תל אביב ואני
תל אביב ואני

רון חולדאי הוא ראש עיריית תל אביב-יפו

אי אפשר להיות באמת אחראי למשהו חשוב תוך ניתוק נפשי. אתה נקשר. וכשאתה נקשר, אתה מתאהב. זה מה שקרה לי בתל אביב. התאהבתי

הביקור הראשון שלי בתל אביב היה ביקור בפקודה. הייתי בן 3 וחצי, בעיצומה של מלחמת העצמאות. שלמה שמיר, מפקד חטיבת 7, שהתמקמה בקיבוץ שלי, חולדה, ראה שני מטוסים מצריים שבאו להפציץ את כוחותיו וחשש שהם עלולים לפגוע לא רק בהם, אלא גם בבית הילדים הגדול של הקיבוץ. הוא פקד על מזכיר המשק לפנות מיד את הילדים ולהעבירם למקום בטוח יותר. המזכיר העלה את הגננת ואת הילדים למשאית המשק ושלח אותם לתל אביב. שעתיים אחר כך, אחד משני המטוסים המצריים הפציץ את גן הילדים והרס אותו כליל.

זו היתה הפעם הראשונה שבה הגעתי לתל אביב. אחר כך באתי שוב אל העיר, שכל ימי ילדותי ונערותי הצטיירה בעיניי כעיר גדולה, רועשת ומלוכלכת, מלאה באטרקציות ובפיתויים, שבאים אליה למצוץ את עסיסה ולשוב ממנה הביתה. זו תל אביב של הלונה פארק ביפו, תל אביב שהגישה לי את החוויה התיאטרלית הראשונה, בהצגה הראשונה שראיתי בחיי – "הציפור הכחולה" – כאשר כיבוי האורות באולם והמסך המתרומם יצרו רגעים של קסם בלתי נשכח. תל אביב של הביקור הראשון שלי במסעדה – עם אבא, במסעדת פועלים, שבה הוגשה לנו חביתה עם נקניק – שהיתה חידוש קולינרי מסעיר.

 

זאת תל אביב הראשונה שלי, תל אביב של טרם הפיכתי לתל אביבי בעצמי. זאת העיר שבה אתה אוכל פיצה בפעם הראשונה והעיר שאליה אתה בא – אחרי נסיעה בשלושה אוטובוסים – כדי לבלות במשחקי ירי, להתחרות בכמה הצגות קולנוע אפשר לראות ביום אחד, "לפרוק עול" ולטעום מכל הפירות האסורים שהעיר הגדולה מציעה. אחר כך, בלילה, חוזרים עם האוטובוס האחרון לרחובות ומשם מנסים לתפוס טרמפ הביתה. בסוף, באין טרמפ, הולכים מצומת ביל"ו עד חולדה ברגל.

 

השנים חלפו. הקמתי משפחה, לעיתים עבדתי בתל אביב והמשכתי לבלות בה בכל הזדמנות – אבל יחסי אליה לא השתנה. היא המשיכה להיות בעיני אותה עיר גדולה, זרה ומנוכרת, שקורצת בהיצע האטרקציות שלה, אבל לא מקום לגור בו.

 

תל אביב השניה היא העיר שהפכה להיות עירי וביתי. אל תל אביב זאת באתי בגלל האתגר – להיות מנהל הגימנסיה הרצליה. מהר מאוד החלטתי שאני רוצה לחיות במקום בו חיים תלמידי. זה חייב תהליך התאקלמות לא פשוט, כי עד אז בכל המקומות שבהם התגוררתי, נשארה דלת הבית פתוחה וגרתי תמיד על הקרקע. כאן, לראשונה, מצאתי את עצמי בקומה הרביעית.

 

השלב הבא התחיל כשנבחרתי להיות ראש עיריית תל אביב-יפו. אחריות היא הרי אהבה בפעולה. האוהב חש אחריות לנושא/ מושא אהבתו - אחריות לשלומו, לאושרו, לאיכות חייו. אבל יש גם תהליך הפוך - של אהבה שנולדת מתוך תחושת האחריות. האחריות מחייבת קשר רגשי. אי אפשר להיות באמת אחראי למשהו חשוב תוך ניתוק נפשי. אתה נקשר. וכשאתה נקשר, אתה מתאהב. זה מה שקרה לי בתל אביב. התאהבתי.

 

אומרים "האדם הוא תבנית נוף מולדתו". המקום שבו אתה חי הופך להיות חלק ממך ואתה  לחלק ממנו, מן הקהילה שבו, ממרקם חייו. עם השקיעות בים ובית הקפה בפינה והגינה שליד הבית והנוחות שמאפיינת את העיר הזאת, עם כל היתרונות הייחודיים שבה, כשהכל קרוב ונגיש ואיכותי. כל ההוויה הזאת - זו תבנית הנוף שהופכת להיות חלק ממך.

 

וכמובן, הקשר עם האנשים, שכל אחד מהם הוא דלת כניסה לתל אביב אחרת, וגם דרכם אתה נקשר אל המקום. למשל: יום אחד, כשהייתי מנהל הגימנסיה הרצליה, ראיתי

ילדה עומדת בצד ובוכה. שאלתי אותה למה היא בוכה, והיא ענתה לי – 'אבא שלי לא מרשה לי לצאת לטיול'. "מי אבא שלך?" שאלתי. היא לא רצתה לענות, אבל בסוף גילתה. היא אמנם גרה ברמת אביב ג', אבל אבא שלה הוא מוכר בבסטה בשוק הכרמל.  נסעתי אליו, ישבתי איתו ושכנעתי אותו שייתן לה לנסוע, ומאז תדירות אני בשוק הכרמל. יש שם פרלמנט, שהתחיל במסעדה של מורדו וממשיך היום במקום של סמי, שהוא לא יותר מכוך, אבל אוכלים בו את האוכל הכי טרי בעולם, כי כל המצרכים שם באים כולם ישר מהשדה.

 

אלה הדברים שהופכים אותך לתל אביבי. דרך המפגש המרגש והבלתי אמצעי עם תלמידי ובוגרי הגימנסיה בכל רחבי העיר, ואחר כך דרך העבודה בעיריה, הגעתי גם ללב תל אביב וגם לשכונת התקווה, ואחר כך ליפו והפרלמנט בנמל ולכפר שלם, ובכל מקום מישהו פתח לי דלת ודרך הדיבורים והצחוקים והסיפורים וכמובן, גם דרך הצורך לפתור יום יום בעיות לאנשים בעיר הזאת התחברתי אליהם ולמרקמים התל אביביים שלהם, שהרחיבו והעשירו את תל אביב שלי.

 

החינוך שקיבלתי בבית היה שהאדם הוא אדם הוא אדם, לא משנה מה רקעו, מוצאו, צבעו ודעותיו. כאן, בתל אביב הפלורליסטית, עם הפסיפס האנושי הכל כך מגוון שלה, ראיתי איך העיקרון הזה מתקיים ופועל ומצאתי דרך להגשים אותו במציאות, בחיי היומיום. בעיניי זו עוד סיבה טובה להתאהב בעיר הזאת. וכך גם היותה עיר "חשופה וחילונית", כמו שקרא לה אלתרמן, עיר "שאין בוניה חייבים ביראתה ובכבודה", ומשום כך קל כל כך לאהוב אותה.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד