שר התחבורה כץ, באמצעות מכתב מאחרק, רוצה שנבטל שם מן התלמוד, הרי זה סיפור מן ההגדה: ואתא שונרא (כץ) ושרף (אחרק) לחוטרא, שהוא מטה קסם.

יש מצבים הפוכים, כאשר לוקחים שם ערבי מקורי והופכים אותו לשם ישוב יהודי.

נכון. כשאין שם תנ"כי או מהמקורות, אנחנו מקשיבים לשם הערבי. אחת משתיים: או שהוא שומר על שם עברי קדום, וכאן יש שמות שנשמעו כצורתם, ויש שמות משובשים כי האוזן הערבית שיבשה אותם. במלחמת העצמאות הייתי בגדוד השישי של הפלמח וליוויתי שיירות. ישבנו בסאריס, שעליה הוקם מאוחר יותר הישוב שורש.

יום אחד, שנים רבות אחר כך, קיבלתי מכתב מאביבהל'ה, שהיתה בשעתו המזכירה של צביקה זמיר, והיא אומרת שאיננה מבינה איך סאריס הפכה שורש. אמרתי לה ששורש הוא שם עיר תנ"כית. השם אינו נמצא בתנ"ך המסורתי, אך בתרגום השבעים בערי נחלת יהודה יש פסוק ובו כתריסר ערים נוספות שנשמטו מן המסורה, כמו ביתר, וכך גם שורש. שורש כתוב בנוסח היוונית סאריס, והערבית קיבלו את זה מהיוונים ושמרו את זה כך. לא ידענו את זה והמצאנו לנו סיפור בעניין.

היינו עם ראש כחול, וכשאתה יושב המשלטים במשלט מעל מעלה שער הגיא, אתה מעסיק את עצמך במחשבות שונות ומשונות. ראינו את ראש המנזר מעל אבו גוש ושאלנו איך נעשתה מרים בתולה. התשובה היתה:  מצד אחד יש לה סריס, מצד שני בית-טול, מצפון כפר בידו, כלומר, רוצה אבל לא יוצא, וכפר בשם כסלא שהתושבים היו כסלנים. עם סריס, בתול, כסיל ואימפוטנט סביבה, שלא תישאר בתולה?

יש שמות ערביים שנשארו, דווקא בשכונות כמו טלביה בירושלים אבו ניסנס בחיפה ועג'מי ביפו.

ראובן ריבלין יושב ראש הכנסת, הדליק השנה את המשואה. אחרי שסיפר שהוא כך וכך דורות בירושלים, הכריז שהמשואה היא "לכבוד אחי הירושלמים מטלביה, מאבו תור, מקטמון, ולתפארת מדינת ישראל", כלומר, הוא קרא לשכונות ירושלים בשמותיהן הערבים. כל ירושלמי אסלי שומר את השמות הערביים האלה בשיניים ובציפורניים למרות שלכל שכונה כזו יש שם עברי, שלא ירושלים נתנה אותו אלא ועדת השמות הממשלתית. הוועדה החזירה לליפתא את השם מי נפתוח, קטמון נקראה גונן.

קרה משהו מוזר למפל ברמת הגולן הקרוי גילבּוֹן.

ועדת השמות קראה למפל בשם מפל גילבון על שם הכפר ג'לבינה המצוי באזור. המטיילים ובעיקר המדריכים קראו למפל בשם ערבי, ג'ילבון, שזה בכלל שם כפר בגלבוע השומר על השם גלבוע. יש עוד מקרים כאלה. כמה חניכים באו לספר לי בגאווה שהיו בואדי נימר. אמרתי להם, איפה זה? אמרו לי, יהודה, שאתה לא תדע איפה זה ואדי נימר? אז אין. ואדי נימר הוא תרגום ישראלי עממי לנחל נמר שממזרח לחניתה.

יש גם שיבושי תעתיק מעברית לערבית ולהיפך.

בהחלט. זה מה שקרה בירושלים לואדי ג'וז, שהוא שם ערבי טבעי. הנוצרים החליטו לקרוא לו עמק ג'וזפט, על שם המלך יהושפט. יהודי ירושלים קוראים לו נחל האגוז ועיריית ירושלים קבעה שלט בשם זה, אבל בתעתיק השגוי נכתב שם בערבית "נחל הָאַכּוּז".

יש שמות שחוזרים על עצמם, כמו עין תין שמתייחס לתאנה או לטין, או טייבה המצויה בכמה מקומות.

כשמדובר בשמות ערביים איננו מתערבים. בשמות יהודיים אנחנו משתדלים לייחד שם אחד לכל אתר. לפני שנים היו שני נחלים שנקראו נחל ברק. אחד יורד מנצרת עילית אל דבורייה, והשני יורד אל הערבה, והוא היום אתר מטויל מאוד. ברגע שהתחילו לטייל בו באתי לוועדה ואמרתי שצריך לייחד אותו מהנחל הצפוני, ולכן הנחל הצפוני נקרא מאז נחל בן אבינועם.

היתה פעם נטייה לקרוא יישובים על שמות אנשים, אבל נראה שהיא בירידה תלולה.

היום יש בוועדה החלטה לא כתובה להפסיק עם הנוהג הזה. אני מקבל זאת, אך הדבר  כואב לי כי הגיאוגרף הגדול זאב וילנאי לא זכה בגלל זה להנצחה. יש קושי בהנצחתו כי השם זאב משמש ביישובים על שם ז'בוטינסקי. בירושלים יש אפילו שניים: פסגת זאב וגבעת זאב, ומלגלגים על ועדת השמות שנתנה שני שמות דומים ליישובים קרובים. העניין הוא שגבעת זאב שנקבעה על ידנו היא ליד העיר העתיקה גבעון, ואילו פסגת זאב הוא שם שנקבע על ידי עיריית ירושלים. הצעתי כאן את הסימן פזגז: פסגת זאב גבעת זאב.

מה היה הנימוק להחלטה לא לקרוא ישובים על שמות אנשים?

רצינו בין היתר להימנע מהתופעה של ישובים על שמות תורמים, אלה שאנו קוראים להם משת"כים, ראשי תיבות: "מי שנתן ת'כסף". בעניין הזה יש סיפור שאני מעורב בו. כשהחליטו לייהד את הגליל הקימו שורה של יישובים בצד כביש הצפון. בקרן הקיימת היה איש גלילי חביב, שהציע לנו לתת לארבעה יישובים שמות בסדרה: אדמית, שהוקמה לצד חירבת אידמית, ובהמשך, באסוציאציה לאדמה, זרעית, שתולה ונטועה.

אנשי הקרן הקיימת טענו שבמקרה של זרעית היא הוקמה בתרומתו של ישראל רוזנוולד. לנציג הקרן היתה זכות וטו, והוא תבע לקבוע את השם כפר רוזנוולד. התושבים לא רצו בשם הזה, עקרו את השלט, החזירו מכתבים, ויום אחד באו לקרן הקיימת עם שלושים אלף דולר ואמרו, קחו את הכסף עם השם. הצעתי פתרון: את השם זרעית נקרא כראשי תיבות, "זכר רוזנוולד עמנו יהיה תמיד", ונהיה שקט בבית.

יש פה ושם שמות שהם ראשי תיבות. למשל, ייט"ב, יד יצחק טבנקין.

יש כאלה, ויש גם מדרש מאוחר שלא היה בכוונת השם המקורי. היישוב החרדי אלעד נקרא על שם אחד מבני אפרים בשם אלעד. יום אחד מצלצל אחד מתושבי אלעד ושואל למקור השם. הסברתי לו, והוא ענה לי, מה פתאום? אלעד זה ראשי תיבות של "אגודה לפיתוח ערים דתיות". לך תוכיח שלא.

אז מה בעצם עושים היום להנציח את זכרם של נותני הכסף?

בעניין המשת"כים יש סיפור ירושלמי אמיתי. פסלת צרפתייה העניקה לילדי ירושלים פסל בשם הגולם בשכונת קרית היובל, ראש גדול עם הרבה לשונות. הילדים קראו לו המפלצת. טדי ישר חיפש מליאן שייתן כסף לטעת גן מסביב למפלצת ומצא, וכך עד לפני זמן היה כתוב בכניסה לגן: "גן רבינוביץ (המפלצת)".  אם השם לא היה משתנה אפשר היה לכתוב שם גם "גן רבינוביץ (הגולם)". לי עצמי קרה דבר דומה כאשר הדרכתי טיול שכלל עלייה ברגל לסרטבא. על ההזמנה לטיול נכתב, "המדריך: יהודה זיו, טיפוס מייגע".

אין יישובים על שם בן גוריון?

בן גוריון ציווה לא לקרוא שום דבר על שמו. בנמל התעופה, שקראנו לו לפי הצעתי נת"ב, עם התייחסות לצירוף "בית נתיבות", הבלענו כבר את שמו של בן גוריון.  נערי בן גוריון קלקלו את השם בטענה ששמו היה תמיד בי ג'י, וכך הפך השם לנתב"ג. האמריקאיות קוראות לנמל התעופה nutbag, שק של אגוזים...

נערי בן גוריון עקפו את התביעה של בן גוריון לא להנציח אותו וקראו על שמו את הכפר הירוק, תוך התייחסות לשמו המקורי, גרין. לכן גם נקרא שמו במקור כפר הירוק, בלי ה"א הידיעה, וכולם ידעו בסוד שזה על שם בן גוריון. האירוניה ההיסטורית היא שעל שער המקום כתוב היום "הכפר הירוק על שם לוי אשכול". אנשי המקום לא ידעו שזה על שם בן גוריון, והחליטו לעשות ג'סטה ללוי אשכול.

לפני קום המדינה נקראו יישובים רבים על שם אנשים.

הרבה מהיישובים האלה הם על שם אנשים שתושבי המקום אינם יודעים מי הם והם לא נחרתו בזיכרון הלאומי. למשל, הכפר של יוצאי תימן, בני עיש, נקרא על שם עקיבא יוסף שלזינגר. כפר מרמורק הוא כפר של תימנים, והוא קרוי על שם מזכירו של הרצל. הקימו אותו התימנים שנזרקו מכינרת.

מי יודע מי עומד מאחורי שמות כמו גן שמואל, ניר דוד, תל יצחק?

קשה לדעת, קל יותר במקרה של שמות משפחה. קבוצת שילר, למשל, נקראת על שם המחנך שלמה שילר. שמה הרשמי הוא גן שלמה, אבל הם בחרו בשם שינציח את שם המשפחה.  אני עומד על משמר ההחלטה שלא להיגרר לשמות אנשים. אחרי ששלחתי חיצים בכץ ובאחרק בפרשת מחלף קסם, אמרתי שעוד כמה שנים יבוא אדם אחר מעיריית ראש העין ויבקש שמתחת לשם ראש העין יכתבו שהישוב נקרא על שם משה דיין.

יש שמות יישובים שניתנו על שם אנשים בחייהם, דוגמת איצטדיון טדי?

מנחם אוסישקין, יושב ראש הקרן הקיימת, היה פחות צנוע מבן גוריון.  לכבוד יובל השמונים שלו החליט שכל תנועת התיישבות תעניק ליישוב אחד באצבע הגליל את התואר "מצודת אוסישקין", וכך היה ביישובים דן, דפנה, שאר ישוב, בית הלל ועוד. התוספת הזו נשכחה עם השנים. אוסישקין גם לחץ על אנשי ועד שכונת רחביה בירושלים לקרוא על שמו רחוב. הוא היה יוצא כל יום ברגל, ומסיר את האבק מהשלטים של רחוב אוסישקין.

בשלב כלשהו המעבר היה בעיקר לשמות של טבע ונוף, גם ביישובים וגם  בשמות רחובות, בעיקר בערים החדשות.

נכון. התחילו להעניק שמות על פי קבוצות של פרחים ועצים. ידיעת הארץ הלכה והשתרשה. המוני  אנשים עושים היום את שביל ישראל, זה הפך לפולחן, וביבי רוצה להכפיל ולשלש אותו, שיהיה שביל נוף וגם שביל מורשת. עם זאת, נמשכת המסורת של שמות מן התנ"ך, בעיקר מאז 1967. אמרתי בעניין זה, שכשחזרנו לארץ התנ"ך, ליהודה ושומרון, התחלנו לטייל יחפים, כי כל הזמן דורכים על פסוקי תנ"ך. עד אז התחילו לזנוח את התנ"ך.

יש שמות שנקבעו והמתיישבים רוצים להחליף?

לא מבקשים, מחליפים, כמו במקרה של זרעית. במקומות מסוימים, בעיקר בשטחים, יש בדרך כלל משיח מקומי שיודע הכול, בקי בתנ"ך ובידיעת הארץ. באפרתה יש פרופסור העוסק בשמות יהודיים, ששכנע אותם שהיישוב אינו אפרתה אלא אפרת. יש בשטחים יישוב שקראנו לו חלמיש, המתיישבים מתעקשים לקרוא לו נוה צוף. קם שם גאון מקומי שהציע  לקרוא למקום נוה צָלֵחַ, כי היישוב שוכן ליד נבי סלח. לאחר מכן עלה על דעתו שמצד מזרח ליישוב מצוי אום ספא, והחליט שמדובר בארץ צוף הנזכרת בחיפוש אחר האתונות, למרות שאין לכך בסיס. השילוב בין שני השמות שהציע הוא נוה צוף, ומאז יש ליישוב שני שמות: חלמיש ונוה צוף.

קיבוץ פרוד התעקש לקרוא לעצמו גרדוש.

נכון, השם הרשמי הוא פרוד, כי הוא מצוי ליד פרדייה ומזכיר שם של ישוב תלמודי מן הסביבה. המתיישבים הביאו אתם את השם גרדוש, על שם מנהיג הגרעין שנספה בשואה, ורק לאחר שנים רבות ויתרו על השם.

היו גם מקרים שנעניתם לבקשת התושבים להחליף את השם?

ליד ואדי נועיימה בבקעה קם יישוב שהתעקש להיקרא נעמה. אנחנו לא הסכמנו לשם מכמה סיבות. ראשית, נעמה המקראית אינה קשורה לאזור אלא לנחלת שבט יהודה שבגבול השפלה. הערבים שיבשו את השם המקראי הזה לנענה. כשהוקם שם קיבוץ אמר ישראל גלילי, הדובר של הגרעין, "נען לקריאת העם", וכך נקרא המקום ההוא נען.

ההתנגדות לשם נעמה היתה נעוצה גם בכך שהיו שני מקומות נוספים בארץ בשם נעמה, אחד בסיני שהיתה אז בידינו, והשני בעמק החולה. אנשי המקום באו אלינו במשלחת להבהיר את עמדתם, ועשו זאת בצורה מקוממת. כשלוריא התחיל לדבר על השם התנ"כי קם מושבניק אחד ואמר, אדוני, אולי לך התנ"ך חשוב, אבל אותנו התנ"ך לא מעניין. לוריא כמעט קיבל התקף לב. מכל מקום, השם נקבע לנעמי ואנשי המקום קראו ליישובם נעמה.

לפני כמה ישיבות באו אלינו אנשי המקום שוב וסיפרו שבמלחמת לבנון השנייה נפל בכור הבנים של היישוב, ובזכות החלל הזה ביקשו לאשר את השם נעמה. לטענתם אלה גם ראשי תיבות: "נוער עברי מחייה המדבר". האם השכולה השתתפה במשלחת, הלב היהודי התרכך ואישרנו את השם נעמה.

א-פרופו נעמה, לפי מה נקבעו שמות היישובים בסיני?

נעמה בדרום נקבעה על פי הדמיון לשם הערבי נועיימה, נביעות דומה לנואייבה. כשהחליטו להקים יישוב מצד המפרץ של שרם-א-שייח'  הציע מנהל רשות העתיקות דאז לקרוא למקום "שער ההמשך", על פי דמיונו לשם הערבי, והמחשבה שמשם ניתן להמשיך הלאה. וילנאי לגלג על השם המוזר והלוחמני, והאיש עזב את הוועדה נעלב ולא שב אליה יותר. וילנאי הציע את השם שהתקבל, אופירה, שצלצל טוב יותר, אבל היה לוחמני לא פחות.

היית אומר שוילנאי היה שנים רבות האיש המרכזי בקביעת שמות בארץ ישראל?

בהחלט, אם כי לא תמיד דעתו התקבלה. וילנאי רצה מאוד לקרוא ליישובים בסיומת "עם". כשעלה לקרקע קיבוץ ג' של השומר הצעיר, הוא הציע לקרוא לו שמרעם. הוא הסביר שיש מצד אחד שלו יקנעם, מצד שני שפרעם, אז לשומר הצעיר יהיה שמרעם. השם לא קנה את לבות חברי ועדת השמות של הקרן הקיימת, ונקבע השם משמר העמק. וילנאי לא ויתר על הסיומת. כשהקימו את קיבוץ גבעת חיים הציע גם להם להיקרא  שמרעם והשם שוב נדחה. הוא המתין, וכשבעמק חפר נוסד יישוב שהיו בו פרדסים ומטעים שכנע אותם להיקרא הדר עם. אחר כך קמו גם נירעם וגברעם, כולם ביוזמת וילנאי.

זה גם המקור של השם יחיעם?

יחיעם קרוי על שמו של יחיעם וייץ. אביו יוסף מספר ביומנו איך ירד בשנת 1918 מיבנאל לבית החולים הסקוטי לבקר את הרך הנולד, ובדרך לעמק הירדן ראה את הפרשים האוסטרלים. הוא כל שמח, שבא ואמר לאשתו שהבן ייקרא יחיעם, כי ראה בכיבוש הבריטי מימוש הצהרת בלפור.

יש שם שהיית רוצה לתת ומחכה ליישוב המתאים?

יש שם כזה בקנה, ואני מחכה בקוצר רוח ליישוב מתאים. השם הוא ליעם, ראשי תיבות של "לא ילמדו עוד מלחמה". השם הזה הוא גם מחווה לזאב וילנאי, וגם ביטוי לכיסופים שלי ושל כולנו לשלום.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד