חיים מויאל: גן העדן של ציפורי הנוד
חיים מויאל: גן העדן של ציפורי הנוד

 

 

חיים מויאל הוא דוקטורנט, מנהל חינוכי של המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים של החברה להגנת הטבע ואוניברסיטת ת"א

 

חצי מיליארד העופות הנודדים מדי שנה מעל ישראל מהווים שיא עולמי. עלינו לשמור על גן העדן הזה

 

מעל ארצנו נמצא ציר נדידה מרכזי לחצי מיליארד עופות, החולפים מעליה פעמיים בשנה בדרכם מאירופה ומערב אסיה לאפריקה. זהו שיא עולמי בכל קנה מידה. הסיבות העיקריות לנדידת עופות מרשימה כזו לכאן היא משום שישראל שוכנת בצומת שלוש יבשות והיא מאכלסת בתוכה מגוון נופי, אקלימי ואקולוגי עשיר במיוחד. בשל מיקומה המיוחד היא משמשת גשר יבשתי חשוב ביותר לנדידת העופות בין אירופה ואסיה לאפריקה ואתר חנייה חשוב עבורם.

נדידת העופות מתרחשת לא רק בעולם הישן שבין אירואסיה לאפריקה, אלא גם בין צפון אמריקה לדרומה דרך מיצר פנמה. עופות מעטים נודדים לא מצפון לדרום וחזרה, כמרבית הנודדים,  אלא ממזרח למערב, דוגמת לילית השלג הנודדת מסיביר לאלסקה דרך מיצר ברינג. עופות מסוימים (כמו פיפיון מים, כותלי, זג צהוב-מקור) בוחרים לנדוד בדרך כלל מההרים הגבוהים לעמקים החמים ועושים זאת לרוב למרחקים קצרים בלבד. וישנם גם מיני עופות שלא נודדים כלל ולפיכך מותאמים לחיים בתנאים הקשים השוררים בארץ הולדתם.

ישנם עופות, כמו יסעור כהה, סלעית אירופית ובז נודד, הגומאים מרחקים עצומים, אך יותר מכולם ראוי להזכיר את שחפית הקוטב, שהוכתרה מזמן אלופת העולם בנדידה. היא גומאת פעמיים בשנה מרחק של 18 אלף ק"מ לכל כיוון, דהיינו, מקיפה את הגלובוס בחצי שנה ובמשך חייה נודדת לאורך כמיליון ק"מ.

הנדידה אינה נחלתם הבלעדית של העופות, אלא רווחת גם בקרב בעלי חיים אחרים: יונקים (ביזון וגנו, לווייתנים, עטלפים, איילי קורא), דגים (סלמון, טונה כחולת סנפיר), חרקים (דנאית מלכותית, ארבה), זוחלים ימיים (צבי ים למיניהם).

לא בכל המקרים זוהי נדידה מחזורית קלאסית, המתרחשת מדי שנה הלוך וחזור. יש גם בעלי חיים המהגרים לכיוון אחד, ורק צאצאיהם חוזרים, ויש כאלה שזמני נדידתם ויעדיה תלויים בזמינות המזון ובתנאי הסביבה.

נדידת העופות היא, למעשה, חלק מתהליך הברירה הטבעית נוסח דרווין. היא החלה כנראה כבר בתקופות הקרח, המאפיינות את עידן הפליסטוקן. אז, מרבית הכדור הצפוני, ובכללו אירופה, היו מכוסים במעטה קרח נרחב ולעופות היה קשה למצוא מזון. חלקם נדדו דרומה למקומות חמים, דוגמת ארץ ישראל, שבה שרר אקלים ממוזג יותר וגם נמצא בה מזון זמין. העופות ששרדו הורישו התנהגות נדידה זו לצאצאיהם, והללו ממשיכים בנדידה אף בימינו.

 

נדידת הסתיו דרומה של עופות הצפון לארצות החום מתרחשת, על פי רוב, מסוף אוגוסט ועד סוף אוקטובר, ועופות נאמנים למועד הגעתם מעלינו כמו לצירי נדידתם. העיתוי נקבע ע"י שעון ביולוגי מפותח למדי ומצפן מובנה במוח העוף מכתיב את המסלול המדויק. העיתוי מושפע מהתקצרות אורך היום ושעות האור בסתיו, ובאביב הוא מושפע מהתארכות היום ומיצר הרבייה המתעורר אצלם.

עופות רבים, דוגמת הסנוניות, נודדים לפני שנגמר המזון הזמין ולפני שמתחילים גלי הקור של הסתיו. כאמור, מועד נדידתם טבוע במוחם, מושפע מאורך היום ופועל כמו לוח שנה מדויק.

עקב השפעה הורמונלית, העופות מתחילים להיות תזזיתיים לפני נדידתם. הם אוכלים מזון רב וצוברים בגופם שומן עתיר אנרגיה. לעיתים הם כמעט מכפילים את משקלם (תופעה זו בולטת בקרב ציפורי השיר והחופמים, החוצים ימים ומדבריות במהלך הנדידה).

לגורם האקלימי יש השפעה רבה על הנדידה והצלחתה. כך למשל, כשנושבות רוחות מערביות חזקות, עופות רבים מוסטים מזרחה ממסלול הנדידה ולרוב מצליחים לחזור למסלול הקבוע לאחר בזבוז זמן יקר. כשנושבות רוחות מזרחיות חזקות, נסחפות ציפורים רבות לים, או שפעמים רבות הן מתבלבלות בניווט בשל היעדר נקודות ייחוס בים, במיוחד במזג אוויר סגרירי.

ברוסיה נצפתה קנית קטנה שסטתה 1,000 ק"מ מזרחה מהציר שלה, אבל הצליחה לתקן את הסטייה. עוד נמצא שבעזרת יכולת הניווט המגנטית המפותחת שלה היא מסוגלת לקרוא קווי אורך, נוסף על יכולת הניווט שלה על-פי השמש.

במחקר על אווזים שגודלו בשבי, נמצא שיכולת הניווט המדויק מצויה אצלם ונלמדת, ואילו עצם התכונה בכלל לנדוד היא תורשתית ודומיננטית.

ההשפעה של מזג האוויר על הנדידה היא חשובה ולרוב קריטית. עופות רבים מוצאים את מותם בשל תנאי מזג אוויר קשים, כמו סופות חזקות, ערפל, וכיוצא באלה. מאידך, עופות כמו הברבור המצוי יכולים להגיע אפילו עד ישראל כאשר מזג האוויר בצפון אירופה קר במיוחד. עופות כמו עגורים, שקנאים וקורמורנים, מגיעים אלינו בשנים האחרונות במספרים הולכים וגדלים בשל תנאים משופרים והאכלה יזומה בעמק החולה, בבריכות הדגים ובמאגרי המים ברחבי הארץ.

המקומות המועדפים לחריפה באפריקה הם האזורים הלחים והיערות הנרחבים. רוב העופות מבלים את החורף באזורים אפריקה שמדרום לסהרה. באופן כללי ניתן אולי לקבוע כי ציפורי שיר, חופמאים, ברווזים, ועופות מים נוספים,  מעדיפים לחרוף בדרום אפריקה ובמערבה, ואילו דורסים רבים, שקנאים, עגורים ועוד רבים אחרים מעדיפים את מזרחה של אפריקה, כנראה בגלל אסטרטגיית התעופה הפסיבית שלהם.

עוד התברר ממחקרים שונים, כי מספר ציפורי השיר הנודדות לאפריקה גדול יותר בעשרות אחוזים ממספרן של החוזרות לאירופה באביב. רבות מאוד לא שורדות את מסען, או נטרפות בפונדקי החורף שלהן.

גובה הנדידה תלוי בתנאי החום ובתרמיקות (זרמי אוויר חמים שעולים למעלה) במשך שעות היום. בצהריים, למשל, העופות הדואים מגיעים לשיא תעופתם, העשוי להגיע לגובה ק"מ ויותר, אך מרבית העופות הנודדים עפים בגובה 500-400 מ' מעל פני הקרקע. לכל עוף יש גובה תעופה, אסטרטגיית נדידה ומהירות אופייניים. כך למשל, השקנאי המצוי עף בגובה ממוצע של 450 מ' מעל הקרקע במהירות ממוצעת של כ-30 קמ"ש, ואילו איית הצרעים נודדת בגובה ממוצע של ק"מ ובמהירות העולה על 45 קמ"ש. ביום אחד היא עוברת כ-450 ק"מ, כמעט כל אורכה של ישראל.

העגורים והאווזים נחשבים למגביהי העוף בין העופות ואילו האלבטרוסים והיסעורים נחשבים המהירים והמתמידים ביותר בתעופה. כך למשל, מושדר אלבטרוס אחד שעבר תוך כחודש מרחק של 15,000 ק"מ במהירות ממוצעת של 80 קמ"ש. העגורים והאווזים עפים לרוב במבנה של "ראש חץ", המנצל את מערבולות האוויר שיוצר העוף הראשון ועל ידי כך משפר את כוח העילוי ומפחית את צריכת האנרגיה של שאר חברי הלהקה.

ישראל היא ארץ קטנה יחסית וחיים בה כ-17 מיני עופות לקמ"ר (פי שמונה מאשר באנגליה ברוכת העופות). כאמור, היא ממוקמת בצומת של שלוש יבשות, אירופה מצפון, אסיה ממזרח ואפריקה מדרום, כך שמוצאם של מרבית העופות העוברים דרכה הוא מהיבשות הללו.

מתוך 540 מיני העופות שתוארו עד היום בישראל, הוגדרו כ-450 מיני עופות נודדים וכ-90 מינים יציבים, המקננים בישראל. בולטים בין העופות היציבים: דרור הבית, בולבול צהוב-שת, עורבני שחור ראש, בז מצוי, צופית בוהקת ועוד.

נהוג לחלק את המינים הנודדים לקבוצות הבאות:

50 מינים מקייצים, הנודדים אלינו לרוב מאפריקה ונשארים לקנן בקיץ. ביניהם: שרקרק מצוי, כחל מצוי, חיוויאי הנחשים, רחם מדברי, בז ערב ועוד.

90 מינים חורפים, הנודדים אלינו בסתיו ובוחרים להישאר כל החורף אצלנו. בולטים ביניהם זרזיר אירופי, אדום החזה, עיט צפרדעים ומרבית עופות המים.

 170 מינים חולפים העוברים בישראל בנדידות הסתיו והאביב אך אינם חורפים אצלנו. ביניהם בולטים: איית הצרעים, חסידה לבנה ושחורה, עיט ערבות, נחליאלי צהוב ועוד.

140 מינים מזדמנים המגיעים לארץ בזמנים לא קבועים, העשויים להשתנות בשל תנודות במצאי המזון בצירי נדידתן או בארץ הולדתן. ביניהן נזכיר: קיכלי אפור, עוזניה שחורה, צלוב-מקור, מיני ברבורים ועוד מינים נדירים רבים, הנוספים מעת לעת לרשימה המתארכת לה.

יש מיני עופות שחלקם יציבים וחלקם חורפים, דוגמת הירקון הסורי, או כאלה המקייצים, חורפים ונודדים דוגמת החסידה הלבנה, אך בחלוקה שלעיל נבחר סטטוס אופייני אחד לכל מין כדי לפשט את העניין.

בישראל מתקיימים חבלים זואוגיאוגרפיים מגוונים, המשפיעים על מגוון המינים וראוי להזכיר במיוחד את החבל הים התיכוני, החבל המדברי-ערבתי והאלפיני. באחרון, המתקיים בחרמון שלנו, מקננים יותר מ-80 מיני עופות, שחלקם מקננים רק בגבהים הללו (ירגזי החרמון, צחיחנית החרמון, זג צהוב מקור, סיטת צוקים).

גורם נוסף וחשוב למגוון העופות הנגזר מהגורמים שהוזכרו לעיל הוא מגוון הנופים הגדול המצוי בישראל.  כך ניתן לציין את:

א. הנוף ההררי המיוער והממוזג  - בו מתקיימים מינים רבים של עופות, במיוחד בקרב ציפורי השיר. האזורים המיוערים משמשים גם כמקום לינה ומנוחה מועדף לעופות נודדים דוגמת הדורסים והחסידות. הנטיעה האינטנסיבית בחבל הים תיכוני ובאזורי ספר מסוימים גרמה שינוי מהפכני בתכסית השטחים ובמגוון החי הנהנה מהם. כך למשל, התפשטו החיוויאים, הנצים המצויים וינשופי העצים המקננים על עצי האורן.

באזורים המצוקיים שבהרים ובנחלים מקננים במיוחד דורסי היום והלילה (עיט נצי, נשר מקראי, עקב עיטי, אוח עיטי ועוד).

ב. נוף קו החוף הים תיכוני - מכוסה ברובו בחולות. לאורך החוף נודדים מיני חופמאים, ברווזים, אנפות וציפורי שיר רבות בחזית רחבה בלילה, תוך כדי חיפוש מזון ומנוחה קלה.

בעבר היו במישור החוף ביצות נרחבות דוגמת ביצות כבארה שלרגלי הכרמל וביצות מישור החוף הדרומי, שם היו מיני עופות מים, ביצה ודורסים רבים.

ג. נוף השדות הפתוחים, אשר שטחם הולך ומצטמצם. בנוף חשוב זה פעילים בזים מצויים, זרונים וציפורי שיר שונות.

ד. הנוף הכפרי והחקלאי - בעשרות השנים האחרונות הורחבו מאוד השטחים החקלאיים על חשבון השטחים הפתוחים, וזאת בעיקר בשל שינוי בגידולים החקלאיים. עופות מסוימים, דוגמת סיקסקים, עורבים,  פרושים ועוד נהנים זה עשרות שנים משינוי משמעותי זה והתפשטו מאוד, בעונת החורף במיוחד.  

ה.  הנוף המדברי וספר המדבר - מאכלסים מגוון מיני עופות בצפיפות קטנה יחסית (למעט בנאות מדבר כמו עין גדי, נחל צין ועוד). מרבית המינים היציבים שם מותאמים לתנאי המדבר הקשים,  אך עופות נודדים לא מעטים אף בוחרים לעבור בציר הנדידה המזרחי דרך מסדרון השבר סורי-אפריקאי היישר למזרח אפריקה, שם יבלו את חודשי החורף. חשוב להזכיר את אילת כאתר חשוב מאוד לא רק לפלמינגו המצוי, אלא גם לעופות  נודדים באביב, כמו עיטי ערבות, נצים קצרי-אצבעות ועקבים מזרחיים.

ו. נוף מאגרי מים ובריכות דגים - נופים לחים אלו חשובים ביותר לעופות מים וביצה רבים, במיוחד בעונות החורף שלפני הנדידה, אז הם צריכים לחדש את מצבורי האנרגיה המידלדלים בדרכם לארצות הדרום. בקרב אלה אזכיר שקנאים, קורמורנים, אנפות, חופמאים, ברווזים ועוד. חשוב להזכיר את הכנרת כאתר חשוב למינים רבים ובמיוחד לקורמורנים, לטבלנים, לשחפים ולמיני ברווזים שונים.

כל אחת מצורות הנוף שלעיל מכילה מקומות חיות מגוונים ועשירים בעופות ממינים שונים.  

חשוב להזכיר כי על אף המאבקים העיקשים של גופי הטבע השונים, הייתה בשני העשורים האחרונים תנופת בנייה אינטנסיבית ולא תמיד מתחשבת, שפגעה בצורה בוטה בבתי הגידול החשובים. בנוסף, ניתן לציין את ההרס הרב שנגרם ע"י טרקטורונים וג'יפים באזורים מבודדים, אשר מאוכלסים לרוב בבעלי חיים רבים.

בין הנופים הלחים ראוי להזכיר במיוחד את עמק החולה, הנחשב לאתר העופות החשוב ביותר בישראל ומהבולטים בעולם בכלל בקטגוריה זו, הראוי להכרזה כאתר מורשת עולמית. חשיבותו העצומה של עמק החולה היא בהיותו תחנת מעבר חשובה ואף קריטית ל"תדלוק" למיני עופות רבים ובכללם שקנאים, חסידות, עופות דורסים ועוד. בעמק החולה גם חורפים מאות מיני עופות, דוגמת רבבות עגורים אפורים, ברווזים ממינים שונים ועופות דורסים. לפני ייבוש ביצות החולה, שלפני 60 שנה השתרעו על שטח הגדול פי עשרה מהשטח המוצף הנוכחי, התקיימו בהן מינים רבים של עופות ומאז נכחדו או התמעטו מאוד. כך למשל ניתן להזכיר נחשון אפריקני, טבלן מצויץ, צחראש לבן, עיטם לבן זנב וקורמורן גמדי.

 

מיקומה של ישראל בין מחסום הים למחסום המדבר הופך אותה חיונית למעבר של עופות רבים בנדידתם. ישראל מהווה מסדרון יבשתי חשוב לעופות הדואים בסתיו בדרכם לארצות הדרום ובאביב כשהם חוזרים לארצות הצפון.

קו רכסי ההרים לאורכה של ישראל (מקביל לקו החוף) משמש ציר חשוב לעופות, בשל התנאים המיוחדים השוררים לאורכו, דוגמת משבי הרוחות המערביות, הפוגעים ברכסים אלו ומתרוממים מעלה וכך יוצרים תנאי דאייה טובים. בעקבות השימוש באמצעים שונים, במיוחד סקרים שביצעו צפרים, מכ"מ, משדרי לוויין ודאון ממונע,  התגלו מספר צירי נדידה שונים לרוחבה של ישראל.

לפני ביצוע המחקרים המקיפים, כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20, היו שטענו כי הנדידה של העופות הדואים מתרחשת בעיקר במקומות שתנאי הנדידה והתעופה הם אידיאליים, כמו לאורך הבקע סורי-אפריקני, אך הסתבר שמרבית הנודדים מעדיפים לזהות את קו החוף כסמן חשוב יותר, כנראה בדרכן לאפריקה.

רוב העופות נודדים מעל ישראל בשני צירים; המערבי (קו החוף) והמזרחי (בקעת הירדן ואזורי ההר). מבין העופות הדואים חולפים ביום מעל ישראל יותר מ-60 אלף שקנאים, יותר מחצי מיליון חסידות לבנות ויותר מחצי מיליון עופות דורסים. בין העופות הדורסים, בולטים יותר מ-350 אלף איות צרעים, כ- 80 אלף עיטי חורש (כל האוכלוסייה העולמית!), כ- 50 אלף נצים קצרי אצבעות, 30 אלף עגורים, יותר מ-5,000 חיוויאים, והרשימה עוד ארוכה.

העופות הדואים, הנודדים ביום, מנצלים בכנפיהם הגדולות יחסית את זרמי האוויר החמים ודואים על גביהם בתנועה לוליינית כלפי מעלה ואחר כך גולשים זה אחר זה כלפי מטה, תוך איבוד גובה לתרמיקה נוספת המצויה בכיוון נדידתם. לא ידוע כיצד הם מזהים את התרמיקות הבאות. יש הטוענים שהם מזהים אותן בעזרת ראייתם, או באמצעות כנפיהם. לאחר שהם מאבדים גובה הכרחי, הם פורשים כנף ונישאים קלות כלפי מעלה עם התרמיקה.

מרבית העופות הדואים אינם חוצים בנדידתם גופי מים גדולים, כמו הים התיכון, הים השחור והים הכספי, מאחר שלא נוצרות תרמיקות מעל גופי מים. לכן בוחרים העופות לעקוף את הים ולנדוד מעל היבשה, כמו מעל ישראל.

העופות הדואים ממזרח אירופה וממערב אסיה עוקפים בנדידתם את הים השחור או את הים הכספי, חוצים את ירדן, וישראל אל עבר סיני, ואז לאפריקה. ואילו בדרך חזרה  מאפריקה הם נוהגים לחלוף דרך מעברי יבשה או בנקודות צרות של גופי מים, כמו באב אל מנדב, מפרץ אילת, מפרץ סואץ ועוד.

ישראל משמשת אתר ביניים חשוב מאוד ל"תדלוק" ולמנוחה עבור העופות הנודדים, הן בשל מיקומה בין המדבריות וגופי המים, והן בשל עושר המזון ואתרי הלינה שהיא מציעה. האתרים המועדפים הם מאגרי מים ובריכות דגים, נאות מדבר, שדות חקלאיים, מעיינות, נחלים, חורשים ועוד.

כאמור, לכל עוף נודד יש עיתוי קבוע שבו הוא נודד. בתחילת ספטמבר יחלפו מרבית איות הצרעים והחסידות מעלינו, לקראת סוף ספטמבר חולפים בישראל עקבים, נצים קצרי אצבעות ומרבית מיני הדורסים הנודדים, ובתחילת אוקטובר מרבית עיטי החורש.. השקנאים הם מאחרוני הנודדים חולפים, בעיקר בחודשים אוקטובר ונובמבר.

נדידת האביב חזרה לארצות הצפון על מנת לקנן מתרחשת מסוף פברואר ומסתיימת לרוב באמצע מאי.  

הכלל הוא שאוכלי חרקים, כמו איות הצרעים והחסידות, נודדים ראשונים בשל התמעטות מהירה של מזונם באירופה ורק אחר-כך נודדים אוכלי הבשר (הדורסים הקטנים כמו העקבים בהתחלה ואחר כך הגדולים כמו העיטים). בהמשך נודדים אוכלי הדגים, כמו שקנאים ואנפות, ולבסוף אוכלי-כל כמו דיות שחורות. הסדר פחות או יותר מתהפך באביב אצל העופות הדואים, כך למשל איות צרעים חוזרות באביב מאוחר בחודש מאי.

מרבית מיני הברווזים מגיעים אלינו בשלהי הנדידה ובתחילת החורף, ואילו חופמאים רבים, וביניהם מיני ביצניות, חופמים וחופיות שונות מגיעים אלינו מוקדם במיוחד, אפילו בתחילת אוגוסט.

 

הסכנות הכרוכות בנדידה הן רבות, ועופות רבים מוצאים את מותם במסע מסוכן זה. גורמי סיכון לא מעטים פוגעים בעופות נודדים, כמו למשל טביעה בים ובמקווי מים, התנגשויות במטוסים, התחשמלות בקרב עופות גדולים, הרעלות, ציד אינטנסיבי, התנגשויות בחלונות של גורדי שחקים, לכידה ברשתות מעל בריכות דגים ועוד.

בעולם תועדו מקרים מיוחדים שבהם מצאו את מותם עופות רבים. המפורסם בהם הוא הטרגדיה של מיליון וחצי גבתונים לפלנדים, שנספו בסופות שלג במיניסוטה ארה"ב, באביב 1904.

בישראל, מתו ונסחפו אל החוף באפריל 1983 כ- 1,300 מיני דורסים ועופות נוספים מ-13 מינים שונים, אך היו בוודאי מקרים רבים נוספים שלא תועדו, במיוחד בים ובמדבריות.

מרבית העופות הנודדים בישראל חולפים תוך כדי מנוחה ותדלוק קצר באתרים מועדפים, העשויים להשתנות בהתאם לשינויים הסביבתיים. מינים מסוימים, דוגמת איות צרעים, לא אוכלים משך כל נדידתם. זאת בניגוד לבזי ערב למשל, הנוהגים לרדת ולאכול בשטחים החקלאיים תוך רדיפה אחר טרקטורים חורשים. הסנוניות שותות מים ואוכלות חרקים מעופפים תוך נדידה, ומיני פרושיים רבים ניזונים מזרעים ואגוזים בדרכם.

מקורם של עופות שונים ובמיוחד יעדם הסופי לא תמיד ידוע, וקיים מידע מועט בנושא. עם פיתוח משדרים נקלטי-לוויין קטנים במיוחד (שמשקלם פחות מ- 15 גרם) ניתן לעקוב אחר מינים רבים, אף ששיטה זו עדיין יקרה מאוד. בשיטה זו המשדר מוטען באנרגיית השמש ומוצמד לגב העוף, ואותותיו נקלטים ע"י לוויין (ארגוס) המעביר את המידע על מיקום העוף כל 90 דקות למכון המחקר באינטרנט. כך ניתן לקבל מידע מדויק על ציר הנדידה, נקודות המנוחה והחריפה, מהירות ההתקדמות ועוד.

בשיטה זו הוצמדו משדרים בעיקר לעופות גדולים דוגמת חסידות, שקנאים, עגורים ועופות דורסים. בעקבות כך נמצא למשל, שהחסידות הלבנות, המגיעות אלינו מפולין ומגרמניה, ממשיכות לנדוד לדרום אפריקה או למזרחה. נדידת החסידה באביב מתארכת ל-48 ימים לעומת 38 ימים בסתיו. באירופה, התגלה שהצעירים מקדימים את הבוגרים (כך גם לגבי עיטי הערבות והרחמים המדבריים). באביב דווקא המבוגרים חוזרים ראשונים.

השקנאים המגיעים אלינו ברבבותיהם באים בעיקר מהדנובה ומהבלקן, דרך טורקיה ולבנון. הם "מתדלקים" בחולה וממשיכים  לגליל התחתון, לכרמל, למישור החוף, לנגב הצפוני, לסיני ולמפרץ סואץ עד מזרח אפריקה.

לנצים קצרי-אצבעות יש חלון זמן קצר שבו חולפת כמעט כל אוכלוסייתם (90% מהם חולפים בין אמצע ועד סוף ספטמבר). הם מגיעים ממערב לים השחור, דרך טורקיה, הגולן, הגלבוע ובהמשך עושים את הדרך בשני צירים שונים: האחד דרך אילת לאפריקה והשני דרך סיני למפרץ סואץ ולאפריקה.

עיטי ערבות שבים מדרום-מזרח אפריקה דרך אילת באמצע פברואר, אל ירדן, ערב הסעודית, ממזרח לים השחור, עד מזרח אירופה, ואילו מאוחר מאוד חוצים את הערבה שלנו לסיני , לסואץ, למצרים ואל פונדקי החורף שלהם באפריקה.

יש שיטות מעקב ומחקר שונות אודות נדידת העופות בישראל ולרוב הן משולבות. השיטה המסורתית, הנפוצה ביותר בעולם, היא טיבוע ציפורים, שהחלה כבר בשלהי המאה ה-19 בדנמרק.

שיטה בסיסית נוספת היא ביצוע סקרי נדידה מרובי עמדות לרוחב המדינה שבהם מוצבים צפרים מנוסים המדווחים על העופות הנודדים בכל תקופת הנדידה ולאורך שנים.  

מעקב אחר עופות באמצעות המכ"מ חשוב מאוד בעיקר בלילה, אך כדי שהתמונה תהיה יעילה יש לרשת במכ"מ את כל שכנותינו, כדי לקבל תמונה רציפה ומלאה על להקות נודדים.

שיטה נוספת וחשובה לבדיקת צירי נדידה בתוך ישראל, שנוצלה מעט בישראל, היא מעקב באמצעות דאון ממונע. 

מעקב באמצעות מזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס) ומיני-מזל"ט, המצוידים במצלמות איכותיות, הוא יעיל אך יקר ומרעיש ולכן השימוש בו הוא מוגבל.

סקרי נדידה רב-אזוריים ורב-שיטתיים, בשילוב עם מחקרים נקודתיים ,הם חשובים ביותר על מנת לקבוע את מצבן האמיתי של אוכלוסיות של עופות שונים.

לסכום, ישראל היא גן עדן לעופות נודדים ולצפרים העוקבים אחריהם. מיליארד עופות הנודדים מדי שנה מעל ישראל מוכיחים זאת היטב. עלינו לשמור על גן העדן הזה, הן עבורנו והן עבור העופות, שכן הוא עושר השמור לבעליו בכל מובן: הן מבחינת שמירת הטבע, הן מבחינת יופיים של העופות ושירתם המרחיבים כל נפש והן מבחינת תרומתם לכלכלת המדינה.

אגמון החולה, המאכלס בחורף רבבות עגורים אפורים ועופות מים אחרים ומוצף ברבבות תיירים סקרנים, הוא רק הוכחה אחת לכך שהעתיד מצוי בעופות הנודדים.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד