דורון דנינו: "סוד הפתיחות והגמישות"
דורון דנינו: "סוד הפתיחות והגמישות"

 

דורון דנינו, חבר קיבוץ שדה אליהו, בעל תואר שלישי ומוסמך לרבנות, מרצה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן ובמכללות החרדיות בירושלים ובבני ברק, ומלמד קבלה במדרשה לבנות בעין הנצי"ב 

 

ניסיון מצטבר של חינוך היהודי באנטוורפן מגלה כי הידיעה כי המטען היהודי שיספוג הנער בביה"ס יהיה ברוב המקרים המטען היהודי היחיד שיקבל, מביאה את המחנך הדתי להתמקד בהוספת תוכן לארגז הכלים היהודי שלו, ולא בניסיון לחנך אותו לחיי תורה ומצוות

 

בין השנים תשס"א-תשס"ה עשיתי עם אשתי וילדיי בשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית בבי"ס 'תחכמוני' שבאנטוורפן, בלגיה

 

היהודים באנטוורפן משייכים עצמם לאחת משתי הקהילות הבאות:  'מחזיקי הדת' - ארגון קהילתי הכולל בתוכו את מרבית החסידיות חסידויות, גור, בעלז, אלכסנדר, סאטמער ועוד,  ו'שומרי הדת' - המאגדים בתוכם קבוצה לא גדולה של חרדים בעלי זיקה וקשר רגשי למדינת ישראל, דתיים לאומיים ויהודים שאינם מקפידים על שמירת תורה ומצוות. 

 

קהילת 'מחזיקי הדת' מקיימת מספר מוסדות חינוך, חלקם בחלוקה לפי חצרות חסידיות, אולם מרבית התלמידים (כאלף) לומדים בבית ספר 'יסודי התורה', הנפרד לבנים ולבנות. הן הבנים והן הבנות לומדים את מקצועות החול בשפה הפלמית ואילו את מקצועות הקודש הבנים לומדים ביידיש והבנות בעברית.

 

קהילת 'שומרי הדת' החזיקה במשך שנים רבות (משנות העשרים של המאה הקודמת) בבית ספר ציוני בשם 'תחכמוני'. במוסד זה התחנכו כל התלמידים במשך שנים רבות, דתיים ולא דתיים כאחד. המאפיין הבולט ביותר של בית הספר היה הקו הציוני אותו טיפח, שבא לידי ביטוי בעיקר בטיפוח השפה העברית הנלמדת בו שעתיים בכל יום מגיל הגן ועד לכיתה י"ב.

 

לפני כשלושים שנה חל פיצול ב'תחכמוני' כאשר הורים דתיים (בעצמם בוגרי 'תחכמוני') הקימו בית ספר ציוני דתי בשם 'יבנה', אליו נשלחו מרבית התלמידים הדתיים השייכים לקהילת 'שומרי הדת'. פיצול זה הפחית במעט את מספר התלמידים הלומדים ב'תחכמוני', וכיום לומדים בו כ- 700 תלמידים ב 14 שכבות גיל (גן- י"ב), לעומת כמאה תלמידים הלומדים ב'יבנה' (כיתות א-י"ב, בנוסף לגנים ופעוטונים הנמצאים ב'יבנה' במסגרת נפרדת). בכל מקרה, יותר מ-90% מכלל הילדים הרשומים בקהילה לומדים בבתי ספר יהודיים ורק מעט מזעיר לומדים בבתי ספר בינלאומיים או כלליים.

 

בית הכנסת המרכזי של קהילת 'שומרי הדת' הוא 'ואן דה נסט', הממוקם ברחוב בשם זה, ומכאן שמו.  הדרשות בו נאמרות על פי רוב ביידיש, ולעתים רחוקות יותר בצרפתית, בפלמית, או בעברית. הורי 'יבנה' התאגדו ברובם הגדול לתפילה משותפת בבית כנסת 'המזרחי', אשר בניגוד לבית הכנסת המרכזי, כל הדרשות והשיעורים בו מתנהלים בעברית. בנוסף, קיימים שני בתי כנסת קטנים יותר של הקהילה: בית הכנסת 'הפורטוגזי' בו מתפללים הספרדים ובני עדות המזרח, ובית הכנסת של הגיאורגים, בו מתפללים יהודים רבים יוצאי גיאורגיה המתגוררים בעיר.

 

הילדים בקהילת 'שומרי הדת' הולכים ברובם לשתי תנועות נוער ציוניות: רוב תלמידי 'תחכמוני' הולכים לתנועת 'הנוער הציוני', השייך לתנועת הצופים, וכמעט כל תלמידי 'יבנה' הולכים לתנועת 'בני עקיבא'. בבית הספר אמנם לומדים בפלמית ובעברית, אולם הפעולות וההדרכות בשתי תנועות הנוער מועברות בצרפתית, שפת האם של מרבית המשפחות היהודיות באנטוורפן.

 

שיעורי היהדות, הן ב'תחכמוני' והן ב'יבנה', מועברים ברובם המרכזי והמכריע על ידי מורים שליחים מטעם הסוכנות היהודית, כאשר בשני בתי הספר הדרישה היא למורים דתיים בלבד. ב'תחכמוני' הדרישה הפורמאלית היא לקבל שליחים בעלי ניסיון בבתי ספר של משרד החינוך בארץ, שמחזיקים בפועל בתעודת הוראה. גם ב'יבנה' קיימת דרישה כזו, אולם בפועל קיימת נטייה להתפשר לעתים בנושא, במקרה שאחד הר"מים הינו בוגר ישיבת הסדר שהומלץ על ידי הרבנים בארץ.

 

מרבית ילדי קהילת 'שומרי הדת' לומדים, כאמור, בבית ספר 'תחכמוני'. בית ספר זה פותח את שעריו אך ורק לילדים שהוריהם רשומים כחברים בקהילה, דבר היוצר בהכרח סינון בכל הנוגע לקבלת ילדים שאינם יהודים על פי ההלכה. בית הספר כפוף אמנם למשרד החינוך הבלגי ולתוכנית הלימוד הפלמית, אך הוא מוגדר גם כחצי פרטי, וככזה הוא רשאי להפעיל גם תכנים נוספים. חלק ניכר מהורי התלמידים עובדים בענף היהלומים, והרווחים הגדולים מעיסוק זה באים לידי ביטוי גם בהשקעה במבנים של בית הספר (חדשים ומשוכללים), בגודל הכיתות (כ-15 תלמידים בכיתה), במספר המורים, ובמגוון תכני הלימוד.

בבית הספר לומדים מגיל הגן ועד לכיתה י"ב בימים שני, שלישי וחמישי, משעה 8:00 ועד 16:00 ובימים רביעי ושישי משעה 8:00 ועד 13:30. בשעת ארוחת הצהריים יכולים התלמידים לצאת למסעדה בעיר, או לאכול בחדר האוכל בבית הספר אוכל שהביאו מהבית, בתנאי שהוא כשר או לא בשרי. בנוסף, מתקיימת בבית הכנסת שבבית הספר התיכון (כיתות ז' –י"ב) מדי בוקר תפילת שחרית בשעה 7:30, אולם אין חובת נוכחות.

 

התלמידים מגיעים לבית הספר בתלבושת אחידה, הכוללת חולצה / סוודר בצבע כחול עם סמל בית הספר, מכנסיים כהים (לא ג'ינס!) ונעליים סגורות. גם המורים מחויבים בתלבושת מחויטת הכוללת מכנסי בד וחולצה מכופתרת (בדרך כלל גם עניבה וז'קט), המורות מחויבות בחצאית.

 

התלמידים אינם פונים אל המורה בשמו הפרטי אלא בכינוי 'המורה' למורים היהודים ובתואר 'אדון' או 'גברת' למורים הפלמים. התלמידים עומדים בכניסת המורה לכיתה. ההשתתפות בלימוד הינה בהצבעה בלבד. חל איסור על התלמידים להישאר בכיתות בזמן ההפסקות (הכיתות למעשה נעולות בהפסקות המרכזיות).

 

הלימוד מתקיים ברובו בשפה הפלמית (מלבד שיעורים בשפות זרות: צרפתית, אנגלית וגרמנית) ומיעוטו, בעברית. בגן ובבית הספר היסודי לומדים בכל יום שעתיים יהדות, במסגרת שיעורים אלו מתפללים בכל בוקר בכיתות וכן לומדים קריאה וכתיבה בעברית, תורה, מועדי ישראל והיסטוריה של עם ישראל.

 

לכל כיתה בבית הספר (א'-ח': 3 כיתות במחזור, ט'-י"ב : 2 כיתות במחזור) יש מחנך פלמי ומחנך יהודי, כאשר בתיכון המחנך היהודי הוא לכל השכבה.

 

 

שיעורי היהדות בבית הספר התיכון מתחלקים לשיעורי לשון, ספרות, תנ"ך, תושב"ע ותולדות ישראל. כל השיעורים נלמדים בעברית, שעתיים ביום, במשך חמשת ימי הלימוד בשבוע. בשיעורים אלה הבנים מחויבים לשבת כשעל ראשם כיפה.

הלימוד הוא ברובו פרונטאלי, ומתקיים בכיתות המיוחדות ללימוד הספציפי של המקצוע. בכיתת תנ"ך ותושב"ע ישנם ספרי תנ"ך, מקראות תלמודיות (לא גמרא), פלקטים עם כתב רש"י, מפת א"י, חוברות לימוד בתנ"ך ובתושב"ע, תמונות המתארות סצנות מקראיות ועוד.

בכיתה המיוחדת ללימוד תולדות עם ישראל ישנן מפות היסטוריות, סרגלי זמן, חוברות לימוד, תערוכות תמונות מתחלפות בהתאם לחומר הנלמד ועוד.

הפלקטים הקבועים בכיתת הלשון והספרות מתארים את בנייני הפועל, האותיות והניקוד, השירים הנלמדים וכדומה.

בנוסף, כל הכיתות הנ"ל יש טלוויזיה ומכשיר ווידאו או די.וי.די, כדי להקרין סרטים ותוכניות דוקומנטאריות הקשורים בחומר הנלמד.

החל מכיתה י' מתחילים ללמד בבית הספר גם מערכי שיעור המיועדים להכשיר את התלמיד לקראת בחינה של משרד החינוך בישראל, בתוכנית הנקראת 'ירושלמי' ומיועדת לבתי ספר בתפוצות. הבחינה (בתנ"ך ובלשון) מתקיימת בסוף כיתה י"ב, ומי שעובר אותה בהצלחה זכאי לפטור ממכינה לעולים חדשים באוניברסיטאות השונות בארץ.

במשך השנים בהן שימשתי כשליח באנטוורפן הזדמן לי לפגוש תלמידים מבתי ספר יהודיים אחרים באירופה, חלקם ידעו לקרוא עברית בצורה רהוטה יותר מתלמידי 'תחכמוני' ו'יבנה', אולם בניגוד לתלמידים באנטוורפן, הללו לא הבינו כלל את מה שקראו.

בכל יום שישי מתקיים בבית הכנסת של ביה"ס שיעור 'קבלת שבת' לאחת השכבות, בשיעור זה לומדים מרכיב מסוים מתפילות שבת, לומדים שירי שבת, מקדשים על היין ובוצעים חלה, ועוד.

במסגרת שיעורי היהדות מלמדים גם את חגי ישראל בצורה חווייתית. לפני כל חג לומדים בכיתות את משמעות החג, את מאפייניו הייחודיים, את התפילות המיוחדות לו ועוד. במסגרת לימוד זה עורכים מסיבה שכבתית קטנה ברוח החג: שולחנות ערוכים עם סימני הסדר של ראש השנה, עריכת סדר לפני פסח כולל קריאה בהגדה, בימי חול המועד סוכות אוכלים ולומדים בסוכה שבחצר בית הספר, ובאחד הערבים חוגגים בה ברוב עם את שמחת בית השואבה, מקיימים תפילה משותפת להורים ולילדים בשמחת תורה, עורכים סעודות משותפות לתלמידים בערב שבת, ומציינים בחגיגיות רבה את ימי חנוכה ופורים.  

ביום השואה וביום הזיכרון לחיילי צה"ל מתקיימים טקסים מרגשים, ביום העצמאות מתקיים טקס, הכולל מופע דגלנות, הדלקת משואות, ריקודים של כיתות היסודי, אמירת דבר היום ועוד, כשבסיומו של יום אוכלים פלאפל ורואים סרט.  

 

בעבר היה נהוג ששליח אירח בביתו מספר תלמידים לסעודת ליל שבת, כדי שיוכלו לחוות 'שולחן שבת' כהלכתו. נוהג זה נמשך גם בתקופתי, אולם בנוסף, ומתוך מטרה להפוך את בית הספר למרכז תרבותי וחברתי עבור משפחות התלמידים, הנהגתי (יחד עם שמואל טובי, מנהל ביה"ס היסודי), גם ערבי שבת חווייתיים לשכבות השונות עם קרוביהם. במסגרת זו הוזמנו תשע פעמים בשנה, בני משפחה של שכבה מסוימת (ד-"ב), לערב שבת משותף שהתחיל בתפילת ליל שבת ונמשך בסעודת ליל שבת מפוארת סביב שולחנות ערוכים, בה שולבו גם דברי תורה, שירים, ברכות ועוד.

בנוסף, ולשם אותה מטרה, הנהגנו בשנים אלו שגם את העלייה לתורה והנחת התפילין של בר המצווה יציינו המשפחות בבית הכנסת של בית הספר, כשבנוסף למשפחה החוגגת גם שכבת הגיל של נער בר המצווה הצטרפה לתפילה ולסעודה שלאחריה (מה שגרר טרוניות רבות מצד המחנכים הפלמים של כיתות ז'-ח').

 

בכל שנה יוצאת כל שכבה (ג-י) בנפרד לטיול שנתי. לטיול זה, שהוא חובה מטעם משרד החינוך הבלגי, מצטרף גם מורה שליח כאחראי על שמירת הצביון היהודי בזמן הטיול: האוכל המסופק במהלך הטיול הוא של קייטרינג כשר מאנטוורפן, הכלים הם חד-פעמיים, ותפקיד המורה השליח הוא לוודא את כשרות המטבח. בנוסף, בזמן הטיול הילדים מחויבים בכל בוקר בתפילת שחרית, בזמן הארוחות הם חובשים כיפה, נוטלים ידיים ומברכים ברכת המזון (נאמרת בשירה ובאופן מקוצר), ובנוסף, מתקיימת פעילות מסוימת בנושא יהודי.

 

בזמן שליחותי נהגתי לשלב 'מסלול יהודי' בתוך המסלול הכללי, גם אם זה דרש הארכת משך הטיול ביום נוסף (התלמידים לא התלוננו). מסלול יהודי זה כלל, בין היתר, סיור לימודי בקהילות שו"ם שבגרמניה לכיתות ט', סיור באתרים יהודיים בפריז לכיתות י', תכנים יהודיים לכיתות ז' בטיול יערות, ביקור בבית אנה פרנק ובבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם בכיתות ו' ועוד.

כתות י"א- י"ב יוצאות אחת לשנתיים, במסגרת פרויקט מצעד החיים לפולין, עם מדריך ישראלי (ד"ר חיים שלם, שהיה בעבר שליח ב'תחכמוני'). בסיום המסע לפולין, ששיאו בטקס המרכזי באושוויץ-בירקנאו ביום השואה, ממשיכים התלמידים לטיול חווייתי בישראל, הכולל בתוכו ביקור בכותל, במחנות צבא, ובטיולי שטח מהנים, שאחד מפסגותיו הוא  טקס מרכזי ביום העצמאות, המשותף לכל המשלחות מכל התפוצות.

בשנה בה לא יוצאים לפולין, יוצאים התלמידים לטיול בן מספר ימים בפראג (בעיקר פראג היהודית) וביקור בטרזינשטאט.  

לפני היציאה לפולין (ובמידה פחותה יותר גם לפני הנסיעה לפראג) עוברים התלמידים סדרת מפגשי הכנה עם אנשי עדות, שיעורים מיוחדים והרצאות מעמיקות בנושא השואה, הכנה מאסיבית לקראת הטקסים הרבים הנערכים בפולין, ולהבדיל בישראל, ועוד.

 

עד לפני עשור היה מספר בוגרי בית הספר אשר עלו לארץ עם סיום לימודיהם קטן מאוד. כדי לשנות את המצב ולהשפיע על כמה שיותר תלמידים לעלות לארץ, ביקשתי ללמד בבית הספר את המקצוע 'תולדות עם ישראל' בכל כיתות התיכון, ולהיות בכל שנה המחנך של כיתות י"ב. במקביל, הושם דגש רב בשיעורים על ציונות מעשית ועלייה לארץ. המוטו החינוכי שלי היה שכולם יעלו בסוף לארץ, מי בעזרת השם ומי בעזרת האנטי-שם. ואכן, התוצאות לא איחרו לבוא. משנה לשנה גדל מספר התלמידים העולים לארץ מייד עם סיום לימודיהם, חלקם אף התגייסו מיד לצבא או לשירות לאומי, וחלקם נרשמו ללימודים במוסדות אקדמיים בארץ.  

בעניין זה, ראוי לציין כי בוגריו של בית ספר 'יבנה' עולים ברובם המכריע לארץ. כאן  הם משתלבים בישיבות ההסדר ובמדרשות לבנות ולאחר מכן לומדים באוניברסיטאות בארץ, ובסופו של דבר, משתקעים כאן. עלייה המונית זו של בוגרי 'יבנה' לארץ גורמת בשלב זה או אחר גם לעלייתם של ההורים, מה שהביא בהכרח לצמצום דרסטי במספר התלמידים הלומדים ב'יבנה' ולצמצום בגודלה של קהילת 'המזרחי' כולה.

קיומו של בית ספר בעל מאפיינים דתיים רבים, המשרת אוכלוסייה שברובה המוחלט אינה שומרת מצוות, אינו דבר שכיח ומובן מאליו. כל עוד שימש 'תחכמוני' כבית הספר היחיד של כלל חברי קהילת 'שומרי הדת' היה ברור לכולם שילמדו בו שיעורי קודש רבים. אולם משעה שנוצר הפילוג והוקם בית הספר הדתי 'יבנה', שאליו הגיעו כמעט כל התלמידים הדתיים, עלו תהיות לגבי המשך עתידו של 'תחכמוני' כבית ספר המקפיד על ערכי קיום מצוות, המעסיק מורים דתיים בלבד.

  רשמית, בית הספר נותר כמעט כשהיה לפני כן, אולם בשל הפילוג מעט מן המאפיינים הייחודיים שלו התפוגגו. בשל היעדר דרישה מצד ההורים הפסיקו ללמד בבית הספר גמרא ועברו ללמד תושב"ע, לימוד הנעשה מתוך חוברות פנימיות. כמו כן, במסיבות ימי ההולדת הנערכות בבתים הפסיקו להקפיד על הגשת כיבוד כשר, והחלו לחגוג אירועים אלו גם בערבי שבת, כי מספר אוכלי הכשר ושומרי השבת הצטמצם מאוד. בשנה האחרונה (תש"ע) אף החלו להתיר הבאת אוכל לא כשר מהבית לארוחת צהריים בחדר האוכל של ביה"ס.

ועדיין, בית הספר 'תחכמוני' משמש מגדלור של חינוך יהודי בתפוצות. למרות היותו בית ספר לא דתי, בני הנוער מתחנכים בו על ברכי היהדות, מורשת ישראל והציונות, ובוגריו דוברים עברית כמעט כמו הייתה זו שפת אמם. יתירה מזו, לעניות דעתי, בוגריו של בית ספר זה בקיאים בהלכה היהודית, בסידור התפילה, בתנ"ך ובמועדי ישראל, יותר מן הבוגר הממוצע של בית הספר הממלכתי בארץ.

מדוע זוכה החינוך לערכי היהדות ולמסורת ישראל להצלחה גבוהה יותר ב'תחכמוני' שבאנטוורפן מאשר בבתי הספר הממלכתיים בארץ?

ניתן כמובן לתלות זאת בכך שהתלמיד באנטוורפן זקוק לייחודיות של היותו יהודי, על מנת להבדילו מיתר אזרחי בלגיה. ההתבוללות באנטוורפן היא מזערית, חשוב להורים להתמיד בכך ולשם כך התלמיד זקוק להטמעה של ערכים דתיים. לעומת זאת, התלמיד בחינוך הממלכתי בארץ אינו זקוק לתגבור במקצועות היהדות על מנת לחדד את זיקתו היהודית, שכן עצם ישיבתו בארץ, הליכתו לשירות צבאי, שמירת השבת הציבורית בארץ וסיכוייו הגבוהים להתחתן עם בת הדת היהודית עושים זאת בלאו הכי. בנוסף, הממסד בארץ יצר אצל חלק מבוגרי מערכת החינוך הממלכתית רתיעה מלימוד תכנים דתיים כיוון שהם זוהו, בטעות, כערכים השייכים לסקטור הדתי ולקיום מצוות, ולא כערכים כלל יהודיים.

ועדיין, כיצד מצליח הנער היהודי באנטוורפן לשלב בין תכני הלימוד בכיתה לבין התכנים החילוניים אותם הוא סופג בבית? ראוי לציין כאן כי במשפחות שבהן ההורים התחנכו בעצמם ב'תחכמוני' קיימת נטייה גבוהה יותר לשמירת המסורת מאשר במשפחות ישראליות יורדות. נדמה לי כי התשובה נמצאת בעיקר בפתיחות ובגמישות שבהן היהדות מוצגת  בכיתות. יש לציין שבאנטוורפן לא קיימת קהילה רפורמית או קונסרבטיבית, ובית הספר הוא אורתודוקסי.

 התלמיד הממוצע ב'תחכמוני' אוכל לא כשר מחוץ לכותלי בית הספר, אולם הוא נוטל ידיים לפני כן ומברך ברכת המזון לאחר סיומה של הארוחה הלא כשרה. לכן בחזרתו לכיתה, המורה הדתי יחמיא לו על נטילת הידיים וברכת המזון, ולא ינזוף בו על אכילת הטריפה.

בית הספר עורך, כאמור, ערבי שבת חגיגיים לתלמידים ולהוריהם. על פי החלטת הרב (החרדי) של קהילת 'שומרי הדת' המשפחות התבקשו להגיע לתפילה בבית הכנסת לפני כניסת השבת, יחד עם זאת ברור לכל כי לאחר סיום הערב המשפחות חוזרות ברכב לבתיהן.

הפעולות בתנועת 'הנוער הציוני' מתקיימות בשבת ומחללים בהן את השבת, אך התלמידים וההורים מקפידים שהאוכל המוגש שם יהיה כשר ושהתכנים יהיו על טהרת היהדות/הציונות.

הידיעה כי המטען היהודי שיספוג הנער בבית הספר ילווה אותו בשנות בגרותו, כשברוב המקרים זה יהיה המטען היהודי היחיד שהוא יקבל, מביאה את המחנך הדתי להתמקד בהוספת תוכן לארגז הכלים היהודי של הבוגר, ולא בניסיון לחנך אותו לחיים של תורה ולמצוות, וזאת מתוך הבנה שהסכנה הגדולה ביותר האורבת ליהדות הגולה הינה הבורות הדתית וחוסר הגאווה הלאומית.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
11/12/2018
על רקע הרצח המחריד של אימאן עווד, האישה ה 25 ...
8
11/12/2018
עדכון בנושא קיזוז יום היערכות בחופשת הקיץ
8
4/12/2018
הסתדרות המורים משתתפת היום במאבק החשוב נגד אלימות ...
8
2/12/2018
התנהלות חד צדדית של משרד החינוך
8
27/11/2018
בדיון הבהרתי כי בתחום הגנים יש לנו הרבה אתגרים, ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד