בין דגניה לנווה צדק
בין דגניה לנווה צדק

 

רחובותיה של תל אביב מתפצלים לשני עולמות. העולם האמיתי של הזיכרונות הממשיים, והעולם הפנימי של שמות הרחובות.

 

נולדתי בניו יורק וגדלתי במלון צ'לסי. כתובתי הראשונה היתה רחוב 23, בין השדרה השביעית לשמינית. גדלתי עד גיל שמונה עשרה ביפו, ברחוב הדולפין, הממוסגר מצד אחד ברחוב יהודה הימית ומצדו השני ברחוב שערי ניקנור, ממנו גם היתה הפנייה לגן הילדים שאליו הלכתי. אמי עדיין גרה בבית בו גדלתי. בילדותי למדתי בבית הספר ע"ש א.ד. גורדון, שהיה ממוקם ברחוב לסל, בין הרחובות ברנשטיין וא.ד.גורדון בתל אביב.

אחר כך עברתי לניו יורק, וגרתי בה שתים עשרה שנים. שנה אחת ברחוב 15. ארבע שנים ברחוב 69. ארבע שנים נוספות ברחוב 85 ועוד שנתיים ברחוב 87. חזרתי לישראל וכבר ארבע שנים שאני גרה בנווה צדק, ברחוב דגניה.

אני מניחה את שמות הרחובות אלו לצד אלו ומתבוננת בהם:

רחוב 23 , רחוב הדולפין, רחוב 69, רחוב פרדיננד לסל, רחוב 85, רחוב דגניה

 

 

הרחובות של ניו יורק מעלים בי זיכרונות של דברים שעשיתי בניו יורק. רחוב 23 מזכיר לי החורף ההוא בו אבא שלי עלה על המטוס הראשון לראות מי זה הבן אדם הזה שאיתו החלטתי להתחתן בגיל שמונה עשרה. רחוב 79 גורם לי לחשוב על סופת השלג ההיא שהלכתי בה על ערימות שלג בגובה חלונות. סנטרל פארק ווסט גורם לי להיזכר ברחובות המלאים ביום שבו נפלו התאומים.

ואילו רחובותיה של תל אביב עולים באוב ומייד מתפצלים לשני עולמות. העולם האמיתי של הזיכרונות הממשיים (ככל שזיכרונות יכולים להיות ממשיים וככל שהעולם שהם מציירים יכול להיות אמיתי), והעולם הפנימי של שמות הרחובות.

 

שערי ניקנור הוא גם הרחוב שבו הלכתי כל בוקר לגן עם שאר ילדי השכונה, ובוקר אחד ילד ערבי עשה לי "בו". אבל שערי ניקנור גם גורם לי לחשוב על ניקנור, שהיה נדבן שקנה דלתות שתשמשנה כשער לבית המקדש. כאשר שלח את הדלתות מאלכסנדריה, התחוללה סערה בים. צוות הספינה זרק את אחת הדלתות לים כדי לפייס אותו, אבל הים לא נח מזעפו. ואז ביקשו להטיל גם את הדלת השנייה, אך ניקנור חיבק אותה ואמר, הטילוני עמה. ואז נח הים מזעפו. וכשהגיעו לנמל עכו, בצבצה הדלת הטבועה מן המים ונמצאה.

יהודה הימית הוא גם הרחוב שבו אבא שלי היה לוקח אותי איתו מפעם לפעם לגלי צה"ל, וקונה לי טוויסט בקפיטריה. אבל יהודה הימית הוא גם כיתוב שהופיע על מטבע רומאי שהוטבע כשהצבא הרומאי כבש את יפו, בשנת 67.  כיתוב מסתורי, מאחר שהיהודים לא היו ידועים במיוחד כיורדי ים.

 

 כך, הילדות שלי עברה בין הים האמיתי (זה שאי אפשר להתרחץ בו כי אין חופים ביפו), והנמל האמיתי (שמי מהורי השכונה הציתו בו בל"ג בעומר אחד את ההאנגר שבו פעל מרכז חלוקת אדולן לנרקומנים), לבין הים הדמיוני משמות הרחובות, והנמל העתיק, אלה שספינות טבעו בהם, מובילות דלתות לבית המקדש.

והיום, בזכות שמות הרחובות של תל אביב, שמקיימים מרחבים גיאוגרפיים דמיוניים בתוך המרחב הקונקרטי (תרתי משמע, עשוי בטון) של העיר, אני גרה בו-זמנית בנווה צדק ובדגניה. בשכונה הכי טרנדית בתל אביב ובאם הקיבוצים. לרוב אני מוצאת חנייה ברחוב החרמון, ששטחו מחולק בין לבנון, סוריה וישראל, ובתנאי ראות טובים ניתן לראות מפסגתו למרחק של 150 קילומטר.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד