התחלה סוערת אך לקראת הסוף האופק מתבהר..
התחלה סוערת אך לקראת הסוף האופק מתבהר..

הדים

 

התחלה סוערת אך לקראת הסוף האופק מתבהר..  / הביאה מהשטח הדסה שאול-שי

בין ההורים לגננת

 

התחלה חדשה היא יציאה למסע חדש. על מנת להצליח במסע זה דרושה יכולת הסתגלות טובה ורמה גבוהה של פתיחות לשינויים. זהו מצב של אי ודאות לגבי העתיד להתרחש, אם כי יש לנו ציפיות ותסריטים אחדים לגביו. חלקם טובים וחלקם פחות. התחלה חדשה לעיתים טומנת בחובה קשיים אשר מונעים מאיתנו ליישם תוכניות שתכננו, קשיים שאינם בשליטתנו ואיננו אחראים להיווצרותם.

 

מכאן אביא את סיפורה האישי של גננת על התחלות והשתלשלות העניינים עד לסיום.

 

 

שמי ד. ואני גננת ותיקה נושקת ל-33 שנות עבודה. בוגרת סמינר למורות וגננות, ולפני כעשור השלמתי את השכלתי והתמקצעתי. למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה בתחום "מדעי החברה וחינוך",  לתואר השני למדתי באוניברסיטת דרבי בתחום " מנהל החינוך ", בהמשך הוענק לי פרס הצטיינות מחוזי. הקמתי בעירי אשדוד שלוחה של "בית ברל" ללימודי המשך למורות וגננות. הייתי פעילה בוועד הגננות, בסניף הסתדרות המורים, רכזת השתלמויות, פעלתי כראש צוות וכמנחה של גננות ונשלחתי לשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית.

 

תשע עשרה שנים עבדתי  כגננת קבועה בגן קבוע, עם סייעת נפלאה ואכפתית, שלמדה את דרך עבודתי והשתלבה בה, ויחד הצלחנו כצוות חינוכי. במהלך חופשת הקיץ הודיעה לי המפקחת טלפונית על מיעוט  נרשמים לגן בו עבדתי באופן קבוע, מאחר  והאזור הוא בעל  אוכלוסיה מזדקנת, ובד בבד ישנה דרישה להקים בו  גן תורני. נאמר לי שעלי לעבור לגן חדש באזור אחר, לגילאי תת חובה- גן מדעי. קיבלתי את החלטת הרשויות ברגשות מעורבים. בקשתי היחידה הייתה להמשיך ולעבוד עם הסייעת הקבועה שלי. בזכות התערבותה של המפקחת בקשתי אושרה.

 

בתחילת השנה עברתי לנהל גן חדש על כל המשתמע מכך – נושא מוביל חדש, אזור חדש, אוכלוסיה שונה וגיל ילדים שונה מזה שהורגלתי לעבוד איתו (ילדי תת חובה). קיבלתי את מפתחות הגן מספר ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. הסייעת ואני עבדנו שעות ארוכות, כדי לעצב סביבה חינוכית הולמת ולהכין אביזרים וחומרי עבודה לימים הראשונים. סידרתי את הגן בצורה אסתטית ויפה, והכול היה מוכן לפגישת ההיכרות. אולם ביום הראשון ללימודים לא היה חשמל בגן ולכן לא פעלו המזגנים. בשל הלחות הגבוהה ששררה באותם ימים חליתי בדלקת ריאות ואושפזתי בבית החולים. המפגש המקדים המתוכנן בוטל בגלל מחלתי ונאלצתי לפתוח את השנה מאוחר יותר, מיד עם חזרתי מבית החולים.

 

   בימים הראשונים נישמע בגן "קונצרט" של צרחות ובכי. להורים היה קשה להיפרד מהילדים, דבר שהגביר אצל הילדים את החרדה מהגן ומהסביבה החדשה. אני, שהורגלתי בעבר להתחיל בסדר יום קבוע החל מהיום הראשון, נאלצתי להתמודד עם סיטואציה חדשה שלא הייתה קלה, במיוחד בשל החום והלחות הגבוהה.. בשלב זה כבר החלו התלונות והשאלות- האסלה לא מספיק קטנה! למה אין מתקן שתייה למים קרים? למה יש רק צוות של גננת וסייעת? למה בחצר אין הצללה? וכמובן שאלות על מה ואיך יהיה בגן.  חברותי הגננות בשכונה עדכנו אותי שבאזור זה ההורים מנסים להתערב בעבודתו של הצוות החינוכי, ומסתבר שזהו דפוס פעולה אופייני של אוכלוסיות הורים מבוססות. 

 

בחופשה לקראת פתיחת השנה נערכתי מראש, והכנתי להורים חוברת מידע על הצוות, פרטים על ה"אני מאמין" שלי, הרציונאל של הגן המדעי, סדר היום בגן ותוכניות מיוחדות שיהיו בגן. שלחתי הזמנה לאסיפת ההורים הראשונה. רציתי להשרות תחושת ביטחון שהילדים נמצאים בידיים אוהבות ודואגות. אסיפת ההורים הראשונה הייתה מיוחדת. הכנתי שולחנות עם כיבוד וקיימתי סדנא בשיתוף ההורים. יצאנו לדרך עם מטרות ודרכים לשיתוף פעולה בין הצוות להורים, בחרנו ועד והחלטנו לגבי רכישות ותשלומים עתידיים. בשפה המקצועית אנו מכנים זאת "תיאום ציפיות". הלכתי הביתה עם הרגשה טובה, שההורים וצוות הגן עולים על "דרך המלך".

 

השמחה הייתה מוקדמת...

 

מספר אמהות, שילדיהן היו יחד בגן בשנה שעברה, רצו להכתיב מספר החלטות באסיפת ההורים, אולם ההורים האחרים דחו אותן. ומכאן החל "ציד המכשפות" אחרי צוות הגן. למחרת האסיפה פנתה קבוצת האימהות לרשות המקומית על מנת להתלונן על הסייעת שלי. לטענתם היא "מבוגרת, שמנה ומזיעה". רכזת הגנים רצתה לשמור על "שלום בית", התקשרה אליי ושאלה אם אני מסכימה להחליף את הסייעת. סירבתי. איך אפשר להסכים? הסייעת שלי מקסימה, עם מוסר עבודה גבוה וגישה נעימה לילדים. נכון, היא מבוגרת, אז מה? מלבד זאת, חשבתי שלא ניתן להיענות לכל גחמה של ההורים. כאשר בקשתם לא התקבלה פנו ההורים לממונה על החינוך בבקשה שיחליפו את כל הצוות. הממונה על החינוך בעירייה לא הבין מה הבעיה, ומדוע רוצים להחליף את הצוות החינוכי בגן. המפקחת אף היא לא הבינה מדוע הם מתנגדים שנמשיך לעבוד יחד כצוות. הורים אלה גם הציבו תצפיות בגן, "בלשים", שצפו בנו לאורך היום דרך הגדר, דבר שגרם למתיחות רבה ולהרגשת חוסר נוחות. יש לציין שבמהלך הזמן הזה הכול התנהל כשורה בגן, הפעילות עם הילדים זרמה יפה והתחלנו להיכנס לשגרה יומיומית.   

 

 בשל שני "המחנות" שנוצרו בקרב ההורים: 'התומכים' ו'המתנגדים' לצוות הגן, הוחלט לקיים אסיפה ליישור ההדורים. באסיפה נכחו מנהלת מחלקת הגנים בעיר, המפקחת וההורים. רוב ההורים שנכחו תמכו ודיברו מילים חמות על הצוות החינוכי, ואמרו שהם מבינים את הקשיים. ידוע שבתחילת שנה, תהליך ההסתגלות של הילדים קשה ומלווה בבכי. חלקם לא היו עדיין גמולים  והיה צריך לחתל אותם. עלי לציין שקיבלתי גיבוי מלא ממנהלת מחלקת גני הילדים, אשר אמרה ש"הורה שיתלונן יציעו לו לחפש גן אחר בעיר, לא מכריחים אף אחד להישאר".

 

כל אותו הזמן לא ידעתי מיהן האמהות שהתסיסו ודיברו בגנות הצוות. בדיעבד נודע לי שזו אמא שרצתה ובחרה להיות בוועד. היא נכנסה כל בוקר לגן, החמיאה לי על איך שסידרתי את הגן, וסיפרה שהיא שמעה עליי רק דברים טובים, והיא מוכנה לתרום ולעשות. אבל היא לא אמרה לי שהיא זו שעומדת מאחורי כל הסיפור. כשנודע לי, פניתי אליה ושאלתי אותה על כך. היא הכחישה, וטענה שבסך הכל מפריע לה שיש ילדים צעירים יחד עם בוגרים יותר. הסתבר שכל האימהות שהתלוננו עלי ועל הסייעת היו אימהות לילדים עם קשיים. הן חיכו ליד השער בבוקר ובצהריים, והפיצו כל מיני שמועות עליי ועל הסייעת.

 

בשלב זה נשברתי נפשית. אני, הגננת הוותיקה והחזקה, לקחתי ללב כי לא הייתי רגילה ליחס כזה ולבעיות מסוג זה במשך כל 33 שנות עבודתי. "הרמתי ידיים". רציתי 'להחזיר את המפתחות' ולעזוב. מבחינה בריאותית נחלשתי וחליתי, לחץ הדם שלי עלה, לא יכולתי לאכול ולא לישון בלילות מרוב צער ומחשבות. ביקשתי מהמפקחת לשלוח במקומי גננת מחליפה עד להודעה חדשה. וכך היה. שבוע שלם נשארתי בבית, נחתי וטיפלתי בעצמי. בזמן הזה קיבלתי שיחות טלפון תומכות, וביקורי עידוד מחברות גננות ומהורים.המשפחה שלי מאוד דאגה לבריאותי.

 

המנוחה בביתי הביאה אותי לעשיית חשבון נפש ולהתחזקות. אמרתי לעצמי שאני גננת טובה -  כל חיי עבדתי קשה, אני אדם ישר. שאלתי את עצמי- איך נתתי לכמה אימהות טיפשות לשבור אותי? התעודדתי, הרמתי ראש, והודעתי למפקחת שאני חוזרת. שוחחתי שוב עם אותן אמהות מתסיסות, והצעתי להן באופן אסרטיבי לעזוב את הגן. אמרתי שיש הרבה גנים טובים בעיר. המפקחת וגם מנהלת מחלקת הגנים תמכו באפשרות תעזובנה שילדיהן יעברו לגן אחר... והשקט חזר אל הגן. מכאן ואילך הגן פעל "על מי מנוחות", ההורים הביעו שביעות רצון, הילדים הסתגלו לגן, ואנו כצוות נשמנו לרווחה - הגן חזר לתפקד. אבל, בתוך תוכי נשארה צלקת עמוקה. אני עדיין פגועה ורוחי שבורה. יעבור זמן רב עד שהפצע יגליד. התחלת השנה שלי הייתה קשה מאוד, למרות התמיכה שקיבלתי מהורים רבים ומהמערכת.

 

אפילוג,

התחלות חדשות תמיד מרגשות. עלינו לזכור כי התכלית היא לא רק להתחיל אלא בעיקר להוביל ולהגיע לסיום.

סוף אופטימי לסיפור אישי זה– השבוע העבירו ההורים עצומה לפיקוח לפיה הם מאד מרוצים מהצוות החינוכי הנוכחי, ומבקשים שהוא ימשיך לעבוד יחד, תוך הסבת הגן לגיל חובה בשנה הבאה. כך יוכלו ילדיהם להישאר ולהמשיך להתחנך בגן זה.

 

מקורות :

אליעד כהן ./ "להצליח בכוח המחשבה".

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד