שעון החול שלנו הולך ואוזל
שעון החול שלנו הולך ואוזל

 

 

 החברה הישראלית היום היא אוסף של חמישה שבטים שהקשר ביניהם הולך ונפער. שלוש הערות של אזרח מודאג

 

אני  רוצה להעיר שלוש הערות בזוית ראייה מאוד סובייקטיבית של מישהו שהוא, כמו רבים מאיתנו בפוליטיקה, אזרח מודאג. ההערה הראשונה מתייחסת  להרבה מאוד מסעות שאני עושה ברחבי מדינת ישראל ולפגישות שלי עם אנשים, כשבכל מקום אני מקפיד להיפגש עם תלמידים במערכת החינוך. לא על מנת להרצות להם, אלא על מנת לשאול, בעיקר שתי שאלות כמדד למציאות הישראלית.

שתי השאלות שאני שואל מאוד פשוטות, התשובות כמובן שונות. השאלה הראשונה היא: איך אתם רואים את מדינת ישראל בעוד ארבעים שנה? ואני מדגיש בפניהם שבעוד ארבעים שנה זאת באמת תהיה מדינת ישראל שלהם. על זה יש דיון יוצא מן הכלל והוא, בלי שהם מתכוונים לזה, פותח את כל השסעים והפערים והתקוות והחלומות והאכזבות שלנו במדינת ישראל, בחברה הישראלית. בדרך כלל, בסיומו של הדיון אין לי מה להוסיף.

 השאלה שנייה הרבה יותר פשוטה: אז מה אתם מתכוונים לעשות מחר בבוקר על מנת שזה יקרה? ואחרי השאלה השנייה יש שתיקה גדולה. אני בדרך כלל כבר יודע שאחרי השאלה השנייה תהיה שתיקה, ולכן אני דוחה אותה לחמש הדקות האחרונות שלפני הצלצול הגואל ומסתפק בחמש דקות של מבוכה. בסיום השיעור אני אומר להם זה בסדר,  תיקחו את השתיקה איתכם הביתה.

השתיקה אחרי השאלה השנייה מאוד מדאיגה אותי. מבחינתי, זה עיקר הדיון. השתיקה אחרי השאלה השנייה היא שעון החול האוזל של הדמוקרטיה הישראלית ובראייתי היא מבהירה עד כמה בעצם אנחנו היום בבעיה. הדור לא הולך ופוחת, אבל הוא הולך ונעשה אדיש. וככל שהוא נעשה אדיש יותר הוא משפיע פחות, וככל שהוא משפיע פחות הוא פחות מאמין ביכולתו לעצב את עתידו, וככל שהוא פחות מאמין ביכולתו לעצב את עתידו הוא הולך ופוחת.

ההישג החשוב ביותר בקיום המדינה הוא שאנחנו היום מספיק חזקים על מנת לעצב את עתידנו, אבל האמירה הזאת מטילה עלינו אחריות כבדה. אם אנחנו מספיק חזקים אין יותר את מי להאשים. לא נוכל להאשים את הפלסטינים, ולא נוכל להאשים את האיראנים, ולא נוכל להאשים אף אחד אם בסופו של דבר נגיע למציאות שבה העתיד שאליו אנחנו הולכים שונה מהעתיד שאנחנו רוצים, וזה אם באמת יש לנו את הכוח לעצב את עתידנו.

 

ביניים: כור ההיתוך נכשל

 

כשאנחנו אומרים האם הופך הדור לפחות, זאת הערה שמתייחסת למי הוא הדור. השאלה מי הוא הדור מחייבת איזו שהיא ראייה של מה היא החברה הישראלית של היום ועד כמה באמת כור ההיתוך שעליו דיברנו בשנות החמישים, אולי בשנות השישים, הצליח או נכשל. החברה הישראלית היום היא אוסף של חמישה שבטים שהקשר ביניהם הולך ונפער.

קיבצנו חמישה שבטים שהם בעצם חמישה ציבורים. הציבור הראשון הוא ציבור יהודי ישראלי שחי במרחב חילוני, חי במבוכה גדולה, במידה מסוימת מרגיש שהמדינה נלקחת ממנו יום יום ושעה שעה. הציבור השני הוא ציבור דתי אורתודוקסי ציוני, שהקצוות שלו הולכים ומנחילים נרטיב שמקדש את ארץ ישראל ושיוצר קונפליקט חריף מאוד עם אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. הציבור השלישי הוא ציבור חרדי שחי בקונפליקט עמוק עם עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה. הוא מערער על סמכות בג"ץ, ובמידה רבה מאוד אין לו את הכלים על מנת להשתלב בכלכלה יצרנית של מדינה כפי שאנחנו רוצים לראות את עצמנו היום ובעתיד. הציבור הרביעי הוא ציבור של עולי חבר המדינות, שעדיין עובר משבר עמוק של זהות ועובר מתרבות אחת לתרבות אחרת, ותהליך הישראליזציה שלו רחוק מלהיות מושלם. והציבור החמישי הוא ציבור ערביי ישראל שחי במשבר זהות עמוק בין ישראליות, פלסטיניות, ערביות ובין העובדה שרובם הם בני דת האסלאם.

הנרטיב של רובם שונה והפוך מהנרטיב הציוני שלנו. ולכן האתגר הגדול שעומד בפנינו מתייחס לשאלה מי הוא הדור? הדור לא יכול להיות קבוצה אחת מתוך חמש הקבוצות האלה. אם אנחנו רוצים לייצר דור אנחנו צריכים לייצר דור מתוך הבנה שכור ההיתוך נכשל. כור ההיתוך היה בעצם איזה שהוא תהליך שליווה אותנו בשנות החמישים והשישים, ובעצם יוצר בתוך איזה שהוא סיר גדול. אנחנו מביאים הרבה מאוד חומרים, אנחנו מעלים את הטמפרטורה עד לטמפרטורת היתוך שבה המבנה המולקולרי של החומר משתנה, ואנחנו רוצים לייצר חומר חדש ואחיד.

מה שהבנו בשנות השמונים והתשעים הוא שאנשים ותרבויות לא מוכנים שנשנה להם את המבנה המולקולרי, הם לא מוכנים שנמחק להם זהויות. ולכן שאלת הביחד הישראלי היא שאלה מאוד מורכבת. איך מייצרים ביחד בלי למחוק זהות של אדם, של קבוצה, של מיעוט, של תרבות, של קבוצה אתנית, של קבוצה לאומית או של דת.

 למערכת החינוך יש כאן תפקיד  מרכזי. אסור שהיחד הישראלי יבוא מכור היתוך שהצבא הוא הערך המרכזי. החברה האזרחית היא זאת שנותנת את התחושה שאנחנו יכולים לשנות. היא לא חברה היררכית של פקודות ונהלים, היא חברה שבה הפרט מייצר את העוצמה המרכזית שלה, ולכן, בנוסף לחובת הגיוס אנחנו צריכים להתחיל יותר ויותר לדבר על הזכות להתנדב. זה הדיון על השירות האזרחי-לאומי, שלדעתי אסור שיחוסל, לא על רקע תקציבי ולא על שום רקע אחר. משום שהוא זה המאפשר לנו לעבור מתפיסה של כור היתוך לתפיסת ביחד אחר, והוא זה שמשלים את חובת הגיוס.

 

ביניים: הקשר בין שחיתות, פחד ואדישות

 

אני לא אדבר היום על פוליטיקה, אבל אני כן אומר שהמציאות הביטחונית הקיומית המאוד קשה במדינת ישראל שוחקת את פני הדור. כשאנחנו שואלים את עצמנו האם הדור הולך ופוחת, התשובה היא לא. אבל הדור הולך ונשחק. והדיון הזה חייב לעבור דרך הקשר החמקמק והמורכב שבין שחיתות, פחד ואדישות. אלה שלושה מרכיבים שמייצרים את השחיקה המרכזית ומייצרים את השתיקה המדאיגה שעליה דיברתי.

במציאות של היום, האדישות מנצחת. כולנו מבינים שהמגמות הן מאוד בעייתיות, שאם לא נעשה שינוי, בעוד ארבעים שנה מדינת ישראל תהיה בעומק העולם השלישי, חברה מסוכסכת ואלימה והכיכר ריקה. אנחנו, הפוליטיקאים, אנו רק הבבואה, ואם רוצים להחליף אותנו צריך להחליף, ובלבד שאלה שיחליפו אותנו יהיו טובים יותר. ועל מנת שזה יקרה, הדיון צריך לגלוש הרבה מעבר לפרסונה זו או אחרת, או למנהיג זה או אחר.

 אנחנו מאוד אוהבים לדבר על שחיתות, אבל כשאנחנו נכנסים אל הקלפיות, השחיתות היא ממש לא פרמטר על מנת לבחור. אנחנו בוחרים מנהיגים כשאנחנו יודעים עליהם הכו. אנחנו מדחיקים. להדחיק יכולה רק חברה שהפחד בה ניצח. אנחנו חברה שחיה בפחד והמנהיגות מנצלת את זה, משום שהפחד הוא מחולל מנדטים. איראן היא מחולל המנדטים המרכזי של הפוליטיקה הישראלית. ולכן פוליטיקאי שרוצה להיבחר מייצר תסריטים אפוקליפטיים ומדבר על חינוך, אבל לא שם את החינוך במרכז. לא משום שזה לא חשוב, אלא משום שתמיד הפחד מנצח והביטחון מקבל עדיפות.

עד שלא נחזור למנהיגות של רבין עליו השלום, שהבין בביטחון יותר מכל אחד מאיתנו, אבל קיצץ בתקציב הביטחון והגדיל בצורה דרמטית את תקציב החינוך,  אנחנו נמשיך לדבר במילים גבוהות.

 מנהיגות צריכה להיבחר אם היא מצליחה לייצר תקווה. רק מנהיגות שמייצרת תקווה היא מנהיגות טובה יותר. זה יקרה רק כשהדיון יעבור מדיון במונחים של אשמה, מדיון סביב השאלה מי אשם, לדיון במונחים של אחריות.  ואת הדיון הזה צריכה להוביל מערכת החינוך.

נדע שהצלחנו רק באותו יום שבו התשובה לשאלה השנייה תינתן לא בשתיקה מצמררת, וזה יקרה ביום שבו כל אזרח, עם דגש על אזרח צעיר יתעורר כל בוקר בידיעה ברורה שיש לו את היכולת, את הרצון ובעיתות משבר, כמו היום, יש לו את החובה להשפיע.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד