יהודי גאה בפולין
יהודי גאה בפולין

בס"ד

"יהודי גאה בפולין"

 

איזו ההתרגשות איזו תחושה

לנסוע לפולין למסע או משא.

לא מסע שורשים או סתם טיול חברים

זו משלחת רשמית של הסתדרות המורים.

 

בבית הסתדרות המורים מקיימים יום עיון והכנה

במהלכו ובסיומו אתה מלא סקרנות ותכונה.

פסח ראש המשלחת מחלק הוראות ומעניק ציוד,

אלכס מורה הדרך מעורר ענין ומבקש לגלות אחריות.

 

מר וסרמן וחברים ממשלחות קודמות לברך מגיעים

מחזיקים אצבעות ומבטיחים שנחזור שונים...

שלוש וחצי שעות חולפות ורגע הנחיתה מגיע,

אני נרגש ותוהה מה מצפה לנו בזה השבוע.

 

מנמל התעופה מגיעים לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק

זה המקום להתחיל בו סיור של עובדי חינוך והוראה.

הגישה, היחס, העקביות, המסירות והערכים שהובילו אותו,

ניכרים וניבטים בבית היתומים שהפך להיות ביתו.

 

ל"אומשלגפלץ" מגיעים זהו "כיכר השילוחים"

מכאן, ממש מכאן הועמסו בכל יום 6000 יהודים.

האנדרטה הניצבת פותחת בפני המבקרים שערים,

אך מסגירה את שמות הנרצחים והעצים הגדועים.

 

מימין בית חולים ומשמאל חומת הגטו ניצבת,

מאחוריך בית הספר ומתחתיך ממש פסי הרכבת.

מכאן  265,000 יהודים הועברו להשמדה בטרבלינקה

ומכאן מתחיל מסלול ח"י 18 אנדרטאות של גבורה.

 

ה"סלב" והכוכבים שכאן עליהם מדברים

אנטק צוקרמן, אנילביץ, יורק פולנסקי ואחרים.

כאן, הגבורה גם ללא נצחון מקבלת משמעות אחרת,

של מאבק, עיקשות, עורמה ומסירות נפש עד מוות.

 

לפתע כאילו מחלום מתעוררים אנו ומתחילים להבין,

כאן ממש נרצחו עשרות ובבטן האדמה עד היום ניצבים.

חיי הקהילה התוססים שהיו כאן טרם המלחמה,

באים לידי ביטוי במבנה הבתים, החצרות, והמבואה.

 

אנדרטת הגבורה בגאון ובגאווה ניצבת בכיכר העיר

כאילו מבקשת היא מסר ברור להעביר.

מצד אחד שקע, שבלוניות ותחושת אבדון,

מהצד השני עמידה גאה, פריצה ושאון...

 

היום השני למסע הוא יום שישי בשבוע שהנה תם ,

לא שונה הוא מכל יום אחר ומשאיר חותם.

מגיעים אנו לבית העלמין היהודי בוורשה

המצבות אתנו משוחחות ממתיקות סוד והיסטוריה.

 

לטרבלינקה פנינו מועדות ובדרך שומעים סקירה

על מעשי ההונאה של הנאצים ועל תרבות הרמיה.

בדממה קורעת לב פוסעים אנו בדרך השחורה,

אחורה פונים ואנדרטת טרבלינקה אותנו מעירה.

 

זוהי הדרך אותה עשו הרכבות עד לרמפה הארורה,

אנו מתיישבים, בליבנו אמונה ופינו מלא שירה.

"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח

ואף על פי שיתמהמה" כפי ששר אז השליח.

 

כמעט מליון בני אדם נרצחו ביריות גזים וגוויעה

במקום שעבר טשטוש, על מנת להסתיר את הזוועה.

במקום מוצבות 17,000 אבנים כנגד הקהילות שחרבו

ו-10 אבני זכרון כנגד המדינות מהן הובאו.

 

חזרה למלון להתארגנות לקראת שבת המלכה,

תפילת ערבית וקבלת שבת בבית הכנסת הגדול בורשא.

חוזרים למלון בגאווה יהודית, קידוש וסעודת שבת ערוכה,

שירי שבת, שיחה מענייני דיומא והכל בשמחה.

 

יום ראשון, השכמה מוקדמת המזוודות מאורגנות

מצפה לנו נסיעה ארוכה ויום עמוס עד מאד.

נסיעה דרומה לכיוון מיידנק ולובלין,

משם לליז'נסק נמשיך ובקרקוב נלין.

 

הרגשת חוסר, ריקנות, אבדון ומועקה בכניסה למיידנק

אלכס מסביר מנחה וגם קולו מידי פעם משתנק

אנו עומדים בוהים והמומים בכיכר הורדים,

כאן ממש נחרצו גורלות חיים ומוות של מאות אלפים.

 

אנו נכנסים נרגשים באימה ויראה למקלחת

בה עברו אחינו בהגיעם למחנה בלי פחד.

כמה מחריד כמה מזעזע משם לחדר הגזים,

משם כבר לא יצאו חיים מאות האלפים.

 

השדה הירוק מימין ומשמאל מבלבל ומתעה,

גם תאי הגזים והמשרפות מצופים הם בעץ.

שרידי הגופות נשרפו והאפר פוזר לכל הרוחות

להשלמת ההונאה, ליצירת מסך וטשטוש העובדות.

 

מהמשרפות לשדה הפתוח אנו יוצאים,

ומוצאים עצמינו עומדים מול שלושה  חריצים.

כאן התקיים מרחץ דמים "חג הקציר" לא פסח,

18,000 יהודים באדמה הוטמנו לאחר טבח.

 

הלב קרוע, תחושת תסכול, הלם וזעזוע

זה עוד לא נגמר בואו ונעלה למעלה ותבינו מדוע.

מבנה הכד הגדול ביותר בעולם עמוס לעייפה,

באפר ועצמות יהודים שלא התכלו בשריפה.

 

נר נשמה ועוד נר נשמה במקום מדליקים,

לטקס מתארגנים ולחברי הקבוצה טקסטים מחלקים.

אחד נושא תפילה השני תפילת יזכור והשלישי שיר חרישי,

אני קדיש אומר, בקושי רב מסיימו ופורץ בבכי.

 

בלובלין העיר עוברים העיר שהיתה בירת התורה

והיום יהודים אין בה והעיר בשיממונה הרוחני נותרה.

אנו ממשיכים לבירה הלא רשמית העיר קרקוב

בה תמצא קשר לעם היהודי כמעט בכל רובע ורחוב.

 

בטרם נגיע לקרקוב אחד עשר מופלאים יוצאים לדרך,

לליז'נסק עושים פניהם לציונו של רבי אלימלך.

שם תהילים קוראים ולאלוקים תפילה נושאים,

מזכירים שמות הזקוקים לישועה ו"אדרבה" שרים.

 

יום שני בשבוע, חמישי למסע בקרקוב מתרכזים

פוגשים מהארץ ומהתפוצות אלפי בני נוער יהודים.

בתי כנסת, חיים יהודיים, שהיו ואינם לעינינו מתגלים,

זו העיר שהיתה פעם ממלכתו של קז'ימייז חובב היהודים.

 

 

 

מלפניך ה"אלט שול" בית כנסת הישן ואחריה שרידי החומה,

מימינך בתי הכנסת אייזיק, הרמ"א וכיכר העיר העתיקה.

מאחור בית כנסת ה"טמפל" ששרד  בשואה כאורווה לסוסים,

ולבית העלמין הישן על ציון הרמ"א והפרי מגדים תפילה נושאים.

 

הנה שוב חצר ודירות שהיו בבעלות אחינו טרם נדודים,

כאן במקום הזה ממש התחבאו יהודים אודים מוצלים.

חומת העיר העתיקה והגטו הוסבה למסלול עצים

אל כיכר העיר הגדולה ליד מצודת וואול אנו פוסעים.

 

פלשוב שם נוסף של מחנה השמדה איום ונורא

יהודי קרקוב הושמדו בו ברעב, יסורים או מטווחי יריה

הכל ירוק מלבד אנדרטאות מהמקום לא נשאר כל זכר

יחידה 1005 דאגה להשמיד ראיות ולהפיצן לכל עבר.

 

יום שלישי בשבוע ולמסענו זה היום השישי

תחושות קשות מלוות אותנו כקבוצה ובאופן אישי

למחוזות המוות אושוויץ בירקנאו פנינו מועדות

ההתרגשות גוברת עת בעיר אושווניצ'ה רגלינו עומדות

 

אושוויץ אחת אושוויץ שתיים והיתה גם אושוויץ שלוש

הלב רותח וכועס, המוח מלא מחשבות ומבולבל הראש

כבר בכניסה תחושה קשה ביותר עקב קבלת הפנים

של מכלול מוות – 1 בו  גרדום משרפה ותא גזים

 

מכל עבר ניבטים ניצבים עליך סוגרים גדרות התיל

אוסף מצמרר של פרוטזות, טליתות ומשקפיים.

גם שיער בני אדם, כלי אוכל, סלים ומזוודות

מסגירות את הזוועה האיומה ובעינינו דמעות.

  

רגעים של נחת כששומעים מקרוב עדות ניצולים,

גם ליד עמוד התליה של רודולוף הס כך חשים.

פולניה קשישה ניגשת ולנו מעניקה תשורה,

פרח אדום ובנוסף קלף וברכת כוהנים מהתורה.

 

זה עיצומו של יום קשה, נורא ומלא פחד

אך תכף במצעד החיים אנו נצעד.

בגאווה נלך עם אלפי בני אדם קילומטרים ברגל,

יחד איתנו ספר תורה, שופר וכמובן הדגל.

 


ברמה נשמעת תקיעת שופר מצמררת,

את תחילתו המצעד היא מבשרת.

האלפים עומדים בדממה מוחלטת ברטט ובאימה,

להיות יהודי משוחרר על אדמת פולין זו גאווה.

 

חברי המשלחת מושכים תשומת לב מיוחדת

כי שירי חיים, יהדות וגאווה היא מזמרת.

אנו חשים כי כל פסיעה מוסיפה לולאה לשרשרת

של יהודים גאים ביהדותם ומשמרים את המסורת.

 

בחלון בית על המשעול ניצבת פולניה מבוגרת,

את מבטיה היא שולחת לעבר הצעדה הבלתי נגמרת.

לא נגמרת כאן היום, מחר ובעצם לא לעולם,

כי מכאן יוצא המסר "עם ישראל חי" לכל העולם.

 

ממולנו ניבט השער האיום של אושוויץ 2

כאן למעלה מ-1,100,000 יהודים איבדו את החיים.

מימין הבלוקים ששימשו את האסירים והאסירות,

כאן הסירו מהם צלם אנוש ורצון לחיות.

 

גילוח הראש, בגדי האסירים והשירותים המשונים,

הם כאין וכאפס לעומת מה שעברו בתאי הגזים.

מפעל המוות תעשיה בלתי נתפסת של אכזריות ורוע,

ושוב השאלה למה מוקדם יותר לא רצה  את זה למנוע.

 

טקס סיום מצעד החיים עומד להתחיל

המשתתפים ממתינים באימה רעד וחיל.

נאומים מרגשים של הרב לאו ואח"מים,

הרגשות הומים והלב בוכה בתפילת אל מלא רחמים.

 

שש משואות זכרון מודלקות  לזכר הנספים

מושכות הן את תשומת ליבם של האלפים.

אלפי בני נוער, מבוגרים,  ובעלי שיבה

שאת שירת "התקווה" שרים בעוז ובגאווה.

 

תפילת מנחה כאן בגלוי באושוויץ האיומה

מי היה חולם מי היה מאמין לפני 65 שנה.

קדיש לזכרם של הנרצחים נישא על ידי קרובים,

שאז היו ילדים, נערים והיום כבר סבים.

 

לי באופן אישי ואני מאמין שלכל הקבוצה

היה זה שבוע מרגש לא פשוט אלא משא.

משא ומסע ריגשי, פיזי, אך שווה כל רגע,

כי כאנשי חינוך והוראה המסר יעבור הלאה...

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד