על קיבוץ, ניפוץ ומיזוג
על קיבוץ, ניפוץ ומיזוג

 

תהליך ההסתגרות השבטית יצר בועות חברתיות. החיים בהן  נעימים ונוחים, אבל לקיומן של הבועות הללו יש מחיר כבד שהחברה הישראלית משלמת

 

אלישיב רייכנר, בן 33, תושב ירוחם, הוא עיתונאי ועוסק בחינוך

 

בשמונה עשר ביולי 2007 התכנסו אלפי דתיים לאומיים במתחם קברו של הבבא סאלי בנתיבות. הם לא הגיעו למקום כדי לפקוד את קברו של הצדיק, אלא כדי לקיים במקום עצרת תפילה נגד תוכנית ההתנתקות שתוכננה להתבצע כחודש לאחר מכן. בסיום העצרת יצאו האלפים בצעידה רגלית לכיוון גוש קטיף, שנסגר כמה ימים קודם לכן לכניסת ישראלים. הצעידה הסתיימה בסופו של דבר בהתבצרות המונים מתוקשרת ביישוב כפר מימון, שנכנסה לדפי ההיסטוריה כאחד מרגעי השיא של ההתנתקות מגוש קטיף.

בארבעה עשר ביולי, ארבעה ימים לפני עצרת התפילה הכתומה, התקיימה באותה רחבה בדיוק התכנסות המונים אחרת. אלפי אנשים הגיעו בשעת לילה מאוחרת כדי לחזות בטקס "התיקון" שקיים שם הרב יעקב איפרגן, הידוע בכינויו "הרנטגן", במסגרת הילולה שנתית לזכר אביו. מדובר בטקס רוחני שבו נזרקים לאש עשרות אלפי נרות תוך כדי אמירת פסוקים ותפילות, כשהמטרה היא תיקון חטאים והתעוררות לתשובה.   

שני האירועים שהתקיימו באותה רחבה בהפרש של ימים ספורים, היו של שני שבטים שונים בחברה הישראלית. בכל אירוע נכחו ישראלים שונים, וסביר להניח שהנוכחים באירוע האחד כלל לא ידעו על קיומו של האירוע האחר.

 

ביניים: שבטים ולא עם

 

נכחתי בשני האירועים של שני השבטים. באחד מהם הרגשתי בבית, בשני הרגשתי כאורח. הפגנת המתנחלים היתה האירוע של השבט הטבעי שלי. כור מחצבתי. נולדתי כמתנחל ביישוב אלון שבות שבגוש עציון, בנעוריי התגוררתי ביישוב העירוני אפרת שמעבר לכביש. למדתי בישיבה לצעירים של ישיבת מרכז הרב, שהיתה באותם ימים ספינת הדגל של הציבור הדתי לאומי. גם כיום דם כתום זורם בעורקיי, למרות שכבר חמש עשרה שנים אני חי בטריטוריה שבטית אחרת.

בגיל 18 הגעתי לראשונה לירוחם במסגרת שבת של תנועת בני עקיבא בה הייתי פעיל. נחשפתי לשבט אחר בחברה הישראלית שלא הכרתי, והחלטתי להישאר. הצטרפתי לישיבת הסדר חדשה שהוקמה באותה שנה בירוחם, מתוך כוונה להתערות באוכלוסייה המקומית. בשנותיי הראשונות בירוחם גיליתי תרבות שונה מהתרבות שבה גדלתי, נחשפתי לעולם מושגים שלא ידעתי על קיומו, הכרתי אוכלוסייה עם יחס שונה למדינה, עם היסטוריה אחרת ועם קצב חיים אחר. עולמי התרבותי התעשר מהמפגש הזה, והתעשרות זו היתה אחת הסיבות שבחרתי להישאר בירוחם, להקים בה את משפחתי ולקבוע את ביתי.

בשירות הצבאי הכרתי שבטים נוספים בחברה הישראלית. השירות הסדיר בחטיבת גבעתי הפגיש אותי לראשונה עם שבט העולים מברה"מ, ועם השבט החילוני שהכרתי עד אז בעיקר באמצעות כלי התקשורת. את בני השבט החרדי ואת בני השבט הערבי לא פגשתי בצבא, אבל עם השנים, בהזדמנויות שונות, הכרתי מעט גם אותם. בשלב מסוים התחדדה בי ההכרה שהמושג המופשט עם ישראל, עליו חונכתי במוסדות הלימוד ובתנועת הנוער, הוא למעשה אוסף של שבטים ולא ישות אחת.

 

ביניים: תוכנית ההתכנסות

 

מעבר לתופעת השבטיות של החברה הישראלית, נחשפתי במהלך השנים גם לתהליך ההסתגרות ההולך וגובר של כל שבט בתוך עצמו. בשנים האחרונות התהליך הזה הולך ומתעצם. כל שבט מפתח לעצמו, מבחירה או מכורח המציאות, אזורי מגורים משלו, כלי תקשורת מגזריים ומוסדות לימוד שונים. התהליך הזה מתחזק לאחרונה במיוחד בשבט שבו גדלתי. הציבור הדתי לאומי הולך ומתכנס בישובים דתיים ובשכונות הומוגניות. יש לו עיתונים משלו, מוסדות חינוך נפרדים, פעמים רבות גם אליטיסטיים, ואפילו אקדמיה אחרת.

 אחת הפרסומות המככבות בשנה האחרונה בעיתונות הדתית לאומית ומעוררת בי סלידה, היא למסלול אקדמי דתי לאומי במכללה מסוימת. בפרסום, שמכוון לצעירי הציונות הדתית, נכתב: "גדלנו יחד, שירתנו יחד, בואו גם נלמד ביחד". פרסומת אחרת לאותו מסלול השתמשה בפסוק הידוע "ואהבת לרעך כמוך", עקרה אותו ממשמעותו הכוללנית והפכה אותו למגזרי ומצומצם – "ולמדת עם רעך כמוך".

מגמת הבדלנות הדתית לאומית מותירה את רישומה אפילו על השירות הצבאי של בחורי ישיבות ההסדר, שהיו בעבר דוגמה ומופת למעורבות של הציונות הדתית בחברה. בשנתיים האחרונות החל מהלך לשילוב בחורי ישיבות ההסדר במחלקות מעורבות לדתיים ולחילונים, וחלק מראשי הישיבות מביעים התנגדות עיקשת לשילוב הזה. עם זאת, חשוב לציין שאחוז גבוה של דתיים לאומים עדיין מעורים מאוד בחברה הישראלית. תופעת ההסתגרות מאפיינת רק חלק מהציונות הדתית, בעיקר את הזרם המכונה חרד"לי (חרדי לאומי).

גם השבט המזרחי-מסורתי שבקרבו אני חי בחמש עשרה השנים האחרונות מקיים אורח חיים שבטי למדי, אם כי לא תמיד מבחירה. תושבי עיירות הפיתוח אמנם צורכים את התרבות שמייצר עבורם השבט החילוני שמרכזו בגוש דן, אבל תרבות ערוץ 2 משפיעה עליהם רק באופן חלקי. בעולמם התרבותי נוכחים גם בית הכנסת, מנהגי העדה, מפגשי התא המשפחתי המורחב ואורח החיים המסורתי.

 מדיניות פיזור האוכלוסין בעשורים הראשונים של המדינה הביאה אותם לאזורי הפריפריה, וכפתה עליהם ניתוק מסוים מסדר היום הישראלי. רבים מהם פיתחו עם השנים אדישות מסוימת כלפי המדינה, והנושאים הבוערים שעל סדר יומם הם בעיקר נושאים מקומיים.

הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, באחוז ההצבעה של התושבים בעיירות הפיתוח לכנסת, מול אחוז ההצבעה שלהם לשלטון המקומי. בבחירות הארציות האחרונות, שהתקיימו בשנת 2006, עמד אחוז ההצבעה בירוחם על 52% לעומת 63% בכלל המדינה. לעומת זאת, בבחירות המוניציפליות האחרונות שהתקיימו בשנת 2003, עמד אחוז ההצבעה בירוחם על למעלה משבעים אחוזים, כשבכלל המדינה אחוז ההצבעה הגיע ל-41% בלבד. בתל אביב למשל, השתתפו בבחירות המקומיות רק 26% מבעלי זכות הבחירה. סיבה מרכזית לפער הזה היא האדישות של תושבי עיירות הפיתוח כלפי השלטון המרכזי ומעורבותם הגבוהה בשלטון המקומי.

 

גם השבט הרוסי יצר לו גטו משלו, שמתבטא בכלי תקשורת על טוהרת השפה הרוסית, ובאזורי מגורים נפרדים. אצל חלק מהצעירים בקרב העולים ניתן לזהות חוסר רצון מופגן להתערות בחברה הישראלית. שבט אחר, החרדי, מקפיד באופן עקבי לשמור על חומות שיחצצו בינו לבין שאר החברה. אפילו בתוכו הוא מעמיד חומות ומחיצות בין אשכנזים לספרדים, ובין חסידים לליטאים. בעיר החרדית אלעד יש שכונות נפרדות לכל זרם. חרדי ממוצא ספרדי יכול רק לחלום להתגורר בבניין של חסידים או ליטאים.

השבט החילוני, שלכאורה אינו מסתגר מרצונו, מכיר אט אט בעובדה שלמרות שליטתו במוקדי הכוח, הוא כבר אינו יכול להתהדר בכינוי "העם", משום שגם הוא רק שבט. ההכרה הזאת מחזקת גם אצלו תהליכים של התכנסות פנימית. ההתכנסות החילונית באה לידי ביטוי בתושבים מגוש דן, שמדירים את רגליהם מירושלים, בירת ישראל. היא מוצאת את ביטויה גם בהתרחקות תרבותית של חלק מהחילונים מכל סממן דתי, ובהקמת בתי ספר פרטיים ואליטיסטיים בהצהרתם, ולא ממלכתיים.

 

ביניים: מחיר הבועה

תהליך ההסתגרות השבטית יצר במדינת ישראל בועות חברתיות. החיים בתוך בועה שבטית מבודלת נעימים ונוחים ליצור האנושי. אדם אוהב לחיות בחברת אנשים הדומים לו. אבל לקיומן של הבועות הללו יש מחיר כבד, שהחברה הישראלית משלמת אותו כבר היום. כשבני שבט כלשהו חשים ריחוק וניכור כלפי שבטים אחרים, הם מתגייסים פחות לצבא, משלמים פחות מסים ותורמים פחות למדינה. כשכל שבט טרוד אך ורק בבעיות השבט שלו, תושב תל אביב לא מבין מדוע בנו צריך להסתכן בשמירה על חייו של תושב שדרות, לתושב דימונה לא אכפת ממצבה של משפחה שנעקרה מגוש קטיף, לתושב מאחז בשומרון לא מפריע שבקרית גת נסגר מפעל, ותושב שכונה חרדית בירושלים אינו מתעניין בזיהום האוויר שסובלים ממנו תושבי חיפה.

את מחיר קיומן של הבועות חוויתי פעמים רבות בשנים האחרונות. בחודשים האחרונים לפני עקירת יישובי גוש קטיף, נסעתי לשם כמעט מידי יום, כשותף לצילומי סרט תיעודי על ילדי היישוב כפר דרום. כשהייתי חוזר בסערת רגשות מגוש קטיף לביתי בירוחם, התקשיתי להתמודד עם האדישות שגיליתי אצל חלק גדול מתושבי העיירה לטראומות שמתיישבי גוש קטיף חווים בשל העקירה.

 חודשים ספורים לאחר ההתנתקות, נקלעה ירוחם למשבר שלטוני חמור, שיצר מציאות חיים קשה בעיירה. המתנ"ס נסגר, המועצה לא תפקדה ומערכת החינוך סבלה משביתות תכופות. אז התקשיתי להתמודד עם האדישות שגיליתי אצל חלק מהמחנה הכתום לבעיותיהם של תושבי ירוחם. כשהחליט שר הפנים דאז, אופיר פינס, להדיח את ראש מועצת ירוחם ולמנות במקומו את עמרם מצנע כיו"ר ועדה קרואה, מחה על כך אחד מראשי מטות הימין. התקשרתי אליו ונדהמתי לגלות שהתנגדותו למינויו של מצנע נובעת אך ורק מהתנגדות לעמדותיו הפוליטיות. שאלתי את האיש האם הוא מודע בכלל לנעשה בירוחם בחודשים האחרונים, והוא הגיב בשלילה. היה זה רגע נוסף שבו התחוור לי היטב מחיר השבטיות של החברה הישראלית.

אדישות החברה הישראלית לעקירת גוש קטיף השפיעה על רבים בציבור הדתי לאומי, אלא שלא כל המושפעים הסיקו את אותן המסקנות. מרביתם הסיקו שעל הציבור הדתי לאומי להתערות יותר בחברה הישראלית, והגיבו להתנתקות ביוזמות התחברות שונות. מיעוטם מצאו באדישות הישראלית לעקירה הוכחה לפער בלתי ניתן לגישור בין השבטים הישראלים, והגיבו להתנתקות הפיזית בהתנתקות חברתית מודעת, שאפיינה עד כה בעיקר את הציבור החרדי.

 

ביניים: דרוש ניפוץ 

 

ההכרה בהשלכות השליליות של תופעת הבועות החברתיות, היוותה סיבה משמעותית להחלטה לגדל את ילדיי מחוץ לבועה הנעימה שבה גדלתי. בירוחם אני נפגש עם אוכלוסייה מגוונת ולא הומוגנית. המפגש הזה, כך אני חש, תורם גם לי וגם לאוכלוסייה שעמה אני נפגש. גרעין ההתיישבות שאליו אני משתייך מקפיד שלא להתבדל מהאוכלוסייה הוותיקה באמצעות שכונה נפרדת או מוסדות חינוך נפרדים. בבית הספר שבו לומדים ילדיי, לומדים ילדים ממשפחות דתיות ומסורתיות, ילדי עולים וילדי ותיקים. אני מאמין שהמגוון היחסי הזה, תורם לא רק  לחברה הישראלית, אלא גם מעשיר את עולמם של ילדיי.

אחד הרגעים שבו חשתי את נחיצות היציאה מהבועה, היה לפני כשבע שנים כשהשתתפתי בהפגנה של עובדי מפעל בירוחם, שחרב הסגירה ריחפה מעליו. הצטרפתי לעובדי מפעל הזכוכית פיניציה, שעלו לירושלים להפגין מול משרדי הממשלה בתביעה להציל את מקום עבודתם. היתה זו הפעם הראשונה שבה הפגנתי על נושא חברתי ולא לאומי. ההיכרות האישית עם המפגינים חיזקה את תחושת השייכות שלי למושא ההפגנה. באותה הפגנה חשתי את השפעתה החיובית של העובדה שאני מתגורר בירוחם. לו הייתי ממשיך במסלול טבעי של מגורים ביישוב דתי הומוגני, כמו זה שבו גדלתי, סביר להניח שלא הייתי מוצא את עצמי משתתף בהפגנה של עובדי מפעל בעיירת פיתוח.

אני מאמין שכל אזרח במדינת ישראל מוכרח לגלות עניין בנעשה מחוץ לגבולות השבט הטבעי שלו, וכדי שזה יקרה חייבים להתרחש תהליכים של התערות ואינטגרציה בין הבועות השונות, שיבלמו מעט את תהליך ההסתגרות השבטית. התערות יכולה להתבצע במוסדות חינוך אינטגרטיביים, באזורי מגורים הטרוגניים, ובמקומות עבודה שאינם מגזריים.

ההתערות והמעורבות החברתית היא חובה מוסרית המוטלת על כל אזרח במדינה, אבל גם המדינה יכולה לסייע לתהליכים כאלו. המדינה יכולה לעודד אינטגרציה במערכת החינוך באמצעות חיזוק מוסדות החינוך האינטגרטיביים. המדינה יכולה להגדיל את סל הקליטה, כדי להרחיב את אפשרויות המגורים של העולים החדשים, ובכך למנוע את היווצרותם של גטאות עולים בפריפריה. המדינה יכולה לגוון את אוכלוסיית עיירות הפיתוח באמצעות עידוד התיישבותה של אוכלוסייה ממרכז הארץ בעיירות אלו.

גם הצבא יכול לתרום לגיוון אוכלוסיית העיירות. הורדתם הצפויה של בסיסי צה"ל לדרום הארץ עשויה לחזק את עיירות הפיתוח באנשי קבע ממרכז הארץ, אך הדבר מותנה בכך שהצבא יעודד התיישבות בעיירות הוותיקות ולא יבנה לאנשיו יישובים נפרדים. הצבא גם יכול לעודד מסגרות אינטגרטיביות, הפועלות בתוכו כמו פרוייקט גולני, או המחלקות המשולבות של בני הישיבות. גם תוכנית הגיור שמקיים הצבא לעולי ברית המועצות מסייעת בהתערותם של העולים בחברה הישראלית. תכני הלימוד של התוכנית מחזקים לא רק את הזהות היהודית של העולים, אלא גם את זהותם הישראלית, והם עשויים להפחית את תחושת הזרות והניכור של רבים מהעולים כלפי שבטים אחרים בחברה.

מדנת ישראל יכולה גם לפורר מעט את החומות שהציבור החרדי הקיף את עצמו בהן. היא יכולה לעודד את גיוס החרדים לצה"ל באמצעות חיזוק הנח"ל החרדי. היא יכולה לעודד את השתלבותם של החרדים במעגל העבודה בדרכים כלכליות שונות ומגוונות. אין ספק שהשתלבות חרדים במעגל העבודה עשויה להביא במוקדם או במאוחר להשתלבותם בחברה הישראלית.

תחום נוסף שבו המדינה יכולה לחזק תהליכים של מעורבות חברתית הוא  התרבות. מעוזי התרבות הישראלית נשלטים היום בעיקר על ידי שבט אחד בחברה הישראלית, השבט החילוני ליברלי, שרובו מתגורר במרכז הארץ. ממסכי הטלוויזיה ניבטים אלינו בעיקר גברים אשכנזים חילונים וליברליים, שאינם חיים בפריפריה. לו היה המסך הישראלי מתגוון ומביא לידי ביטוי יותר חלקים מהחברה הישראלית, היתה בכך תרומה משמעותית לניפוץ הבועות החברתיות. סדרות טלוויזיה רב תרבותיות כמו "עבודה ערבית", "מעורב ירושלמי", או "מרחק נגיעה", שוחקות מעט את המחיצות החברתיות שהולכות ומתעבות בין השבטים השונים בחברה.

 

ביניים: בזכות הקיבוץ

 

בשנת השישים למדינת ישראל אני מוצא את עצמי טרוד יותר ויותר בשאלה כיצד מנפצים את הבועות החברתיות, שמסכנות את לכידותה של החברה הישראלית. הניסיון לפרוץ את חומות השבטים, נתפס פעמים רבות כהליכה נגד כיוון התנועה. זו תנועת המונים שבה הדומה נמשך לדומה והמפגש עם השונה מרתיע ומאיים. קשה להילחם במגמות ההתכנסות וההסתגרות החברתית, אך לדעתי אנו מצווים לעשות הכל כדי ליצור חיבורים בין קבוצות אוכלוסייה שונות במטרה לחזק את הסולידריות החברתית, ולהבטיח את חוסנה של החברה.

ועם כל זה, בצד הבעיות שנגרמות מתופעת ריבוי השבטים בחברה הישראלית, צריכים לזכור שמדובר בתוצאה טבעית של תהליך קיבוץ גלויות מבורך, חסר תקדים בהיקפו, שהחברה הישראלית זכתה לו בשישים השנים האחרונות. העובדה הבלתי מובנת מאליה, שנקבצו ובאו למדינת ישראל יהודים מעשרות מדינות שונות בפרק זמן קצר, היא הגורם העיקרי להיווצרותם של השבטים השונים.

את קיבוץ הגלויות שזכתה לו מדינת ישראל, אני רואה כנס וכפלא, שצריך להודות עליו מדי יום. מדובר בהתגשמות אחת לאחת של דברי הנביאים שמתרחשת מול עינינו, אך מרוב שהתרגלנו לקיומה, נהיינו אדישים לגדולתה. התלמוד הבבלי במסכת פסחים משווה את תהליך קיבוץ הגלויות לבריאת העולם, ואומר שגדול קיבוץ הגלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ. אם לפני מאתיים שנה היו מספרים ליהודים שהיו פזורים אז בכל ארצות העולם, שבעוד מספר דורות צאצאיהם יזכו להתקבץ יחד ולהקים מדינה יהודית בארץ ישראל, הם לא היו מאמינים.

קיבוץ גלויות גורר אחריו קשיי קליטה והסתגלות. קיבוץ גלויות מחייב תהליך ארוך של התערות והתמזגות בין עדות שונות, שהיו מנותקות זו מזו במשך מאות שנים. לכן, עם כל המתח והקושי שבמיזוג התרבותי, צריכים לזכור שמדובר בחלק מתהליך חיובי שיש לברך עליו ולשמוח בקיומו.

מי שהיטיב לתאר את תהליך קיבוץ הגלויות ותוצאותיו התרבותיות, הוא הזמר מאיר אריאל ז"ל, בשירו "כתונת פסים".

 "לפני כמה וכמה שנות אלף/ נפרדנו אני ואחי/ הוא לכיוון של הקרירים האלה/ אני לדרום מזרחי/ יובלות על יובלות לא התראינו/ ופתאום נפגשנו כאן/ לא הכרנו כל כך השתנינו/ טוב שהשארנו סימן/ מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי/ בבכי צחק לי אחי/ אתה לא נראה כל כך ישראלי/ בטח שלא תנ'כי.

כן, כל הצבעים עוד יזהירו/ לכל הצדדים בעולם/ לראות כולם את כולם/ /
וכל הצדדים עוד יכירו/ בגוונים השונים את עצמם/ ויותר הצבעים לא יסתירו/ אדם מאדם דם מדם".

החזון הפך למציאות, והמציאות עולה על כל דמיון. כעת אנחנו נקראים להתמודד עם האתגרים שיצר עבורנו תהליך קיבוץ הגלויות. הקיבוץ הביא להיווצרותן של בועות שבטיות, שבמידה רבה מונעות תהליך של אינטגרציה. כדי להגיע למיזוג ולהפריה בין השבטים, צריכים לנפץ מעט את דפנות הבועות, ולאפשר לכל שבט להכיר טוב יותר את עולמם התרבותי של שאר השבטים. הניפוץ לא אמור למחוק ולטשטש את ההבדלים בין השבטים, אלא רק לאפשר את ההיכרות והמפגש ביניהם.

בעשורים הבאים צפויה החברה הישראלית להמשיך ולהתמודד עם אתגר מיזוג הגלויות שלאחר הקיבוץ הגדול. המיזוג הזה טומן בחובו פוטנציאל גדול לעושר תרבותי רב. אחד מגדולי ההוגים של היהדות במאה העשרים, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק ז"ל, התייחס באחת משיחותיו לרב גוניות שמאפיינת את עם ישראל עוד מתקופת שניים עשר השבטים שיצאו ממצרים: "אומה שלמה המצויה באחדות גמורה, בפשטות מוחלטת וחיה את חייה באופן חד גוני, תחסר כוח יוצר. אך ורק בתוך תנאים של רב גוניות והתמודדות איכותית פנימית, זוכה אומה לגלות את תפארתה".

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד