בין שתי מולדות
בין שתי מולדות

סיפוריהן של מהגרות בולגריות החיות בישראל  ועולות חדשות לשעבר החוזרות לבולגריה דרך עיניה של עולה אשר החליטה כי היא ישראלית וכאן הוא ביתה

 

סוניה פבריקנט-לבנה, בת 29, היא סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בן- גוריון

 

כעולה חדשה מבולגריה אני מכירה היטב את החיים בין שתי מולדות.  הגעתי לישראל לפני כחמש שנים וחצי, לבד, בלי משפחה. היום לחזור לבולגריה זה מבחינתי כמו לחזור לבית הוריי – שם תמיד יהיה מקום בשבילי. עם זאת, במהלך השנים האחרונות היה בי רצון גדול להפוך לישראלית ולמצוא לי מקום בחברה כאן, בישראל. הרצון העז הזה הניע אותי בבניית בית חדש, משלי, שאליו אני תמיד חוזרת, לא משנה כמה קשה הפרידה מהוריי, כל פעם מחדש, כאשר אני מבקרת אצלם.

לא תמיד חשתי ביטחון לגבי החלטתי לחיות בישראל. היו אכזבות, ההתלהבות מהחדש התפוגגה, ובמקומה חוויתי חוסר ודאות וחוסר שייכות, קשיי שפה ובדידות. על כל אלה אני מתגברת ביומיום דרך רכישת מיומנויות חדשות וידע. ואם פעם היה הלם תרבותי מהלא מוכר לי בישראל, עכשיו אני מוצאת את עצמי במצב של הלם תרבותי כאשר אני מבקרת בארץ מולדתי.

איני יודעת אם אי פעם אתגבר גם על הגעגועים ואיך אתמודד עם המרחק הקיים מהמשפחה, האם אוותר על הרגליי ה"בולגריים", והאם אפסיק להתרגש כאשר אני רואה את הנופים שליוו אותי לאורך שנות ילדותי ובגרותי. אני מרגישה שאני נאבקת לשמור את שתי הזהויות שלי, כבולגרייה וכישראלית, ואפילו שפיזית אני נמצאת במקום אחד, הנפש שלי קרועה הרבה פעמים בין שתי המדינות.

את חוויית ההגירה וההתלבטויות בדרך הכרתי בנוסף, באמצעות הסיפורים של עשר נשים שהגיעו לישראל בעקבות חוק השבות ותיקוניו משנת 1970, וחיו תקופה מסוימת בארץ. חלק מהן החליטו לחזור לבולגריה וחלק בחרו להישאר בישראל. נשים אלה, בדיוק כמוני, מהוות חלק מקהילה קטנה של מהגרים מבולגריה הממשיכים את המסורת של  יהדות בולגריה בשתי המדינות.

 

השורשים של יהודים בבולגריה הם כבר בתקופת הבית הראשון, במאה ה-6 לפני הספירה, ונמצאו הוכחות (רומנו, 1967) לנוכחות של יהודים רומאים בשטחי בולגריה בעת הקמת הממלכה (בשנת 681 לספירה). עם זאת, הקהילה היהודית בבולגריה מורכבת ברובה מיהודים ספרדים המשתייכים לתרבות הלדינו, שהגיעו לבלקנים בסוף המאה ה-14, לאחר גירוש ספרד. בנוסף, יש בה קהילת יהודים אשכנזים. אלה הגיעו לבולגריה במספר גלים בתקופות שונות, בעיקר בין השנים 1376 ל-1649. מדובר בעיקר ביהודים מהונגריה, מצרפת, מגרמניה ומפולין.

המקורות מעידים על כך שאנשי הקהילה היהודית היו בעלי מקצוע שאותו למדו, ולא עבדו רק בשדות  הם חיו ביחסים טובים עם הבולגרים, כאשר החיים התרבותיים של הקהילה והמסורת היהודית נשמרו וכובדו על ידי התושבים המקומיים.

התקופה המשמעותית ביותר בזיכרון העממי של יהודי בולגריה היא שנות מלחמת העולם השנייה. בולגריה הצטרפה לברית הציר ב-1.3.1941 ובהמשך קיבלה מספר רב של חוקים אנטישמיים. בין השאר, נקבעה החובה לענוד טלאי צהוב ועל היהודים הוטלו מגבלות. במידה מסוימת הבולגרים העתיקו את חוקי נירנברג, וכך למשל בתחום המגורים נאסר עליהם לגור מחוץ לשכונה היהודית, נפסקה זכאותם ללמוד באוניברסיטה והם נשלחו לעבודה פיזית במחנות עבודה. 

עם זאת, הקהילה היהודית שרדה את השואה כמעט בשלמותה, ולכן תחושות של השפלה ואיום מעורבות אצל יהודי בולגריה עם זיכרונות על יחס טוב והגנה שקיבלו מהעם הבולגרי.

עם הקמת מדינת ישראל, רוב היהודים (37,260 בשנת 1948, ועוד כמה אלפים בשנים שלאחר מכן) עזבו את בולגריה ועלו לארץ (Barouch, 2000). כאן הם השתלבו בהצלחה בחברה הישראלית. 

העלייה המואצת לישראל הותירה בבוגריה קהילה יהודית מצומצמת, שעברה תהליכי התבוללות. שיעור הנישואים המעורבים של יהודים עם לא יהודים בקהילה בבולגריה הוא בין הגבוהים מבין הקהילות היהודיות בעולם, ומגיע ל- 80%. למרות שהמסורת היהודית אינה מועברת לדור הצעיר על ידי ההורים, כעת היא משוחזרת דרך הפעילות המאורגנת של יהודי בולגריה.

כך למשל זוכים חברי הקהילה היהודית בבולגריה לחיים תרבותיים ולחינוך יהודי כאשר בפועל כל מי שיש לו שורשים יהודיים (עד דור שלישי) יכול להשתתף בחיים קהילתיים אלה. אלו הם האנשים שמהגרים לישראל  בשמונה עשרה השנים האחרונות.

 

איזו מדינה יכולה להיקרא מולדת? נהוג לחשוב כי מולדת היא הארץ שבה נולדנו, אך ישנם אנשים וקבוצות – פליטים, או קהילות המתגוררות בגלות, שמבחינתם יש להם מקום שאליו שואפים להגיע, מכיוון שהוא קשור למורשת היסטורית ותרבותית. כך הבולגרים ממוצא יהודי מתייחסים לבולגריה כאל מולדת וארץ מקור, אך במקביל, גם ישראל נתפסת בעיניהם כארץ מקור הקשורה לאבות.

האם ניתן לבחור בין מדינות אלה, או שאפשר לחיות מנטלית בשני המקומות? וכיצד זה בא לידי ביטוי? אלה היו השאלות שביקשתי לבחון כאשר התחלתי במחקר לגבי קהילת המהגרים הבולגרים בישראל, שלעתים  חוזרים לבולגריה.

חשוב לציין כי מתחייב השימוש במילה "מהגר" במקום "עולה", מכיוון שזוהי הגדרת המעמד של המרואיינות בעיניהן, מה גם שהמונח "עולה" קיים רק בעברית. נחקרו סיפורים של נשים שהיגרו לישראל בין שנות התשעים ועד תחילת שנות האלפיים, וחלקן בחרו להישאר לחיות כישראליות, אך חלקן חזרו לבולגריה אל משפחותיהן.

ההגירה היא אירוע משמעותי בחיי המהגר. היא מאתגרת ובוחנת את יכולותיו של האדם להסתגל לסביבה חברתית חדשה, אשר שונה בנורמות חברתיות, במסורת, בתרבות ובערכים, בדפוסי יחסים ובאורח החיים. ניתן להדגים זאת באמצעות ציטוט מתוך הראיון עם  הלנה, אשר הגיעה ארצה מבולגריה באחד מגלי העלייה הראשונים לאחר נפילת הקומוניזם (1989). וכך היא מתארת את היום הראשון שלה בישראל:

"... ונחתנו בישראל בדיוק לפני ערב יום כיפור. קרובי משפחה שלנו הכינו לנו דירה. רק השאירו אותנו בדירה וברחו, על מנת לחזור הביתה באוטו. אנחנו היינו כמו אבודים, במצב ביש. לא ידענו מה לעשות. יצאנו לטייל, אבל מי מסביר לנו שלא צריך לאכול, והילדה עם כריך ביד. אבל אלה הפרטים הקטנים. בינתיים איבדו לנו את המטען, לא היו לנו שום בגדים מלבד הבגדים של הבת. אני אפילו כיבסתי ביום כיפור..."

בעיני אנשים בגיל בוגר הדימוי העצמי כולל השתייכות לתרבות, והערכת ניסיון חיים במסגרת תרבותית מסוימת. תרחישי התנהגות  מוגדרים בחברה שאותה הוא מכירים. לעתים נוצרים פערים בין הדפוסים המאומצים בארץ המוצא לבין דרישות החברה החדשה. מצב זה מעמיד את המהגרים בפני דילמות לגבי זהותם וערך חייהם. דוגמה לכך מופיעה בסיפורה של רעיה, אשר הגיעה עם בעלה היהודי ובנם בן החמש, על חודשיה  הראשונים בישראל:

"את לא יכולה להבין הכל, לא באופן שלם. התחושה שאת חסרת ערך. כל האמהות מסתכלות עלייך ככה כשאת הולכת למפגשי הורים, ככה מוזר מאוד, כי את רוצה להגיד משהו ואת לא יכולה לבטא את עצמך. זה לא כמו כאן [בבולגריה]. היה לי מאוד קשה".

קושי נוסף שאיתו המרואיינות מתמודדות בסיפורי ההגירה שלהן הוא תחושת השוני, הנובעת מחוסר ההכרה בהיותן יהודיות (דוגמה לכך מסיפורה של רעיה):

"אני אפילו שמעתי, כן, שמעתי את זה מאישה אחת ואז אמרתי לעצמי ... הם סיפרו לי על אנשים שהם מכירים איפשהו, במקומות שבהם עבדתי ... "הוא יהודי, והיא – גויה". וכאשר שמעתי את זה ממנה [...] אני מיד חשבתי 'אה, זאת אומרת שהיא חושבת את אותו דבר גם עליי' וצריך. . אני אומרת שכששואלים אותי, בעצם הם לא שואלים אותי, אבל אני מתנהגת... התחלתי להתנהג בצורה מלאכותית מאוד... התחלתי להתנהג כמו אדם – כאילו אני באמת יהודייה, וזה ככה טבעי כ'מובן מאליו'. אני לא מסבירה כלום. אבל עמוק בתוכי השאלה הזאת כל כך מטרידה אותי, שאני לא יכולה להיפתח".

            על מנת להבין מהי ההתמודדות וההסתגלות בהגירה נחקרו סיפורי ההגירה. לאנשים יש נטייה לבנות סיפור אחיד, "הגיוני", מאירועי חייהם, לצייר תמונה שלמה. לרובנו מוכר הרגע, כאשר אנו יושבים בערב ומספרים בלב מה עבר עלינו במהלך היום. למעשה, אנחנו מנהלים שיח עם עצמנו ומבהירים כיצד חיינו עוברים.

חוקרים רבים (בר און, 2007, מקאדמס ושות' 2001) טוענים, כי כאשר אנו מספרים את סיפור חיינו אנו מוצאים וממציאים משמעות לחיים. הסיפורים מציגים את דרכם של אנשים, שבה הם יכולים להצדיק, לפצות ולהעריך מעשים ולמקם את עצמם ביחס לאירועי חייהם וביחס לאחרים. 

אחת התופעות הנצפות בסיפורים הנחקרים היא בניית סיפורי ההצלחה – הם מספרים סיפורים עם התחלה קשה וסוף טוב (סיפורים אלה נקראים "סיפורי גאולה", מקאדמס ושות' 2001), ובכך מתאפשרת הרגשה של סיפוק מהחיים והערכה עצמית חיובית, הודות להנחה שהיתה התמודדות ונוצלה ההזדמנות ללמידה, להתנסות חדשה ולהפקת לקחים.

            להגירה לישראל קראנו "עלייה". למרות זאת, ההתעלות היא תחושה נדירה בחיי המהגר אשר נאלץ לבחור באופן יומיומי את הזהות ואת קבוצת ההשתייכות  שלו מחדש. נראה שאפילו כאשר הבחירה נעשית, חיי המהגר מתנהלים בשתי רמות וכל אחת מהן נמצאת במקום אחר, במולדת אחרת. מילותיה של נטליה, אשר חזרה לבולגריה אחרי שני ניסיונות הסתגלות בישראל, ישמשו כמילות סיכום:

"(אני חוזרת לישראל) הרבה, בחלומות שלי, בעיקר בחלומות שלי. אני נוסעת הרבה לשם, אני לא יודעת למה [...] אני אפילו גרה שם, ולפעמים אני מתגעגעת שחזרתי, אה, אני חיה בזיכרונות הילדות שלי, הזיכרונות מהילדות, שהם מהזמן שגרתי שם, לשם אני חוזרת. מתשעים ואחת ועד תשעים ושלוש, ואלה ההצלחות שלי והמכשולים שלי...".

 

 

רשימת מקורות:

§       בר און, דן (2007). ספר את חייך : יצירת דיאלוג בין יהודים וגרמנים, ישראלים ופלשתינים, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, תשס"ז

§       רומנו, יוסף בן, נסים (בוקו) לוי א. (1967). יהדות בולגריה, מתוך סדרת "אנציקלופדיה של גלויות". ספרי זיכרון לארצות הגולה ועדותיה, כרך עשירי, תשכ"ז,. ירושלים :חברת "אנציקלופדיה של גלויות"

§       Barouch, E. /Ed./, (2000). Judaica Bulgarica. Jews in Bulgarian Lands: Generic Memory and Historical Fortune, International Center for Minorities' Problems and Cultural relations, Sofia  /In Bulgarian/

§       McAdams, D. P., Reynolds, J., Lewis, M., Patton, A., & Bowman, P. T.  (2001). When bad things turn good and good things turn bad:  Sequences of redemption and contamination in life narrative, and their relation to psychosocial adaptation in midlife and in students.  Personality and Social Psychology Bulletin, 27, 472-483

הערות:

1.       על השימוש במילה "הגירה" במקום "עלייה" ניתן לקרוא בנוסף את ספרה של יוליה מירסקי, "ישראלים – סיפורי הגירה",  צבעונים הוצאה לאור, 2005

2.       כל שמות המרואיינות בדויים

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד