גדי פולק דר': הצילו את המינים האדומים
גדי פולק דר': הצילו את המינים האדומים

ד"ר גדי פולק, אקולוג של צמחים. מחבר שותף בספרים "אקולוגיה – התיאוריה והמציאות הישראלית" ו"הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל"

 

השימור של צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה הוא חלק מהשמירה של כל משאבי הטבע של הארץ, והוא חייב להילקח בחשבון בכל תהליכי התכנון והפיתוח

 

תולדות החיים על פני כדור הארץ לאורך מאות מילוני שנים רצופות בשרשרת אבולוציונית מתמשכת של היווצרות מינים חדשים (ספציאציה) מצד אחד, ובהכחדה של מינים קיימים מצד שני. מספרם של היצורים החיים על שלל צורותיהם בכל נקודת זמן, מבטא את האיזון בין שתי מגמות מנוגדות אלה. ראוי לזכור ששני תהליכים סותרים אלה הם לפרקים הדרגתיים ואיטיים ולעתים מופיעים בגלים של פעילות נמרצת. מצאי החיים הנוכחי על פני כדור הארץ, שנהוג לכנותו "מגוון ביולוגי" (Biodiversity) הוא תמונת מצב עכשווית שנוצרה בתהליכי ספציאציה והכחדה ממושכים.

מספרם הכולל של היצורים החיים  כיום בכדור הארץ נאמד ב-10 מיליון. מספר זה כולל את כל היצורים החיים לקבוצותיהם המגוונות: בעלי חיים, צמחים, פטריות, אצות וחיידקים. יש המשערים שמספר המינים מגיע אפילו ל-30 מיליון. חוסר היכולת לדייק במספר נובע מכך שחלק גדול מהיצורים בכדור הארץ עדיין לא מוכר למדע, במיוחד אלה המצויים ביערות הטרופיים, במעמקי הים ובתוך האדמה.

בתוך מגוון עשיר זה, מספרם של מיני הצמחים העילאיים - בעלי זרעים - הגדלים בעיקר ביבשות, הוא כ-280,000. מבין אלה יש בצמחיית הבר של ישראל 2,388 מינים, שהארץ היא מולדתם. יש לזכור שבישראל גדלים בנוסף להם עוד יותר מ-3,000 מינים של צמחי תרבות שברובם המכריע יובאו לכאן מארצות אחרות, אולם לא באלה אנו עוסקים כאן.

צמחיית הבר של ישראל עשירה ביותר במינים, במיוחד אם  לוקחים בחשבון את שטחה הקטן. לשם השוואה, מספר מיני הצמחים בבריטניה, ששטחה גדול בערך פי 10 משטחה של ישראל, הוא 1,623 בלבד. גורמים אחדים חברו לטובת העושר הבלתי רגיל בשטח כה מצומצם: בישראל נפגשים גבולות של אזורים ביוגיאוגרפיים עולמיים: היא מצויה בגבולו הדרומי של האזור הים תיכוני הגשום יחסית וכן בגבול הצפוני של  חגורת המדבריות היובשניים של הסהרה וחצי האי ערב; לישראל מגיעה גם שלוחה מערבית של האזור הביוגיאוגרפי האירנו-טורני, המאפיין את החלקים הערבתיים של אסיה המרכזית והמערבית. בנוסף לכך התבליט הטופוגרפי החריף ובמיוחד הימצאו של בקע הירדן, ים המלח  והערבה הנמוך והחם, מאפשרים קשר לצמחיות הטרופיות-יובשניות של מזרח אפריקה.

אזורי מעבר ומפגש ידועים כמאכלסים מגוון עשיר במיוחד של מינים ביולוגיים וגם משמשים בית-יוצר דינמי להיווצרות מינים חדשים, ועובדה זו תורמת אף היא לעושר היחסי של צמחיית ישראל.

אוסף עשיר וייחודי זה של צמחי בר של הארץ הוא חלק בלתי נפרד ממשאבי הטבע שלה. אין מדובר רק בערכי נוף ובהנאה אסתטית וחווייתית שהצמחים (במיוחד בעלי הפרחים היפים, כמו כלנית, רקפת אירוס, נרקיס ורבים אחרים) מספקים לחובבי טבע ולמטיילים. חשיבותם העיקרית היא בהיותם מאגר גנטי עשיר: ממנו נגזרו בעבר, בתהליך הביות, צמחי תועלת חשובים, כגון חיטה ,שעורה, קטניות, כרוב, חסה, זית, תמר, ובראייה עתידית לרבים מהם יש פוטנציאל כמקור להשבחת צמחי התרבות, וליצירת חומרי מרפא חדשים, צמחי גינון חסכוניים, צמחי תעשיה וצמחים לייצור אנרגיה. במיוחד יצוינו צמחי התבלין ממשפחת השפתניים והמצליבים אשר מקורם באזורנו; האזוב, הקורנית והזוטה מהשפתניים והצנון, החרדל והגרגר מהמצליבים.

צמחי הבר הם חלק בלתי נפרד ממערכות אקולוגיות טבעיות, החיוניות לקיום שירותים אקולוגיים. צמחים הם הבסיס של שרשרות המזון שעליהם נשענים בעלי החיים, הם קולטים פחמן דו-חמצני שהוא אחד התורמים להתחממות הגלובלית, ומסייעים לטיהור מים וקרקע מזיהומים. תפקודים אלה מחזקים את משמעותה של צמחיית הבר כמשאב טבע בסיסי, בישראל כמו בכל העולם.

 

איומים על צמחיית העולם וסיכונים להכחדה

המגוון הביולוגי העולמי, והצמחים בכלל זה, חשוף כיום לשיעורי הכחדה העולים לאין שיעור על קצב ההכחדה הטבעי שהתרחש במהלך מיליוני שנות אבולוציה וממשיך להתרחש גם בהווה בתהליכים אבולוציוניים ספונטניים. ישנה הסכמה כללית שפעילות האדם - הישירה והעקיפה - והשפעתה על הסביבה, היא הגורם העיקרי להכחדה מואצת זו.

גורם ההכחדה הראשון במעלה הוא אובדן שטחים טבעיים של בתי גידול ומערכות אקולוגיות כתוצאה מהסבת שטחים לחקלאות, למרעה, לבינוי עירוני, לפיתוח תשתיות תחבורה ולשאר שימושים אנושיים. אובדן זה מוליך גם לקיטוע ולבידוד של שטחים שעדיין נותרו.

בצד האובדן של בתי גידול, מתקיים גם תהליך של הידרדרות האיכות של בתי גידול בשל זיהום, רעיית יתר ומידבור. ניצול יתר של מיני בעלי צמחים ובעלי חיים הביא רבים מהם אל סף ההכחדה בטבע ואפילו להכחדה סופית. דוגמאות לכך הן ציד ודיג לא מבוקרים, קטיף בלתי מרוסן של צמחים לשימושים שונים וכדומה. ההשתכללות המהירה של התחבורה הבינלאומית והבין יבשתית בדורות האחרונים הקלה על מעבר של מינים ממקום למקום, כאשר המינים המהגרים מהווים פולשים המאיימים על מינים מקומיים. לאחרונה ניתנת תשומת לב גם להשלכות האפשריות של ההתחממות הגלובלית על האצת קצב ההכחדה של מינים.

הנתונים מהעולם על שיעורי הסיכון להכחדת צמחי בר ועל שיעורי ההכחדה שכבר אירעו בפועל, אכן מציגים תמונה קודרת:  הגוף העולמי העוסק בתיעוד של ההכחדות וסיכוני ההכחדה הוא האיגוד העולמי של שמירת הטבע IUCN (International Union for Conservation of Nature). לפי נתוני האיגוד,  משנת 1997, כ- 35,000 מיני צמחים, שהם כ-14% מצמחי הבר של כדור הארץ, מצויים בסכנת הכחדה מכל הסיבות שנמנו לעיל, וסביר מאוד שמאז מספר זה גדל. מתוכם נכחדו בפועל, מאז שתוארו למדע כ-400 מיני צמחים. נתונים עדכניים מאירופה מספקים תמונה דומה: מתוך כ-14,000 מיני צמחים הגדלים באירופה, כ-2,000 (קרוב ל-15%) מצויים בסכנת הכחדה.

איגוד IUCN נטל על עצמו לתעד את מצב הסיכון של כל המינים בכדור הארץ ובכלל זה הצמחים. תיעוד זה נעשה ע"י חיבורם של "ספרים אדומים" (Red data books) לכל ארץ שנועדו להגדיר, לדרג, לתאר את המינים הנמצאים בסכנת הכחדה (כולל אלה שכבר נכחדו), להעריך את מצבם ולהמליץ על קדימויות במימשק ובשימור של המינים הללו כדי למנוע את הכחדתם המקומית או העולמית. מקובל לכנות מינים כאלה "מינים אדומים". בישראל, הכנת הספר האדום של הצמחים נמצאת עתה בעיצומה, בהובלתה של רשות הטבע והגנים: כרך ראשון מבין שניים יצא כבר לאור ובקרוב יתפרסם גם הכרך השני.

 


 מיני צמחי הבר בישראל המצויים בסכנת הכחדה

רשימת מיני הצמחים ה"אדומים" הנכללים בספר האדום של ישראל כוללת  418 מינים שהם כ-17.5% מכלל צמיני צמחי הבר הגדלים בה. הקריטריונים אשר שימשו להגדרת מין צמח  כמין "אדום" התבססו על נדירותו של הצמח, ההסתברות לאובדן בית גידולו, האנדמיות (הייחודיות לישראל), האטרקטיביות לקטיפה ולשימוש אנושי והמידה שיש למין אוכלוסיות קצה של תפוצה עולמית (פריפריאליות). קריטריונים אלה מבוטאים באופן מספרי ומשמשים גם ליצירת דירוג של מידת הסיכון לכל מין.

במניין המינים האדומים נכללים גם 36 מיני צמחים שגדלו בארץ אך נכחדו ממנה בעשרות השנים האחרונות. זאת על פי המקובל בעולם לפי כללי IUCN, הכוללים ברשימות ה"אדומות" גם מינים שכבר נכחדו. חשוב להכריז עליהם כמינים אדומים למקרה שיופיעו מחדש באופן ספונטני, או למקרה שתיעשה השבה לטבע והם יאוזרחו מחדש.

דוגמה ידועה למין שנכחד מהארץ, ואשר מנסים להשיבו לטבע היא  נימפאה לבנה. זהו צמח מים בעל עלים צפים גדולים ופרחי ראווה לבנים, הנפוץ באירופה, אשר גדל בשנות ה-20 של המאה הקודמת  במקווי מים בשרון ועד לשנות ה-50 גם בחולה. הצמח נכחד לחלוטין מהשרון לאחר ייבוש הביצות ומהחולה – לאחר ייבוש האגם והביצות בשנות ה-50. הגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב שימש כמקלט לאוכלוסיה שמקורה בחולה וממנה נעשתה פעולת השבה לשמורת החולה ומשם לאגמון החולה.

הצמחים ה"אדומים" מצויים בכל חלקי הארץ ובמרבית בתי הגידול, אך מסתמנות כמה סביבות חיים רגישות במיוחד, שתורמות לרשימה האדומה נתח נכבד. 99 מינים "אדומים", שהם קרוב לרבע מכלל הצמחים שבסכנת הכחדה בישראל, גדלים בבתי גידול של מקווי מים מתוקים וביצות. באלה נכללים אגמים, נחלים וגדותיהם, מעיינות, ביצות, מאגרי מים, תעלות, בריכות חורף, שלוליות וקרקעות מוצפות לפרקים. 13 מינים של צמחי מים וביצה נכחדו כליל מישראל. דוגמאות לצמחים מקבוצה זו בנוסף לנימפאה לבנה שנזכרה כבר, הם מינים אחדים של נהרונית – צמחים הגדלים בתוף גוף המים, ומיני גומא, הגדלים בביצות או בגדות נחלים.

תמונת מצב זו משקפת את מצבם העגום של מקווי המים הנקיים בישראל: החולה יובשה בשנות ה-50, הביצות של עמק יזרעאל, עמק זבולון והשרון יובשו אף הן במהלך המאה ה-20. רוב מי המעיינות נתפסו לצורכי האדם ובנחלים לא זורמים עוד מים נקיים. רובם ככולם זוהמו בשפכים. שינויים אקולוגיים אלה הקטינו את אפשרויות הקיום לקבוצה אקולוגית זו של מינים, וכתוצאה מכך חלו הכחדות מקומיות רבות ומגוון מיני הצמחים פחת. רבים מצמחי המים בישראל גדלים כיום רק בשטחים קטנים בתוך שמורות טבע ובבתי גידול לחים שרידיים, שאיכות מימיהם הורעה מאוד.

קבוצה גדולה שנייה של מינים אדומים אופיינית לקרקעות חרסיתיות "כבדות" בהרים, בעמקי הצפון, ובאדמות הכבדות של מישור החוף. 48 מינים "אדומים" גדלים בבית גידול זה. שטחים אלה התאפיינו בעבר בדרך כלל בעיבוד חקלאי אקסטנסיבי בשיטות מסורתיות. מינים של צמחי בר הסתגלו לתנאים אלה בתוך השדות, בשוליהם ובשדות בור סמוכים. גם בית גידול זה הולך ונעלם עקב המעבר המתמשך לשיטת עיבוד אינטנסיביות של חריש עמוק ועקב שימוש נמרץ בקוטלי עשבים. מינים כאלה, שהיו שכיחים למדי בעבר, נעשו כיום נדירים וחלקם הגיע עד לכדי סף הכחדה. בית הגידול המיוחד הזה מאכלס גם כמה מינים ייחודיים ואנדמיים לישראל, כמו מרוות איג ומושיובית גלילית.

קבוצה שלישית של מינים רגישים הם צמחי הקרקעות החוליות של מישור החוף – חול מיוצב, חמרה וחמרה חולית, חול המכסה קרקעות כבדות וכורכר חולי. מספרם של הצמחים האדומים הגדלים בבית גידול זה הוא 38 וחלקם אנדמיים לישראל. דוגמאות ידועות הן אזוביון דגול, תורמוס צהוב, אירוס הארגמן וחומעת האווירון. שני האחרונים הם אנדמיים לישראל. חלק ניכר מהמינים ה"אדומים" הגדלים בקרקעות אלה בשרון, בפלשת, בעמק זבולון ובחוף הגליל היו שכיחים למדי בעבר, אך תפוצתם הצטמצמה בגלל הפיתוח המסיבי והסבת מרבית השטח לחקלאות ולשטחי בינוי עירוני ותעשייתי. בתי הגידול הללו במצבם הטבעי (פחות או יותר) נעשו נדירים ביותר ושרדו רק ככתמים זעירים ומקוטעים.

לקבוצה זו אפשר להוסיף גם מינים "אדומים" הגדלים בחגורת הרסס המלוח של חוף הים התיכון. רצועה צרה זו מצויה אף היא בלחץ בלתי פוסק של פעילות אנושית אינטנסיבית ובדרישות לפיתוח תיירותי ולמגורים. דוגמאות לצמחים אדומים הנמנים עם תת קבוצה זו הן צלבית החוף, חרחבינה חופית וציפורנית זעירה. קבוצה זו מונה 15 מינים ובסך הכל ישנם 53 מינים "אדומים" הגדלים בקרקעות החוליות ובחגורת הרסס של מישור החוף של ישראל.

מנתונים אלה של  תפוצת הצמחים האדומים, על פי שיוכם לבתי גידול רגישים, מצטיירת תמונה חד-משמעית: גורם האיום העיקרי המביא לסכנת הכחדה הוא בראש ובראשונה אובדן בית הגידול וקיטועו המרחבי. לכך נוספת ההידרדרות באיכות בית הגידול המתבטאת בזיהום, בהצטברות פסולת ובחדירת מינים פולשים אל השטחים המופרעים.

 

צמחים "אדומים" וצמחים מוגנים על פי חוק בישראל

חוק "גנים לאומיים ושמורות טבע" משנת 2005 כולל גם פרק על "ערכי טבע מוגנים", אשר מטרתו העיקרית היא שמירה על בעלי חיים וצמחים גם מחוץ לתחומי שמורות הטבע. החוק אושר לראשונה ב-1963 ועודכן ב-1979. החוק מ-2005 מחליף את רשימות ערכי הטבע בחוקים שקדמו לו. הוספת הפרק על ערכי טבע מוגנים בחוק זה נועדה, בין היתר, לאִפשר הכרזה על "פרחי הבר המוגנים" - למנוע את השמדתם בקטיף ולאסור על מכירתם. החוק מספק הגנה מפני קטיף ופגיעה ל-257 מיני צמחי בר בישראל.

ראשיתה של ההגנה על צמחי בר על פי חוק עוד ב-1963, כאשר לראשונה הוגשה לכנסת הצעת חוק "גנים לאומיים ושמורות טבע". היוזמה להגשת הצעת החוק נבעה מתוך ההבנה שלא די  בהכרזה על שמורות טבע, אלא שמן הראוי לשמור, בין היתר, על מרבדי פרחי הבר באשר הם – בשולי כבישים, ביערות נטועים ובחורשים טבעיים, בשדות מרעה ובשולי שדות עיבוד. ד"ר עוזי פז, אחד האנשים שהובילו את קידום שמירת הטבע בארץ,  מתאר בפרק ההקדמה לכרך א' של הספר האדום את המצב ששרר בשנים הראשונות לקום המדינה. קטיף פרחי בר היה בילוי משפחתי מקובל באותם ימים. משפחות-משפחות נהגו אז לצאת להר ולגיא ולשוב עם צרורות גדולים של פרחים בידיהם. לא פלא כי משטחי הפריחה הלכו והתרחקו ממקומות היישוב.

החוק יועד בראש ובראשונה, לשמור על הפרחים הגדולים והיפים כגון נרקיסים, רקפות, כלניות ותורמוסים. אלה נקטפו אז בצרורות ונמכרו לאורך כבישי הארץ וברחובות הערים. האיריסים הגדולים והיפים, כאיריס הארגמן ואיריס הגלבוע, היוו יעד מועדף לקטיף. המהדרים טרחו ותרו אחר יקינתונים, אדמוניות ומיני סחלב. הרבו אז לעקור גם פקעות ובצלים של חבצלות החוף, חלמוניות ואיריסים לגינות הנוי.

מטרתו הראשונית של החוק הייתה לשמור ולהגן רק על אותם צמחים שפרחיהם משכו את העין ואת היד. כמינים מוגנים הוגדרו גם מינים הקרובים ודומים למינים האטרקטיביים לקטיף גם אם לא ריחפה עליהם סכנת פגיעה, וזאת כדי למנוע בלבול וטעויות. כך למשל הוכרזו כל 30 מיני משפחת הסחלבים כמינים מוגנים, גם אם חלקם שכיחים מאד (כמו סחלב פרפרני) או צנועים למראה ואינם משמשים יעד לקטיף (כמו דבורנית שחומה).  

חקיקת החוק לוותה במסע הסברה שעד היום נחשב אחד המוצלחים והאפקטיביים ביותר ואכן, הקטיף והמסחר של צמחי הבר כמעט פסקו. מערך מורכב של הסברה בכל אמצעי התקשורת של אז הפיץ את תודעת השמירה ואיסור הקטיפה בקרב הציבור הרחב.

הצמחים האטרקטיביים הדורי הפרחים לא היו היחידים שזכו להגנת החוק. עם אלה נמנים גם כל מיני השרכים. על אחדים מהם איימה סכנת הכחדה בשל איסוף על ידי חובביהם הנלהבים. בנוסף לאלה מוגנים עצי הבר של ישראל על פי "פקודת היערות", שמקורה עוד בימי המנדט הבריטי-בשנת  1926 (הרשימה עודכנה ב-1997). עוד 23 מיני עצים, ובהם עצים ושיחים פורחים כגון שקד, כליל החורש והרותם, שלא זכו להגנה במסגרת "פקודת היערות", הוכרזו כערכי טבע מוגנים, על מנת למנוע את החבלה הפראית בענפיהם.

לאחר מלחמת ששת הימים נוספו לרשימת הצמחים המוגנים גם אזוב מצוי, קורנית מקורקפת ומרווה משולשת. צמחים אלה היו בשימושו של האדם לתבלין ולרפואה, מאז ומקדם, אלא שעתה שגשג לפתע המסחר בהם. הם יוצאו במכוניות עמוסות לעייפה עד לכווית ולקטאר ונוצר חשש לקיומם.

בחינת רשימות הצמחים המוגנים על פי חוק, מול רשימת המינים ה"אדומים" מגלה תמונה מעניינת: מספר המינים המצויים בישראל בסכנת הכחדה, על פי הקריטריונים שצוינו לעיל ואשר הם גם מינים מוגנים בחוק - הוא 71 בלבד! במילים אחרות, רק 17% מהצמחים האדומים זוכים להגנה בחוק ומצד שני, כ-28% בלבד מבין הצמחים המוגנים בחוק הם מינים "אדומים". רובם של המינים המוגנים בחוק כלל אינם מצויים למעשה בסכנת הכחדה. הפער בין שתי הרשימות דורש אפוא הסברים. מקורו נגזר בראש ובראשונה מהקריטריונים השונים ששימשו להגדרת רשימות המינים בשני המקרים. המינים המוגנים בחוק נקבעו לפי שיקולים סובייקטיביים של אנשי טבע, מבוססים כשלעצמם, אשר השתמשו באטרקטיביות של הצמח לבני אדם (קטיף פרחים, ניצול עצים וצמחי מאכל ותבלין) כקריטריון בלעדי שלפיו יש להקנות הגנה בחוק.

ברשימת מיני הצמחים על פי חוק לא מובאים בחשבון נדירות, אנדמיות, אובדן בית הגידול והפריפריאליות, שתורמים את עיקר המשקל כקריטריונים אובייקטיביים המקנים למין צמח את מעמדו כמין אדום. עם זאת, חשוב לציין, שייתכן שהחוק ויישומו המוצלח מנעו את המצב שצמחים מוגנים בכלל יגיעו אל הסף שבו הם יכלו להיכלל בין הצמחים האדומים. אין להוציא מכלל אפשרות שצמחים מוגנים ואטרקטיביים, כמו כלנית מצויה, נרקיס מצוי, תורמוס ההרים ורבים אחרים עלולים היו להימצא בימים אלה ברשימת המינים האדומים, אלמלא הגן עליהם החוק מפני קטיפה, פגיעה ומסחר.

עוד יש לזכור, כי החוק מקנה הגנה למיני צמחים "אדומים" רבים שאינם מוגדרים כערכי טבע מוגנים (נדירים, אנדמיים וכאלה שבתי גידולם פגיעים) - בתוקף הימצאותם בתחומי שמורות טבע מוכרזות. חלק גדול מהמינים האדומים אכן גדל בתחומי שמורות טבע ובהן הם מוגנים, עקב האיסור בפגיעה בתוך השמורות, אך יחד עם זאת ישנם גם מינים שאתריהם אינם כלולים באף שמורת טבע, אחרים גדלים במספר מצומצם של שמורות ולעתים השמורה כלל אינה מוכרזת בחוק אלא היא במעמד של שמורה מוצעת. גם ההימצאות בתחומי שמורה אינה מבטיחה תמיד את ההגנה על המין, שכן יש לקיים בשמורה ממשק מתאים המאפשר את קיומו של המין לטווח ארוך (על כך גם בהמשך).

רשימת המינים האדומים והדירוג לסיכון שאותו היא מציגה, באמצעות המספר האדום, יכולים על כן לשמש בסיס רחב ומבוסס לשיקולים חדשים לקבלת החלטות חדשות בחקיקה, לתכנון שמורות ולקביעת מדיניות שימור (conservation) של צמחים בסכנת הכחדה.

 

צמחים "אדומים" בישראל  מנקודת מבט עולמית

בחינה של התפוצה הגיאוגרפית העולמית של מיני הצמחים האדומים של ישראל מגלה כמה עובדות מעניינות: ראשית, מספר המינים ותת המינים האדומים שהם גם בלעדיים וייחודיים לישראל  או לישראל ולשכנותיה הסמוכות הוא (אנדמיים) 94 שהם 22.5% מכלל הצמחים האדומים. מכאן, שהרוב המכריע של המינים האדומים (77.5%) איננו ייחודי לישראל ותפוצתם העולמית משתרעת מעבר לגבולות הארץ. הם גדלים בארצות רבות ותפוצתם בעולם נרחבת למדי. שנית, אותם 94 מינים אדומים שהם גם אנדמיים מהווים 35.7% מתוך 263 המינים האנדמיים לישראל ולארצות הסמוכות אליה, ומכאן, גם שרוב המינים האנדמיים לישראל אינם מצויים כלל בסכנת הכחדה.

יתרה מזו, ישנם מינים אנדמיים שכיחים ואפילו נפוצים, שלא מרחפת עליהם כלל סכנת הכחדה, כמו מרוות ירושלים הנפוצה למדי בחבל ההר, או תורמוס ארץ-ישראלי שאופייני למישור החוף.

עוד מתברר, שכמעט כל מיני הצמחים האדומים בישראל שאינם אנדמיים, שכיחים למדי בארצות רבות אחרות ולמעט מקרים ספורים הם אינם נכללים ברשימות אדומות ובספרים אדומים של ארצות אלה. מכאן, שמנקודת מבט גלובאלית כלל לא נשקפת למרבית המינים האדומים של ישראל סכנת הכחדה עולמית. כדוגמה נביא את אדמונית החורש, צמח נדיר מאוד בעל פרחי ראווה אדומים ויפים המהווה מוקד משיכה למטיילים וחובבי טבע בחודש אפריל. האדמונית גדלה בתחום מאוד מצומצם בהר מירון ומצויה בישראל בסכנת הכחדה בגלל נדירותה, פרחיה האטרקטיביים והרגישות של בית גידולה לפגיעה. לעומת זאת, היא שכיחה ביערות טורקיה ויוון ואינה מצויה שם בסכנת הכחדה.

יתר על כן, ישנם מינים, בעיקר צמחי מים, המצויים בישראל ממש על סף הכחדה, בעוד שבארצות רבות בעולם הם מינים אגרסיביים ופולשים המשתלטים על מקווי מים ואפילו גורמים נזקים, עקב סתימת תעלות ומקווי מים פתוחים. דוגמאות לכך הם אירוס ענף ואלף העלה המשובל. דוגמאות אלה משקפות את העובדה שאחוז ניכר של המינים האדומים בישראל (כמו חלק ניכר של הצמחייה בכלל) הם מינים פריפריאליים, וישראל הקטנה אינה ממוקמת במרכז התפוצה וההצלחה המיטבית של המין, אלא בשוליים הגיאוגרפיים והאקולוגיים, הנתונים לתנאי סביבה השונים מאלה שבמרכזי התפוצה.

אם מדובר בצמחים אירופיים או בכאלה המצויים באגן הים התיכון, התנאים עבורם בישראל הם  לרוב יותר יובשניים וקיצוניים ואם  מדובר בצמחים שתפוצתם העיקרית היא באזורי מדבר חמים ובאזורים טרופיים – ישראל קרירה עבורם לעומת האופטימום של הטמפרטורה שמאפיין את מדבר הסהרה או את הסוואנות של אפריקה. בתי הגידול המימיים בישראל, שבהם גדלים כאמור כרבע מכלל המינים שבסכנת הכחדה, רגישים במיוחד עקב העובדה שבישראל מקורות המים מוגבלים והם מנוצלים כיום כמעט במלואם, או שהם זוהמו באופן שלא נותר מרחב מחיה מתאים לעולם החי והצומח הטבעי.

צמחי מים מצטיינים דווקא בתפוצה גיאוגרפית רחבה בעולם ואין בהם מינים אנדמיים ייחודיים לישראל. למעשה, הרוב המכריע של המינים האדומים בישראל שהם צמחי מים, אינם מצויים בסכנת הכחדה עולמית, אך בארץ הפגיעה בהם היא קשה במיוחד, עד כדי הכחדה או התקרבות לסף הכחדה.

תמונת המצב שונה כאשר מדובר באדמות הכבדות בשטחי חקלאות מסורתית ובקרקעות החוליות של מישור החוף. דווקא בבתי גידול אלה שיעור גבוה יחסית של המינים האדומים הם גם אנדמיים. בקרקעות הכבדות ובשולי שטחי החקלאות המסורתית בעמקים הפנימיים ובעמקי ההר 15 מינים אדומים מבין 48 (31%) הם גם אנדמיים ושיעורם בקרב כלל המינים האדומים האנדמיים הוא 16% (דוגמאות: מושיובית הגליל ומרוות איג שנזכרו כבר לעיל). בקרקעות החוליות של מישור החוף האנדמיות שכיחה יותר: 16 מינים אדומים מבין 38 (42%) הם אנדמיים ושיעורם מתוך כלל המינים האדומים-אנדמיים הוא 17% (דוגמאות: אירוס הארגמן, מקור-חסידה תמים). מין אדום-אנדמי נוסף למישור החוף, עדעד הגליל, גדל בחגורת רסס הים.

מנתוני התפוצה הגיאוגרפית של המינים האדומים (אנדמיות מול תפוצה עולמית רחבה)  עולה שאלה עקרונית: האם יש להקנות אותה דרגת חשיבות לנקודת המבט הלוקאלית מול נקודת המבט הגלובאלית?  האם הערכת המצב של צמחים ייחודיים לישראל העומדים בסכנת הכחדה צריכה להיות זהה להערכת מצבם של צמחים שהם אמנם בסכנת הכחדה בישראל , אך הם רחבי תפוצה גיאוגרפית ואינם צפויים להכחדה עולמית?

על פי המקובל ברוב הארצות, נקודת המבט הלוקאלית גוברת, ונהוג לכלול בספרים האדומים את כל המינים העונים לקריטריונים להגדרתם כמינים בסכנת הכחדה בתוככי התחום הגיאוגרפי של הארץ הנדונה, גם אם הינם רחבי תפוצה בעולם ובארצות אחרות הם שכיחים ואינם מאוימים.

אולם מעבר לגישה הלוקאל-פטריוטית, המצטיירת אולי כשרירותית וסובייקטיבית, יש במקרה של ישראל הצדקות לגישה זו גם על בסיס שיקולי שימור:  למשל, צמחי המים האדומים הם חלק ממערכת אקולוגית שלמה של צומח וחי של מקווי המים הנתונה בישראל במצב קשה ובסכנת הכחדה. הערכות הסיכון הפרטניות של כל מין צמח "אדום" משמשות כאינדיקאטורים למצבה של כל המערכת. גם העובדה שהרוב המכריע של המינים האדומים הם פריפריאליים (299 מתוך 418 שהם 71.5%) ומצויים בישראל בשוליים הקיצוניים של תפוצתם הגיאוגרפית, מעלה את האפשרות הסבירה שמדובר במקרים רבים באוכלוסיות בעלות ייחודיות גנטית המותאמות דווקא לתנאי הסביבה השוליים, וייתכן גם שמדובר בתתי מינים נפרדים.

לגבי מרבית הצמחים האדומים הפריפריאליים אין מידע מספיק בהיבט זה.יש כאן מרחב למחקר אקולוגי-גנטי שיאמץ גם גישות מולקולאריות לבדיקת השונות הגנטית התוך-מינית, על מנת לאפיין את הזהות הייחודית לישראל של האוכלוסיות הפריפריאליות של הצמחים האדומים.

הפרספקטיבות הגלובאלית והמקומית תורמות לקביעת עדיפויות שימור של צמחים אדומים והגנה עליהם בשלושה כיוונים עיקריים: האחד - הגנה על בתי הגידול הייחודיים, שהצטמצמו ביותר, של קרקעות חוליות ונגזרותיהן במישור החוף ועל שטחי קרקעות כבדות בשולי חקלאות מסורתית, שבהם מצוי ריכוז גדול של מינים אדומים ואנדמיים, והכחדתם בישראל היא גם הכחדתם בעולם בכלל; השני – הגנה, שימור ושיקום של מקווי מים שבהם גדלים כרבע מהצמחים האדומים בישראל, אשר גם אם הם נפוצים בעולם הרי שבארץ הם מהווים חלק ממכלול אקולוגי שלם ההולך ונכחד; השלישי – שימור של אותם מינים אדומים פריפריאליים רחבי תפוצה בעולם, שניתן לזהות את אוכלוסיותיהם המקומיות כבעלות ייחודיות גנטית ואקולוגית.

היבט אחר, בעל משמעות ביוגיאוגרפית-גלובלית, הוא שיעור המינים האדומים-אנדמיים הנכללים בסוג בוטני אחד, מתוך כלל מיני הסוג בארץ. אין כמו הסוג אירוס (איריס) כדי להדגים היבט זה. 12 מינים של אירוס בארץ הם "אדומים", מתוך 19 המינים של סוג זה הגדלים בארץ, ו-11 מבין 12 מיני האירוס האדומים הם גם אנדמיים לישראל בלבד או לישראל ושכנותיה הקרובות. בתוך הסוג אירוס בולטת קבוצת המינים של אירוסי ההיכל (סקציה Oncocyclus) הדורי הפרחים, המהווים אטרקציה לחובבי הטבע.

קבוצה זו מונה שמונה מינים, כולם אנדמיים וכולם גם "אדומים": אירוס הארגמן, אירוס הגלבוע, אירוס הדור, אירוס החרמון, אירוס הנגב, אירוס ירוחם, אירוס נצרתי ואירוס שחום. לכל אחד מאלה יש בארץ תחום תפוצה מוגבל וייחודי. לדוגמה, אירוס הארגמן גדל אך ורק בקרקעות חמרה וכורכר במישור החוף, אירוס הדור מוגבל בתפוצתו למזרח הגליל העליון המזרחי וכן הלאה. לכל מין תחומו הגיאוגרפי ותנאיו הסביבתיים הייחודיים. מתברר שכל מיני האירוס הללו קרובים מאוד זה לזה ויש להם יכולת הכלאה הדדית אם זו מתאפשרת (בטבע האוכלוסיות של המינים השונים גדלות בבידוד זו מזו).

ככל הנראה, אירוסי ההיכל נגזרו בתהליך אבולוציוני מתוך מין מוצא משותף וריכוזם של מינים רבים מקבוצה זו בתחומים צרים בישראל מעיד על היותה של ישראל מרכז היווצרות של מינים אלה (ספציאציה). סביר מאוד שתהליך אבולוציוני זה נמצא בעיצומו, והכחדתם של המינים הללו תקטע את התהליך באיבו. כל אלה מגבירים את חשיבות ההגנה מפני הכחדה, ולא רק בגלל היותם של הפרחים מרשימים ויפי מראה.

  

שימור הצמחים האדומים בישראל

הלחצים הכבדים על המגוון הביולוגי בישראל עקב צפיפות האוכלוסייה הגוברת, התמעטות השטחים הפתוחים הטבעיים והידרדרות מצבם, מצריכים פעולות נוספות לשם הגנה על הצמחים ה"אדומים" על מנת שלא ייכחדו, וזאת מעבר להגנה הניתנת על פי חוק. דרכי השימור וההגנה המקובלות בעולם של מינים בסכנת הכחדה נעשות בשני אפיקים ראשיים: האחת היא שימור אותו מין באתרו בטבע (שימור in situ) והשנייה – שימור מחוץ לאתרו בטבע (ex situ).

שימור בטבע: שיעור גדול של מיני צמחים אדומים בישראל אכן גדל בתחומי שמורות טבע, אך לא מעט מינים שאינם מוגנים בחוק, גדלים באתרים שאינם שמורת טבע מוכרזת ואף לא בשמורת טבע מוצעת, ועל כן יש חשש ששינויים בייעודי קרקע של שטחים פתוחים יביאו לאובדן בית הגידול ולהכחדת האוכלוסיות של המינים הללו. היעדר הגנה במסגרת שמורה בולט במיוחד בקבוצת המינים של האדמות הכבדות בעמקים ובשולי שטחי חקלאות מסורתית. במקרים כאלה יש לשקול הקמת מתחמים נקודתיים מוגנים, שמיועדים לשמירה על אוכלוסייה מסוימת או על מקבץ של מיני צמחים אדומים הגדלים בצוותא באתר מסוים.

 ואולם, עצם ההימצאות של מין צמח אדום בתוככי שמורת טבע אינה מבטיחה בהכרח את קיומו לאורך זמן. מינים אדומים של חמרה וכורכר במישור החוף מוגנים בשמורות טבע זעירות, המכונות לעתים "שמורות עציץ" (דוגמאות: שמורת תל אלון, שמורת בני ציון, שמורת פולג, שמורת בית חנן ועוד). אלה לרוב שטחים שוליים ש"נמלטו" מפיתוח חקלאי ואורבני באזורים המיושבים והצפופים ביותר של ישראל. הם נועדו לשמר את הנופים והצומח הטבעי של האזור ובכך מספקות מרחב מחיה גם לצמחים אדומים. אלא, ששטחן הקטן של השמורות הללו מאפשר התפתחות של אוכלוסיות קטנות בלבד.

אוכלוסיות קטנות חשופות מעצם טבען לסיכוני הכחדה עקב סיבות גנטיות, דמוגרפיות וכן תנודות סביבתיות אקראיות. ואכן, תצפיות של השנים האחרונות מראות שכמה מיני צמחים אדומים של חמרה וכורכר, שהיו מוגנים בשמורות העציץ הללו, כמו בוצין בירותי ושמשונית הטיפין, נעלמו מחלקן. בעיה נוספת בשמורת קטנות הוא "אפקט השוליים", המבטא את ההשפעה של השטחים הסמוכים לשמורה על השמורה. לשוליים חודרים צמחים של שדות וצידי דרכים ומחליפים את הצמחייה הטבעית ומצמצמים עוד יותר את השטח העומד לרשות הצמחים המקומיים, וככל שהשמורה קטנה יותר בשטחה, כך גדל חלקו היחסי של שטח השוליים.

סוגיה מרכזית בהגנה על מיני צמחים אדומים ועל מגוון ביולוגי בכלל בשמורות טבע היא אופיו של הממשק (management) של השמורה. שאלה לא פשוטה היא מהו הממשק הנכון המקנה הגנה ארוכת טווח על אוכלוסיות מיני צמחים אדומים? בעבר שררה הגישה שבשמורות טבע אסורה כל התערבות אנושית (רעייה, כריתה, שריפה, פריצת דרכים) ויש "לתת לטבע לעשות את שלו", מתוך הנחה שממשק כזה של אי התערבות מאפשר לעולם החי והצומח להגיע למלוא ביטויו. אלא שהעובדות שנצפו בעשרות השנים האחרונות מצביעות על כך שאי התערבות מוליכה להשתלטות הדרגתית של עצים או שיחים ולדיכוי בתחרות של מיני צמחים עשבוניים ובתוכם מינים אדומים.

לדוגמה, התגברות הכיסוי של החורש הים תיכוני בכרמל פגעה מאד באוכלוסיות שושן צחור, ובשמורות החמרה והכורכר במישור החוף השתלטות קידה שעירה ומיני לוטם מלווה בתמותה של שיחי אזוביון דגול . שני המינים הנפגעים הללו הם צמחים בסכנת הכחדה בישראל. מכאן, שעל מנת לשמר ולקיים לאורך זמן מגוון ביולוגי, ובכלל זה את הצמחים האדומים, יש לנקוט לעתים בממשק התערבות יזומה, המופעלת בהתאם למטרות השמורה.

מסיבה זו נקוטה כיום מדיניות המשלבת רעייה בתחומי שמורות, או אפילו כריתה ידנית וגיזום, על מנת למנוע ולווסת השתלטות ספונטנית של מינים תוקפניים הדוחקים ומכחידים צמחים משטחי השמורות. ואולם, בחירת דרכי הממשק הנאותות לצורך הבטחת הקיום ארוך הטווח של מיני הצמחים האדומים, היא עדיין תחום הנמצא בארץ בחיתוליו. על מנת ליישם ממשק הולם לגבי השימור של כל מין צמח אדום, יש הכרח בידע  מקיף אודות הביולוגיה והאקולוגיה של כל אחד מהמינים הללו.

במיוחד חשוב להכיר ולהבין את המבנה הגנטי של האוכלוסיות ואת המגמות הרב-שנתיות של התפתחות האוכלוסיות – כושר הרבייה ושיעורי הפוריות, ייצור זרעים והפצתם במרחב בית הגידול, מצב בנק הזרעים בקרקע, התבססות והישרדות של הפרטים, מגמות במיקום המרחבי של הפרטים והאוכלוסיות, תנודות בין-שנתיות של גדלי האוכלוסיות ומשמעותן ויחסי הגומלין עם צמחים ובעלי חיים אחרים.

ידע כזה, המבוסס על מחקר, קיים בארץ רק לגבי מספר קטן של מינים אדומים – כגון מיני אירוס מקבוצת אירוסי ההיכל, אדמונית החורש ושושן צחור. אין ידע מספיק בהיבטים אלה לגבי הרוב המכריע של המינים האדומים, דבר המקשה על בחירת דרכי ממשק נאותות.  לכן, כצעד ראשוני והכרחי לקראת נקיטת ממשק הולם לצורך שימור באתר הטבעי, נחוץ לקיים ניטור רב-שנתי באוכלוסיות בטבע של צמחים אדומים רבים ככל האפשר, אשר ייתן תמונת מצב שוטפת ועדכנית ותתווה כיוונים לממשק ואף למחקר במידת הצורך. ניתן לנצל את המספר האדום כמנחה לבחירת המינים ולקביעת קדימויות בניטור.

אחת הפעולות האפשריות לטיפוח צמחים אדומים באתרים טבעיים היא השבה לטבע (re-introduction) – זריעה או שתילה מחדש במקומות שבהם הצמח גדל בעבר ונכחד מהם, או גם העתקה למקומות חדשים, שבהם התנאים האקולוגיים דומים ככל האפשר לתנאים השוררים באתרי המקור. פעולות כאלה כבר נעשו מספר פעמים ולעיתים גם בהצלחה. כדוגמה אפשר להביא את הפעולות הנעשות בשמורת החולה ובאגמון החולה לביסוס צמחיית מים, ובתוכה גם מינים בסכנת הכחדה. דוגמאות אחרות הן יצירת אוכלוסיות חדשות בתחומי שמורות טבע קיימות: למשל זריעה יזומה של חומעת האווירון בשמורת פולג, או העתקות הצלה של אירוס הארגמן משטחים שהופשרו לבנייה אל שמורות העציץ במישור החוף.

ניטור, שימור והגנה על מיני צמחים אדומים בטבע יכולים להיעשות גם מחוץ לתחומי שמורות שבאחריות רשות הטבע והגנים. לדוגמה, דווקא במתחמים צבאיים סגורים – שטחי אש ושטחי אימונים ניתנת לעתים הגנה טובה על מיני צמחים נדירים. כיוון אחר הוא שמורות עירוניות, המיועדות לפעילויות פנאי ונופש, שבהן מטפחים בין היתר גם את עולם החי והצומח הטבעיים. למשל: הבאסה של הרצליה.

שימור מחוץ לטבע: מדובר במגוון של דרכי שימור חלופיות, המשלימות את השימור בטבע, אך אינן יכולות להחליף אותו לחלוטין. לעתים אלה הדרכים היחידות להצלת מינים, אשר בטבע צפויים להכחדה. הנפוצות בהן הן שתיים: האחת היא גידול בגנים בוטניים והשנייה היא שימור ב"בנק גֶנים".

לגידול צמחים שבסכנת הכחדה בגנים בוטניים יש חשיבות בעצם העובדה שהצמחים גדלים שם בסביבה מוגנת, אך לא פחות מכך גם כמקום לטיפוח מבוקר של אוכלוסיות, שמהן ניתן להשיב לטבע באתרים שבהם הצמח נכחד או כמקור לייסוד אוכלוסיות במקומות חדשים.

למשל, הנימפיאה הלבנה שהושבה לשמורת החולה וכן לאגמון, מקורה באוכלוסייה שטופחה בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ששימש מקלט לצמחים שנכחדו מאגם החולה שיובש. בנוסף לגנים הבוטניים הממוסדים באוניברסיטאות, קיימים בארץ גם גנים של יוזמה פרטית המוקמים על ידי חובבי צמחים, ובהם מגודלים ומטופחים צמחים אדומים. דוגמה לגן כזה הוא הגן של עתי יופה בקיבוץ נתיב הל"ה.

שימור מינים בסכנת הכחדה ב"בנק גֶנים" הוא יצירת מאגר זרעים הנשמרים בתנאי טמפרטורה מתאימים. במקור משמשים בנקי גֶנים בעיקר לשימור החומר הגנטי של צמחי תרבות ותועלת, אך לאחרונה קיימת נטייה גוברת לנצל אותם גם לשימור זרעים של צמחים שבסכנת הכחדה. בישראל בנק הגֶנים ממוקם במרכז וולקני בבית דגן ואפיק חשוב בפעילותו הוא איסוף ושימור של זרעי מיני צמחים אדומים.

לסיכום, סוגיית מיני הצמחים שבסכנת הכחדה בישראל היא חלק מהבעיה הכללית של האיום על הטבע ועל המגוון הביולוגי המקומי. השימור של מיני הצמחים האדומים הוא חלק מהשמירה של כל משאבי הטבע האחרים של הארץ, שאין להם תחליף, ואין זה עניין רק ל"יפי נפש". תפיסה זו אינה מנוגדת לפיתוח ההכרחי של הארץ לרווחת תושביה, והיא חייבת להילקח בחשבון כחלק מכל תהליכי התכנון והפיתוח.

 

מקורות עיקריים (רשימה חלקית):

 

1.       פז, ע. 2007. שמירת טבע בישראל והגנה על צמחי הבר – על מה ולמה? בתוך: שמידע, א. ופולק, ג. 2007. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך א'. רשות הטבע והגנים

 

2.       שמידע, א. ופולק, ג. 2007. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך א'. רשות הטבע והגנים

 

3.       שמידע, א., פולק, ג. ופרגמן-ספיר, א. (בדפוס). צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב'. רשות הטבע והגנים .

 

 

.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד