דיון על חינוך ומחשבים: לוח, גיר ומקלדת
דיון על חינוך ומחשבים: לוח, גיר ומקלדת

 

אורי בן ארי, יו"ר קרן "אתנה", ד"ר נמרוד אלוני, ראש קתדרת אונסק"ו לחינוך הומניסטי במכללת סמינר הקיבוצים, מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, מנחה: עודד בן עמי, חדשות ערוץ 2

 

האם המורה יכול לעבוד היום ללא מחשב? האם התלמיד זקוק היום למורה לנוכח שפע המידע שיש לו באינטרנט ומה הערך הנוסף של המורה שאף מחשב לא יכול לספק? לימודים בין ידע, חשיבה ומידע 

 

עודד בן עמי: אורי בן ארי, מהו פרויקט מחשב נייד לכל מורה?

אורי בן ארי: עד לאחרונה הייתי סגן נשיא בכיר בנס טכנולוגיות, היום אני שותף בחברת ייעוץ עסקי. לפני כן הייתי מנכ"ל בחברת אינטרנט זהב הבינלאומית, ובעצם זה מה שמחבר אותי לפרויקט של היום. עמותת אתנה, קרן אתנה, שמה לה למטרה להעצים את המורים. והעצמת המורים תבוא ע"י צמצום הפער הדיגיטלי בין התלמידים לבין המורים. הפרויקט העיקרי שלנו הוא מתן מחשב נייד לכל מורה בישראל.

            כשהקמנו את קרן אתנה זה היה לפני כשנתיים, וכבר יש 99,000 אזכורים בנושא של מחשב נייד לכל מורה. עכשיו ברצוני לספר לכם את הסיפור שלנו ולהראות תוצאות של סקר שעשינו, סקר חלוץ, פיילוט, בדרום הארץ.

ראשית, כבר ב-99' הופיע בספרו של ביל גייטס "עסקים במהירות המחשבה הדיגיטלית" פרק שלם על נושא חינוך, ואיך מחשבים יכולים לעזור למורים ולמערכת החינוך בכלל. קראתי מחקר, ש-70% מהמורים מפחדים ממחשבים, וזה מאוד הדאיג אותי.          לאחר מכן קראתי את המחקר האומר שתפקיד המורה השתנה, בגלל מהפכת המידע שמדברים עליה. פעם הוא היה מקור ידע, היום הוא הופך להיות יותר מנחה, יותר מנטור. בעצם, הוא קודם כל Leader-Teacher, שמסביר לתלמידים לאן ללכת, מה לעשות, וגם מרכז קבוצות לימוד.

אלא שהיום יש תוכנה שהיא E-teacher אמיתי, שנותן עזרה בשיעורי בית לתלמידים, ואני חושב שבעתיד זה גם יגדל. בכל מקרה, התלמידים לא נזקקים כבר למורה כדי לחפש את המידע. ומה שהכי הפריע לנו זה שמאחר שהמורה כבר לא מהווה מקור ידע, הוא איבד את הרספקט שהיה לנו ולהורים שלנו כשהיינו ילדים. לאט-לאט מעמד המורה ירד, והגיע למה שהוא היום, לצערי. אין כלפיו הרבה כבוד, למרות שמגיע לו הרבה מאוד כבוד. וזה בעצם התפקיד של העמותה שלנו.

            עבדנו בחברה שלנו ב-17 מדינות. הייתי הרבה מאוד בהודו ובמזרח אירופה וראיתי מה קורה. בשנה אחת בהודו מייצרים 300,000 מהנדסים, בסין 350,000 מהנדסים, ובישראל  רק 8,000. זה הדאיג אותי, כי אם יש לנו איזה יתרון יחסי הרי שזה במוח היהודי, בחינוך ובהצלחה, כי זה היתרון היחיד שיש לנו מול האויבים שלנו, ובעולם הגלובלי מול המתחרים שלנו. כך שהמטרה שלי היתה לסייע לחינוך. הדבר שידעתי לעשות זה בתחום המחשבים, ובקידום מעמד המורה. בעצם, החזון שלנו הוא שעד 2012 לכל מורה בישראל יהיה מחשב נייד אישי. ואסביר איך אנחנו הולכים לעשות את זה.

            בוועדת היגוי שהקמנו אמרנו שניתן לא רק מחשב נייד, אלא גם 112 שעות הדרכה לכל מורה. התהליך שלנו מיועד קודם כל לבתי ספר יסודיים. הפרויקט הזה נערך יחד עם הסתדרות המורים, ואני מודה בהזדמנות הזאת לאנשי הקרן לקידום מקצועי.  המחשבים יינתנו לכל עובדי ההוראה בבית הספר, גם למנהלת וגם למורים. הם ילמדו יחד ויחתמו על אמנה. המחשב עובר לרשות העירייה, ובעצם אחרי שלוש שנים המורה מקבל אותו לרשותו. בעצם מהרגע הראשון המחשב ברשותו.

             הרבה מאוד אנשים היו סקפטיים כשהתחלנו. אמרו לנו: זה לא יצליח, המורים לא ישתמשו במחשבים, אין להם מושג, הם ישימו את זה מתחת לעציץ. כל אותן התייחסויות ציניות של אנשים שמזלזלים במערכת החינוך. ואני אומר לכם, כמי שלא בא ממערכת החינוך, באתי מעולם ההיי-טק, באתי מעולם העסקים, אני פוגש אנשים נפלאים. אני פוגש מורים ומורות מדהימים.

מכיוון שבבתי הספר היסודיים 95% מהמורים הן מורות, קראנו לעמותה שלנו "אתנה" על שם אלת החוכמה במיתולוגיה היוונית. כי כשאמרנו נשים וחוכמה, ויסלחו לי הגברים, הלכנו לאלת החוכמה. המטרות של הפרויקט הן קודם כל העצמת המורים. אני רוצה לראות את המורה נכנסת לכיתה, פותחת את המחשב ומזדקפת. או שהיא באה עם המחשב לבית הספר והתלמידים נותנים לה כבוד. לאחר מכן, התאמת דרכי ההוראה לסביבה המתוקשבת, דבר שאנחנו עושים יחד עם הסתדרות המורים ומשרד החינוך. הנחלת השימוש הדיגיטלי במחשב גם בתוך בית הספר, אבל גם בניהול שגרה יומית.

            ערכנו סקר בקרב 13 בתי ספר, מהם 11 בתי ספר יסודיים, וכן נתנו מחשבים לתיכון אחד ולחטיבת ביניים אחת בדרום. בסקר, שערך ד"ר עוזי מלמד, שבעבר היה במכון מופ"ת, השתתפו 207 מורים.

התוצאות היו מדהימות מבחינתנו. הפרויקט הביא לגידול של מאות אחוזים בשימוש במחשבים בבתי הספר. כמי שמנהל בחברת היי-טק, הדהים אותי שאני יכול מכאן לשלוח מייל ל-8,000 עובדי החברה, לכל העובדים בעולם בנקודה מסוימת, ויקבלו אותו בחוף המערבי ובמזרח, אבל מנהלת מחוז, שמנהלת בערך 30,000 מורים, אין לה סיכוי להגיע ל-30,000 המורים האלה בתוך שבועיים או שלושה או חודש, אם בכלל. וזה נושא שרק באמצעי תקשורת מחשבים אפשר לעשות את זה. ואכן, הסקר גילה שהתקשורת השתפרה בהרבה.

            המורים העצימו במידה רבה גם את ההתפתחות המקצועית, אבל גם את ההתפתחות האישית שלהם. הם חיזקו את השליטה שלהם במחשב, אחרי 112 שעות, אמרתי שכל מורה כזאת יכולה לעבוד בחברת היי-טק. המורים הגבירו את השימוש במחשב, הגבירו את השימוש באתרי בית הספר, שקודם היו, אני לא רוצה להגיד שוממים, אבל לא פעילים מדי. ורואים גידול גם בפורומים וגם באתרי בית הספר.

            המורים גיוונו את דרכי הוראתם. אני הייתי הילד הכי גבוה בכיתה, אתם רואים, אני כמעט שני מטר, אז תמיד שלחו אותי להביא את המפה מחדר הטבע ולתלות אותה מעל הלוח. מי שמלמד היום גיאוגרפיה עם מפות מגולגלות כאלה נמצא בעולם ארכאי. כי כשאתם יכולים ללמד גיאוגרפיה ולהראות תבליט ותכסית, וגיאוגרפיה עם Google Earth אז המורה או המורה שמלמדים עדיין עם מפות הם קצת בעולם ישן.

            התלמידים גילו עניין בלימודים, דבר שלא צפינו אותו מראש. הם הרבה יותר מפוקסים, הרבה יותר מקשיבים. החומר מועבר בצורה הרבה יותר ויזואלית, הרבה יותר חכמה. המורים מכינים מצגות ב-Power Point, דבר שקודם הם לא יכלו להכין, אולי רק פה ושם. על פי המצגת אתם יכולים לראות ש-75% מהמורים טענו שיכולת ההוראה שלהם השתפרה. טענו שהמחשב מאפשר להם לעדכן את הידע. ועדיין בעיות המשמעת פחתו רק במעט מהמקומות. וממוצע של 85% מהמנהלים מצהירים, כי הקשר שלהם עם מורים ובעלי תפקידים נעשה מיידי ורציף יותר. זאת אומרת, אפשר לנהל טוב יותר.

            אנחנו מתכננים ב-2008-9 לחלק עוד 6,000 מחשבים, כשעד סוף השנה הזאת נחלק ככל הנראה עוד כ-1,500-2,000 מחשבים. ב-2011 נגיע ל-60,000 מחשבים,  ואנחנו רוצים להגיע לכך שעד שנת 2012 לכל מורה בישראל יהיה מחשב.           

עודד בן עמי: ד"ר נמרוד אלוני, בעידן שבו אנחנו חיים זה בכלל עוד רלוונטי שמורה ייכנס לכיתה בלי המחשב?

ד"ר נמרוד אלוני: טוב שייכנס עם מחשב. אין בעיה במורה שעובד עם מחשב, אם קודם כל הוא קיבל הכשרה כמחנך פילוסופי. כי אם הוא טכנאי מחשבים, שאין לו רקע פילוסופי-חינוכי, לא בבית ספרנו. זה לא מקרי ש"אתנה" נבחרה, זו שביוונית קוראים לה סופיה ובעברית חוכמה, ולא ידע ולא מידע. וכבר אמר אחד המשוררים הגדולים: איפה החוכמה שאיבדנו למען ידע, איפה הידע שאיבדנו למען מידע. ובמסורת ישראל אפילו נאמר, שהחוכמה היא עץ חיים למחזיקים בה.

  הרי מה נחשב בכלל להצלחה אצלנו בחינוך? בואו נחשוב על תלמיד שעבד עם כל המחשבים, קיבל 100 בכל הבגרויות והוא ירוץ קדימה. אבל לא מעניין אותו תנ"ך, ספרות או ידע לשם ידע, לא מעניינת אותו סולידריות חברתית, לא מעניינות אותו אמנויות ועוד. הוא עשה את מלאכתו נאמנה, הוא אינטליגנטי, הוא עבר בגרות והוא רץ הלאה. אחר-כך בואו נחשוב על תלמיד תיכון, שאולי לא גמר את הבגרות, אבל המורה הדביק אותו, כי המורה דלוק, באהבה לספרות, באהבה לצדק, באהבה לטבע ובאהבה לאמנות. שום מחשב לא יכול להדביק ילד באהבה לאדם, באהבה לטבע.

 

ביניים: המחשב מנצח את הטלוויזיה

 

עודד בן עמי:  מאיר ברנד, איך תגיב לדברים הללו? זאת אומרת, מחשב זה בסדר, מאגרי מידע זה בסדר. אבל אין מה לעשות, בסוף או מאחורי הכל או בראש הכל צריך בן-אדם.

מאיר ברנד: אני מסכים שדבר ראשון צריך להיות בן-אדם. אבל אני רוצה לצאת מתוך הנחות היסוד ששמענו פה לגבי החשיבות להדביק את התלמיד בתשוקה. ואני רוצה לטעון, שמאוד קשה להדביק תלמיד בתשוקה, אם אנחנו לא מכירים את העולם של התלמיד.

איך באמת נראים החיים של התלמידים שלנו? כמה ממצאים בעניין הזה: הראשון הוא שבכ-70% מהבתים היום בישראל יש מחשב. ולא רק שיש בהם מחשב, ישראל מצטיינת בקישוריות של פס רחב, מה שנקרא broadband, כאשר 90% מהבתים המחוברים לאינטרנט הם בפס רחב. ובשימוש באינטרנט בישראל, זה גם דבר שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו, היינו לפני שנתיים במקום הראשון בעולם, כאשר הגולש הממוצע בישראל מבלה יותר משעתיים ביום בגלישה. בשנה האחרונה התדרדרנו למקום השני. חברינו הקנדים הקדימו אותנו.

 זה אומר שהתלמידים שלנו, או הילדים שלנו, מבלים הרבה מאוד זמן, למעשה היום הם מבלים יותר זמן מול המחשב מאשר מול הטלוויזיה. ומה הם עושים במחשב? השימוש העיקרי היום במחשב הוא חיפוש מידע, וכמובן שהחיפוש הזה הוא מאוד רחב, ובנושאים שונים.  מה עוד הם עושים? הם מתקשרים בצורה מטורפת עם אי-מיילים במשפחה וחברים, ומתקשרים לא רק בדינמיקה של אחד על אחד, גם אחד לרבים. בנוסף, הם כמובן צורכים בידור וצורכים תכנים.

השאלה המעניינת שלנו, של כולנו פה, המורים והסתדרות המורים וגם חברות כמו גוגל, זה איך לקחת יותר ויותר מהזמן הזה שהם כבר נמצאים על המחשב, ולגרום לכך שהם ישקיעו את הזמן הזה באמת בדברים נכונים, בתכנים נכונים.

ד"ר נמרוד אלוני:  אפשר לעשות דברים נפלאים. אנחנו משתפים פעולה עם מט"ח כבר זמן רב. הנה עולה שאלה, רוצים ללמוד מה זאת מנהיגות טובה. את רוב המחקר הילדים עשו באמצעות המחשב. וזה נפלא. למדו, הגיעו, כתבו. אבל אז ברגע מסוים אני הצטרפתי לקבוצה וסוגרים את הלפטופים. ואז ילד אומר: היטלר כנראה היה המנהיג הכי מוצלח, כי הוא הצליח לגייס את כולם. עכשיו, מי יעלה את השאלה מה זה נקרא מנהיג מוצלח_  האם זה שיש לו רק כריזמה, או זה שמביא גם ברכה ולא קללה?

אנחנו רוצים מהירות, ואמריקה אומרת לנו, Time is Money. אבל אחד הפילוסופים הגדולים של החינוך, ז'אן ז'ק רוסו, אמר: הורים טובים אלה הורים שמעזים לבזבז זמן. זאת אומרת, אלה הורים שמרשים לילד להבשיל על פי הקצב שלו, הזמן שלו, ולא לעבוד על פי הקצב של הילד של השכן, כי אצלו כבר הדשא יותר ירוק, כי הוא כבר פותר משוואות.

 אני מצפה מהמורה שיודע גם מחשבים, יודע להיכנס לכיתה ולתפוס את השערות ולהגיד: חבר'ה, אני במצוקה. קהלת שאל את השאלה הזאת, בשביל מה אני אקום בבוקר אם המנוול והצדיק נקברים אותו דבר? אם אין יתרון החכם על פני הכסיל? אז בשביל מה לעזאזל להיות אדם הגון? למה בדיוק להיות ישר? למה לעזור לחלש?

 עודד בן עמי:  מאיר ברנד, האם באמת לא נגיע יום אחד למצב  שבו התלמידים יישארו בבית לגלוש באינטרנט, המורים יישארו בבית לעשות את פעולותיהם, ובעצם בכיתה יתנהל איזה רב-שיח טכנולוגי בין מערכות מחשב?

מאיר ברנד: חלק מתהליך הלמידה הוא תהליך שהתלמיד מאותגר בו. הוא משתתף פעיל בשיח בכיתה, הוא שואל שאלות, הוא חוקר, הוא מקבל תשובות. יש פה שיח אינטראקטיבי אמיתי. ואנחנו יודעים, שבכיתות זה לא תמיד כך. הרי מספר המשתתפים בכיתה לא תמיד כל כך גבוה. יש הרבה מאוד שהם שקטים, ותהליך הלמידה הוא לא אופטימלי. וכמובן הקלישאה, אין הביישן למד. והנה, הטכנולוגיה מאפשרת לאותם ביישנים, שהם הרוב בכיתה, להתקדם כל אחד בקצב שלו, לא להתבייש לשאול את השאלות, כי אולי הוא שואל שאלה לא נכונה ויצחקו עליו. הטכנולוגיה מאפשרת בדיוק את זה.

 

ביניים: המורה מנצח את המחשב

 

עודד בן עמי:  המורים שנכנסים היום אל הכיתה בלי המחשב, ובמידה מסוימת אפילו בלי הידע במחשב, נמצאים בפיגור עצום ביחס לידע ולרמת השליטה של התלמידים שלהם במאגר המידע הזה, שנקרא המחשב.

נמרוד אלוני: אני נגד סגידה, אני נגד מיסטיפיקציה, אני נגד מחשבה שהאל נמצא פה ולא פה. אני זוכר שהפסיכולוג החשוב סקינר התחיל ועוד אחרים אמרו, שהמחשב יחליף את המורה. זה לא קרה. זה בסך הכל נתן לכמה חברות להתעשר יותר, לבנות איזה מיתוס גדול, המחשב. תשאל את פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל, שבנה גם קריירה שלמה בתחום המחשבים, והוא אומר: המחשב נכשל. הוא לא יכול להחליף את המורה. צריך לדעת איך להשתמש בו.

  הטענה צריכה להיות מאוד ברורה. רק מורים צומחים יכולים להצמיח תלמידים. מורה חייב להשקיע בעצמו כדי להגיע לבית ספר כל בוקר כמשאב עשיר מאוד בדעת וברגישות, כדי שיוכל להיכנס לשיג ושיח משמעותי עם התלמידים. אפשר עם מחשב, אפשר בלי מחשב.

עודד בן עמי:  מאיר ברנד, אתה יכול לומר לי מהו החזון שלך, של גוגל, בנושא הזה של E-Teacher או E-Learning?

מאיר ברנד: החזון בסך הכל פשוט. היום, כשיש כל כך הרבה מאגרי מידע וידע עשיר בחוץ, לא תמיד המורה יכול להכיר הכל, אבל בכל זאת יש לו תפקיד קריטי לכוון את התלמיד בתוך המאגרים האלה, לדעת להפעיל שיפוט על המאגרים האלה, לדעת לעשות אינטגרציה של המידע הזה שהוא כל כך רב-גוני.  דמו לעצמכם רופא מנתח בעולם המודרני. הוא צריך להיות רק רופא מנתח ובן-אדם טוב, או שהוא גם צריך להכיר את חדר הניתוח עם כל כלי הניתוח שיש בעולם המודרני? האם זה מספיק שניקח את המנתח הכי טוב וניתן לו פטיש ואזמל מלפני מאתיים שנה, או לצורך העניין, רק לוח וגיר ולא שום דבר אחר? או שהוא צריך להכיר את הכלים החדשים, כדי להשיג את אותו יעד?

נמרוד אלוני: אנחנו מדברים על מהי האוריינות הפדגוגית השלמה, ואין ספק שבזמן האחרון האוריינות המחשבית נוספת לצד האוריינות התרבותית, העושר התרבותי, האוריינות הביקורתית, אוריינות רגשית או אינטליגנציה רגשית לקשר דיאלוגי. ולכן מקומה בשאלה בין E-Teacher ל-Teacher Educator זה שבעצם יש לשלב את האוריינות המתוקשבת אל תוך התפיסה השלמה.

 אבל דווקא הסיפור של הרופא מעניין.  עם כל הרפואה המשוכללת, רבים מאיתנו מאוד מתוסכלים משירותי הרפואה העכשוויים, ורבים עוזבים אותם, כמו שרבים עוזבים את החינוך הפורמלי, אל רפואה אלטרנטיבית. מה קורה? אצל הרופא המשוכלל של ימינו הכל מסודר לפי שניות ודקות, ואתה מחכה לזמנך.

אתה נכנס, ואין שום עיניים שפוגשות אותך. עיניו במקלדת, הוא מתבלבל במקשים, מי אתה, מה אתה, ואז הוא גם לפעמים לא עושה לך בדיקה מקיפה, מה שעשו פעם. הוא לא שואל אותך את סיפור המקרה. הוא עסוק יותר במלחמה מול המחשב, והוא שואל אותך על קצה הציפורן שנשברה לך, נותן לך את הרצפט, ותמשיך הלאה.

זה תסכול נוראי. האם זאת רפואה?  איש לא יתכחש לזה שפריצות הדרך ברפואה הן נפלאות. למה אני כאן לצד רעי, אני כאילו הצד הפילוסוף-מחנך והוא איש המחשבים? כדי שזה ישלים האחד את השני. כל בחירה בחיים יש לה מחיר. מה שאני מבקש, שלא ניחפז ולא נשלם מחירים גבוהים מדי בצלם האנוש שלנו תוך סגידה לברזל הממוחשב.

מאיר ברנד: שימו לב מה קרה, דרך אגב בכל מהלך ההיסטוריה. כאשר בני אדם עושים טעויות, הם מאשימים את מי? את המחשב ואת הטכנולוגיה. שוב צודק רעי שאומר, רגע, זה שיש המחשב, זה אומר שהרופא צריך לאבד מאנושיותו? נניח, אם זאת הטענה. או שהוא צריך לאבד קשר עין עם החולה? ברור שלא. אבל האם אנחנו באמת חושבים שהמחשב הוא זה שגרם לו לא להתייחס לרעהו?

 בכל מהפכה טכנולוגית, דבר ראשון הפכנו את הטכנולוגיה לשעיר לעזאזל. טכנולוגיה היא כלי. ואם היא כלי, היא תמיד חרב פיפיות. בידי מי? בידי האדם. כי הרי מה יקבע אם באותה טכנולוגיה נשתמש בצורה טובה או רעה? כמובן, האדם. אז אנחנו יכולים לקחת טכנולוגיה הכי טיפשית, סכין, ולהגיד: יופי, אנחנו יכולים לאכול עם הסכין בצורה יותר נוחה, מנתח יכול להציל חיים בסכין. או חס וחלילה אנחנו יכולים לרצוח אחד את השני בסכין. אז מה נגיד? סכין זה נורא, עם סכין אפשר לרצוח, צריך להשמיד את הסכינים בעולם?

 תחשבו על מהפכת הדפוס. דווקא האינטלקטואלים האירופים מאוד חששו. אמרו, זה נורא ואיום, זה זילות של המידע. אותו דבר אני שומע עכשיו על המחשב. מה זה, קדושת המילה הכתובה, כל אחד ככה יוכל לקרוא? והרי שוב, מה יכול להיות בספרים? אנחנו מתייחסים לספרים כאילו זה איזה שהוא פורמט קדוש, אבל אנחנו מסכימים כולנו שזה לא הפורמט, זה הרעיון שבתוך הספר. אנחנו יכולים לנצל דפוס לתפוצה של תועבה ולתפוצה של פורנו, ואנחנו יכולים לנצל דפוס לכתיבת הפילוסופיות הגדולות של המאה.

ולכן ההצעה שלי מספקת לנו אפשרויות מדהימות בשיפור, בייעול, בחוויה ובאנושיות אפילו, ובלימוד ההומניסטי. בואו ננצל את הכוח הזה לא על חשבון היותנו בני אדם, בואו נמנף את הדבר הזה לטובת התלמידים ולטובת כולם.

עודד בן עמי:  מה דעתכם על הרעיון שבעצם אנחנו צריכים להפסיק לקרוא להעברת הידע מורה, אלא לקרוא למחשב או למאגר המידע מורה. ולאיש שעומד מאחוריו – מחנך. זה האיש שמעביר את הערכים. מחנך ומורה?

נמרוד אלוני: אחד העורכים של כנס גדול מאוד של הסתדרות המורים בירושלים, לחינוך במבחן הזמן, היה פרופ' ניל פוסטמן, הכוהן הגדול, שכתב גם את "קץ החינוך, אובדן הילדות" ואת "מבדרים את עצמנו למוות". הטענה שלו כחוקר תקשורת היתה, בניגוד למה שהוצג כאן, שהכלי הטכנולוגי, שנהיה דומיננטי בחייך, גם משנה אותך. זאת אומרת, כאשר טלוויזיה בנויה על סיפוקים של כל שלוש שניות סקס, כסף, כעס, הדחה, הישרדות, עוינות – זה הקצב.

  אז כמו שיש קצב נשימה, יש קצב נשמה. עכשיו, כדי שאדם ירוץ למרחקים ארוכים הוא זקוק לנשימה ארוכה. כדי שאדם יהיה בן תרבות, הוא זקוק לנשמה גדולה. נשמה גדולה דורשת איטיות, סבלנות, אורך רוח. מי שגדל על מקבצי סיפוקים מהירים, קשה לו לקרוא ספר ארוך, לחשוב מחשבה שלמה, להקשיב בקשב עד סוף הדיבור של רעהו.

 למחשבים יש הרבה יותר מידע מכפי שכל אדם יכול לצבור. אבל אין אסטרטגיות חשיבה. אבל מה המחיר לזה? זאת אומרת, זה לא רק ערכים במובן של אמת, דין ושלום, אלא גם במובן של כישורי חשיבה, של עומק תרבותי, של גישה ביקורתית, של אסטרטגיה אחראית. את כל הדברים האלה אפשר רק ללמוד בדרך ההידבקות של אדם מאדם.

מאיר ברנד:  אנחנו נשאיר את המורה במקום המכובד שלו, ולא נפגע בו, אלא להפך, אנחנו נצא מנקודה שהמורה כבר במרכז. ואיך אנחנו ממנפים או מאפשרים למורה לא רק להישאר במרכז, אלא לעשות את זה בשפה של התלמידים שלו, להראות באמת מה שהתלמידים גם מבקשים מאיתנו: תלמדו אותנו, אבל תבינו את עולמנו, תנחילו לנו ערכים, אבל תראו לנו איך אנחנו מיישמים את הערכים האלה בעולמות שאנחנו חיים בהם.

הרבה מאוד מהמפגשים שלנו, התלמידים, עם האחר, הם פה, הם בתוך המדיום הדיגיטלי. הם לא מפגשים בין אדם למחשב, הם מפגשים בין שני אנשים דרך המחשב.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד