חמישה עקרונות של שינוי
חמישה עקרונות של שינוי

 ח"כ בנימין נתניהו הוא יו"ר האופוזיציה

 

הכשרה קבועה של המורים, חיזוק המנהלים ומעקב יומי אחרי תלמידים נכשלים הם חלק מהצעדים הנדרשים לשינוי מערכת החינוך. נדרשת לכך תוספת כסף? זה לא מפחיד אותי    

 

החינוך הוא חלק מתשתית היסוד של מדינת ישראל. מתוך הנחה, כמובן, שאני אקבל את המנדט של הציבור, אנחנו בהחלט נעלה את החינוך לראש סדר העדיפויות. זה חשוב משום שאני רואה בחינוך מכשיר עיקרי לסגירת הפערים בחברה. הוא לא המכשיר היחיד, אבל הוא המכשיר העיקרי לדור הזה והלאה. כי בסופו של דבר, הילדים שלנו, שאתם פוגשים יום יום, באים מרקעים שונים, מרקע כלכלי שונה, מרקע חברתי שונה, והצרכים של המדינה, של הכלכלה, של הכלכלה הבינלאומית הם כאלה, שאם לא נותנים להם כלים יסודיים, הם פשוט לא יוכלו להתחרות. אבל ילד וילדה שמקבלים את הכלים, את המיומנויות הבסיסיות ביותר, את הערכים הבסיסיים ביותר, אלה ילדים שיוצאים החוצה והם מצוידים בכלים שיאפשרו להם להיות עצמאים בחיים, לתרום לעצמם, לתרום למשפחותיהם, לפרנס אותם, וגם לתרום לחברה.

      אנחנו צריכים גם לדאוג לאלה שנמצאים מחוץ למעגל העבודה ולמעגל התחרות. יש לנו, למשל, קשישים. התחלנו להוסיף לקצבאות הזקנה שקוצצו ב-2002, אני נכנסתי ב-2003. אני מספר לכם את זה משום שחשוב בעיניי שתהיה לנו כלכלה חזקה ותהיה לנו יכולת להחזיר לאוכלוסיות כמו הקשישים, כמו החולים, כמו הנכים, שאינם יכולים להתחרות, ולתת להם יותר. יש דברים שלא יחזרו. קצבאות הילדים כפי שהיו במתכונת הישנה לא יוחזרו, ואסור שיוחזרו. אבל יש דברים שאפשר לעזור. וזה משולש: כלכלה חזקה, צרכים חברתיים ראויים, ומערכת חינוך שנותנת שוויון הזדמנויות לכל ילד.

      איך עושים את זה במערכת החינוך? ביקרתי לא מעט בבתי ספר, דיברתי עם מורים, עם מורות, עם מנהלים, מנהלות. דיברתי עם תלמידים. ודיברתי גם עם הרבה מומחים בנושא החינוך בארץ וגם בחו"ל. הדבר החשוב ביותר בכל המקומות זה  קודם כל המורה. והשאלה היא איך אנחנו תורמים לעליית יוקרתו של המורה. היוקרה של המורה היא דבר חיוני. מישהי כאן אמרה, כסף. כן, זה תנאי הכרחי, אלא שזה לא תנאי מספיק. כי ברחבי העולם יש כרגע בעיה של פרימת סמכות הורים, פרימת סמכות מורים, פרימת סמכות של אוטוריטה. זו בעיה כלל עולמית, שאנחנו חווים בדור האינטרנט, וזה לא פוסח גם עלינו. זו בעיה יסודית שנצטרך לטפל בה.

     

ביניים: הכשרה אינטנסיבית מתמשכת

 

יש עוד דברים שצריך לעשות. המדינות המצליחות, אלו שלקחו את המערכות שלהן שהיו בשקיעה ובדשדוש והעלו אותן – אני מסתכל על החמישייה הפותחת בעולם, כולל מדינות כמו פינלנד, דרום קוריאה וגם קנדה ואחרות – וכל המדינות האלה מעלות את רף הכניסה למקצוע ההוראה. אבל הן עושות דבר נוסף, הן מכשירות את המועמדים והמועמדות להוראה בהכשרה מתמשכת, מאוד אינטנסיבית לפני קבלת האנשים למקצוע וגם אחר כך. הן מקצות הרבה כסף להכשרת מורים ומורות תוך כדי היותם בתפקיד.

      זה קצת מזכיר מה שקורה אצל רופאים או פסיכולוגים. רופא גומר פקולטה לרפואה, והוא לא מפסיק את ההכשרה שלו באותו יום, הוא רק מתחיל אותה. אחר-כך כל יום יש לו הכשרה. לוקחים רופא יותר מנוסה ועובדים איתו. יום יום הוא מקבל שיפור והטבה של ההכשרה שלו. וכך עושות גם המדינות.

      למשל, מורים למתמטיקה נפגשים עם מורה-על למתמטיקה ולוקחים סמינרים כל הזמן. המורים כל הזמן מקבלים הכשרה והמערכת מקצה לכך משאבים. כך גם עם מורים לאנגלית. כך גם עם פדגוגיה. הדבר הזה נעשה במדינות שונות. ההכשרה היא מתמשכת, היא לא נפסקת. זה דבר שאנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו עושים כאן.

      התפקיד של המנהל הוא קריטי. בכל המדינות האלה יש העצמה של המנהל. המנהל מקבל סמכות, אבל גם אחריות. הוא צריך להביא תוצאות. הוא צריך לפעול כמנהל. אני שם לב בארץ, שבבתי ספר שעולים ופורחים תמיד תמיד, בלי יוצא מן הכלל, יש דמות של מנהלת או מנהל שהם מנהיגים, והם עוזרים, הם מעלים את בית הספר. אבל גם כאן אין לנו מערכת שיטתית לחזק את המנהלים, להכשיר אותם, להעצים אותם.

      דבר שלישי שעושות המדינות הללו שאנחנו איננו עושים, זה לטפל בזמן אמיתי באלה שנשרכים מאחור. רוב המדינות אומרות: אני בוחן את התלמיד באמצע השנה, בסוף השנה. הוא נופל – בסדר, אנחנו מבינים שצריכים לעזור לו. זה מאוחר מדי. מה שעושות רוב המדינות המצליחות זה מעקב יומי, בזמן אמיתי, אחרי תלמידים שמשתרכים מאחור, ואז מרימים אותם בו-במקום.

לכל ילד יש  פוטנציאל מסוים, ואתה יכול לתת לו להשיג אותו. אבל אם הוא מתחיל ליפול קשה מאוד לסגור, כי נוצרים פערים. הילד לא יכול לעכל את החומר, למחרת הוא יושב בוהה בכיתה ואחר-כך עובר שבוע, ועוד שבוע. המדינות המצטיינות נותנות טיפול בזמן אמיתי.

       ראיתי פה תופעה מעניינת, הייתי בבית ספר באור יהודה, שם התקינו מערכת ממוחשבת. אני לא מתפעל מהדברים האלה, אבל הם יכולים לסייע. המורה או המורה יכולים לראות בזמן אמיתי, כי המורה שואלת שאלות את הילדים, והם רואים את התשובות. בזמן אמיתי היא יכולה לדעת, הילד הזה לא יודע, הילדה הזאת לא יודעת.

     

הדבר הרביעי הוא התמקדות במקצועות ליבה, וכמובן שצריך להגדיר מה הם. זה לא דבר של מה בכך, אבל בדרך כלל אנחנו יודעים במה מדובר: קרוא וכתוב, יכולת מיומנות מתמטית בסיסית, מדעי מחשב (ומדע בכלל זה דבר חיוני), אנגלית. המקצועות הללו הם מקצועות יסוד, אותו ארגז כלים שהוא חיוני היום לכל ילד וילדה בישראל. מידת ההתמקדות במקצועות הללו גדולה יותר במדינות המתקדמות, המצליחות, מאשר אצלנו.

      אני יודע שיש אצלנו גם מרכיב של בתי הספר הדתיים, החרדיים. אבל גם כשמנפים את זה, עדיין רמת ההתמקדות אצלנו במקצועות הליבה הללו היא נמוכה יותר. זה עניין של החלטה של המערכת לתת לילדים יותר שעות הוראה במקצועות הללו, משום שהם זקוקים לכך. מספיק שנפתור את הבעיה של 80% מהמערכת, ו-80% מהילדים יקבלו. ואני הייתי מציע תמריצים ליתר המגזרים כדי להיכנס לתוך המערך הזה. אבל לא הייתי סוגר ל-80% בגלל 20%. הייתי מנסה להעשיר את הלימוד ולהעמיק את הלימוד במקצועות הליבה.

      ולבסוף, דבר אחרון שכולם עושים, ואצלנו בוודאי חיוני, זה הנושא של ערכים. דיברה איתי שרת החינוך, היא חזרה מביקור בסינגפור ואמרה שאחד הדברים שהיא למדה הוא שיש שם התמקדות בערכים. היו כאלה שביקרו וגיחכו. אני לא מגחך על זה. אני חושב שזה נכון. זה דבר כל כך נכון, כל כך אמיתי. משום שהיכולת לגבש איזו שהיא סולידריות חברתית ולהעניק לאנשים ערכים משותפים זה דבר שהוא חיוני לכל חברה, אבל בוודאי בחברה שלנו. אנחנו הרי מדינה, זה עם וזה ציבור שקם סביב רעיונות מאחדים. ואם הרעיונות האלה נפרמים, אנחנו פוגעים בחברה בכללותה ואנחנו גם פוגעים בפרטים שבה.

אני מתכוון לא רק לכיבוד הורים, לכיבוד מורים, ולכך שלא נגררים לסמים ולכך שאין אלימות ולכך שיש כבוד לזולת ונותנים לו לדבר – זה ברור. אבל מעבר לזה יש ערכים לאומיים יהודיים שלנו, חוט השני שחיבר את כולנו אחד לשני וגם לארץ הזאת. בן-גוריון הבין את זה ובגין הבין את זה, וז'בוטינסקי וכצנלסון הבינו את זה. אלה דברים יסודיים שבהם אתה אומר, אני מחנך פה ילדים, אני מלמד אותם את התנ"ך, אני מלמד אותם מורשת ישראל, אני מלמד אותם את תולדות הציונות. אני מלמד אותם למה הם פה, ולמה עדיף שהם יהיו פה ולא יהיו במקום אחר. אלה דברים שמחזקים בצורה בלתי רגילה את הנוער שלנו, את הילדים שלנו. הם מחזקים את החברה שלנו.

      אלה חמשת העקרונות היסודיים שאנחנו יכולים לעשות אותם. חלק מזה יעלה כסף, כסף נוסף. זה אינו מפחיד אותי משום שאני יודע שהצרכים שלנו, גם בחינוך וגם בחברה, בעצם משולים לפירות שאנחנו רוצים לקטוף מהעץ. העץ הוא הכלכלה. אנחנו יכולים להצמיח את העץ הזה ואפשר לקטוף את הפירות. אי אפשר רק לקטוף את הפירות. אם תקטוף את הפירות שנה אחר שנה ולא תצמיח את העץ, אז מהר מאוד תישאר עם עץ יבש, חרב.

      אני מתכוון, במידה שאנחנו נקבל את המנדט מהציבור, לתת לזה תשומת לב אישית כראש ממשלה. אני חושב שהדבר הזה יחייב אותנו לקחת שר חינוך מקצועי. אדם שיש לו רקע והבנה וחזון ומחויבות, הייתי אומר, התלהבות עצומה, כדי לחולל את השינוי הזה.

     

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד