פרופ' סטיבן מ. כהן: "מנוכרים ומתרחקים, אבל למה?"
פרופ' סטיבן מ. כהן: "מנוכרים ומתרחקים, אבל למה?"

פרופסור סטיבן מ. כהן הוא פרופסור חוקר של מדיניות חברתית יהודית ב- HUC-JIR וראש פלורנס ג. הלר/ מכון JCCA למחקר. קודם לכן, הוא לימד באוניברסיטה העברית בירושלים, במכללת קווינס, עם מינוי מרצה אורח בייל, ברנדייס, ו-JTS. בין פרסומיו הרבים מופיע היהודי שבפנים (עם ארני אייזן) [The Jew Within], שני עולמות של יהדות: החוויה הישראליה והאמריקאית (עם צ'רלס לייבמן) [Two Worlds of Judaism: the Israeli and American experiences], ומודרניות אמריקאית וזהות יהודית [American Modernity & Jewish Identity], ואסימילציה אמריקאית או החייאה יהודית? [American Assimilation or Jewish Revival?]

השינוי ביחס החם ובתחושת המחויבות של יהודים אמריקאים כלפי ישראל הוא כבר עובדה. על אמיתות, דימויים ואפשרויות פעולה 

הערה: זהו תרגום מאמר שהופיע ב-Jewish Educational Leadership  ומופיע כאן ברשות המו"ל. המאמר הוא גרסה ערוכה ומקוצרת של דו"ח מקיף יותר, "מעבר להרחקה: בני נוער יהודים אמריקאים והניכור שלהם מישראל" (סטיבן מ. כהן וארי י. קלמן, 2007) [BEYOND DISTANCING: Young Adult American Jews and Their Alienation from Israel], פילנתרופיות אנדריאה וצ'רלס ברונפמן. הדו"ח המלא באנגלית נמצא באתר www.acbp.net/about/PDF/Beyond%20Distancing.pdf

לאורך השנים שמרו יהודי ארה"ב על מערכת יחסים ראויה לציון עם ישראל. במהלך השנים הפיק החיבור הלהוט שלהם מיליארדי דולרים, בעזרה פילנתרופית מתמשכת, לובי פרו-ישראלי חזק ואפקטיבי, עשרות אלפי ביקורים בכל שנה, זרם קבוע של עולים ועוד מגוון ביטויים לחיבור ותמיכה, החל מפסטיבלי סרטים ישראליים ועד לידיעת עברית ברמה טובה.

כל הבעות התמיכה ותחושת המחויבות נובעות מתחושה של קשר, קרבה, ואולי אף אהבה עמוקה למדינת ישראל. אולם ייתכן שהרגשות הללו משתנים, החום מתחלף באדישות, ואדישות זו עלולה להתחלף בניכור. באופן בלתי נמנע, אם הדבר יתפשט יתר על המידה, עלולות להיות לשינוי האפשרי הזה תוצאות הרות גורל לגבי מערכת היחסים של יהדות ארה"ב עם ישראל. וזה, בתורו, ישפיע על תחושת החיבור (או אי החיבור) של הישראלים עם יהדות ארה"ב.

מידע מצטבר מצביע על תחושת הזרה מישראל בקרב יהודי ארה"ב, וזו בולטת במיוחד אצל צעירים יהודים אמריקאים. ואם הצעירים היהודים פחות מחוברים למדינת ישראל, אז התחלופה הבלתי נמנעת של הדור הישן בדור הצעיר תוביל להזרה גדולה יותר בכלל האוכלוסייה.

בשנים האחרונות הצביעו מספר מחקרים על ההתרחקות, מהם מחקרים המתמקדים באופן ספציפי על גישות כלפי ישראל (ראו Cohen, 2002; Luntz), או אלו המציגים תמונה כוללנית יותר של זהות יהודית בקרב הדור הצעיר של מבוגרים יהודים אמריקאים (ראו Cohen & Kelman, 2007; Greenberg, 2004, 2006; Ukeles et al., 2006). מחקרים המצביעים על מערכת יחסים מוחלשת בין יהדות ארה"ב לישראל אינם בגדר תופעה חדשה; למעשה, הם חוזרים כמעט עשרים וחמש שנים לאחור. עם כותרות כגון "האם יהודים אמריקאים ויהודים מתרחקים זה מזה?" (Cohen, 1989), "קשרים ומתחים" (Cohen, 1987), או "מאידיאליסטים רומנטים לאוהבים מציאותים: המיקום המשתנה של ישראל בראי היהודי האמריקאי" (Cohen, 1985), יש מסורת ארוכה של כתבים המתארים את החיבור הנחלש של יהדות ארה"ב עם ישראל.

אחד ההסברים של המגמות הללו קשור לגיל המתבונן על ההשפעה של ההיסטוריה ואיך נראתה מדינת ישראל בתקופות שונות במהלך שישים השנים האחרונות. כך, בני הדור המבוגר ביותר של יהודים אמריקאים, אלו שנולדו לפני מלחמת העולם השנייה, יהיו מחוברים מאוד למדינת ישראל מכיוון שהם זוכרים את השואה וקום המדינה אחריה. ילדיהם, שנולדו בשנות ה-50, גם הם חוו חוויות שיצרו תחושת חיבור חזקה עם מדינת ישראל. עבורם, הזיכרונות ממלחמת ששת הימים והגיוס הפרו-ישראלי של דעת הציבור בתקופה שלאחר מכן יצרו תחושת חיבור חזקה. חלק גדול מבני הדורות הללו רואים את מדינת ישראל כמתקדמת חברתית, סובלנית, רודפת שלום, יעילה, דמוקרטית ויהודית גאה, חברה שעמדה בהצלחה מול סכנת נפשות של אויבים קנאים ושוחרי רעות.

את הדברים האלה לא ניתן לומר על הדורות הצעירים יותר של יהודים אמריקאים. במיוחד אלו שנולדו לאחר 1974, הם בעלי זיכרונות שמאירים את מדינת ישראל באור פחות חיובי. מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, האינתיפאדה הראשונה והשנייה ומלחמת לבנון השנייה נתפסו כמורכבות יותר מבחינה פוליטית ומוסרית מהמלחמות בין 1948-1974, והאירו את ישראל באור מטריד קצת יותר.

סקרים ומדדים מראים היחלשות בחיבור של יהדות ארה"ב לישראל במהלך השנים (Cohen, 2002). אולם תקופות של עוינות ישראלית-ערבית מלוות במפגני תמיכה של יהדות ארה"ב, ביניהם ניוד פוליטי ונדיבות פילנתרופית, והסקרים מחזקים את הנתונים הללו. באופן לא מפתיע, המגמות הן מעורבות, כאשר חלק מהמדדים עולים ונופלים במהלך השנים.

בכל פעם שהדור הצעיר שונה מהמבוגרים, קורה אחד משני התהליכים הבאים:  אפשרות אחת היא שמדובר באפקט "מחזור החיים המשפחתי" – למבוגרים צעירים יש דעות שונות מפני שהם לא נשואים או חסרי ילדים. ניתן להניח שנישואים והורות ישנו את דעותיהם והתנהגותם באופן כזה שהם ידמו יותר לאלה של הוריהם. הצטרפות לכנסיות או לבתי כנסת הינה דוגמה מובהקת לאפקט "מחזור החיים המשפחתי": הולדת ילד גורמת להצטרפות לבית כנסת או לכנסיה, ועם הזמן, המבוגר הבודד חסר הילדים, שאינו מקושר (לבית הכנסת), הופך להיות ההורה הנשוי המקושר.

אפשרות אחרת היא שפועל כאן "אפקט מחזור הילודה": הצעירים שונים מהוריהם מאחר שהם נולדו בתקופה שונה. ההיסטוריה פועלת באופן שונה על כל דור ודור במהלך הזמן. טעם מוסיקלי הוא דוגמה טובה לכך. אלו שנולדו בשנות ה50 תמיד ישמרו מקום בליבם לחיפושיות, לאבנים המתגלגלות, ולפיתויים [Beatles, Stones, Temptations], בעוד שחברי דור ה-X [הדור שנולד בשנות ה60-80] יעדיפו את נירוואנה או אויב הציבור [Public Enemy]. רק לעיתים רחוקות יגרמו נישואים או הולדת ילדים למישהו לשנות את אוסף המוסיקה שלו.

אם מתברר שהוריאציות בגישה כלפי ישראל קשורות למחזור החיים המשפחתי, אז אנו יכולים להניח שרגשותיהם של הדור הצעיר כלפי ישראל יתחממו ככל שהם מתבגרים. אם, לעומת זאת, הפער בין הדורות הצעירים למבוגרים בחיבור לישראל נובע בעיקר מאפקט מחזור הילודה, אז נצטרך להניח שהירידות הללו הן קבועות יותר וישפיעו על הגישה של יהודי ארה"ב לישראל בעתיד הנראה לעין.

בקצרה, מחקר זה מנסה לענות על שלוש שאלות בנוגע לדור הצעיר של היהודים האמריקאים והחיבור הנחלש שלהם עם ישראל:

1)       עד כמה תופעת הניכור היא רחבה? באיזו מידה יהודים צעירים יותר מנוכרים מהמבוגרים?

2)       אם היהודים הצעירים אכן יותר מנוכרים, האם הפער ביחס לישראל יכול להיתפס כ"אפקט מחזור החיים", וככזה יעלם בעתיד, או האם יש בו סממנים של "אפקט מחזור הילודה", וככזה הוא קשור למאפיינים קבועים של אותה קבוצה?

3)       מה הן הסיבות לוריאציות בין קבוצות הגיל? האם הן קשורות, כפי שרבים מאמינים, לעמדות פוליטיות? או האם גורמים אחרים הם בעלי חשיבות גדולה יותר?

 

יהודים צעירים הם פחות מחוברים

התרשימים הבאים מציגים באופן גרפי את התוצאות עבור ארבע קבוצות גיל, מצעירים בני פחות מ-35 לאלו המבוגרים יותר מ-65. התוצאות הן כמעט אחידות. בכל המקרים, אלו שבני 65 ויותר מדווחים על תחושת החיבור החזקה ביותר. בכל המדדים, בני 50-64 מראים רמות גבוהות יותר של חיבור לישראל, תמיכה, אכפתיות או מחויבות מאשר אלו שהם בני 49 ופחות. כמעט בכל מקרה (יש שני יוצאי דופן), בני 35-49 הם בעלי רמות גבוהות יותר מאשר בני 34 ופחות.

נקודות המבט בהכללות הללו הן רחבות. שאלות הסקר לוכדות גישות הנוגעות לתחושת החיבור עם ישראל, אך גם תחושת גאווה, התלהבות, אדישות, או בושה ביחס לישראל. הסקר גם כולל שאלות הקשורות למידת האכפתיות כלפי ישראל, דאגה בנוגע לתמיכה של ארה"ב בישראל, ראיית הרס המדינה כאסון אישי, שיחות עם אחרים אודות ישראל ו/ או עניין בחדשות אודות ישראל. עוד שאלות נוגעות להגדרה עצמית כפרו-ישראלי, כציוני וכתומך של ישראל, וגם דחיית הרעיון שישראל מחזיקה בקרקעות השייכות למישהו אחר והרגשת נוחות עם הרעיון של ישראל כמדינה יהודית.

ניתן לפטור את התוצאות של כל אחד מהסימנים הללו כמוזרות או כמייצגות גישה או התנהגות ייחודית. אך פערים בין יהודים צעירים למבוגרים בכל המדדים, מורים שניכור כולל מישראל מתפתח ואף החל להתפתח כבר לפני כמה עשורים. בעוד שמחקרים קודמים הצביעו על פערים בין הדור הצעיר למבוגר במספר סימנים פרטניים המורים על מידת חיבור לישראל, מחקר זה מראה את הירידה בחיבור לישראל במגוון רחב של סימנים, המעידים על הרוחב והעומק של מידת הירידה.

התוצאות עבור הסולם המסכם, המודד את רמת החיבור הכוללת לישראל, מבהירות את הבעיה. בהתבסס על שילוב של תשובות המשיבים למספר שאלות, חילקנו את המשיבים לבעלי רמת חיבור גבוהה, בינונית וחלשה לישראל. בקבוצה המבוגרת ביותר, מספר האנשים שלהם חיבור חזק לישראל גבוה בהרבה מאלו שיש להם חיבור נמוך. בקבוצת הגיל 50-64, הפער הוא קטן, כך שמספר בעלי החיבור החזק גדול רק במעט מאשר בעלי חיבור חלש. בקבוצת הגיל 35-49 התוצאות מתהפכות: אלו בעלי חיבור חלש רבים יותר מאשר אלו בעלי חיבור חזק. אצל אלו שהם צעירים מ-35 הפער בין חיבור חזק לישראל וחיבור חלש מתרחב עוד יותר, כך שאלו בני 34 ומטה מתגלים כמי שהכי פחות מחוברים, ואחריהם בני 35-49.

העובדה שכל קבוצת גיל פחות מחוברת לישראל מקודמתה מרמזת על כך שאנו נמצאים באמצע תהליך ירידה ארוך טווח בתחושת החיבור לישראל. לא ניתן לייחס את הפערים בין קבוצות הגיל למחזור החיים המשפחתי, מפני שהירידה מאפיינת את כל קבוצות הגיל -  מהמבוגרים ביותר לאלו הצעירים. אנו נמצאים באמצע שינוי ענק בגישות כלפי ישראל, אשר מתקדם ככל שמחזור ילודה אחד מחליף את קודמו, והצעירים המתבגרים, שהם הכי מנוכרים לישראל, מחליפים את המבוגרים שהם הכי פחות מנוכרים.

עם זאת, תחושת האכפתיות כלפי ישראל לא נעלמה לחלוטין מבני הדור הצעיר. רחוק מכך. במגוון של מדדים, כ-60% מהיהודים הלא אורתודוקסים שהם בני פחות מ-35 מביעים מידת עניין, אכפתיות, וחיבור כלפי ישראל. בעוד שמספרם בנושאים הללו נופל מאלו של הדור המבוגר, ניתן לומר שרוב היהודים עדיין מביעים תחושת חיבור לישראל. יותר מכך, אנו צריכים לזכור שהניתוח הזה אינו כולל את היהודים האורתודוקסים. עם האורתודוקסים, ועם אחוזם ההולך וגדל באוכלוסיה, אפילו בדור הצעיר של היהודים הבוגרים, הרי שאלו המרגישים חיבור למדינת ישראל מגיעים לכמעט שלושה רבעים מהאוכלוסייה. בה בעת, כפי שהתרשימים מראים, המגמות באוכלוסייה הלא אורתודקסית מצביעות על הידרדרות בתחושת החיבור. הידרדרות זו מאפיינת לא רק את הדור הצעיר ביותר, אלא את כל מגוון הגילים.

תרשים 1:

 

 

תרשים 2:

 

ניתוח הנתונים

            הציפייה הכללית היא שהגישה של אלו שבשמאל הפוליטי כלפי ישראל תהיה פחות חיובית ופחות מעריכה מאשר אלו הנמצאים בימין הפוליטי. אולם התוצאות לא מאמתות את הטענה שזהויות שמאלניות נמצאות בלב ההידרדרות בתחושת החיבור לישראל. אם נוכל  לקבל מכאן מסקנה כלשהי, זו תהיה שמתינות פוליטית מאפיינת חיבור חזק יותר לישראל, דבר שמורה על כך ששמירת מוסכמות או אדישות פוליטית אינן מהוות מגבלה להבעת תמיכה בישראל. במילים אחרות, מערכת היחסים בין דעות פוליטיות לחיבור לישראל אינה אחידה ועקבית. לא דעות שמאלניות ולא דעות ימניות קשורות באופן מובהק לניכור מישראל.

            מערכת היחסים בין ניכור, גיל ועמדות פוליטיות הינה מעניינת. הקבוצה הכי מנוכרת הינה מספר קטן של צעירים בעלי עמדות פוליטיות הנוטות לימין, שבה 21% מרגישים מנוכרים מישראל. בין המקבילים אליהם בגיל, אך נוטים לשמאל הפוליטי, רק 11% עומדים בקריטריונים לניכור מישראל, וכך גם 12% מאלו שיש להם דעות פוליטיות מתונות או עמדות "אחרות". דווקא בניגוד לדעות הרווחות, אלו המזדהים כשמרנים או רפובליקנים הם אלו שהכי מנוכרים מישראל, ולא אלו שמזדהים כליברלים- דמוקרטים – לפחות בקבוצת הגיל בני 34 ופחות. אבל זה לא המקרה של בני 35-49. בקבוצת גיל זו אלו שבשמאל מביעים יותר ניכור מאשר אלו בימין (14% לעומת 5%). בהשוואה לקבוצה הצעירה יותר, אנו מוצאים יותר ניכור בשמאל מאשר בימין.

            מה אנו למדים מהתוצאות המנוגדות הללו? אנו יכולים להסיק שלזהות פוליטית יש משמעויות שונות אצל בני 34 ופחות מאשר אצל בני 35-49. אך מסקנה כזו, שאינה נתמכת על ידי תיאוריה משכנעת או ראיות מאומתות, דורשת יותר ראיות מאשר אלו המסופקות במחקר זה. לעומת זאת, אנו יכולים לטעון משהו צנוע יותר ובר קיימא:  עבור רוב האוכלוסייה, אין לזהות פוליטית השפעה על תחושת חום או ניכור כלפי ישראל.

 

נישואי תערובת

            ההשפעות של עמדות פוליטיות על גישות פרו-ישראליות הן מעורפלות ומורכבות, אך, לעומת זאת, ההשפעה של נישואי תערובת הינה ישירה הרבה יותר. מספרם העולה של נישואי תערובת, עם כל מה שהדבר משקף וגם גורם, תרם לירידה בתחושת החיבור לישראל. בעלי תחושת החיבור החלש כלפי ישראל בקרב מי שנשואים ללא-יהודים הוא פי שניים מאשר בעלי חיבור חזק.

            בין אלו שנשואים ליהודים, או שלא נשואים כלל, מספר בעלי החיבור החזק לישראל עולה על אלו שיש להם תחושה חלשה של חיבור. בקיצור, אלו שנשואים ללא-יהודים מחוברים הרבה פחות מאשר אלו שאינם נשואים ללא-יהודים. מכיוון שמספר רב יותר של צעירים מתחתנים עם לא-יהודים מאשר אלו המבוגרים יותר – במדגם הזה של יהודים לא אורתודוקסים, אחוז הנשואים נישואי תערובת עולה ככל שיורדים בגיל, מ-9% אצל המבוגרים ביותר (65+) עד ל-62% אצל הצעירים ביותר (מתחת ל-35) זה הגיוני שלצעירים יהיה חיבור חלש יותר עם ישראל מאשר למבוגרים.

            יותר מכך, אנו מוצאים דפוסים שונים כאשר אנו מתעסקים ב"ניכור" מישראל, הקטגוריה הקיצונית ביותר. בין אלו שנשואים ליהודים או שאינם נשואים, קצת פחות מ-5% עומדים בקריטריונים של ניכור מישראל, אולם אצל מי שנשואים ללא-יהודים פי שלושה (15%) עומדים בקריטריונים של ניכור. בין אלו שנשואים ליהודים או לא נשואים, ניכור לא קשור כלל לגיל צעיר; אצלם הצעירים הם לא אלו שהכי מנוכרים מישראל. אך זה שונה אצל מי שנשואים בנישואי תערובת. כאן, תחושת הניכור כלפי ישראל עולה באופן דרמטי כאשר אנו נעים מהמבוגרים לצעירים, כך שצעירים שנשואים ללא-יהודים הם הכי מנוכרים מבין אלו שנשואים ללא-יהודים. בין אלו שמתחת לגיל 35 ונשואים נישואי תערובת, כמעט 18% עומדים בקריטריונים של ניכור.

            כך, שלושה קווי מגמות משתלבים והופכים את נישואי תערובת לגורם מרכזי בירידת החיבור לישראל אצל מבוגרים צעירים. הקו הראשון, הרבה צעירים נשואים ללא יהודים. השני, אלה הנשואים נישואי תערובת הם יותר מנוכרים ופחות קשורים לישראל. והשלישי, הצעירים שנשואים בנישואי תערובת הם הכי מרוחקים והכי מנוכרים מישראל.

 

השפעת ביקור בארץ

            לאלו שתומכים בקשר חם יותר בין יהודי ארה"ב וישראל, הניתוח עד כאן אינו מעודד. צעירים יהודים יותר מרוחקים מישראל, והשינוי בגישתם מקדם התקררות כללית ברגשותיהם של היהודים האמריקאים כלפי ישראל. נישואי תערובת הינם גורם חשוב בהרחקת צעירים מישראל.

            הקהילה היהודית-אמריקאית אינה יכולה למנוע את התקדמות מחזור הילודה, להשפיע על עמדות פוליטיות, או להוריד באופן משמעותי את מספר נישואי התערובת בעתיד הנראה לעין. אז מה כן ניתן לעשות כדי לעצור את הירידה בתחושת הקשר לישראל, במיוחד אצל יהודים צעירים?

            בשנים האחרונות, נרתמו פילנתרופים יהודים, ארגונים קהילתיים וגופים ישראליים ציבוריים למאמץ שנועד להרחיב את ההשתתפות של יהודים צעירים בטיולים בישראל, קצרים כארוכים. זאת בתקווה שהמשתתפים יחזרו עם תחושת חיבור חזקה יותר לישראל. למעשה, ניתן לטעון שאם לתוכניות הללו אין השפעה על הרגשות כלפי ישראל, זה בלתי סביר שתהיה להן השפעה על פנים אחרות של זהות יהודית וקשר.

            אין מקום לניתוח מלא של השפעת הנסיעה לישראל במסגרת המאמר הזה. למרות זאת, אנו יכולים לקבל מושג על האופן שבו נסיעה לישראל קשורה לחיבור לישראל, ולראות איך מערכת היחסים בין נסיעה לחיבור משתנה אצל קבוצות גיל שונות. אם יש ראיות להשפעה, האם ההשפעה היא עקבית בכל קבוצות הגיל, או האם היא גבוהה יותר או נמוכה יותר – אצל מבוגרים צעירים? למי הנסיעה לישראל משנה ובאיזו מידה?

            באופן כללי, אנו אכן מוצאים הבדלים מהותיים בחיבור לישראל הקשורים לנסיעה לישראל. בין אלו אשר מעולם לא היו בארץ, המספר של אלו שיש להם רמה גבוהה של חיבור היא פחות מחצי מאלו שיש להם רמת חיבור נמוכה (19% מול 42%). בין אלו שנסעו לישראל  רק פעם אחת היחס הוא הפוך: אלו שיש להם רמה גבוהה של חיבור הם פי שניים מאשר אלו שיש להם רמה נמוכה (34% מול 17%). אלו שהיו בישראל פעמיים או יותר מחוברים באופן חזק יותר לישראל, עם 52% עם רמה גבוהה ופחות מ-10% עם רמה נמוכה של חיבור. לבסוף, אלו אשר חיו בארץ (כפי שמדווח במקרים של אלו שעשו תוכנית של שנה או סמסטר בארץ), 68% הם בעלי רמה גבוהה של חיבור, ורק 6% בעלי רמה נמוכה.

תוצאות אלו אינן מבססות באופן מוחלט את השפעת הנסיעה לישראל, אך הן פותחות את הדלת לאפשרות, אם לא הסבירות, שיש לנסיעה השפעה, וכי עדיפות נסיעות רבות על פני נסיעה אחת, ושלנסיעות ארוכות השפעה רבה יותר מאשר לנסיעות קצרות.

            כמובן שלא ניתן לייחס את כל הוריאציות של תחושת החיבור לישראל. לבחירה של האנשים האם לנסוע לישראל ולכמה זמן, יש גם משקל. דהיינו, אלו שחשים יותר יהודים גם יותר מוכנים לנסוע פעמים רבות ולתקופות ארוכות יותר. באופן סטטיסטי, כמעט חצי מהפער בין נוסעים ללא נוסעים נשמר לאחר שאנו מפקחים על מעורבות יהודית קודמת. אך למרות כל זאת, ניתן לומר שהנסיעה לישראל עדיין משפיעה לטווח ארוך על עמדות כלפי ישראל.

 בטווח הגישות כלפי ישראל, שנע בין 0 ל100, נסיעה יחידה לישראל אשר נעשתה בכל שלב במהלך החיים מקושרת עם עלייה של 8 אחוזים בנקודות ועם ירידה של 4 נקודות אצל אלו אשר עומדים בקריטריונים של ניכור מישראל (כ-8% מכל המדגם). מספרים אלו הם גם משמעותיים וגם מובהקים סטטיסטית. כאשר אנו לוקחים בחשבון גם מחקרים אחרים, הממצאים האלה מעלים את החשיבות של נסיעות לישראל כמחזקות את החיבור לישראל.

            אולי יותר מעניינות הן העדויות למערכת יחסים שונה בין הנסיעות לישראל והחיבור לישראל בקבוצות גיל שונות. בקצרה, עד כמה שחשובה הנסיעה הבודדת לישראל כמקדמת קשר לישראל ומונעת ניכור, ההשפעה בולטת יותר אצל אלו שמתחת לגיל 35 מאשר אצל אלו בני  35-64. ההשפעה נטו של הנסיעה בסולם של  0-100  מבחינת הגישות כלפי ישראל היא רק 4 נקודות עבור בני 50-64, 9 נקודות עבור בני 35-49, ו-12 נקודות עבור אלו שמתחת לגיל 35. בנושא הניכור, אותו טור נע מנקודה ל4- נקודות, ל-13 נקודות עבור אלו שמתחת ל-35.

 במילים אחרות, גם כאשר אנו מוציאים הבדלים בזהות היהודית בין אלו שהיו פעם אחת בארץ ובין אלו שמעולם לא היו, ההשפעה של הנסיעה על תחושת החיבור לישראל ועל (אי) ניכור מישראל הינה חזקה יותר באופן בולט אצל המבוגרים הצעירים. בסופו של דבר: עד כמה שנסיעות לישראל חשובות לחיזוק מחויבות לישראל ומניעת ניכור, הם אפילו יותר חשובות, והכי חשובות, עבור יהודים צעירים.

            בלי נסיעה לישראל, רוב היהודים נמצאים בתחתית הסולם של חיבור לישראל, ורק אצל מעטים יש רגשות חמים כלפיה. אבל גם בין אלו שלא נוסעים, יש הבדלים בין קבוצות הגיל השונות. יותר מחצי מבני 65 ומעלה שמעולם לא נסעו הם בעלי רמת חיבור חזקה, וקצת פחות מחצי מגילאים אלה הם בעלי רמה נמוכה, כאשר אנו משווים אותם עם אלו שמתחת לגיל 35 שלא נסעו. במילים אחרות, נסיעה לישראל באיזשהו שלב הינה כמעט דרישה הכרחית על מנת שאדם צעיר ירגיש חיבור חזק לישראל. מבוגרים (במיוחד אלו שזוכרים את קום המדינה) מצליחים, לעיתים, לפתח קירבה לישראל על אף שמעולם לא היו שם.

            יהודים מבוגרים מראים חיבור ניכר לישראל, ומעטים מאד באמת מנוכרים מישראל.  בניגוד להוריהם וסביהם, יהודים צעירים לא אורתודוקסים, באופן כללי, מרגישים הרבה פחות מחוברים לישראל. יותר מכך, בעבר היה ניתן לדבר על אדישות הולכת וגדלה כלפי ישראל ככיוון מרכזי של אלו אשר לא משויכים. בהשוואה לכך, כיום אנו מוצאים מקרים של ניכור אמיתי ככל שיהודים רבים יותר, בעיקר צעירים, מודים בהיעדר כמעט מוחלט של רגשות חיוביים כלפי ישראל.

 

ההידרדרות בתוך הקשר

            ההידרדרות קשורת הגיל מאפיינת כמעט את כל המדדים של חיבור לישראל ולכן לא ניתן לייחס אותה לאידיוסינקרציה של המדידה. בו זמנית, עדיין 60% מהיהודים המבוגרים הצעירים שאינם אורתודוקסים טוענים לחיבור כלשהו לישראל. בעוד שהם פחות מחוברים מהוריהם, רב היהודים המבוגרים הצעירים עדיין רואים את ישראל באופן חיובי.

 המיעוט הקטן, אך גדל, של יהודים אשר אדישים לישראל (אם לא מנוכרים) לא הופיע בפתאומיות. זווית המבט המרוחקת שלהם אינה התפתחות פתאומית משמעותית שקרתה לאחרונה או ירידה פתאומית בתחושת החיבור. אלא השחיקה במחויבות כלפי ישראל אירעה בכל ספקטרום הגילים, מהמבוגרים ביותר, לבני גיל העמידה המבוגרים, לבני גיל העמידה הצעירים, למבוגרים צעירים.

לתופעה יש סממנים של השפעת מחזור הילודה ולא של מחזור החיים המשפחתי. קווי המגמות הם עקביים יחסית עם הגיל: כל ירידה בגיל מקושרת עם ירידה בחיבור לישראל. נראה שרמות החיבור קשורות לתקופה שבה אדם נולד והתבגר, ולא לשלב חיים מסוים.

            בניגוד לאמונות הרווחות, זהות פוליטית שמאלנית-ליברלית אינה הגורם המרכזי בהידרדרות שחלה ברמות החיבור לישראל אצל הלא אורתודוקסים. אילו פוליטיקה שמאלנית-ליברלית הייתה בעלת השפעה, היינו רואים הבדלים מובהקים ברמת החיבור לישראל בין ליברלים-דמוקרטים לשמרנים-רפובליקנים. היעדר דפוס כזה, ווריאציות לא עקביות בתוך קבוצות גיל, נוגדות את הטענה שעמדות פוליטיות הן הגורם המרכזי לניכור מישראל.

            לעומת זאת, כאשר אנו מביטים באדישות של יהודים צעירים רבים לישראל, עלינו להתייחס לנישואי תערובת ואל מה שהדבר משקף, מקדם, ומסמל. אלו שנשואים ללא-יהודים מחוברים הרבה פחות לישראל מאשר מי שנשואים ליהודים ומי שאינם נשואים. נישואי תערובת רבים יותר אצל בני הדור הצעיר מאשר המבוגר.             נישואי תערובת נובעים מראייה אישית יותר, בניגוד לקבוצתית, של מה המשמעות של להיות יהודי, ומקדמת את הראייה הזו.

 נטייה זו הופכת בולטת יותר בשנים האחרונות, כפי שמדווח אצל כהן 1998, כהן ואייזן 2000, הורוויץ 2000, וליבמן 1999. עבודות אלו מדברות על "ירידה אתנית", "היהודי שבפנים", "מסעות יהודיים", ו"יהדות פרטית". כל המושגים הללו מלווים, משקפים ומכניסים לתוך הקשר את תופעת נישואי התערובת. נישואי תערובת מייצגים ומקדמים גבולות פתוחים יותר של הקבוצה, יחד עם ירידה יחסית בשבטיות יהודית, בזהות יהודית קולקטיבית ועמיות יהודית (Cohen & Wertheimer, 2006). שניהם נובעים ומקדמים רעיון יותר פתוח של מהי קהילה, תפיסה גמישה יותר של זהות יהודית, וגישה ביקורתית יותר כלפי עמיות ושייכות. המעבר הזה במשמעות של להיות יהודי בארה"ב מסביר את הירידה בתחושת המחויבות כלפי ישראל.

            המחקר הזה מדגיש ממצאים קודמים, המראים שקידום נסיעות לישראל הוא אולי הפעילות הרלוונטית ביותר מבחינת מדיניות שהיהדות המאורגנת יכולה לקחת על עצמה על מנת לעצור את השחיקה של החיבור לישראל אצל יהודים מבוגרים צעירים. לנסיעה אחת יש השפעה ברורה וחיובית על החיבור לישראל. נסיעות חוזרות, וכך גם  נסיעות לפרקי זמן ארוכים, הן אף יעילות יותר. נסיעות לישראל הן יותר משמעותיות אצל צעירים מאשר אצל המבוגרים. לאנשים מבוגרים אשר מעולם לא היו בישראל היו דרכים שונות לעצב יחס חיובי לישראל. לעמיתיהם הצעירים יותר היו מעט חוויות ואפשרויות, אם בכלל, לעצב יחס כזה, חוץ מאשר נסיעה לישראל.

            בלי להתעלם מהדפוסים הברורים של הידרדרות קשורת גיל בתחושת החיבור, יחד עם ההופעה של מיעוטים קטנים (אך גדלים) אשר ניתן להגדיר אותם כאדישים ואף מנוכרים מישראל, התוצאות גם מצביעות על כך שרוב המבוגרים הצעירים הם בעלי תחושות חמות וחיוביות כלפי ישראל. מספרם הגדול מורה על מאגר גדול ומשמעותי של רגשות חיוביים, ומועמדים פוטנציאלים לתוכניות טיולים ועוד תוכניות של חינוך אודות ישראל.

 

 

ביבליוגרפיה

Cohen, Steven M. “From Romantic Idealists to Loving Realists: The Changing Place of Israel in the Consciousness of American Jews.” Survey of Jewish Affairs 1985: 169-182.

Cohen, Steven M. “Are American and Israeli Jews Drifting Apart?” American Jewish Committee, 1989.

Cohen, Steven M. “Religious Stability, Ethnic Decline.” New York: Florence G. Heller – JCCA Research Center, 1998.

Cohen, Steven M. “Relationships of American Jews with Israel: What We Know and What We Need to Know.” Contemporary Jewry 23, 2002: 132-155.

Cohen, Steven M. and Arnold Eisen. The Jew Within: Self, Family, and Community in America. Bloomington, Indiana: Indiana University Press, 2000.

Cohen, Steven M. and Ari Y. Kelman. The Continuity of Discontinuity: How Young Jews Are Connecting, Creating, and Organizing Their Own Jewish Lives. www.rebooters.net. 2007.

Cohen, Steven M. and Jack Wertheimer. “Whatever Happened to the Jewish People?” Commentary 121, No. 6, June 2006: 33-37.

Greenberg, Anna. OMG! How Generation Y is Redefining Faith in the iPod Era. www.rebooters.net. 2004.

Greenberg, Anna. Grand Soy Vanilla Latte with Cinnamon, No Foam: Jewish Identity and Community in a Time of Unlimited Choices. www.rebooters.net. 2006.

Horowitz, Bethamie. Connections and Journeys: Assessing Critical Opportunities for Enhancing Jewish Identity. New York: UJA-Federation of Jewish Philanthropies, 2000.

Liebman, Charles S. “Post-War American Jewry: From Ethnic to Privatized Judaism.” Pp. 7-17 in E. Abrams and D. Dalin (eds.), Secularism, Spirituality and the Future of American Jewry. Washington, D. C.: Ethics and Public Policy Center, 1999.

Luntz, Frank. “Israel and American Jews in the Age of Eminem.” New York: Andrea and Charles Bronfman Philanthropies, 2003.

Ukeles, Jacob B., Ron Miller, and Pearl Beck. Young Jewish Adults in the United States Today. New York: American Jewish Committee, 2006.

 

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד