אורנה רבינוביץ- פונדק, "אחותי באה מנפאל"
אורנה רבינוביץ- פונדק, "אחותי באה מנפאל"

אורנה רבינוביץ- פונדק היא יועצת ארגונית עצמאית ומאמנת עסקית

 

אחותי באה מנפאל

 

מבין העובדות הזרות בישראל, הנשים הנפאליות נמצאות במצוקה הקשה ביותר. גם בשל אופיין ומנהגיהן הכנועים וגם בשל אי שליטתן באנגלית. באמצעות העצמה ובניית קבוצת תמיכה ניתן אולי לשנות את המציאות הזו     

 

 

הגירת עבודה קיימת משחר ההיסטוריה. אברהם אבינו נסע לשבור שבר במצרים; בתחילת המאה העשרים התרחשה הגירת עבודה ממזרח אירופה לאמריקה. בחלק מהמקרים נסע בן משפחה לנסות להתבסס, ולאחר מכן להביא את משפחתו אחריו.

התופעה של נשים העוזבות את ילדיהן ובני זוגן ונוסעות לשנים רבות, לצורך קיום עצמי ועזרה לפרנסת המשפחה, התרחשה במקרים מועטים בעבר. מרקו אמנם נסע לחפש את אמו ב"הלב" של דה אמיציס, אולם ברוב המקרים היו אלה גברים שנסעו אל מעבר לים לחפש פרנסה. 

כיום, מיליוני נשים ממדינות מוחלשות מגיעות לאירופה ולצפון אמריקה, כמו גם למדינות המפרץ, המזרח הקרוב וישראל, כדי לבצע עבודות "נשיות מסורתיות".

זוהי תקופה של מהפכת מגדר כלל עולמית, כאשר בארצות עשירות ועניות אי אפשר להסתמך על מפרנס יחיד.  נשים אירופיות ואמריקאיות יוצאות אפוא לעבודה, ועולה השאלה מי יטפל בילדים.

אליהם נוספים גם הקשישים. ברברה ארנרייך (2006) מתייחסת לעובדה שהעלייה בתוחלת החיים והשיפור בטיפול התרופתי, מובילים לגידול במספר הקשישים הסיעודיים. התוצאה היא שבשנים האחרונות חלה בכל העולם עלייה בדרישה למטפלים ולמטפלות בקשישים.

וכך, אם אישה במערב אירופה נוסעת לעבודה כחצי שעה ביום. אישה אסיאתית חוצה יבשות וימים כדי להגיע למקום העבודה. סגנון החיים המערבי מאפשר כיום העברה גלובלית של שירותים הקשורים בתפקידיה המסורתיים של האישה – טיפול בילדים, בקשישים, ניקיון וטיפוח הבית (ולעתים גם מין).

חלק מהן מקריבות את חייהן למען רווחת בני משפחתן ומצליחות לשפר את רמת חייהם. אחרות נופלות קורבן למעסיקים עבריינים ונאלצות לעבוד ללא שכר בבתי זונות או בתנאי עבדות בבתים  שבהם הן מטפלות בילדים, בקשישים ובניקיון. במקרים שבהם הן מועברות לידיים עברייניות, הן עוברות התעללות מינית, פיזית ונפשית.

גם כאשר הן זוכות לתנאים המגיעים להן לפי החוק ולפי חוזה ההעסקה, הן עדיין עושות עבודה שאיש לא רוצה לעשותה. רוב העבודות המוצעות להן נעשות בתנאי בדידות. שלא כמו עובדי בתי חרושת או נהגי מוניות, שפוגשים במהלך יום העבודה לקוחות או עמיתים.

לגלובליזציה של תפקידי האישה יש תקדימים היסטוריים. במזרח הקדום נשות עמים שנכבשו, נלקחו דרך קבע לתפקיד משרתות של המנצחים. במאה ה- 19 נדדו נשים איריות ואנגליות מהפריפריה לערים גדולות כדי לשמש כמשרתות בבתיהם של בני המעמד הבינוני והגבוה. שירותים אלה זכו למעט הכרה ולשכר נמוך.

כיום קשה לקבל נתונים על היקף הגירת העבודה, משום שחלק גדול מהמהגרות והמהגרים הללו עובדים באופן לא חוקי. הממשלות בארצות המוצא של אותן מהגרות מתייחסות באופן דואלי להגירת עבודה של נשים. מצד אחד, יש עידוד להגירה בשל המטבע זר שמגיע למדינה באופן קבוע משכרן של אותן מהגרות. מצד שני, יש חוסר הערכה לנטישת הילדים ובן הזוג.

אך כאשר מורה בארצות מזרח אסיה מרוויחה כ- 100 דולר לחודש, עובדת משק בית במערב יכולה להרוויח כ- 1000 דולר לחודש. ועם זאת, בחברה שאליה הן עוברות לעבוד, מהגרות העבודה נשארות תמיד בתחתית הסולם הכלכלי. עניין נוסף שיש לזכור הוא שהנשים המשכילות או בעלות מקצוע שמהגרות לא מתפתחות במקצוען, וכתוצאה מכך נוצרת פגיעה מתמשכת בהון האנושי של המדינות "המייצאות" כוח עבודה סיעודי. 

וכך הנשים הללו מנותקות מילדיהן בכל תקופת הילדות וההתבגרות שלהם. המחיר היקר של כרטיס טיסה מונע מהן אף לבקר את משפחותיהן אחת לשנה.  ברור שבשיחות טלפוניות קבועות אין כדי להעביר חום ותמיכה.                                                   

עד כה לא נערכו מחקרים על נזקים הנגרמים לדורות של ילדים באסיה, החיים במשפחות מפוצלות. ברור כי הם נהנים משיפור ברמת החיים ומהאפשרות לזכות בלימודים גבוהים, אולם חוסר התמיכה ההורית פוגע בהתפתחותם.

מרבית הילדים למשפחות מפוצלות שרואיינו לצורך כתיבת ספרן של ארנרייך והוכשילד, "האישה הגלובלית",  אמרו באופן נחרץ כי הם לא ינטשו את ילדיהם בעד כל הון שבעולם.

 

עובדים זרים בישראל – נתונים

 

לפי נתוני אתר האינטרנט של משרד המסחר והתעשייה, מהגרי העבודה החלו להגיע לישראל בשנות ה- 90. תחילה הגיעו פועלים חקלאים ואחריהם עובדות סיעוד ומעט עובדי מסעדות.

 

 

 

בשנת 2007 הונפקו היתרים ל-91,641 עובדים זרים בישראל לפי החלוקה הבאה:

12,000  עובדים זרים -       בניין

25,817  עובדים זרים -       חקלאות

51,744  עובדים זרים -       סיעוד (אין מכסה לסיעוד)

2,080    עובדים זרים -       תעשייה ושירותים (כולל מסעדות אתניות)

בשנת 2008 עמדה מכסת העובדים הזרים על:

9,000   עובדים זרים -        בניין

26,000 עובדים זרים -        חקלאות

1,100   עובדים זרים -        תעשייה ושירותים

500      עובדים זרים -       מסעדות אתניות

אין נתונים על עובדי סיעוד, למה צריך נתונים על שנתיים אין הבדלים גדולים?

 

 

ההערכה במשרד התמ"ת היא שיש עוד מספר דומה של עובדים זרים ללא אישורי עבודה.

מהגרי עבודה מנפאל החלו להגיע בשנת 2003. הגברים עוסקים בסיעוד ובחקלאות, והנשים עובדות בעיקר בסיעוד.

 

עובדים זרים נפאלים בישראל

לפי קופר (2006), בשנת 2003 שהו בישראל 100 זרים מהגרי עבודה נפאלים, ב-  2006 כ-1,800 עובדים זרים ברשיון (וכנראה שעוד כ-5,500 מהגרים בלתי חוקיים). לפי הערכת שגרירות נפאל בישראל, כיום נמצאים בישראל כ-10,000  מהגרי עבודה נפאלים. חלקם הגיעו באמצעות סוכנויות העסקה רשמיות, ואחרים הגיעו באשרת תייר ועובדים באופן בלתי חוקי. לדעת מר קומאר קארל, מזכיר ראשון בשגרירות נפאל, כ- 70% ממהגרי העבודה הנפאלים הן נשים.

מהגרי העבודה הנפאלים נמצאים במצוקה קשה יחסית לעובדים זרים ממדינות אחרות. למרביתם ידע מינימלי באנגלית או שאין להם ידע בכלל, בעוד שלשאר מהגרי העבודה יש לפחות ידע בסיסי באנגלית. אי ידיעת האנגלית מקשה עליהם לתקשר עם המעסיקים ועם גורמים אחרים, כגון סוכנויות העסקת עובדים זרים, משטרת ההגירה, בתי חולים ושאר רשויות החוק בישראל.

רובם מגיעים מאזורים כפריים סגורים, ההשכלה שלהם דלה יחסית לקהילות אחרות וגם ההיכרות עם ציוד חשמלי של משק בית מערבי זר להם. כל זה מקשה על התמודדות בעולם מודרני.

בקרב קהילת מהגרי העבודה בישראל, יש היררכיה הנובעת מידע באנגלית, השכלה, ותק בארץ ויכולת התערות. לפי פרמטרים אלה הקהילה הנפאלית נמצאת בתחתית המדרג.

עד לאחרונה לא הייתה בישראל שגרירות של נפאל ולא היה מי שידאג לדברים בסיסיים ולקשר עם המולדת. העובדים נעזרו בשגירות נפאל במצרים, אך המרחק  יצר קשיים. טיפול באובדן דרכון, למשל,  ושאר עניינים הקשורים להסדרים פורמליים היו בעייתיים.  

החל מינואר 2008 יש לנפאל שגרירות בישראל.

 

התרבות הנפאלית והשפעתה על מהגרי העבודה הנפאלים בישראל

בנפאל 27 מיליון תושבים, 70% מהם עוסקים בחקלאות. העיבודים החקלאיים נעשים בשיטות מסורתיות, כך שהחקלאים מספקים בעיקר את התצרוכת האישית שלהם. רק חלק קטן מהתוצרת של החקלאים מיועדת לשיווק.

שיעור האבטלה גבוה ביותר והממשלה מעודדת יציאה לעבודה במדינות אחרות. הכסף שמגיע מהעובדים בארצות אחרות למשפחות בנפאל, מסייע לשיפור מאזן התשלומים של המדינה.

נפאל נמצאת במקום ה- 12 ברשימת המדינות העניות בעולם. שיעור האבטלה מוערך ב-42%. בנפאל נפוץ גם נוהג של העסקת ילדים. בעשור האחרון המצב הכללי בנפאל החמיר. תחת שלטון טוטליטרי מתרחשת מלחמת אזרחים, שגבתה 13,000 קורבנות.

אחת התוצאות הישירות של מצב כלכלי, בטחוני וחברתי זה, היא  הגירת עבודה. מרבית מהגרי העבודה פנו למפרץ הפרסי. בחמש השנים האחרונות הפכה גם ישראל יעד למהגרי עבודה נפאלים.

התרבות בנפאל היא פטריארכלית מסורתית. משיחות שקיימתי עם נשים נפאליות למדתי שהגבר הוא השולט במשפחה. הדבר מתבטא בכך שבן הזוג החי בנפאל מכתיב להן את גובה הסכום שיעבירו הביתה וכן את היקף עבודתן כאן. לעתים יש מאבקים בין-יבשתיים, אם הן רוצות להשאיר חלק מההכנסות לעצמן.

לדבריהן מרבית הנשים הנפאליות נישאו בנישואי שידוך. בן זוג או קשר רומנטי לפני הנישואין הוא בגדר תופעה נדירה.

הן מתגעגעות לילדיהן ומיוסרות מהנתק מהם. מרביתן לא רוצות לחזור לבן הזוג. החלום שלהן הוא להגר למדינה שתאפשר להן ויזת עבודה קבועה והן יוכלו להביא אליהן את ילדיהן, או לחזור לנפאל ולחיות עם הילדים ללא משפחת הבעל.

ההתבטאויות שלהן על חייה של האישה הנפאלית, קשות. לדבריהן היא שפחה של כל משפחת הגבר. שפחה שלו, של אמו, של אביו, של אחיותיו ושל אחיו.

לפני תחילת עבודתי איתן, נסעה אחת המהגרות לביקור מולדת. לדבריה, היא לא רצתה לעורר מהומות בביקור שנמשך שבועיים, ולכן גם בתקופה הקצרה שבאה לנוח בבית, נאלצה לשרת את כל בני משפחתה.

הן אומרות כי כאן בארץ יש להן חופש, יש להן מעסיק אחד בלבד, והן לא משרתות אף אחד.

התרבות הישראלית מוצאת חן בעיניהן. הן אוהבות את מה שנראה בעיניהן כשוויון בין גברים לנשים, הן אוהבות את הישירות הישראלית, ומעריכות מאוד את ארגוני הסיוע הפועלים למענן. המעסיקים ברובם נתפסים בעיניהן כהגונים, אם כי קיימות תופעות של פגיעה בזכויות ולשם כך הן מתארגנות.

בנפאל, כמו בהודו, יש קסטות. העובדות מגיעות ממגוון קסטות, ולא בהכרח מהקסטה הנמוכה. ניתן לראות במערכת היחסים ביניהן את הבדלי המעמדות המקוריים.

לפני שיתחילו לחסוך למען משפחותיהן, עליהן להחזיר הלוואה בסך של כ-5,000 דולר שלקחו לרכישת כרטיס, ולתשלום עמלה לסוכנות שהביאה אותן לישראל.

 

עזרה הדדית בקרב עובדים זרים בעולם ובישראל

יש בישראל מספר התארגנויות של עובדים זרים, המנסים לעזור לעצמם. הידועים שבהם ארגון העובדים האפריקאים, ארגון הפליטים הפוליטיים האפריקאים וארגון העובדים הזרים הנפאלים.

תהליך עזרה עצמית, בסיוע של ארגוני זכויות אדם, התרחש במהלך שנות האלפיים בקרב עובדות זרות לא חוקיות, אשר עבדו במתפרות בלוס-אנג'לס. הן דרשו מימוש זכויות בסיסיות כגון שכר מינימום, תשלום עבור שעות נוספות, חופשה שנתית וכד'. עתה נראה שיש קווי דמיון בין התהליך שעוברות הנשים מנפאל בישראל , לתהליך שעברו עובדות המתפרה בלוס-אנג'לס. בין השאר מדובר בחוסר האמון ביכולות, החשש לעמוד על הזכויות, המאבקים הפנימיים המובלעים בתהליך עצמו, הקושי להתמיד במאבק לאורך זמן. הנשים בלוס-אנג'לס הצליחו רק לאחר מאבק שנמשך שלוש שנים, בזמן שגם עבדו קשה לפרנסתן.

סיוע של ארגוני זכויות אדם מקומיים חיוני לכל מאבק. אין להן תעצומות נפש להתמיד לאורך זמן בפעילות הדורשת אנרגיות רבות ללא תמורה מיידית. במיוחד כאשר מדובר בנשים העובדות עבודה פיזית קשה במשך שעות רבות ביום.

ארגן מסיל"ה שייך לעיריית תל-אביב ועוסק בסיוע ובמתן מידע לקהילה הזרה.

בשנת 2007 התקיים קורס העצמה לעובדות זרות נפאליות, בשיתוף עם 'קו לעובד', רופאים לזכויות אדם ומרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. גופים אלה מסרו למשתתפות מידע חיוני. בנוסף, למדו המשתתפות על פערי תרבות והשפעתם על תנאי העבודה, גישות שונות במתן סיוע, "ממתן עזרה למתן כתף" .

עם סיום הקורס, יזמו מנהלות הקורס ממסיל"ה, קשר עם ארגון "אחותי". הן ביקשו מ"אחותי" להמשיך את הקשר עם הקבוצה הרוצה להתארגן. שולה קשת, מנכ"ל "אחותי", ביקשה ממני להנחות את הקבוצה. הפנייה אלי נעשתה על רקע השכלתי וניסיוני בייעוץ ארגוני ובהנחיית קבוצות, ובשל נכונותי לפעול למען קבוצות מוחלשות בישראל.

המטרה שהוגדרה ע"י מסיל"ה הייתה לעזור לבוגרות הקורס לפעול כקבוצת תמיכה לעובדות הזרות הנפאליות בישראל. ללמד אותן לסייע לעצמן ולא לתת להן עזרה ישירה. הן יהיו אלה שיטפלו במצוקות של בנות הקהילה שלהן.

החל מאוקטובר 2007 אני מקיימת אפוא מפגשים קבועים עם קבוצת הפעילות. הפגישות נועדו לסייע להן להגדיר מטרות, יעדים ומשימות מפורטות ולפעול להשגתם. המפגשים מתקיימים בבית "אחותי" בדרום תל-אביב ובחסות הארגון.

 

מסגרת העבודה

בקבוצה כחמש משתתפות קבועות. מרביתן נשואות ואמהות לילדים  מגיל שנה וחצי ועד שנות העשרה. לצערי, גם לאחר כשנה וחצי לא התגבשה קבוצה קבועה המחויבת לנושא. שתיים מהפעילות המרכזיות קיבלו אשרת תושב בקנדה והגרו לשם, ואחרות הצטרפו לקבוצה. זה החלום שלהן, להגר לקנדה עם אשרת תושב ולהביא איתן את ילדיהן. באשר לבעל, רק אם ירצה בכך.

בנוסף לנשים המגיעות באופן קבוע, יש עוד כ- 10 נשים המגיעות על בסיס מזדמן.

המקצועות מגוונים, רופאה אלטרנטיבית, אחות, עובדת סוציאלית, כלכלנית, מורה, מזכירה, עיתונאית, כוח עזר בבית חולים, ועובדת ניקיון.

בפגישות הראשונות היה קשה לי לפענח את רגשותיהן. חשבתי שהן אטמו את עצמן מבחינה רגשית. פניהן היו בדרך כלל חתומות. אין שיחות אישיות, אף אחת לא מראה תמונות של הילדים או המשפחה. לכאורה, הן המגזר הנחות ביותר בשוק העבודה. קלטתי שהן רוצות שיראו אותן כנשים עובדות המביאות תועלת רבה לאנשים חלשים בחברה הישראלית. חשוב להן להרגיש ש"רוחשים להן כבוד והערכה כנשים אשר הקריבו את חייהן הפרטיים למען רווחת משפחתן בנפאל" (ציטוט מדברי אחת המשתתפות).

במפגשים שמתי דגש על ההתייחסות אליהן כאל נשים ולא כאל חפץ הנותן שירות.

במשך הזמן הן נפתחו ושיתפו אותי בדילמות המורכבות של חייהן. שיחות אישיות יותר התקיימו בארבע עיניים ולא כחלק מהעבודה הקבוצתית.

תחושת השייכות לקבוצה וההיכרות האינטימית שנוצרה ביניהן לאורך זמן יצרו גיבוש בקרב המשתתפות, ועם הזמן הן היו יותר משוחררות ושמחות. יחד עם זאת,  צצו מאבקים פנימיים האופייניים לקבוצות מסוג זה – על כבוד, שליטה, שיטות עבודה וכד'.

השיחות מתקיימות באנגלית. תחילה היה לי קשה להבין את האנגלית בשל המבטא האסיאתי, אולם עם הזמן הסתגלתי אליו והוא הפך להיות ידידותי ומובן.

גישת ההנחיה שאימצתי מאופיינת במשימתיות תומכת. עסקנו בקביעת משימות מפורטות לכל שבוע, וזאת בהתאם למסגרת הזמן הפנוי שלהן. כל מפגש החל בבדיקת תוצאות המשימות שניתנו, מה בוצע, מה לא בוצע ומדוע. פעמים רבות הן לא עמדו במשימות בשל חוסר זמן ואנרגיות, מעבר להישרדות האישית, לפעול גם למען אחרים.

מצאתי שהתמיכה היא חלק חשוב ביותר בעבודה איתן. הבדידות, המרחק מהמשפחה, והידיעה כי הן בתחתית הסולם החברתי, מובילים ללחצים נפשיים ולדימוי עצמי נמוך. ומכאן החשיבות של שיחה איתן כשווה אל שוות. לעתים הן לוקחות על עצמן משימות שלא מתאימות ליכולות שלהן או ללוח הזמנים. למדתי כי חשוב להקפיד להחמיא על כל ביצוע משימה, ולהנחות שוב לביצוע משימה שלא בוצעה.

התמיכה עזרה להפנים את ההצלחות וההישגים כחלק מהדימוי העצמי החדש שלהן, כנשים חזקות המסוגלות לדאוג לעצמן ולאחרות. לא תמיד הן הצליחו להפנים הצלחות. הייתה להן נטייה להתאכזב מכישלונות ולגמד הצלחות.

דוגמאות להצלחה בעבודתן כקבוצה: איתור נשים נפאליות העובדות בישראל, עזרה במציאת עבודה לעובדת שפוטרה, סיוע בתרגום לעובדת שאושפזה בבית חולים או ליווי אישה למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

הפגישה נמשכת כשעה. זמן ארוך יותר מזה קשה להן לשבת ולהתרכז. לגברים הנפאלים בישראל יש ארגון משלהם. הם ניסו לצרף אליהם את הנשים ובמהלך הפגישות הראשונות, דנו במשמעות ההצטרפות. הגברים כבר מאורגנים, מונים אלפיים חברים וקל להצטרף אליהם. יחד עם זאת, לארגון הגברים יש שם רע אצל הנשים הנפאליות והן גם חששו שהם ינצלו אותן.

לפגישות הראשונות הגיעו גם גברים. הם לא לקחו חלק פעיל, אולם היו נוכחים.

הנשים התקשו להיות אסרטיביות ולהבהיר להם כי מדובר בארגון נשים והם לא מוזמנים.

לאחר סיוע אקטיבי מצד המנחה, החליטו המשתתפות כי עדיף ארגון ללא הגברים. ההחלטה הייתה קשה להן ולא התקבלה בלב שלם מצדן. קשה להן לבקש מהגברים לא להגיע לפגישותיהן. בבקשה זו סייעתי להן. הסברתי לגבר כי בית "אחותי" מיועד לנשים בלבד. ואכן, נציגי הגברים הפסיקו להגיע.

הן החליטו לגבות שני שקלים מכל מי שנרשמת לארגון. המארגנות קיבלו תרומת מחשב והקימו מסד נתונים ממוחשב, אשר מקל על שמירת קשר עם חברות הארגון. הקשר נשמר באמצעות מיילים, טלפונים ניידים, מסרונים, וקשר אישי בין חברות הקהילה. הצעתי להן גם לקיים קו חם במשרדי "אחותי" מדי יום ראשון, הרעיון נראה להן. מדי פעם הן אף הצליחו לאייש משמרות. בסופו של דבר עניין הקו החם לא הגיע לכלל מימוש, ונראה כי התקשרות עם חברות הארגון מתבצעת היטב גם בלעדיו.

 

מטרות הקבוצה

לאחר קביעת מסגרת עבודה, עסקה הקבוצה בהגדרת מטרות:

*       הקמת מאגר נתונים על העובדות הזרות הנפאליות. המאגר כולל מספר פרטים חשובים כגון: כתובת מגורים בארץ, טלפון, מייל (אם יש), כתובת וטלפון בנפאל, תוקף דרכון.

*       היכרות והבנת התרבות הישראלית, והבהרתה לעובדות זרות חדשות. למשל, העובדה שהתרבות הישראלית ישירה ובוטה, בעוד שהנפאלים נוטים לרצות ולהעביר מסרים באופן עקיף ולא פוגע.

*       עזרה בתרגום בבתי חולים, בבתי משפט, במוסד לביטוח לאומי ובמוסדות נוספים שבהם נדרשת הבנה מדוקדקת של המסר. חלק ניכר מהעובדות הנפאליות לא דוברות אנגלית, וכמובן לא עברית.

*       מתן  מידע בכל הנוגע לשכר, לתנאים סוציאליים, לחופשה שנתית, לפגיעה של מעביד, להטרדה מינית ולזכויות המגיעות להן כעובדות חוקיות.

*       מתן סיוע במציאת תעסוקה חלופית במקרה שהמעביד הלך לעולמו, פיטורין או התנהג בצורה שלא איפשרה לעובדת להמשיך ולעבוד איתו.

*       יצירת קשר עם ארגוני סיוע בהתאם לצורך (מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, קו לעובד, בטוח לאומי, קופת חולים וכד').

*       מתן אוזן קשבת לעובדת המרגישה בדידות וגעגועים למשפחה בנפאל.

 

לאחר הגדרת המשימות, החלו חברות הקבוצה באיתור נשות הקהילה הנפאלית בישראל. חלק מהנשים הגיעו למארגנות לאחר שנתקלו בעלונים שחולקו בימי שבת וראשון בגן לוינסקי (מקום המפגש של העובדים הזרים), אחרות דרך היכרות אישית עם היוזמות, או דרך אירועים שיזמו חברות הארגון.

אירוע ראשון התקיים בגן לוינסקי. הצוות הזמין נציגים של ארגוני הסיוע, וקיים אסיפה בגן. אירועים נוספים היו קבלת פנים לשגריר הנפאלי החדש בישראל וחגיגת ראש השנה הנפאלי בת"א.

ביקשתי מהן להתקשר לפחות לחמש נשים מהקהילה מדי שבוע. הבדידות, במיוחד אצל אלה שגרות בפריפריה ומתקשות להגיע לתל-אביב, או אלה המטפלות בחולי אלצהיימר, היא קשה. ביקשתי לתעד את הפניות המגיעות אליהן מחברות הארגון – על מנת שנוכל לדעת מה סוג הפניות, מה חשוב לחברות הקהילה.

למרות בקשותי החוזרות ונשנות לתעד את עבודתן, הן לא עושות את זה. התיעוד חשוב גם להן כדי להוכיח להן את משמעות העבודה שלהן וגם להציג את עבודתן שעה שירצו לקיים ארגון רשמי. אני מניחה שהקושי שלהן בתיעוד נובע בחלקו מקשיים טכניים ומחוסר חשק לכתוב. ייתכן כי חלקן לא מעריכות את חשיבות העבודה הנפלאה שהן עושות. 

 

מבנה ארגוני

הבחירה במבנה ארגוני היררכי עם נשיאה וסגנית נשיא, נעשה טרם הגעתי. קיבלתי את זה כנתון ולא רציתי לעורר שאלות סביב הנושא, במיוחד משום שלא הכרתי את התרבות והרגישויות השונות. הנחתי כי אם זה מה שהן רצו, כנראה שזה טוב להן.

יחד עם זאת, הקפדתי במהלך הפגישות לעודד אותן ליצור צוותי משימה לתחומים שונים ולאפשר למרביתן להיות אחראיות על תחומים מוגדרים. על מנת שכולן ירגישו חיוניות ומועילות.

 

התהליך הקבוצתי:

הנשים הגיעו לארגון "אחותי", לאחר התנסות חיובית מאוד כתלמידות בקורס העצמה במסיל"ה. למרות ניסיוני העשיר בהנחיית קבוצות, ההתמודדות עם מורכבות הקבוצה אינה פשוטה. לא הייתה לי היכרות מוקדמת עם התרבות הנפאלית או עם הקשיים שחווים עובדים זרים בישראל (מעבר למה שמפורסם בעיתונות).

את עבודתי התחלתי עם הנחות יסוד ברורות:

א.       הן נמצאות בישראל מחוסר ברירה, בשל הצורך לפרנס את משפחותיהן.

ב.       הגעגועים הביתה קשים.

ג.        מרבית המעסיקים הישראלים מנסים לרמות ולנצל אותן, ומשטרת ההגירה מתעמרת בהן.

מרבית ההנחות הוכחו כלא נכונות, או לפחות לא מדויקות. לא כל מה שנראה נכן או לא נכון בעיניים ישראליות או מערביות, נראה כך גם בעיניים אסיאתיות.

במהלך העבודה נתקלה הקבוצה במספר קשיים: הנשים מתקשות להתמיד בפגישות. זמנן הפנוי מוגבל ביותר והן מתלבטות בין בילוי, מנוחה, סיוע לחברות או הגעה למפגשים.

בפער התרבותי בין המנחה למשתתפות, כמו בפער בין העובדות למעסיקים, שני הצדדים למדו להתמודד ולקבל את השוני. במהלך הפגישות התבטא הפער התרבותי במספר צורות:

אי עמידה בלוחות זמנים - המשתתפות לא הגיעו בזמן לפגישות ולעתים ביטלו אותן ברגע האחרון. לעתים הן איחרו בשעה לפגישה שנמשכה כשעה. הן לא טרחו להודיע על ביטול או על איחור. רק לאחר מספר שיחות הבהרה, הן הבינו כי יש להן אחריות לעדכן אותי על שנויים במועד המפגש.

קשר עם המנחה - הן אסירות תודה באופן יוצא דופן וחשוב להן לרצות אותי. הן לא יאמרו דבר ביקורת וגם לא ייחשפו בחולשותיהן. מתוך רצון לרצות הן מקפידות להכין קפה למנחה בתחילת כל מפגש. באחת הפעמים הגעתי עם גורת כלבים, אשר השתעשעה עם המשתתפות. שאלתי אותן אם היא מפריעה והן, בנימוס רב, אמרו שזה בסדר. בשלב כלשהו הכלבה הפריעה לי להתרכז וקשרתי אותה לידי. לפי אנחת הרווחה שלהן הבנתי כי לא היה נעים להן לבקש ממני להרחיק את הכלבה.

בפגישה אחרת, הן הגיעו רעבות, אך לא ביקשו  לדחות את הפגישה בחצי שעה כדי שיוכלו לאכול. הרצון לרצות והאופי הכנוע מנע מהן לבקש להרגיש נוח.

לא הבחנתי במהלך הפגישות כי מערכת היחסים ביניהן מבוססת על השיוך הקסטי מנפאל. יחד עם זאת, נשיאת הקבוצה שייכת לקסטה הגבוהה ביותר.

מתחים פנימיים - למרות ההתנסות החיובית שהייתה להן עם גורמי סיוע בישראל, כגון מסיל"ה, קו לעובד, מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, הייתה פאסיביות רבה מצד המשתתפות. ייתכן כי בניגוד לסיוע שקיבלו מארגונים אחרים, כאן הן התבקשו לעזור לעצמן. המנחה לא באה לעזור ולפתור בעיות, אלא כדי לסייע להן לעזור לעצמן.  סוג אחר של כישורים ושיתוף פעולה.

המאבקים הפנימיים ביניהן נעשו בשקט ובדרך כלל מחוץ לקבוצה. המידע היה מגיע אלי מדי פעם דרך אחת המשתתפות.

תהליך קבוצתי מקובל של התלהבות התחלתית, התנגדויות, כעסים, פרישה והתייצבות, לא אפיין את הקבוצה. לא הייתה התלהבות במפגשים הראשונים, כנראה בשל הבדידות והמרחק מהבית. ההתנגדות שמקובלת בקבוצות, באה כנראה לידי ביטוי בחוסר התמדה.

כעסים של המשתתפות בינן לבין עצמן באו לידי ביטוי מחוץ לקבוצה, ונודעו לי בעקיפין דרך אחת המשתתפות או דרך נציגת מסיל"ה.

יש לקחת בחשבון כי יכולת ההתארגנות וקצב העבודה של עובדים זרים במסגרות מסוג זה שונה מהמקובל בקרב תושבים מקומיים. בסרט "תוצרת LA"5 הגיעו  ההישגים לאחר שלוש שנות מאבק. אלה היו לא רק במישור המשפטי העקרוני.  מנהיגות המאבק הפכו להיות מנהיגות פועלים לכל דבר, והיו מודל חיקוי לנשים רבות בעולם.

בניגוד לקבוצה של ישראלים, המתחים הפנימיים הופיעו בשלבים הרבה יותר מאוחרים, כחצי שנה לאחר תחילת הפעילות.

חלקן לא מקבלות את הסמכות של הנשיאה. לתחושתן, היא עושה את עיקר העבודה וזוכה לעיקר התהילה, ואילו הן רק סטטיסטיות.

בשיחות אישיות עם הנשיאה דיברתי איתה על מתחים פנימיים שאופייניים לכל ארגון, והיא ניסתה לשכנע כי היא משתפת את האחרות.  שוחחנו על חשיבות התחושות ועל הצורך לטפל בהן לא פחות  מאשר באמת הצרופה. יש לתת לשאר הפעילות בארגון משימות על מנת שירגישו כי הן מממשות את יכולותיהן.

המשתתפות מעדיפות לתת מצג של לכידות קבוצתית. על המתחים ביניהן שמעתי בשיחה אישית עם הנשיאה.

בפגישה הקבוצתית שוחחנו על כך שיש מי שפנויים יותר ומי שפנויים פחות לעבודה בארגון. יחד עם זאת, יש לכבד את תחומי האחריות של כל אחת. ככל שהארגון יהיה יותר מוכר בקרב הקהילה הנפאלית בישראל, יהיו יותר פניות ותהיה עבודה לכולן. חשוב לחלק את הנטל בין כולן.

המתחים עדיין מעיבים על עבודת הקבוצה. הנשיאה עובדת במרץ רב ולא תמיד מתאימה את עצמה לקצב העבודה של שאר המשתתפות. יש לה יותר זמן פנוי ולטענתה, האחרות לא עושות אז היא עושה. אני ממשיכה לעבוד איתה על הנעת צוות. 

משמעות הפעילות להעצמה אישית – לדבריהן, החיים בישראל יותר קלים. יש מי שמגן עליהן: "מסיל"ה", "אחותי". "שם התחרות קשה יותר", ואילו כאן הן מרגישות חזקות יותר. התרבות הישראלית מוצאת חן בעיניהן. הן אוהבות את מה שנראה בעיניהן כשוויון בין גברים לנשים, את הישירות הישראלית, ומעריכות מאוד את ארגוני הסיוע הפועלים למענן. המעסיקים ברובם נתפסים בעיניהן כהגונים, אולם כמובן שקיימות תופעות של פגיעה בזכויות ולשם כך הן מתארגנות.

עם הזמן הן נראות יותר שמחות בפגישות. ההיכרות ביניהן והאינטימיות שנוצרה במפגשים גורמת להן להיות יותר רגועות ופתוחות. הן לוקחות על עצמן משימות יותר מורכבות, כגון יום עיון בנושאי בריאות, מסיבת ראש השנה וכד'. כל זאת בנוסף לעזרה שלהן לנשים נפאליות במצוקה.

 

מקרים בטיפול "קול האישה הנפאלית"

קשיים בעבודה עם חולי אלצהיימר - המטופל ער בשעות שונות. הוא יכול להעיר את המטפלת באמצע הלילה ולבקש ארוחת צהריים, או לבקש לאכול שתי ארוחות ערב וביום אחר להתעקש שכבר אכל. אין אפשרות לתקשורת עם המטופל.

השהייה הקבועה בחברת חולים ללא חברה של אנשים בריאים, יכולה לערער את שווי המשקל הנפשי. דיברנו על חשיבותו של הקשר הטלפוני ביניהן לצורך שמירה על שפיות. אלא שקשר טלפוני במהלך השבוע יכול להיות בעייתי, שכן מרבית המעסיקים לא אוהבים שהן מדברות בטלפון. שיחות פרטיות נעשות באמצעות הטלפון הנייד שלהן, אך העלות הגבוהה של השיחות מצמצמת את הקשרים הטלפוניים ביניהן.

 

מימוש זכויות המגיעות על פי חוק - אחת מהן מספרת כי משפחת הקשיש מצפה ממנה לאכול אותן ארוחות שהקשיש אוכל– פירה ואשל. היא לא אוהבת את האוכל הזה. לדבריה לא ביקשה שמנת ובשר (המקבילה שלנו לקוויאר ושמפניה) אלא אורז ומדי פעם עוף או דג. הומלץ להן לא להתלונן בסוכנות שהביאה אותן ארצה על כל פגיעה בזכויותיהן, אלא לנסות לדבר עם המעסיק או עם מישהו מבני המשפחה.

שוחחנו על כך שיש להיזהר בדרישה למימוש הזכויות המגיעות להן. קיים חשש כי  התעקשות על כל המגיע להן, יוביל למתחים עם המעסיק. עדיף מדי פעם לעמוד על זכות אחת המגיעה להן, ולא לדרוש את כל הזכויות בבת אחת.

בקורס העצמה הן קיבלו דף מידע המציין את כל הזכויות המגיעות להן. חלק מהעובדות נתנו את הדף למעסיק ולמשפחתו וטענו כי הן לא מקבלות את כל המגיע להן. היו כאלה שפוטרו על רקע זה. 

פיטורים שרירותיים - אחת המשתתפות הגיעה נסערת לאחר שפוטרה מעבודתה. היו לה כאבי גב, ורופא שאליו פנתה אישר לה שלושה ימי מחלה. ילדיו של המעסיק הפנו אותה לרופא המשפחה שלהם, וזה אישר לה להמשיך לעבוד עם כדורי וולטרן. הגב המשיך לכאוב לה והיא פנתה לחדר מיון – שם אישרו לה מנוחה למשך שבוע.

היא פוטרה בתואנה שהיא לא מספיק חרוצה.

הקשיש שאצלו הועסקה, יש לציין, היה כבד גוף והיא התקשתה להרים אותו. אחרי פיטוריה חיפשה עבודה אצל חולה פחות כבד. לשם כך נעזרה במעסיקים של חברותיה ובסוכנויות ההעסקה של עובדים זרים. היא נעזרה גם ב"קו לעובד" כדי לקבל תשלום עבור ימי ההודעה מראש על פיטורים המגיעים לה על פי חוק.

לבסוף מצאה עבודה חוקית כעובדת יומית במספר מקומות עבודה, אך ללא לינה. היא משלמת שכר דירה ולכן מרוויחה פחות, אולם היא מרוצה מתנאים אלה. העבודה יותר קלה, ויש לה פנאי בערבים.

עזרה באיתור תעסוקה - אישה סיימה את עבודתה לאחר שהמעסיק עבר לבית אבות, אבל לא שילמו לה את מלוא הזכויות המגיעות לעובד מפוטר. הן עזרו לה לקבל את המגיע לה מול ארגון "קו לעובד".

 

 

טיפול באשרות שהייה בישראל- עובדת  הגיעה לישראל בפברואר 2007 ותוקף הויזה שלה פקע. בחברת "קו לעובד, סייעו לה לחדש את הוויזה, כל זאת בלחצי הקבוצה.

הטרדות מיניות- סמ' בת 22, נמצאת כשנה בישראל. גם אמה נמצאת כאן.

לפי החוק, אסור לעובדים מקרבה ראשונה לשהות בו זמנית בישראל. סמ' התבקשה לעזוב מיד את הארץ, אלא שהיא חייבת 2,300 דולר  לסוכנות שתיווכה והביאה אותה לישראל. במונחים נפאליים זה סכום גבוה מאוד (השכר הממוצע הוא כ- 100$ לחודש). אם תגורש, היא יכולה לעזוב רק לנפאל. אין כל אפשרות לטוס לעבוד בארץ אחרת.

בינתיים עבדה באופן לא חוקי אצל מעסיק ישראלי בירושלים. המעסיק, שהיה מודע למצוקתה, פנה למשרד הפנים בבקשה חריגה להשאיר אותה כאן, אבל נענה בשלילה. בביתו של המעסיק היא נפלה קורבן להטרדות מיניות מצידו. כך למשל  ביקש ממנה לשכב עירומה על המיטה וכי הוא "רק ינשק אותה בכל הגוף". הוצע לה להחזיק טלפון נייד בכיס ולהקליט מצבים שבהם היא מוטרדת.

ההטרדות לא פסקו ולבסוף יצרו חברות הקבוצה קשר עם מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ועם המקלט לנשים מוכות, והיא הגיעה מלווה ע"י חברות הקבוצה לקבלת סיוע משפטי ולהגשת תלונה במשטרה.

בשל הפער התרבותי, החשש מפיטורין והקושי התרבותי לומר "לא", המעסיק או בני משפחתו חושבים שגופה מותר, או שאולי היא אפילו מעוניינת במגע מיני, ולא כך הדבר במרבית המקרים.

 

סיכום ומסקנות

הקמת ארגון "קול האישה הנפאלית", בסיוע ארגון "אחותי" וארגון "מסיל"ה", היא דוגמה לניצול של הידע שרכשו המשתתפות בקורס העצמת נשים.

במישור האישי - המשתתפות לומדות להאמין בעצמן וביכולותיהן. בתחילת עבודתן הן לא ידעו להעריך את הישגיהן. התארגנות, השגת מטרות, רישום חברות לארגון, פניות של נשים נפאליות בבקשת עזרה, הצלחה בפתרון בעיות של נשות הארגון, נראו להן דלים מדי ולא משמעותיים. בתהליך איטי הן למדו להבין את המשמעות של הישגיהן ומתוך כך להעצים את הדימוי העצמי שלהן.

פעילות ארגון "קול האישה הנפאלית" הפכו להיות נשים חזקות, עצמאיות ובטוחות ביכולותיהן. יש להניח כי הן יחזרו לארצן עם כישורים ויכולות גבוהים וייתכן שיוכלו לעבוד בתפקידים בכירים יותר לעומת המקצועות שבהם עסקו טרם הגירתן.

במישור הנחיית הקבוצה - יש לקחת בחשבון כי תהליך קבוצתי עם מהגרי עבודה שונה מהמקובל בתרבות הישראלית. הנפאליות, יחסית לישראליות, פחות בוטות ופחות ישירות. חשוב להן לרצות, והן ממעיטות בהעברת ביקורת.

הרצון הטבעי להשביע רצון מוביל ליחסים שונים מהמקובל עם המנחה הישראלית. קשה לחוש התנגדות ויש נטייה טבעית להסכים עם כל דבריה. 

קצב העבודה הקבוצתית ומילוי המשימות הם איטיים יותר מהמקובל בישראל.

יש להניח כי איתור חברות הקהילה ויצירת קשר קבוע בין החברים בקבוצה ישראלית, היה נעשה באופן מהיר יותר.

תהליך רכישת האמון ביני לבין המשתתפות היה איטי מאוד (כשלושה חודשים), בעיקר משום שלא הכרתי את התרבות הנפאלית ואת אופי העבודה הסיעודית.

יש להמשיך את הליווי לאורך כל פעילותן. חשיבות ההנחיה היא בשיקוף הישגיהן,  בראייה פרופורציונלית של חוסר הצלחות ופתרון קונפליקטים ביניהן. ככל שהקבוצה התקדמה, נוצר אמון רב יותר בין המשתתפות למנחה וההיכרות ההדדית אפשרה עבודה מעמיקה וטובה.

חשוב לציין, בכבוד ובהערכה, את כל הגופים שעומדים מאחורי הדאגה לעובדים הזרים.

במישור הלאומי - יש להמשיך ולחקור את מידת המצוקה בה נמצאים מהגרי העבודה ובמיוחד מהגרות העבודה, את רמת הפגיעה בזכויות העובדים ושיעור ההטרדות המיניות כלפי הנשים העובדות. האם שיעור הפגיעה בזכויות וההטרדות גבוה מהמקובל במקומות עבודה בישראל? 

נתונים רשמיים שונים מהנתונים שנמצאים בידי ארגוני הסיוע. ייתכן כי הנתונים של הגופים השונים מגמתיים ומכאן הפערים, אם כי ייתכן שחלק מהתלונות לא מגיעות לגורמים ממשלתיים.

מומלץ לקיים יום עיון כתנאי לקבלת אישור העסקת עובד זר. ביום העיון יש לשוחח על העסקת עובדים מתרבות שונה, חוקי העבודה בישראל וחוק מניעת הטרדה מינית.

כמו כן, יש להציג בפני המעסיקים את גופי הסיוע לעובדים זרים שאליהם הם או העובדים יוכלו לפנות כשמתעוררות בעיות. 

במישור המשפחה המעסיקה עובד זר - יש מקום להבהיר למשפחות המעסיקות עובדי סיעוד, כי בנוסף לתשלום השכר ולמתן תנאים הולמים, יש לדאוג לרווחה הנפשית של העובד באמצעות ערוץ טלוויזיה בשפה המוכרת לו, אפשרות להגיע מדי פעם למפגשי קהילתו או כל דרך אחרת אשר תפיג את הבדידות.

לדברי העובדות, נאסר עליהן לשוחח שיחות פרטיות בטלפון, אסור להן לצפות בטלוויזיה, והן צריכות לעמוד לרשות המטופל 24 שעות ביממה במשך כל השבוע, להוציא יום חופשי אחד.

מומלץ למעסיקים לאפשר להן לשוחח מדי פעם בטלפון עם חברות ולדאוג להן לערוץ טלוויזיה המתאים לתרבותן. 

יש משפחות המציעות לעובדת תשלום נוסף עבור עבודה ביום החופשי שלהן.

מומלץ לא לעשות זאת, גם אם העובדת לא מסרבת. כמו כל אדם, גם היא זקוקה להתאוורר, בייחוד כאשר היא עובדת בבדידות עם אדם אשר לא מתפקד כהלכה.

יש משפחות המצפות כי העובדת תאכל את האוכל של הקשיש. בדרך כלל מדובר בפירה ואשל. הן מעדיפות מזון המוכר להן, כגון אורז.

הפער התרבותי מפורש לעתים בצורה מעוותת ע"י בני משפחה. מרביתן לא מגיבות מחשש מפני פיטורין, אך אין זה אומר כי הן מעוניינות בקשר מיני.

ניתן להניח כי חלק ממקרי האלימות של עובדות ועובדי סיעוד זרים כלפי המטופלים נובעים מאיבוד עשתונות כתוצאה מבדידות כפויה.

אין ספק כי יחס אנושי לעובדת הזרה יחזור אל המשפחה בצורת טיפול אנושי ומסור יותר.

הזרעים אשר זרענו כאן, בישראל, בהעצמה ובקידום הנשים הנפאליות, מתחילים לנבוט בנפאל. קבוצת הנשים מארגון "קול האישה הנפאלית", חברה לארגונים חברתיים הפועלים בנפאל. יחד הם מנסים לחולל שנויים במעמד האישה, בטיפול בקשישים ובילדים בודדים.

כך אנו מחזירים חלק מהחוב של החברה המערבית לנפאל.

 

הערת סיכום:

באחד הימים שבהם הלכתי באזור התחנה המרכזית לפגישה עם הקבוצה, שמעתי מאחורי כריזה ברמקול  "גיברת נא לעצור". הסתובבתי לוודא כי הכוונה אלי, ואכן, טרנזיט של המשטרה היה בדרכו אלי. הסתכלתי אל השוטר בפנים מופתעות, וזה אמר לי "משטרת ההגירה". שאלתי: "מה, אני נראית לך פיליפינית?" "יש מצב לחבר העמים?" "זונה רוסייה?".  "חלילה", הוא ענה ובזאת הסתיימה התקרית.

לרגע חשתי זרה, כמהגרת עבודה אשר המשטרה מהווה אויב ולא גורם המגן עליה.

לא נעים.  

 

גורמים אשר סייעו להקמת הקבוצה

א.       תנועת "אחותי- למען נשים בישראל" פועלת למען ועם נשים מאוכלוסיות מוחלשות. תנועת "אחותי" היא תנועה פמיניסטית-מזרחית יחידה מסוגה בישראל, שמטרתה ליצור תנאים מתאימים שבהם נשים מאוכלוסיות מוחלשות, שנתפסות בחברה הישראלית כשקופות, יהיו נראות ומשפיעות. "אחותי" נוסדה על ידי פעילות פמיניסטיות מזרחיות, אשר הציבו להן למטרה להעלות על סדר היום הציבורי נושאים של צדק כלכלי וחברתי, מתוך תפיסה פמיניסטית הקושרת נושאים של לאומיות, אתניות ופמיניזם. מאז הקמתה הצליחה תנועת "אחותי" להרחיב את השיח והעשייה הפמיניסטיים בישראל בתכנים המתייחסים למגוון ההתנסויות והצרכים של נשים מהפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית, החברתית והתרבותית  בארץ.

ב.       מסיל"ה - מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה - הוקמה מתוך החלטה של עיריית תל-אביב לא לאטום אוזניים למצוקת העובדים הזרים. מסיל"ה משמשת כ"דלת" לפרטים מקרב הקהילה הזרה הזקוקים לסיוע, ומרכזת את מרבית הפעילות העירונית בנושא העובדים הזרים באזור תל אביב.

מידע:

במישור הפרטני: מידע בנושאי רווחה, חינוך ועבודה.

במישור הקהילתי: פתוח וחיזוק רשתות חברתיות למתן תמיכה וסיוע הדדי.

במישור המערכתי: פעילות להעלאת המודעות לנושא העובדים הזרים.

התערבות ראשונית במצבים אקוטיים, תיווך וליווי לפרטים, משפחות וקהילות.

זכויות:

קידום גיבוש מדיניות ממלכתית.

טיפול נפשי רגשי:

 הדרכה אישית להורים וילדיהם ע"י עו"ס מתנדב.

סיוע כספי:

 קרן ע"ש אניטה המסייעת במימון טיפול רפואי לילדי מהגרי עבודה.

סדנאות:

 פתוח מיומנויות אישיות, סיוע לקהילה הזרה בהתארגנויות.

ייעוץ:

שיפור ופתוח שירותים כגון גני ילדים לקהילה הזרה. 

שירותים נוספים:

קבוצות הורים בנושא חינוך, בריאות, תזונה וכד'

 

גופי הסיוע התומכים בקהילת העובדים הזרים בישראל

 

1.       המוסד לביטוח לאומי.

2.       משרד התמ"ת.

3.       מוקד סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בת"א.

4.       קו לעובד.

5.       מוקד סיוע לעובדים זרים.

 

ביבליוגרפיה

1.       ארנרייך ברברה, הוכשילד ארלי ראסל 2006– האישה הגלובלית הוצ' בבל

2.       קופר דן,  2006 העסקת עובדים נפאליים בישראל דף מידע דצמבר  קו לעובד.

3.       קומאר קארל, 4 מרץ , 08 מזכיר ראשון בשגרירות נפאל בישראל – שיחה. 

4.       סקירת משרד התמ"ת. מתוך אתר האינטרנט של המשרד. http://www.tamas.gov.il/

5.       באהאר רוברט, מפיק, ליסה לימן וקים רוברטס עורכות, (2007) Made in L.A     סרט דוקומנטרי

6.       שיחות אישיות עם חברות הקבוצה –2 מרץ, 27 אפריל 08

 

*       תודות לאסתר עילם על הערותיה הבונות למאמר זה.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד