הצגה עירונית מרתקת
הצגה עירונית מרתקת

שלמה בר-שביט הוא שחקן "הבימה"

 

בין הרחובות דב הוז,  גורדון ופרוג התגוררו ראשוני שחקני תיאטרון "הבימה". כאן הם חלמו, אהבו ונאבקו להגשים את  חלום המייסדים במוסקבה:  להקים תיאטרון עברי בארץ ישראל

 

קח מקל קח תרמיל וצעד בתל- אביב

רחוב דב הוז, מבית מספר 24 צפונה עד פינת רחוב גורדון 36, שם תפנה ימינה, תגיע לפינת רחוב פרוג ושוב פנה ימינה, המשך בדרכך דרומה עד בית מספר 25 ברחוב פרוג, ועצור.

ברגעים אלה עברת בשיכון שחקני תיאטרון "הבימה", בו חי דור הראשונים של התיאטרון החל משנת 1936. בדירות אלו הם חלמו, אהבו ונאבקו להגשים את  חלום המייסדים במוסקבה להקים תיאטרון עברי בארץ ישראל.

לאחר מנוחה קלה חזור על עקבותיך עד בית מספר36 ברחוב גורדון. ושם עצור והרם את מבטך למעלה. בקומה השנייה היתה דירתן של חנה רובינא, שחקנית "הבימה", ובתה אילנה.

בדירה ממול, אצל גברת צ'מרינסקי, שכרו חדר שני שחקנים צעירים של "הבימה", שמוליק סגל ושלמה בר- שביט, שכיכבו בהצגה החדשה של התיאטרון: "בערבות הנגב" מאת יגאל מוסינזון. השנה היתה 1949.

לגור מול חנה רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון העברי ומלכת העם היהודי,  לא היה דבר של מה בכך. בחדר המדרגות היינו עולים ויורדים על קצות האצבעות, כדי לא להפריע את מנוחת השכנה.

רובינא התגלתה לי כאישה חכמה, משעשעת, אוהבת חיים ואנשים והידידות בינינו נשמרה עד יומה האחרון. החדר של שמוליק ושלי היה מושלם: המיקום, שכונת בלילה שקט ובשבת מנוחה. יכולנו לשמוע את כל המתרחש אצל השכנים, שחקני "הבימה". ואנחנו גם שמענו!

לא יכולת להיות שחקן בתל- אביב בלי לעבור מבחן קבלה ב"כסית", קפה האמנים ברחוב דיזנגוף, בין פרישמן לגורדון. ב"כסית" ישב חצקל איש- כסית, בעל הבית. איש בעל נשמה גדולה וכיס פתוח, אוהב אמנים וער למצוקות ולצרכים שלהם. "כסית" היתה הבית שלנו וחצקל היה האבא של כולנו. שם אכלנו, ביקשנו הלוואות וקיבלנו את הדואר שלנו ושם גם חגגנו ימי הולדת ואת יום העצמאות.

לאחר הקמת המדינה התרחב "המשלט" והיינו נוהגים לצאת מ"כסית" לרחבת קפה "רוול" הפתוח כדי לשטוף את עינינו בעלמות החן שצעדו הלוך ושוב לפני שולחנות בית- הקפה כדי לראות ולהיראות.

 

להקת שחקני "הבימה" הגיעה מאירופה לתל- אביב בפברואר 1931 כדי להשתקע בה ולבנות בה את ביתה. זה היה הביקור השני של "הבימה" בארץ והשחקנים הבינו שהמקום היחיד שבו הם יכולים לחיות וליצור הוא ארץ ישראל, כי הקהל שלהם הוא הקהל הישראלי ששפתו היא עברית . למרות שבהמנון "הבימה" היה המשפט: "לשנה הבאה 'הבימה' בירושלים", תל- אביב - עיר העברית הראשונה, על חולות הזהב שלה, הים הכחול והשמים העמוקים והגבוהים - היא ביתם.

 

השנים הראשונות היו קשות. היישוב היה דל במספרו ובאמצעיו, מקורות התמיכה  של "הבימה", שהגיעו מקבוצות הידידים מחוץ לארץ, צומצמו כמעט לאפס, והבעיות הכספיות התגברו.

 אנשי התיאטרון הקוראים את דברי בוודאי מחייכים. שום דבר לא השתנה, אין חדש תחת השמש, הבעיות הכספיות קיימות עד היום.

אבל "הבימה" רגילה לצאת ממשברים, וכעוף החול הנולד כל פעם מחדש הלהקה מגייסת את כישרונותיה ויוצאת למאבק. הועלו מחזות חדשים, שבוימו על ידי שחקני הלהקה; הוקמה מסגרת תמיכת קבע של מוסדות, מועצות פועלים וידידים;

נוסד חוג לנוער והחלה להופיע חוברת "במה".

והעיקר, הקהל! הקהל קיבל את התיאטרון והצגותיו בהתרגשות, באהבה ובביקורת. לכל צופה וקונה כרטיס היתה דעה ברורה כיצד התיאטרון העברי צריך להתנהל, מהו הרפרטואר שהוא צריך להציג: יהודי, אוניברסלי או ישראלי, איך ללהק את התפקידים ומי צריך לביים. כולם הכירו את גיבורי התיאטרון ולכל שחקן המעריצים שלו.

אנשי הרוח, ובראשם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ( מתרגם "הדיבוק" לעברית), ערכו ויכוחים  נוקבים על הנושא: "הבימה" לאן?! הקהל, שהיה מורכב מפועלים, חברי קיבוצים, סוחרים ואמנים, התווכח ונשא את התיאטרון על כפיו.

 

ב- 1935 הונחה אבן הפינה לבית "הבימה" בקצה שדרות רוטשילד, בנוכחות הנציב העליון הבריטי. ולאחר עשר שנים, ב-1945, נפתחו השערים בטקס חגיגי, במעמד כל גדולי האומה. שחקני "הבימה" הגיעו למנוחה ולנחלה. האמנם?

 

אני יליד ירושלים. חיי התגלגלו כך שכילד הגעתי לתל- אביב והתאהבתי בה ממבט ראשון. לבנה, שטוחה, חסרת נימוס, אבל מאירה פנים. אמא ואני גרנו ברחוב הגדוד העברי 24, ליד כיכר המושבות, בחדר קטן שנמצא בקצה המדרגות של הקומה השלישית. כמובן, שבלי מעלית. כדי לפרנס אותנו היתה אמא קמה כל בוקר ונוסעת לבית החרושת "צ.ד." לשוקולד, שפעל בדרך פתח תקווה. היא עבדה גם שעות נוספות.

אני לא למדתי, חוק חינוך חובה לא היה קיים עדיין. לא היתה מדינה. הייתי רק בן 10 – אז לא למדתי. בזמן שאמא עבדה הייתי חורש את תל- אביב הקטנה, שהיתה בעיני גדולה ומרתקת.

אהבתי מאוד לצעוד בצדו הימני של רחוב אלנבי, עד הים. לבדוק את חלונות הראווה, לעלות בחזרה במדרכה השמאלית ולבדוק גם שם את חלונות הראווה. בים הייתי חולץ את הסנדלים, יושב על החול ומביט רחוק עד המקום שהכחול של הים היה נפגש עם הכחול של השמים.

מסביב היתה תכונה גדולה. פועלים התחילו לחפור בחול ולתקוע עמודי יסוד לטיילת. הייתי מביט בהם ומקשיב לרעש מכונות החפירה יחד עם ילדים כמוני, שפלטו ממערכת הלימודים.

אמא היתה משאירה לי כל יום כסף לארוחת צהריים, אכלתי במסעדה ברחוב אלנבי לא רחוק מהדואר ומפסי הרכבת. אמא ביקשה שישגיחו שהילד יאכל, והם קיימו את הבטחתם.

בכל צהריים הייתי יושב לבדי ליד השולחן ואוכל. התפריט היה קבוע: מנה ראשונה - כבד קצוץ, מנה שנייה - מרק עוף, מנה עיקרית - בשר צלוי ולקינוח פודינג.

עד היום אני אוהב לאכול פודינג, או כמו שאתם קוראים לזה : ליפתן. גזוז הייתי קונה בחנות של "ויטמן" ליד כיכר "מגן דוד" ברחוב אלנבי.

לתקופה מסוימת נקלטתי בבית ספר "השחר" והמורה שלי היה הסופר והמחזאי אהרון אשמן. הניסיון נכשל ונסעתי ל"בן- שמן" כחניך בקבוצת "עלומים" של חיים בר- מחום. עזבתי את תל- אביב אבל נשבעתי בלבי: אני אחזור! חכי לי תל- אביב, שלמ'לה הקטן יחזור אליך, ובגדול.

בשנת 1946 סיימתי את לימודי במוסד החינוכי ב"משמר העמק", בית ספר נפלא שהכין אותי לחיים. חזרתי לתל- אביב, התקבלתי לבית הספר הדרמטי שליד תיאטרון "הבימה", ומאז ועד היום אני חי פה בתל- אביב ושחקן ב"הבימה".

כאן נולדו רעייתי,שלושת ילדי, ארבעת נכדי, וכולנו גרים בלב- העיר.

על תל- אביב של שנות האלפיים אני לא צריך לספר לך. קח מקל קח תרמיל, צא מהבית, מהחנות, מהמשרד, מבית הקפה, מהקניון ולך בשדרות ולאורך הרחובות, היזהר במעברי החצייה והשגח על חילופי אורות הרמזורים, ומדי פעם - עצור!

אם תרים את ראשך למעלה, אל השמים הכחולים וענני הנוצות, תראה את גורדי השחקים העגולים, המרובעים, והמשולשים, את העצים העבותים שצמחו אל על, את בתי המלון המסתירים את חוף הים.

אז תשפיל את מבטך ותראה שהבגדים אמנם השתנו, והטלפונים הניידים מנגנים, והמכוניות מעלות עשן בפקקי התנועה, אבל האנשים, תושבי תל- אביב, הגדולים והקטנים, אוהבים את העיר המקסימה, הרעשנית הבלתי נסבלת,  העיר ללא הפסקה שלנו, תל- אביב.

סליחה, שכחתי,  אני אזרח כבוד של העיר תל- אביב. תודה.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד