מילטון פרידמן לא לבד
מילטון פרידמן לא לבד

 

התמיכה הציבורית והפוליטית במהלכים של הסתלקות המדינה מאחריות חברתית וצמיחתה המהירה של חברה אזרחית רבת משאבים, ממחישים עד כמה הצליחה תפיסתו של מילטון פרידמן לחלחל לשיח הישראלי

 

יאיר ברק חוקר את ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית

 

התנגדות לצדק חלוקתי משמעותה בשיח העכשווי התנגדות לצמצום הפער הכלכלי-חברתי בהתערבות הריבון המדיני, באמצעות חלוקת פירות המעשה הכלכלי. להתנגדות זו יש מקורות שונים: היא נובעת מן המיתון הכלכלי בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה ה-20,  שלווה באינפלציה גבוהה יחסית; היא נובעת מההתנגדות הגוברת, בחלק זה של העולם, למדינת הרווחה הקיינסיאנית; היא הלכה והתגברה לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי בראשית שנות ה-90, שהיוותה ועודנה מהווה הוכחה ניצחת לחוסר האפשרות המהותי לקיים עושר כלכלי בתנאים של שוויון כפוי על-ידי השלטון; והיא מוצדקת ומנומקת על-ידי הוגים וכלכלנים אחדים, שהעניקו להתנגדות זו תשתית תיאורטית, פילוסופית, כלכלית ומעשית.

  התשתיות להתנגדות הונחו כבר באמצע שנות ה-40, בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר התברר כי העולם המערבי, המצומק למדי מבחינה דמוגרפית אך עתיר המשאבים, עומד לפני שתי תופעות פוליטיות, אידיאולוגיות, כלכליות וחברתיות. האחת, עוצמתה הגוברת של ברית המועצות, ששיווקה לעולם אוטופיה חברתית משולבת בניצחון צבאי מוכח על גרמניה הנאצית, שנומק כניצחון רוח הקומוניזם על הנאציזם, שלא היה אלא סוכן הקפיטליזם; והשנייה, הרחבה של מדיניות ההתערבות הפוליטית של הממשלות במשקיהן, כלקח ממשבר שנות ה-30. הן כדי לרסן משברים, והן כדי להעצים את מדיניות הרווחה, שבבסיסה מונח הרעיון של צדק חלוקתי. והדרך לממש צדק כזה היא באמצעות מיסוי גבוה, המממן את החלוקה.

מדינת הרווחה היתה אף מענה מוצלח ביותר לעימות עם "עולם המחר", משום שהיו בה הצהרה ומעשה ברורים, שלמערב הקפיטליסטי יש תשובה חברתית למזרח הקומוניסטי. מקור המונח "מדינת רווחה" אינו בספרות הסוציאליסטית או הקומוניסטית, אלא הוא הוטבע על-ידי הארכיבישוף הבריטי וויליאם טמפל ב-1941. טמפל הגדיר את מדינות המערב כ-welfare states לעומת גרמניה הנאצית, שאותה כינה warfare state. מדינת הרווחה כמענה למדינת המלחמה. המונח מדינת רווחה הוא אפוא יליד המערב הליברלי.

ניצניה של ההתנגדות למדינת הרווחה החלו ללבלב באותן נסיבות עצמן ומתוך אותן סיבות. הכלכלן האוסטרי פרידריך האייק, שהיגר בשנות ה-30 לבריטניה, החל בכתיבת מניפסט ראשון לרעיון האנטי-רווחה בימי מלחמת העולם השנייה, והוציא אותו לאור מיד בסיומה. השם שהוא נתן למניפסט היה "הדרך לשעבוד". האייק כרך מדינה מתערבת בשוק עם מדינה חונקת חופש אישי, וביקר בחריפות את המדינה, המבקשת לכונן צדק חלוקתי בצורת מדינה משחלקת (שיחלוק: חלוקת מחדש של ההכנסות ע"י המדינה, המתבצעת לרוב ע"י מיסוי), או מדינת רווחה. בעבור האייק, מדינת הרווחה היא הדרך המובילה למדינה דיקטטורית, אם נאצית או (במיוחד) קומוניסטית. מדינת הרווחה יצרה אפוא מיד עם התבססותה בתודעה ובמעשה את ההתנגדות לה. האייק ביקש לענות על האתגר הקומוניסטי ביצירת מדיניות כלכלית הפוכה לחלוטין: כלכלה חופשית ושלטון רגולטיבי מינימליסטי.

פרידריך האייק יילך ויעמיק במהלך השנים את תפישותיו, ויעניק את הבסיס הפילוסופי והקונספטואלי למה שמכונה החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ניאו-ליברליזם. זהו הכינוי למארג של תפישות כלכליות-חברתיות, כשבמהותן ההתנגדות לצדק חלוקתי וקידוש זכויות הקניין הפרטי. ממשיך דרכו, מילטון פרידמן, שבתפישתו "יעילות" היא הערך האנושי העליון, יפנה את ביקורתו כלפי חוסר יעילותה וחוסר תוחלתה של מדינת הרווחה, שמתיימרת לצמצם פערים חברתיים, אך גורמת לעושק ולבזבוז משאבים, וגוזלת מן הפרט את חופש ההחלטה שלו על גורלו.

באמצעות תפישותיהם של האייק ופרידמן, ננסח כאן את השורשים התיאורטיים של ההתנגדות המהותית לצדק חלוקתי כמעשה של השלטון הפוליטי. איש מן ההוגים הללו אינו מתנגד לוויתור מרצון על רכוש ופירותיו למען האחר, ואף להפך: החלוקה, בתפישתם, צריכה להיות מבוססת על פילנטרופיה וולונטרית והומנית, המהווה, לדעתם, מענה ראוי למצוקות הזולת. 

*

"אין דבר כזה כמו חברה", אמרה מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת אנגליה לשעבר, והסבירה: "יש אנשים ונשים אינדיבידואלים ויש משפחות. אף ממשלה אינה יכולה לעשות משהו, אלא באמצעות אנשים, ואנשים חייבים קודם כל לדאוג לעצמם". בכך כמו מיצתה, בפשטנות-יתר ובבוטות ניכרת, תפישה מורכבת בהרבה על ציוויליזציה, חברה, כלכלה ומדינה, המכונה כיום ניאו-ליברליזם. מתוך הבנה כי זו אינה חזרה פשוטה לליברליזם הקלאסי, שהתגלגל מתוך מושגיו שלו ובשל צרכים פוליטיים, שנבעו מהצורך להתמודד עם שינויים חברתיים ומשברים כלכליים, אל מדינת הרווחה.

הניאו-ליברליזם מבקר את תפישותיה הבסיסיות ביותר ואת אדניה הקונספטואליים העמוקים ביותר של מדינת הרווחה, ומציג תפישה חדשה, רדיקלית וחד-משמעית על יתרונה המוחלט של התחרות הכלכלית בשוק החופשי כזירה הכלכלית הבלעדית. הוא גם מנמק עמדה תוקפנית ביותר כלפי התיאוריה הכלכלית הקיינסיאנית, כתיאוריה כלכלית לא סוציאליסטית, מנוסחת ומנומקת היטב, המסבירה את יתרונותיה הכלכליים של ממשלה מתערבת ומנווטת את המשק שלה במטרה למנוע אבטלה.

הניאו-ליברליזם מבקש לצקת מסד מוסרי ואינטלקטואלי לקפיטליזם, בטענה כי סוציאל-דמוקרטיה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במדינת הרווחה הקיינסיאנית, היא הרסנית מבחינה כלכלית וחברתית.

 

ביניים: פרידריך האייק: הצדק אינו עניין של השוק

המונח "כלכלה", השגור בפי כל, הוא בעבור פרידריך האייק מונח נגוע, משום ש"זוהם" במאה ה-20  על-ידי התערבות פוליטית בזירה המשקית. לכן ביקש למצוא לו תחליף, כפי שביקש למצוא לעשרות מושגים ומונחים אחרים, שנוגעו לדעתו בתחלואי המדיניות כלכלה המתערבת.  למילה "כלכלה", הוא טען בהרצאה שנשא ב-1967, יש שני מובנים, היוצרים אי-בהירות מושגית: האחד, סידורים מושכלים של ארגון ומקורות בשירות היררכיה של צורות ארגון, כמשק בית, יזמות או מדינה. השני, מבנה הכלכלות המשולבות זו בזו, המכונה "כלכלת" מדינה או עולם, או "כלכלה" גרידא.

 "המבנה המסודר שמייצר השוק אינו צורת ארגון, אלא סדר ספונטני (spontaneous order) … ומסיבה זו הוא שונה מיסודו במובנים רבים מן ההסדר או צורת הארגון המכונה במקורה וכראוי לה 'כלכלה' " (Hayek, 1978 ,p.90). סדר ספונטני הוא תפישה הסוברת כי בעולם קיימים סדרים שאינם מתוכננים מראש, אלא תופעות שמקורן בסדר טבעי, המתארגן מעצמו, ללא כל תכנון מוקדם. כאלה הם האטום, הסדר בקוסמוס, ההרמוניה בטבע, כוורת הדבורים והאבולוציה, המסדרת את מערכת החי כך שהמתאים הוא השורד.

 יש להעיר כי הנחת היסוד של תפישת "הסדר מן התוהו", כי בטבע וביקום מתקיימים סדר והרמוניה, היא הנחה בלבד. תורת הכאוס גורסת בדיוק את ההפך, וטוענת כי "במקום שהכאוס מתחיל, המדע הקלאסי נפסק. מאז ניסו הפיסיקאים לתהות על חוקי הטבע, סבל המדע מבערות מיוחדת בכל הנוגע לאי-סדר - באטמוספירה, בים הגועש, בעליות וירידות באוכלוסיותיהן של חיות הבר … צידו הלא-רציף והפכפך, היה חידה למדע" (גליק, 1991, עמ' 9). 

 "כלכלה", לתפישתו של האייק, חייבת להתנהל בשוק המעצב ומסדר את עצמו באופן ספונטני, ככל התרחשות טבע אחרת, ולכן הוא יצר לה מונח מקורי משלו "קטלקסי" (katallaxy). זהו השוק הספונטני המארגן את עצמו. מקור המונח הוא הפועל היווני kattallatien, שפירושו להחליף, לקבל לתוך הקהילה ולהפוך אויב לעמית (Ibid).

ההתרחשות בשוק קטלקטי היא שכל אחד מהמשתתפים בו מביא אליו את הידע החלקי שלו, שבמילים לא האייקיות ניתן לכנותו המומחיות שלו נדל"ן, סחר במטבע חוץ, או ידע אקדמי על כלכלה - ואת התכליות שלו. כתוצאה מכך הוא מחליט על פעולותיו, המבוססות על אותו ידע חלקי ופגום. כל אחד בשוק, וכל אחד נמצא בשוק, יודע מה יכול להיטיב עמו ומאחר שבשוק זה הוא מוכר (מוצר או עבודה) וקונה (עבודה או מוצר), הרי שהמכניזם של המחיר הוא שיוצר את האינטגרציה בין כל הרצונות המפוזרים בין כל בעלי המידע החלקי. כך נוצר בשוק סדר כולל חדש, שלא תוכנן כלל על-ידי איש.

 הפרפראזה "חכם השוק מן הסוחר בו" יכולה להוות תמצות השקפתו על מגבלות הידע וחלקיותו; על התארגנות אבולוציונית בלתי מתוכננת וחסרת תכלית-על של מסגרות חברתיות וכלכליות; והסדר הספונטני שנוצר בשוק מתוך סך כל פעילותם התכליתית והחלקית של היחידים.

הסדר הספונטני של השוק החופשי לא התהווה לתכלית קבועה מראש, וגם תוצאותיו אינן כאלה. אך מאחר שמתוצאות אלה נהנים כל משתתפי המשחק הקטלקטי, ניתן לקבוע כי מכיוון שכל משתתף בשוק מבקש להגדיל את רווחתו האישית, הרי יוצא מכאן שבדיעבד, מטרת המשחק בשוק היא הגדלת העושר הכללי. סך העושר הכללי הוא כסכום חלקיו. לא פחות, אך גם לא יותר.

 

ביניים: לכל אחד לפי ערכו בשוק, ולכן הצדק מושעה בכניסה לשוק

המשתתף היחיד במשחק הקטלקטי הוא האינדיבידואל החופשי, המשוחרר מכפייה. כפייה היא רעה, מנמק האייק, משום שהיא מבטלת את האינדיבידואל כחושב וכבעל ערך (סובייקט), ועושה אותו למכשיר גרידא (אובייקט) למימוש תכליותיו של מישהו או משהו שמחוצה לו (שלטון). פעולה חופשית, שבה אדם מנסח את מטרותיו באמצעי הידע שלו, חייבת להיות מבוססת על נתונים שאינם נקבעים על-ידי רצון האחר. עמדה זו נשענת בבירור על הצו הקטיגורי של עמנואל קאנט: "עשה פעולתך כך שהאנושיות, הן שבך והן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי". המשתתף בשוק הקטלקטי הוא אוטונומי, עצמאי, משוחרר מכל כפייה של האחר, ואינו משרת רצון או אידיאולוגיה של זולת אחר, מוסד או חברה.

  כתולדה מהנחת האוטונומיה של המשתתף בשוק נובע כי השוק הוא חיבור אמצעים ולא חיבור מטרות. הוא נטול כל מטרת-על משותפת, משום שמטרת-על כזו הופכת את בני האדם למשרתיה כמו חברה שבטית, שהיא מחוברת מטרה (Hayek, 1976, p.110 ). חברה סוציאליסטית, או כל חברה קולקטיביסטית אחרת, נופלת אף היא, כמובן, בגדר של חברת-מטרה. לשוק, שהוא המקום שבו נפגשים האמצעים, אין אפוא כל מהות ערכית ואף לא מטרות חוץ-כלכליות או על-כלכליות. בוודאי שאין בו היררכיה של מטרות כמו צדק, שוויון, יופי או טוב לב. שוק הוא שוק הוא שוק.

או בלשונו של האייק: "המאמצים הכלכליים של היחידים, כמו אלה של השירותים, שסדר השוק מתגמל אותם עליהם, מבוססים על הקצאת משאבים הפתוחים לתחרות בין המטרות האחרונות (ultimate), שהן תמיד לא-כלכליות. משימתה של כל פעילות כלכלית היא להביא לפיוס (reconcile) בין מטרות מתחרות, באמצעות הכרעה למען איזו מהן ינוצלו המשאבים המוגבלים. סדר השוק מיישב בין תביעותיהן של מטרות לא-כלכליות, באמצעות התהליך המוכר היחיד שמיטיב עם הכל" (Ibid. p.113). התהליך המוכר היחיד הוא המכניזם של השוק.

תפישת האבולוציה הבסיסית של האייק ניבטת מכל שורה: השוק מציע משאבים הפתוחים לתחרות. יתחרו בו משתתפיו החופשיים במכניזם הפשוט שהוא מציע. השוק אדיש לערכי משתתפיו, כולל ערכי צדק ואפליה מתקנת. הצדק מושעה בכניסה לשוק, שבו יש כלל שונה של חלוקה, שהוא צודק לא פחות מכל הנחה או תפישה אחרת על צדק. "לכל אחד לפי ערכו בשוק" (Kley, 1994,p.204), מנסח קליי בתמציתיות קולעת את מהות תפישתו של האייק, כפרפראזה מנוגדת לתמצית הפופולרית של התפישה הקומוניסטית: "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".

 

ביניים: עודף שלטון כגורם סטטי בעולם של ספונטניות דינמית

מדינה, ככל ארגון או מוסד חברתי אחר, אף היא תוצר מתבקש של הסדר הספונטני. אולם בתפישתו של האייק מוסד זה חרג בהרבה מן הפונקציות, שהסדר הטבעי יעד לו. ראוי להעיר כאן כי הדיון של האייק ב"טבעיותם" של המוסדות החברתיים, מעלה קשיי עקביות ניכרים: האם יש למאפיה האיטלקית, למשל, שהיא מוסד חברתי טבעי שיצר הסדר הספונטני, צידוק לקיומה אך ורק משום שהיא תוצר הסדר הספונטני? למדינה יש תפקידים מוגדרים ומוגבלים, על-פי תפישתו של האייק, אולם אם הם הוגדלו כהתפתחות אבולוציונית של המוסד הפוליטי העליון, האם אינם בגדר אותה התפתחות ספונטנית דומה לזו של השוק?

להוציא את שירותי החוק וקביעת מסגרת כוללת של חוקי המשחק הכלכלי וכלליו, מבקש האייק את התערבות הממשלה רק כאשר כללי המשחק בשוק מופרים, ולא רק באמצעות אכיפת החוק, אלא אף על-ידי רגולציות שונות, כמו תקני ייצור, תקני בטיחות, איכות סביבה וכיו"ב. מלבדם, הוא מציע לממשלה ליטול אחריות בעניינים נוספים: מוסד לביטוח לאומי, פיתוח ותחזוקת מוצרים ציבוריים ותשתיות כפארקים, רחובות, כבישים, סניטציה ואספקת מים, סבסוד אמנות ותרבות, חובת ביטוח בריאות שתבוצע באמצעות גופים בלתי ממשלתיים, התערבות למניעת אבטלה רחבת היקף "היותר חשובה משיטה של פרנסת המובטלים" (Hayek, 1960 ,300).

למובטלים ולאנשים אחרים מציע האייק, כי המדינה תעניק מינימום של תמיכה, שאין בה משום חלוקה מחודשת של ההכנסות: "משבר הביטחון הסוציאלי נובע מן העובדה שמכשיר, שכוון להקלת מצוקת עוני (הסעד הפך לתשלומי העברה - י.ב.) הוסב לאמצעי לחלוקה מחודשת של ההכנסה. שיחלוק כזה מבוסס על הנחת קיומם של עקרונות בלתי קיימים של צדק, אך למעשה  על-ידי החלטות אד-הוק קיים הבדל גדול בין אספקת מינימום כזה לכל אלה שאינם מסוגלים לתחזק את עצמם מתוך הכנסותיהם שלהם בשוק, המתפקד בתנאים נורמליים, כדי ליצור תגמול 'צודק' בין משלחי היד השונים היותר חשובים, לבין שיחלוק שבו הרוב הגדול המשתכר כדי מחייתו ניאות לתת למי שאינם מסוגלים לעשות זאת, (לבין) שיחלוק שבו הרוב נוטל מן המיעוט משום שלאחרון יש יותר" (שם, עמ' 303). כן לשיחלוק וולונטרי מטעמים פילנטרופיים ובאמצעות גופי התנדבות ופילנטרופיה; לא לשיחלוק פוליטי כפוי, הנוטל מן העשירים רק משום שהם עשירים.

האייק אינו דורש מן השלטון עשיית צדק, יצירת סולידריות חברתית, ובוודאי שלא שוויון. להפך, הוא מבקש לשחרר את השלטון מעודפי שליטה ושלטון, ולהקטין את כוח הכפייה והתערבותו בחיי הפרט והחברה, שמטרתם צמצום אי-השוויון המטריאלי, אם אינו מושג באמצעות אבולוציה כמו-טבעית. יחד עם זאת, הוא מבקש להעניק לו זכות לחסד וסעד מינימליים, שיש בהם משום חמלה. חמלה בלבד. לכן, את הפילנטרופיה והסולידריות החברתית כיצרני צדק חברתי, הוא משאיר מחוץ למסגרת הפוליטית.

 

ביניים: מילטון פרידמן: היעילות כערך עליון

הכלכלן מילטון פרידמן נחשב ובצדק לאיש השיווק הנמרץ והמשפיע ביותר של התפישה הכלכלית-חברתית הניאו-ליברלית. זו שהתנגדות לצדק חלוקתי ממוסד ומאורגן על-ידי המדינה היא אחד מעקרונותיה. אך בעוד שפרידריך האייק תופש את חלוקת העושר הפוליטית כמנוגדת לטבע ואף לא מוסרית, פרידמן תופש אותה כפעולה המנוגדת ליעילות כלכלית, שהיא הערך העליון במשנתו הכלכלית-חברתית. רוממות החופש, הליברליזם והדמוקרטיה בגרונו, אך חרב היעילות הכלכלית בידו. האייק תופש את היעילות כתוצר מתבקש של תהליך טבעי, ואילו פרידמן רואה בה ערך אנושי. 

לכן, שוק חופשי נתפש כאתר הפעולה האנושי המועדף, משום שהוא מבטיח יעילות. "העיקרון המרכזי של כלכלת השוק הוא שיתוף פעולה באמצעות חליפין חופשיים. אנשים משתפים פעולה זה עם זה מפני שהם יכולים לספק בדרך זו את מחסורם ביעילות רבה יותר", כותב פרידמן (פרידמן, 2002, עמ' 153). ערכה של פעולת החליפין החופשית הוא ביעילותה. ערך החירות משרת אפוא את ערך היעילות. מכאן נובע, כי התערבות השלטון בחליפין החופשיים של השוק מקטינה ואפילו מבטלת את יעילותו. על כן, יעילות היא גם הקריטריון הקובע מתי רצויה מעורבות הממשל במעשה הכלכלי: "עתה נפנה לדיון במונחים כלכליים, בשאלה מה התחומים שכלל אי-אפשר לטפל בהם באמצעות השוק, או שהטיפול בהם באמצעות השוק כרוך במחיר כה גבוה, עד כי יש להעדיף את השימוש בצינורות מדיניים" (שם, עמ' 25).. על התערבות השלטון בשוק להיות מונעת אך ורק מטעמים של שמירה או הגדלה של יעילותו. שאר המניעים - פסולים. גם תיקונים מינימליים בחוקה יש לבצע "לטובת תועלתיות" (שם, שם).

ההתנגדות לכך שהשלטון הפוליטי יחלק מחדש את הרווחים של יחידים ותאגידים המושגים בשוק החופשי, כתוצאה מפעולתם המוצלחת בו, נובעת על-פי תפישת פרידמן משתי סיבות. היטיבה לנסח אותן אנה שוורץ, כלכלנית שליוותה אותו במחקריו במשך 30 שנה: "פרידמן מתנגד לפעולות של אחריות חברתית, יהיה אשר יהיה המניע להן", היא כותבת בהקדמה למבחר מכתביו "המהות של פרידמן", שיצא לאור לרגל יום הולדתו ה-75,  "משום שאלה מחזקות את ההשקפה שהשאיפה לרווחים אינה מוסרית, ועל כן יש להמתיקה באמצעות פעולות של אחריות חברתית, ומשום שהן מושתתות לא על מנגנונים של שוק, אלא על פוליטיקה, הקובעת כיצד יחלקו העסקים את המשאבים המוגבלים בין צרכים המתחרים זה בזה" (Leube 198, xxix). שוורץ, המניחה כי היא מסכמת את פרידמן באופן חיובי, מפענחת את עולם הערכים המילטוני, שעל-פיו אחריות חברתית שמקורה בשלטון היא פרזיט של המכניזם הכלכלי היעיל ומחבלת בו.

ניסוח ברור ורהוט יותר של תפישה זו, המתנגדת לחלוקה פוליטית של פירות השוק החופשי, הביע פרידמן בעימות המרתק שנערך בינו לבין ווילבור כהן, שמילא תפקידים בכירים במערך הסוציאלי האמריקני בממשליהם של הנשיאים קנדי וג'ונסון. מערך זה התרחב בימי הנשיא ג'ונסון, שיזם את תוכנית "החברה הגדולה", שמטרתה המוצהרת היתה צמצום ממדי העוני בארה"ב. זה היה פרויקט שאפתני, חסר תקדים וחסר המשכיות בתולדות ארה"ב, שפרידמן תקף אותו במישרין על "בזבזנותו המופלגת" (פרידמן, 1988, עמ' 134-101).

וכך סיכם פרידמן את הבדלי ההשקפות, שבאו לידי ביטוי בעימות התוך-יהודי הזה, ששובצו בו פה ושם ביטויים באידיש לשמחת הקהל: "יש הבדל יסודי בין שתי הפילוסופיות, שלו (של כהן - י.ב.) ושלי. פילוסופיה אחת היא של חברה שבה היחידה הסופית היא האינדיבידואל, חברה המבוססת על הרעיון שאנשים אחראים לעצמם ולאלה הקרובים להם, אחריות מוסרית זו היא אחריות אינדיבידואלית שעליה להתמלא באופן אישי, ואינה יכולה להתממש באמצעות תשלום מסים, הנגבים על-ידי הקונגרס. זו השקפתי ... השקפתו של מר כהן, שלמרבה הצער, רבים מחזיקים בה (ראוי לשים לב כי בארה"ב של 1971 הרוב צידד, להערכת פרידמן, במדינת הרווחה), היא שונה. הוא מתייחס לאומה לא כמקבץ של יחידים ושל קבוצות… אלא כיחידה אורגנית. במסמך שלו אומר מר כהן 'אני דובר ההשקפה שעל האומה לגלות רוחב לב כלפי זקניה'. אני טוען כי האומה אינה יכולה לגלות שום נדיבות כלפי מישהו. רק אנשים יכולים לגלות נדיבות. נדיבות היא מידה אנושית של יחידים, ואינה מידה של קולקטיבים. שום מידה של נדיבות אינה מעורבת בכך כשאני מטיל עליך לשלם מסים כדי לסייע לו. אין בכך כל נדיבות"  (Cohen Friedamn, 1972, 59).

 

ביניים: החברה האזרחית כממלאת מקום המדינה

האייק ופרידמן אינם אדישים לעוני ולצורך למצוא מענה למוכי גורל, אולם הם מתנגדים לכך שפירות השוק החופשי, הוא המנגנון הטבעי והיעיל ביותר ליצירת עושר, יחולקו על-ידי מנגנון פוליטי. הם תובעים את ביטול מנגנון החלוקה מחדש, ומציעים במקומו מערכת חופשית נטולת שלטון, שתחלק מרצונה ובאחריותה את פירותיה - חברה אזרחית, שהמוטיבציה שלה היא פילנטרופיה, המבוססת על וולונטריות.

פרידמן הוא אבי הרעיון של מס הכנסה שלילי (פרידמן הציע כי מי שאינם עובדים ואינם מגיעים לסף הכנסה מוגדר יהנו מתוספת הכנסה, המכונה מס הכנסה שלילי, שמקורה בשלטונות המס ולא הרווחה), שאיננו בבחינת חלוקה מחודשת של פרי השוק החופשי, אלא ויתור של השלטון על הכנסותיו מן השוק החופשי. ולמען מי שפתרון זה אינו מהווה מענה לצרכיו, כעניים ממש, נכים ואחרים, שלא שפר עליהם גורלם ואשר אינם עובדים, הוא מציע להרחיב את ממדי הפילנטרופיה. לטענתו, המדינה, שנטלה על עצמה את האחריות על שולי החברה, היא זו העומדת בדרכה של הצדקה הפרטית (פרידמן, 1988, עמ' 129). פרידמן מבקש להחזיר את הסולידריות החברתית והאחריות ההדדית לחברה האזרחית, ולפטור מכך את הממשל. "אם פעילויות כאלו של חלוקה-מחדש ייעשו בהתנדבות, תהיה החברה שתתפתח מסוג שונה לחלוטין ועל-פי אמות המידה שלנו, עדיף לאין שיעור מן הסוג שיתפתח אם החלוקה מחדש תהיה כפויה" (שם, עמ' 147).

פרידמן אינו מסלק לחלוטין את אחריות המדינה ליחידים שאינם יכולים לממש את עצמם כצרכנים מינימליים, שהרי היחיד בתפישת פרידמן הוא ראש לכל צרכן. על כן, סף רווחה הוא יכולת צרכנית מינימלית ללא כל מובן רחב יותר של שוויון או צדק כלשהו. בדרך זו, הוא טוען, יגדלו גם הדאגה ההומניטרית והסולידריות, שהקפיטליזם יודע לטפח (שם, עמ' 145-144), ולהעניק הרבה ארוחות חינם. דווקא הכלכלן שאחת מאמרותיו הידועות ביותר היא "אין ארוחות חינם", שכוונה אל מדינת הרווחה, המעניקה קצבאות וגמלאות למובטלים ולמוכי גורל, הוא זה שמציע ארוחות חינם ובשפע. רק לא באמצעות המנגנון הפוליטי. במילים אחרות, פרידמן לא השתמש אמנם במושג חברה או חברה אזרחית, אך מה שתיאר הוא תפישת החברה הניאו-ליברלית כחברה אזרחית.

חברה אזרחית בתפישה ניאו-ליברלית היא התחליף למושג החברה הקלאסי. לא תחליף בלבד, אלא היפוך: חברה קודמת מושגית (ואף היסטורית) למדינה, וקיומה הממשי והמושגי אינו תלוי בקיומה של מדינה; חברה אזרחית, מעצם שמה, היא ילידת המצב הפוליטי. באין גוף פוליטי מעניק אזרחות אין חברה אזרחית. אך למרות התלות הזו דווקא חברה אזרחית היא הנתפשת כמבודלת מן המדינה ואפילו כלעומתית לה.

 בעוד שחברה "תובעת" מן המדינה לשרת אותה כחברה ולא רק כלאום או כצבר של אזרחים, אין חברה אזרחית תובעת מן המדינה דבר, אלא סימון גבולות ומעמד לגאלי (מלכ"ר, עמותה וכיו"ב הגדרות). על חברה אזרחית אין מוטלות חובות פורמליות אלא מוסריות בלבד, ואילו חברה תופשת את עצמה כבעלת מחויבות סוציאלית, שאותה היא מממשת באמצעות הגוף הפוליטי שלה - מדינה.

בניגוד לתפישות הליברליות הקלאסיות, המודרניות והסוציאל-דמוקרטיות אין בתפישה ניאו-ליברלית, בעצם, כל צידוק חברתי מהותי למדינה, אלא רק כמסגרת המשליטה סדר, רגולציה ושולטת באלימות. זאת משום שעל סולידריות, עזרה הדדית, אמפתיה לסובלים אסור להתקיים, אלא רק מחוץ למסגרת הפוליטית המובהקת, בנפרד ממנה לחלוטין, ובלא כל זיקה ישירה לשוק החופשי. וראוי שכך, לפי תפישה זו.

מכאן ברורה "סיסמת הקרב" של מרגרט תאצ'ר "אין דבר כזה כמו חברה. יש אנשים ונשים אינדיבידואלים ויש משפחות. ושום ממשלה אינה יכולה לעשות משהו, אלא באמצעות אנשים, ואנשים חייבים קודם כל לדאוג לעצמם". חברה היא מושג המחייב את המדינה. חברה אזרחית היא מושג הפוטר את המדינה מאחריות חברתית, הכרוכה תמיד, לצורך מימושה, בחלוקה מחדש. 

 

ביניים: חילחול מושגי ההתנגדות לצדק חלוקתי לשיח ולמעשה בישראל

הדיון הישראלי בסוגיית שיחלוק פירות השוק מבוסס על היסודות התיאורטיים הללו, גם אם רוב הטוענים בזכות צמצום כוחה המשחלק של המדינה אינם מנסחים את עמדותיהם במונחים של פרידריך האייק, שאינו מוכר כמילטון פרידמן. אולם, ניתן להבחין גם בשיח הישראלי כי הטיעונים בדבר עליונות השוק החופשי וריבונותו נשענים על הטענה בדבר טבעיות היחסים הנרקמים בו. הכלכלה, כפי שהיא מתוארת על-ידי התומכים היותר אדוקים של השוק החופשי, מוצגת כתופעה הנשענת על חוקי טבע: טבעי לאדם להחליף בשוק, טבעי לשאוף למיקסום רווחים, טבעי שהתמריץ החומרי הוא התמריץ היחיד המניע אדם לפעול, טבעי שהאדם לא ירצה שזולת כלשהו ייטול ("יגזול") ממנו את פרי עמלו; האדם הוא עצל מטבעו, ואם תתמוך בו יעדיף שלא לעבוד.

ההנמקות הטבעיות הללו שייכות למשפחת תיאוריות, המבקשות להסביר את המעשה החברתי האנושי כמעשה טבע. כזו היא הסוציוביולוגיה, וכזו היא כמובן תפישת הסדר הספונטני. טבע נתפש כמעשה בלתי ניתן לשינוי, שאינו ראוי לשינוי וכמעשה הנכון. יש הרבה טבע בתפישות המתנגדות לחלוקה מחודשת של פירות המשק. יש הרבה האייק בכל אלה שהיטיב לנסחם.

התפישות המבקשות ומצליחות לצמצם את החלוקה המחודשת, הנעשית באמצעות הממשלה, נשענות בגלוי על דברי מילטון פרידמן (דבריו, פרשנות דבריו, ולאו דווקא מאמריו וספריו). תשלומי ההעברה מנומקים בבזבוז משאבים והשחתת המידות, תחת סיסמתו של פרידמן "אין ארוחות חינם". ערך היעילות כערך העליון, אם אמנם הוא ערך, הוא הרטוריקה שבשמה פועלת כיום הממשלה - ייעול המנגנון, ייעול ההוראה, ייעול ההשמה לעבודה, ייעול מערכת החינוך. תקציב מדינה נתפש כמבטא אף הוא יעילות, ולכן הוא הולך וקטן ביחס לתפוקה הלאומית הגולמית, בניגוד כמובן לכל היגיון כלכלי, שיש בו גם שיקולים רחבי אופק וארוכי טווח. כל מתן מתלווה בדרישה להתייעלות. כל מערכת חברתית נתבעת ליעילות. השלטון נתבע ליישם אמות מידה של יעילות, כל רה-ארגון מבוסס על יעילות. אין עוד פיטורי עובדים, אלא פיטורי ייעול בלבד. מילטון פרידמן הצליח להחיל את מושג יעילות הייצור על המערכת הפוליטית ולכן אין היא נתפשת עוד כמערכת משרתת, אלא כמרכז רווח והפסד.

האייק ופרידמן ניבטים מן השיח הישראלי על היחס שבין שלטון לחברה, ולכן חשוב להכיר את יסודותיהם: המנגנון הכלכלי הוא טבעי ועל כן הוא נכון; המנגנון הכלכלי הטבעי הוא המנגנון הכלכלי היעיל ביותר, ולכן אסור להתערב בו; המנגנון הפוליטי הוא טפל למנגנון הכלכלי, ותפקידו העיקרי הוא להגן עליו ולהקפיד שיתפקד בטבעיות וביעילות, ללא דופי וללא הפרעה. כל התערבות שמעבר לכך היא בבחינת עודף שלטון פוגעני, שיש להתנגד לו. וכך, התערבות פוליטית-פטרנליסטית המחלקת מחדש את העושר שהושג בשוק, פסולה אף היא. הדרך היחידה לשחלק היא באמצעות החברה אזרחית, מערכת ארגוני פילנטרופיה וולונטריים, המקבצים את משאביהם ואינם אוספים אותם באמצעות מנגנון המיסוי.

הרטוריקה של ההגות הניאו-ליברלית, המתנגדת לצדק חלוקתי, אינה מתבטאת במלואה בשיח הישראלי מסיבות היסטוריות ופוליטיות, אולם היא מצויה בשיח ומהדהדת ממנו, ובעיקר מתבטאת במעשה. עצם קיומה של תמיכה ציבורית ופוליטית ניכרת במהלכים של הסתלקות המדינה מאחריות חברתית וצמיחתה המהירה של חברה אזרחית רבת משאבים, מלמדת כי מהשורשים האינטלקטואליים של ההתנגדות לצדק חלוקתי, צמח עץ מעשים של ממש.

 

 

ביבליוגרפיה

גליק ג'יימס (1991), כאוס, תל-אביב.

האייק פרידריך (1998), הדרך לשעבוד, הוצאת שלם, ירושלים.

פרידמן מילטון ופרידמן רוז (1988), החופש לבחור, דביר, ת"א.

פרידמן מילטון (2002), קפיטליזם וחירות, הוצאת שלם, ירושלים.

 

Cohen Wilbur-Friedman Milton (1972), Social Security: Universal or Selective? Washington D.C.

Hayek Friedrich A, (1960), The Constitution of Liberty, Chicago&London.

Hayek F.A. (1976), Law, Legislation and Liberty Volume 2 _ The Mirage of Social Studies, London&Henley.

 

Hayek F.A. (1978), New Studies in Philosophy, Politics, Economics and the History of Ideas, London&Henley.

 

Kley Roland (1994), Hayk's Social and Political Thought, Oxford.

 

Leube Kurt (1987), The Essence of Friedman, California.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד