אבי ארבל, דר': נכחדים, ניצולים ומושבים
אבי ארבל, דר': נכחדים, ניצולים ומושבים

 דר' אבי ארבל הוא זואולוג, מרצה בכיר במכללת סמינר הקיבוצים ועורך מדעי של ספרים ומגזינים. פרסם ספרים אחדים בנושאי זואולוגיה ומאמרים רבים בעיתונים ובמגזינים רבים בנושאי החי בישראל ובעולם ומסעות בעולם

האם יש לבעלי החיים סיכוי לשרוד ולהתקיים במדינה מודרנית וצפופה, החסרה מודעות לבעיות הסביבה? עולם החי של ישראל בחליפות העתים

 

 

משך אלפי שנים סבל עולם החי של ישראל מתגרת ידו של האדם. פגיעה זו הפכה הרסנית מאז ראשית הציונות ושיבת עם ישראל לארצו והיא נמשכת במלוא עוזה גם היום. האם יש לעולם החי של ישראל סיכוי לשרוד ולהתקיים לצד האדם, במדינה מודרנית וצפופה, החסרה מודעות לבעיות הסביבה? נראה שהתשובה שלילית, אך יש לעשות הכול כדי להקטין את הפגיעה בטבע בכללו ובעולם החי.

 

עולם חי עשיר ומגוון

עולם החי של ארץ ישראל עשיר ומגוון. על אף שטחה הקטן, יש בה מינים רבים של בעלי חיים, שמספרם עולה על מספר המינים ברבות ממדינות אירופה ששטחן גדול משל ישראל. תופעה זו קשורה למיקומה של ישראל בצומת זואוגאוגרפי ואקלימי כאחד. ישראל שוכנת בדרום האזור הזואוגאוגרפי הפלארקטי, שהוא האזור הממוזג של אירופה ואסיה. ממזרח ומדרום-מזרח היא גובלת באזור הטרופי-אוריינטלי של דרום אסיה ומזרחה, ומדרום לישראל שוכנת חגורת המדבריות של הסהרה, המדבר הסורי והערבי המכונה האזור הפלאו-ארמי. מדרום לחגורת המדבריות מצויה אפריקה הטרופית, המכונה האזור האתיופי.

במהלך 20 מיליון השנים האחרונות, מאז שהתגלתה ארץ ישראל היבשתית עם נסיגתו של ים תטיס הקדום, חדרו לארץ בעלי חיים מכל האזורים המקיפים אותה. כך למשל, מן האזור האתיופי שבדרום הגיעו לישראל צבוע מפוספס, חתול קרקל, שפן סלעים, נמיה מצויה, פתן שחור, בולבול צהוב-שת, דגים ממשפחת האמנונים ועוד. מן האזור האוריינטלי שממזרח חדרו לארץ דורבן הודי, שלדג לבן-חזה, עגלסת הירדן ועוד. מן האזור המדברי הפלאוארמי חדרו מספר מיני גרביל, חתול חולות, מיני עכן (נחש ארסי),  קורא מדברי ומינים רבים אחרים. גם מיני פלארקטיים שונים חיים בארץ, דוגמת זאב אפור, גירית מצויה, לוטרת הנהר, לטאה ירוקה, זעמן שחור, חסידה לבנה, חוחית ודגי המים המתוקים בני משפחת הקרפיונים.

חוץ מהמינים שנמנו לעיל, התפתחו בישראל במשך התקופות השונות גם מינים אנדמיים מעטים, ובהם מריון חולות, חדף הרמון, צפע ישראלי, שממית החרמון, נחושית (חומט) נחשונית וסומית הגליל (סרטן עיוור החי במעיינות חמים בבקעת טבחה). מינים אלה חיים בישראל בלבד.

עולם העופות בארץ אף הוא מגוון להפליא. בישראל אפשר למצוא כ-540 מיני עופות שונים: חלקם יציבים בישראל, אחרים חורפים בה, ומינים רבים נוספים חולפים דרכה בנדידות הסתיו והאביב. יש אף מינים המזדמנים לכאן בנסיבות שונות, אף שישראל אינה במסלול הנדידה שלהם.

בישראל אפשר למצוא כ-35 מינים של דגי מים מתוקים, מקצתם דגי מאכל (אמנונים, קרפיונים, שפמנונים), כ-90 מיני זוחלים (בהם נחשים, לטאות וצבים), כ-100 מיני יונקים (שחלקם נכחדו זה מכבר אך הוחזרו לטבע בשנים האחרונות) ושישה מיני דוחיים.

זאת ועוד, בתחומי ישראל חיים גם אלפי מינים של בעלי חיים חסרי חוליות: עכבישים, נדלים, עקרבים, שבלולים, ובעלי חיים נוספים שמספרם הכולל אינו ידוע עד היום. כך למשל, על פי ההערכה מצויים בארץ יותר מ-25,000 מיני חרקים, זאת חוץ ממינים רבים נוספים שטרם תוארו ואינם מוכרים עד כה בעולם המדע.

 

האדם משפיע על עולם החי

במהלך ההיסטוריה השפיע האדם על עולם החי בדרכים שונות: בירוא יערות וחורשים, ייבוש ביצות וכמובן ציד. כל אלה פגעו בעולם החי כמעט בכל מקום. ואולם, בשל ההיסטוריה הסוערת של ארץ ישראל – הכוללת תקופות של שלטון יציב והרחבת שטחי המזרע, בצד חוסר יציבות פוליטית, מלחמות וכיבושים שונים – התאושש הטבע ועולם החי בכללו פעם אחר פעם.

תמונה נפלאה של עולם החי הארץ-ישראלי בעבר אפשר למצוא בספריו של החוקר והכומר הבריטי הנרי בייקר טריסטראם, שביקר בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19. טריסטראם, שביקר בארץ ישראל בשנים 1863-64, בא לחקור את הארץ בעקבות התנ"ך. הוא היה חוקר טבע מן המעלה הראשונה ותיאר את עולם החי והצומח של ישראל בדיוק מפליא.

ספרו "מסע בארץ ישראל, יומן 1864-1863", שתורגם בידי חיים בן-עמרם והופיע בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1975, הוא ספר מסע מרתק המציג תמונה מרשימה של ארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19. בתמונה זו משולבים פרקים הדנים בנופים ובעולם החי והצומח של ארץ ישראל. וכך כתב טריסטראם בספרו, על מפגשו עם עולם החי של הגליל:

"ואדי לימון, המתמשך מדרום לצפת, הוא גיא צר שגובה קירותיו הסלעיים מגיע ל-150 עד 200 מטר; קרני השמש לא יחדרו לעולם עד לפלג המהיר, והקירות סוגרים עליו כל-כך, עד כי נאלצנו לרכוב חלק גדול מדרכנו בתוך ערוץ הנחל. הצוקים מלאים מערות בכל הגבהים, מערות שאדם לא יוכל להגיע אליהן, והן משמשות כמחסה בטוח למאות נשרים בעלי הדרת מלכים, לפרסים מעטים, לבזי הצוקים, ולמינים אחדים של עיטים. ואולם אי אפשר לתאר במילים את המראה של רבבות יוני הסלעים. הן טסו בעננות הנה ושוב בתוך הגיא, וקול המונן ומשק כנפיהן נדמו לנו כמשבי סופה. בחלפן בסערה על פני הנשר, מלך העופות, היו מחרידות אותו משלוותו ומשווי משקלו – זה היה מחזה מבדח. פרץ הכנפיים והרוח היה ממש הופך על פניו את העוף הענק, הדואה לו בהשקט. עמוד גבוה ובודד הזדקר כאי מתוך הגיא, והיה מיושב נשרים מכל צדדיו. שני זוגות נשארו על ראש הצוק והסתכלו בנו בשלווה כשרכבנו מתחתם."

"ג'יאקמו הוכיח שהוא יודע היטב לטפס בחבל, ונטל הרבה ביצי נשרים."

"מעולם לא פגשנו כל כך הרבה חיות בר כמו באחד מאותם הימים. ראשון הופיע חזיר-בר מתוך הסבך, לידינו. אחר כך הוחרד איל למטה, רץ במעלה הצוק, וחלף סמוך לנו ברוצו בשביל המתפתל הנטוי על פי התהום. אחר כך נמייה גדולה כמעט דרכה על רגלי, ונמלטה לתוך נקיק; וכשהתאמצתי לעקוב אחריה, ראיתי להפתעתי דוב סורי חום יורד בכבדות, אך מהר, על פני הסלעים וחוצה את האפיק, אבל הוא נזהר של להתקרב אלינו יתר על המידה. בטפסנו בחבלים למעלה, יכולנו לראות את הצבאים טופפים בגיא למטה. לאוני שנשאר למטה ראה גם כלב נהר שיצא מן המים, עמד מולו רגע והביט בו משתאה. פגענו בחמישה נשרים גדולים ונטלנו 14 קנים."

אולם התמונה הנפלאה שהציג טריסטראם בספרו, היא תמונה של גן עדן שאבד וכלה מן העולם. המטייל בנופי נחל עמוד, כפי שהוא נקרא היום, שאותו מתאר טריסטראם, יזכה לטייל בנופים מרשימים הדומים לאלה שתיאר טריסטראם. גם עולם הצומח של נחל עמוד וסביבתו, שטריסטראם אינו מתאר בקטע זה, מרשים ועתיר מינים וכדאי לבקר בו, בעיקר באביב שבו חלה עונת הפריחה של רוב הצמחים הגדלים כאן.

תמונת עולם החי של ימינו, שונה תכלית השינוי מזו שמציג טריסטראם. במהלך 150 השנים (כמעט) שחלפו מאז ביקר באזור נעלמו ממנו הפרסים ובזי הצוקים וכמוהם הדוב החום הסורי והאיילים (שטריסטראם לא מציין את מינם). העופות והיונקים הללו נעלמו לחלוטין מנופה של ארץ ישראל ואפשר לראותם היום רק בגני חיות. ממאות הנשרים נותרו היום פחות מ-300 פרטים בכל רחבי ישראל והם נעלמו לאחרונה מנחל עמוד. מיני עיטים אחדים מופיעים בישראל, בעיקר בעונות הנדידה, והמטייל החרוץ וחובב העופות אולי יצליח במקרה לראות עיט בודד דואה בשלווה בשמי הגליל, ואולי אף להקת עיטים קטנה הנודדת בדרכה לארצות רחוקות, אך לא מינים אחדים של עיטים.

חזירי בר עדיין מצויים בגליל, ועם קצת מזל אפשר לפגוש בהם אף בנחל עמוד, בעיקר בחלקו העליון, המיוער. גם נמיות מצויות חיות בגליל בשפע ואולי אפשר לצפות בהן גם בנחל עמוד או בסביבתו. צבאים מעטים חיים באזור, אך כדי לצפות בהם כדאי לחפשם בגולן או ברמות יששכר, שם חיים עדיין עדרים של צבי ישראלי. ואשר לכלב הנהר, הנקרא היום לוטרת הנהר, הוא הפך נדיר ושרוי בסכנת הכחדה חמורה. הסיכוי לראותו בנחל עמוד אפסי, אך פרטים מעטים חיים בסביבות הכינרת והירדן.

נותרו אם כך יוני הסלעים שטריסטראם ראה רבבות מהן. המטייל הבקיא יוכל אמנם לצפות בנחל עמוד ובסביבתו ביוני סלעים מעטות אך גם שרידים מעטים אלה אינם יוני הסלעים שבהם צפה טריסטראם. במהלך השנים שחלפו מאז מסעו היו בארץ מלחמות אחדות ושתיים מהן: מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים, שבהן נכבשו וחרבו מאות כפרים ערביים גרמו לאלפי יוני בית לברוח לטבע. הכשירות ביניהן הצליחו לשרוד ולהזדווג עם יוני הסלעים, אבות הבר שלהן שמהן בויתו. מסתבר שהביות בן אלפי השנים לא יצר מחסום רבייה גנטי בין יוני הבית ויוני הסלעים. והתוצאה – רוב יוני הסלעים החיות היום בארץ סובלות מזיהום גנטי שגרמו יוני הבית. כלומר הן צאצאי הכלאות רבות שנים בין יוני סלעים ויוני בית.

התמונה הרומנטית שהציג בפנינו טריסטראם אינה קיימת עוד. היא הלכה והשתנתה במהלך השנים שחלפו מאז. שנים שבהן קמה התנועה הציונית ועם ישראל חזר למכורתו. לא מעטים המבקרים את המפעל הציוני ואת העוולות שגרם לערביי ישראל. לא כאן המקום לדון בנושא זה, אך יישובה של הארץ, פיתוחה המואץ בכל התחומים: חקלאות, תעשיה, תחבורה וצבא פגע קשה בסביבה הטבעית והרס בה חלקים ניכרים. עולם החי היה מהסובלים העיקריים מן הפיתוח המואץ הזה.

המפעל הציוני המרשים, שראשיתו בשלהם המאה ה-19, הביא עמו גידול עצום במספר התושבים, פיתוח מואץ של חקלאות, תעשיה ותחבורה מודרנית, בניית מאות נקודות יישוב ועיור מוגבר. כל אלה פגעו בעולם החי פגיעה של ממש, וגבו מן הטבע הארץ-ישראלי כולו מחיר עצום: הרס מקומות החיות הטבעיים, דוגמת דיונות החול והביצות, הדברה כימית מסוגים שונים וציד בלתי מבוקר. בעקבות אלה נכחדו מינים ארץ-ישראליים רבים ונפגעה קשה אוכלוסיית מינים אחרים, המצויה אף היום בסכנת הכחדה. אמנם ישראל של היום היא ללא ספק אי של שמירת טבע בלב סביבה המזניחה את הטבע ואת משאביו, ופועלים בה גופים "ירוקים" רבים, דוגמת החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, אך באלה לא די.

על אף פעילותם של גופים אלה, חקיקת חוקים להגנת הטבע וייסודן של שמורות טבע רבות בכל רחבי הארץ, ממשיך עולם החי המקומי להיפגע בעקבות אימוני הצבא, בנייה והדברה כימית, ציד לא חוקי וזיהום סביבתי.

 

יונקים שנכחדו

במהלך המאה ה-20 נכחדו מן הארץ בעלי חיים רבים, כמה מהם גדולים ובולטים במיוחד. כך למשל, בשנת 1864 צפה טריסטראם בפרט של הדוב החום הסורי בנחל עמוד, אולם הפרט האחרון ממין זה ניצוד במג'דל שמס בשנת 1917. גם הפרא הסורי, חמור בר קטן, נכחד מישראל (ומן העולם כולו) בראשית המאה ה-20. איל הכרמל הקטן חי בכרמל עד ראשית המאה ה-20, ואולם ציידים טמפלרים מן האזור חיסלו את אוכלוסייתו בראשית המאה, והפרט האחרון נמכר, על פי הדיווחים, בשנת 1912 באטליז בעוספיה...

מין נוסף שנעלם מן הנוף המקומי הוא היחמור הפרסי, איל גדול ומרשים שנכחד בישראל בשלהי המאה ה-19, והפרט האחרון שלו ניצוד בירדן בשנת 1922. הראם הלבן הוא אנטילופה לבנה וארוכת קרניים שחיה בעבר בנגב. אין מידע מדויק על מועד הכחדתו של הראם, אך ידוע שהבדווים בנגב ובירדן צדו ראמים עד ראשית המאה ה-20, ובשנות ה-30 של המאה עדיין נמכרו עורות ראמים בשוק של באר שבע. מין נוסף שאת עורו היה אפשר לרכוש באותן שנים בשוק המקומי היה הברדלס הנקוד, המהיר בחתוליים וביונקים, שחי אף הוא בדרום הארץ עד ראשית המאה ה-20 ונכחד מאז. מין אחר, שעליו דיווחו הן טריסטראם והן הזואולוג העברי ישראל אהרוני, היה הגחן המנומר, טורף קטן הדומה לחתול, ארך זנב וקצר רגליים. בעבר היה בארץ גם הסנאי הזהוב, שחי בגליל ובחרמון עד ראשית המאה ה-20. בצד יונקים גדולים אלה יש להזכיר את האריה האסייני, שחי בארץ עד התקופה הצלבנית ונכחד ממנה בשלהי בשלה המאה ה-13.

יונק מרשים אחר שחי בחוף החי-תיכוני של ארץ ישראל ולבנון בראשית המאה ה-20 הוא כלב-ים ים תיכוני. טורף ימי זה, הנמנה עם משפחת כלבי הים, היה יונק גדול ומרשים שאורך גופו כ-2.5 מ' ומשקלו כ-300 ק"ג. הוא חי באזור צור שבלבנון בחוף סלעי ומלא מחילות שבהן מצא מחסה והתרבה. במהלך המאה ה-20 הוא נכחד מעשר מדינות, וישראל ולבנון בתוכן. בשנת 1963 נצפה כלב-הים הים תיכוני האחרון החופי ישראל ומאז נעלם.

השימוש בחומרי הדברה וחדירת האדם למערות, גרמו לירידה בגודלן של אוכלוסיות עטלפי החרקים בישראל. כמה מיני עטלפים הגיעו עד סף הכחדה ולפחות מין אחד, פרסף חיוור, עטלף חרקים קטן, נכחד מארצנו במחצית הראשונה של המאה ה-20. עוד שני מינים של יונקים קטנים נכחדו לחלוטין מישראל. ראשון בהם חדף המים, אוכל חרקים קטן, דמוי עכבר אפור, החי במחילות שהוא חופר ליד גדות נחלים. טריסטראם דיווח על נברן מים שבו צפה בנחל כזיב שבגליל, במסעו בארץ במאה ה-19. מאז לא נצפה חדף המים בישראל ואם טריסטראם לא טעה בזיהויו – הוא נכחד מהארץ. חדף המים חי באירופה. הוא מיטיב לשחות וניזון בחיפושיות ובסרטנים וגם ברכיכות, בדוחיים ובדגים קטנים.

נברן המים הוא מכרסם בגודל חולדה שצבעו חום, המיטיב לשחות ולצלול וחי במחילות שהוא חופר ליד מקווי מים. הזואולוג העברי הראשון, ישראל אהרוני, תיאר נברן מים שראה בבניאס שבשולי הגולן. נברן המים מעולם לא נתפס בישראל, אך גולגולות של נברני מים נמצאו בתוך צניפות (גושים של חומר לא מעוכל שפולטים דורסי לילה ובהם נוצות, שערות, שריוני חרקים ועצמות שהדורסים אינם מעכלים) של תנשמת לבנה בשולי ביצות החולה. נראה שנברן המים נכחד מישראל עם ייבוש ביצות החולה בשנות החמישים של המאה ה-20.

 

הכחדת דגים, דו-חיים וזוחלים

חמישה מינים של דגי מים מתוקים שחיו בעבר בישראל נכחדו ממנה. שני מינים: אמנון היאור ועגלסת סדום עדיין חיים בארצות אחרות אך שלושה מינים נוספים שהיו אנדמיים וחיו רק בארץ ישראל: נון החולה, לבנון החולה וטברנון לסתני (המכונה גם כנרתן קדוש) נכחדו לחלוטין מן העולם. לאלה יש להוסיף את גם טברנון סימון החולתי, תת-מין אנדמי של טברנון סימון (כנרתן טברייני) שחי בעבר באגם החולה ונכחד עם שלושת המינים האחרים עם ייבוש אגם החולה בשנות החמישים של המאה ה-20. רוב הדגים שנכחדו הם מינים קטנים החסרים כל ערך מסחרי. רק לטברנונים (כנרתנים) ולאמנון היאור, הנמנים עם משפחת האמנונים, היה ערך מסחרי והם נידוגו ונמכרו כדגי מאכל.

עוד שישה מינים של דגי מים מתוקים קטנים שרויים בסכנת הכחדה בשל זיהום וייבוש מקווי המים שבהם הם חיים.

ישראל ענייה במיני דו-חיים וחיים בה ששה מינים בלבד הנמנים עם מחלקה זו. בעבר חי בישראל מין דו-חי אנדמי שזכה לשם עגולשון שחור-גחון. העגולשון היה צפרדע קטנה בצבע אפור עם כתמים חומים וגחון שחור, כפי ששמו מעיד עליו. הוא חי בשולי אגם החולה ובמקווי מים עונתיים בסביבתו. עם ייבוש אגם החולה  נכחד העגולשון לחלוטין מישראל ומן העולם. גם שאר מיני הדו-חיים החיים בישראל סובלים מהאדם המזהם ומייבש את מקווי המים והם שרויים בסכנת הכחדה במידה זו או אחרת. רק צפרדע הנחלים, החיה במקווי מים קבועים וגם מגלה הסתגלות למקווי מים מלאכותיים, אינה שרויה בסכנה.

הבולט בזוחלים שנכחדו מן הארץ הוא תנין היאור, שחי בעבר באזור נחל תנינים. טריסטראם עצמו רכש פגר של תנינה שנמצאה בנחל תנינים, ומאוחר יותר פורסמו דיווחים נוספים על תנינים שחיו במקום עד סוף המאה ה-19. פוחלץ של התנין האחרון שניצוד במקום בראשית המאה ה-20 נמצא כיום באוסף הזואולוגי של האוניברסיטה העברית בירושלים.

שני מיני זוחלים נוספים שכנראה חיו בישראל ונכחדו ממנה הם צב ביצות אירופי, ששכן בכנרת. הפרט האחרון ממין זה נצפה בשנת 1912, למרות שהוא מין נפוץ באירופה. הצפע המזרחי הוא נחש ארסי הנפוץ באסיה ונצפה פעמים אחדות בצפון הארץ במאה ה-19. הוא לא נצפה בישראל במאה ה-20 וכנראה נכחד מן הארץ בשלהי המאה ה-19.

שינויים בעולם העופות

האויפאונה (עולם העופות) של ישראל מגוונת ורבת מינים. עד היום נצפו ברחבי ישראל כ-540 מיני עופות ומספר זה הולך וגדל מדי שנה. ריבוי המינים המופיעים בשמי ישראל ובשדותיה קשור בהיותה ציר נדידה מרכזי לעופות הנודדים דרומה מאירופה ומצפון מערב אסיה לאפריקה בנדידת הסתיו, וחזרה צפונה בנדידת האביב. ספירות שנתיות חוזרות ונשנות של העופות הנודדים וקליטתם במכ"ם של הנודדים הליליים מצביעות על כמיליארד (!!!) עופות הנודדים מעל ישראל מדי שנה. מספר מרשים לכל הדעות וגם שיא עולמי במספר העופות הנודדים מעל מדינה אחת! (ראו מאמרו של חיים מויאל).

לפחות ארבעה מינים של עופות גדולים ומרשימים נכחדו לחלוטין מנופי ישראל. ראשון בהם הוא היען האפריקני, הגדול בעופות החיים היום בעולם. היען מופיע בציורי סלע רבים, בעיקר בדרום הארץ, ויש עדויות על קיומי בישראל ובארצות הקרובות אף בראשית המאה ה-20. בישראל ובארצות הסמוכות לה חי תת-מין קטן של היען שזכה לשם יען סורי. ציד ואיסוף ביצים הביאו להיעלמותו מישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת והוא נכחד לחלוטין מן העולם בשנות הארבעים של המאה ה-20. בישראל מגדלים היום יענים מתת-מינים אחרים ומקווים להשיבם לטבע בבוא היום המתאים.

גם שני עופות דורסים גדולים ומרשימים, עזניית הנגב והפרס המזוקן בני משפחת הנצים וקרוביו של הנשר המקראי, שאף קיננו בדרום הארץ, נכחדו מן הארץ לחלוטין במחצית השנייה של המאה ה-20. היום מגדלים בהצלחה ואף מרבים פרסים ועזניות הנגב ומקווים להשיבם בקרוב לטבע.

גם הקטופה, דורס לילה גדול שהתמחה בציד דגים וסרטנים, נכחדה מישראל בשלהי המאה ה-20. העופות הללו חיים מחוץ לישראל ואולי בעתיד ישובו לכאן.

כתריסר מינים שנהגו לקנן בישראל חדלו לקנן ולגדל צאצאים בישראל. בולטים ביניהם: טבלן מצויץ, אנפה אפורה, עיטם לבן-זנב, עזניה שחורה, עיט צפרדעים, עיט שחור ובז נודד. הפסקת הקינון קשורה בעיקר לפגיעת האדם במקומות החיות שלהם, אך גם בציד ובליקוט ביצים. הסיכוי שעופות אלה ישובו לקנן בישראל, קלושים למדי. לעומת מיני העופות הללו, הצליחו כמה מינים להתרבות ולשגשג ברחבי ישראל. בולטים ביניהם המינים הפולשים מאסיה: מאינה מצויה, דררה מצויה ועורב הודי שפלשו לישראל בסוף המאה ה-20. מינים פולשים אחרים הצליחו גם הם לחדור לישראל ויש להם סיכויים רבים להתנחל בה. המינים הפולשים מתחרים במינים ישראליים ודוחקים את גליהם. חלקם אף מזיקים לגידולי החקלאים, אך קצרה ידם של שומרי הטבע להילחם בהם. הצוצלת (תור העיר) שפלשה לישראל מאפריקה בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 הפכה לחלק מהנוף הכפרי והעירוני, והיא הבולטת בין בני משפחת היונים בישראל.

 

בעלי חיים בסכנת הכחדה

מינים רבים של בעלי חיים שרויים, מטבע הדברים, גם כיום בסכנת הכחדה. כך למשל, ייבוש ביצות החולה הביא להכחדתם של כמה מיני דגים קטנים שהזכרנו. כמה מינים נוספים החיים באזור נפגעו קשות. מין נוסף, לבנון הירקון, נמצא אף הוא בסכנה חמורה בשל תפיסה וזיהום של מקורות המים באזור מישור החוף. מהמינים המעטים של הדו-חיים בארץ נעלם לחלוטין העגולשון שחור-גחון במחצית המאה ה-20. חמישה מתוך ששת המינים האחרים של הדו-חיים בארץ: סלמנדרה כתומה, טריטון הפסים, חפרית עין החתול, קרפדה מצויה ואילנית מצויה שרויים בסכנת הכחדה. מינים אלו מוגנים, כמובן, על ידי החוק, ואסור לצוד אותם או לסחור בהם.

כמחצית ממיני הצבים בישראל מצויים בסכנת הכחדה: בולטים בהם צב יבשה מדברי, צב רך מצוי (מצבי המים המתוקים) וכל מיני הצבים הימיים. גם מינים אחדים של לטאות שרויים בצרה, ואוכלוסיותיהם נפגעו בשנים האחרונות בצורה  אנושה. בין הנחשים נפגעו מינים אחדים בידי האדם, בהם רוב הנחשים הארסיים (חוץ מהצפע הישראלי), וגם לקיומם של נחשים נוספים בישראל נשקפת סכנה. מצבם של מיני עופות רבים הורע אף הוא במהלך השנים האחרונות, בהם דורסי יום אחדים כגון הנשר המקראי, הרחם המדברי ועוד. מצבם של דורסי הלילה, ובהם האוח העיטי, אינו טוב בהרבה.

18 מיני עופות שנצפו בישראל הוגדרו על-ידי ארגוני שמירת הטבע העולמיים כשרויים בסכנת הכחדה עולמית. כ-40 מיני עופות נוספים החיים בישראל שרויים גם הם בסיכון גבוה להכחדה וגורלם אינו ברור לנו. כל העופות הללו נפגעו בעיקר כתוצאה מפגיעה במקומות החיות שלהם ומצמצומם בשל בנייה, חקלאות, תחבורה ואימוני צה"ל. הסיכוי להפחית פגיעות אלה ואחרות מועט ביותר.

מהיונקים הגדולים שטרם הוכחדו מצויים כמה מינים בסכנה ממשית: נמר מדבר, חתול חולות, זאב אפור, שועל צוקים, לוטרת הנהר, צבוע מפוספס ושני מיני ירבוע. צבי השיטים הוא תת-מין של הצבי הישראלי החי בערבה ומצוי בסכנה חמורה. פרטים מעטים של פרסתן מרשים זה נותרו באזור יטבתה, וגם הללו עלולים להיעלם מנוף ארצנו ומן העולם בשנים הקרובות.

 

בחזרה אל הטבע

התמונה הפסימית שהצגנו מדאיגה מאוד הן את חובבי הטבע והן את אנשי המקצוע. בעשרות השנים האחרונות הכינו גופים ואישים שונים כמה וכמה תוכניות שתכליתן להציל, להגן ולשמור על עולם החי, אך המציאות הכלכלית והתפיסה הביטחונית מונעות במידה רבה את יישומן ומעמידות בספק חמור את עתידו של עולם החי בישראל.

אחת הפעילויות שבוצעו בשנים האחרונות היא הקמתן של שתי שמורות החי-בר, בערבה ובכרמל, שהושבו אליהן מיני בעלי חיים שנכחדו מן הארץ וביניהם: יען אפריקני, פרא פרסי, ראם ערבי, אייל הכרמל ויחמור פרסי, וגם מינים נוספים  שמעולם לא חיו בישראל דוגמת הערוד והדישון. בתחומן ממשיכים להתקיים מינים נוספים השרויים בסכנת הכחדה. בכמה מקומות בוצעה השבה לטבע של מינים שונים שגדלו והתרבו בשמורות החי-בר וחזרו לאחרונה לחיות גם בנופי ישראל הפתוחים.

בנחל כזיב שבגליל המערבי, כמו גם בהרי ירושלים, חיים היום יחמורים פרסיים, שהם איילים מרשימים שהוחזרו לטבע ואף מצליחים להתרבות בו. ברמת הנדיב מסתובבים כיום פרטים אחדים של אייל הכרמל ששוחררו בשטח, אך אוכלוסייתם קטנה וטרם התבססה בשטח. באזור מכתש רמון וסביבתו חיים כיום עשרות פראים פסיים ששוחררו מחדש לטבע, במקום הפרא הסורי שחי בישראל בעבר ונכחד מן העולם. בערבה שוחררו והוחזרו לטבע הראמים הלבנים, ואף הם נקלטו בסביבתם בהצלחה ואף מתרבים בה (ראו מאמרו של אבינועם לוריא).

מבצעי ההשבה הללו אמנם ברוכים וחשובים, אולם כאמור לא די בהם. אם לא נתעשת ונפעל במרץ להצלת הטבע ועולם החי המידרדר כל העת, מינים רבים המצויים כיום בסכנת הכחדה יוסיפו להיעלם מן הנוף, ואנו נמצא עצמנו עם מקווי מים מזוהמים, עם שלמת בטון ומלט ועם שרידי עולם חי מפואר שהרסנו. אז נוכל להתגעגע לעולם החי של ימינו אנו, ממש כשם שכיום אנו אחוזי קנאה למקרא תיאורי הטבע של טריסטראם, מלפני 150 שנה בלבד.

בשנת 1962 הפעיל משרד החקלאות מבצע להשמדת התן הזהוב באמצעות פתיונות בשר מורעלים. התנים שהואשמו בפגיעה בגידולי חממות ובהפצת מחלת הכלבת, אמנם הושמדו ברובם, אך פיזור רשלני של הפתיונות גרם פגיעות קשות בכל היונקים הטורפים וברוב העופות הדורסים. הללו מתו באלפיהם כתוצאה מרשלנות פושעת בתכנון ובביצוע של הרעלת התנים. תגובתו של הטבע הייתה מיידית: התרבות של מכרסמים וגם של מזיקים לחקלאות דוגמת ארנבות, חוגלות ודרבנים, שגרמו לחקלאות נזקים ניכרים. גם נחשי הצפע הישראלי הארסיים התרבו עם התמעטות אויביהם ובעיקר הנמיה המצויה. ואכן בשלוש השנים שלאחר ההרעלה רבו הכשות הצפעים ומספר האנשים שמתו מהכשת צפע עלה פי שניים על הממוצע הרב-שנתי שנמדד לפני ההרעלה.

חומרי ההדברה מזהמים גם את מקווי המים ופוגעים בדגים ובדו-חיים החיים בהם וגם בחרקי מים ובסרטני מים מתוקים. שרידי חומרים אלה מזהמים גם את מי התהום ופוגעים באיכות מי השתייה. רק הגבלות קשות של השימוש בחומרי הדברה הפוגעים בעולם החי דרך שרשרת המזון יוכלו להקטין את הפגיעה בעולם החי ובסביבה כולה.

בעלי חיים רבים זקוקים לתחומי מחיה גדולים יחסית כדי להתקיים. פגיעה במקומות החיות של בעלי החיים הללו פוגעת באוכלוסיותיהם ומונעת מהם להתרבות. ומי נוגס במקומות החיות הללו? סלילת כבישים, הרחבת השדות החקלאיים, בנייה, פיזור אשפה ופסולת ואימונים של צה"ל. מה הסיכוי של שני מיני הירבוע, השרויים בסכנת הכחדה במקום החיות המצומצם שלהם בחולות החוף והנגב, מול כרישי הנדל"ן, מפתחי רשת התחבורה הארצית, החקלאים וצה"ל הזקוק לשטח אימונים?

הטבע ועולם החי זקוקים לשינוי ערכים ולחשיבה חדשה של תושבי ישראל, החייבים להבין שפגיעה בעולם החי ובטבע תגרום להם נזקים קשים, כמו בסיפור הרעלת התן הזהוב. רוב הציבור הישראלי והפוליטיקאים המייצגים אותו אינם מבינים מדוע יש להציל את הירבוע, במקום להרחיב את מטעי האפרסק והמישמש בשטחי שבהם הוא חי. רוב הציבור ונציגיו סבורים שאימוני צה"ל, פיתוח התחבורה והבנייה מועילים לנו הרבה יותר מאשר הזאב האפור, צבי השיטים והצבוע המפוספס, וכך נמשכת תנופת הפיתוח ועולם החי משלם את המחיר.

שמירת עולם החי והטבע בכללו דורשת משאבים גדולים. הפוליטיקאים המנהלים את המדינה סבורים שיש להשקיעם בתחומים אחרים, שתועלתם לעם ישראל ולתושבי המדינה היא מיידית וחשובה יותר. לצערי, הם נעדרים כל חזון וחושבים רק לטווח המיידי. רוב השרים שניהלו את המשרד לאיכות הסביבה, לא ראו במשרד זה אלא קרש קפיצה למשרד "איכותי" יותר. גם השרים המעטים וחברי הכנסת "הירוקים", שראו בתפקידם שליחות, לא הצליחו להתמודד נגד אנשי הפיתוח והביטחון, ולמנוע את הפגיעות בטבע ובעולם החי.

הפוליטיקאים לא יושיעו את עולם החי של ישראל, ועם הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים הוא יוסיף וייפגע יותר ויותר. הצלת עולם החי והטבע של ישראל תלויה בחינוך. אם נצליח לחנך דור, שיבין את חשיבות הטבע והסביבה ולא יסכים להקריבם על מזבחות הממון, הפיתוח והביטחון, יש סיכוי לעולם החי המיוחד שלנו לשרוד. אך האם יתקיים חזון זה בעתיד הנראה לעין? ואם אכן יתקיים ויקום בארץ דור של "ירוקים" המבינים את ערכם האמיתי של הטבע והסביבה, האם לא יהיה זה מאוחר מדי?

 

 

 

לעיון נוסף:

אלון ע. (עורך) החי והצומח של ארץ ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאוירת. משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע 1990.

ארבל א. לקסיקון מפה היונקים – המדריך השלם ליונקי ארץ ישראל. מפה, תל-אביב 2008.

ארבל א. וא. דנין. אטלס כרטא – החי והצומח של ארץ ישראל. כרטא, ירושלים 1998.

ארבל א. וא. דנין. לקסיקון כרטא – החי והצומח של ארץ ישראל. כרטא, ירושלים 2002.

ארבל א. וי. זילברמן. מדריך הזוחלים בישראל לילדים ולנוער. מודן, בן-שמן 2008.

דולב ע. וא. פרבולוצקי (עורכים). הספר האדום של החולייתנים בישראל. רשות שמורות הטבע, ירושלים 2002.

טריסטראם ה.ב. מסע בארץ ישראל, יומן 1964-1963. מוסד ביאליק, ירושלים 1975.

טריסטראם ה.ב. החי והצומח בארץ ישראל (חלק החי). מוסד ביאליק, ירושלים 2007.

פז ע. ארץ הצבי והיעל: שמורות טבע בישראל. מסדה ורשות שמורות הטבע, תל-אביב 1981.

פז ע. לעבדה ולשמרה – שמירת טבע בישראל. אריאל, ירושלים 2008.

סוונסון ל. פ. גרנט וחבריהם. לקסיקון מפה הציפורים – המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. מפה, עם עובד והחברה להגנת הטבע, תל-אביב 2003.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד