אין קמח, יש תורה
אין קמח, יש תורה

 

 

תוכנית פעולה לצמצום העוני בחברה החרדית צריכה לכלול כלים לטווח הקצר כגון שיפור יכולת ההשתכרות, ולטווח הארוך כגון שינויים במערכת החינוך והגברת ההכשרה המקצועית

 

 

ד"ר דניאל גוטליב הוא יועץ בכיר לנגיד בנק ישראל בנושאים חברתיים, מרצה בכיר נלווה במחלקה לכלכלה של אונ' בן-גוריון וחוקר בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר

 

החברה הישראלית מבורכת ברב-תרבותיות. ובהגדרה הזו נמצא מדינה שבה יש מספר קבוצות אוכלוסייה, אך הווייתה של כל קבוצה סגורה למדי כלפי הקבוצות האחרות. הקבוצה המרכזית, לעיתים הגדולה ביותר, היא בעלת ההשפעה המרכזית על קביעת סדרי העדיפויות בחברה ובכלכלה.

השוני בין הקבוצה המרכזית לקבוצות האחרות יכול לנבוע מהבדלים בשורשים התרבותיים וההיסטוריים, ומרצונן של הקבוצות לטפח את הייחודיות התרבותית שלהן. זו יכולה להתבטא בצורות מגוונות: למשל, בהבדלי דת או בהבדלים בתפישה הדתית, בקודים של התנהגות, בארגון חיי המשפחה, בשפה, בבחירת אזור המגורים וכו'. מידת הפתיחות של הקבוצה הנבדלת כלפי הזרם המרכזי בחברה נקבעת לא רק על פי רצונה של הקבוצה להיבדל, אלא היא גם פונקציה של מידת הסובלנות בזרם המרכזי כלפי קבוצות אחרות.

האליטה השלטונית מיוצגת בעיקר על ידי אנשים מהזרם המרכזי, וכך שליטתה בהתוויית סדרי העדיפויות ובחלוקת המשאבים גבוהה למדי. זהו אחד המנגנונים להנצחת תופעות של אפליה בשירות הציבורי ובהקצאת תקציבים. אלה לקחים שניתן ללמוד ממחקרם הבינלאומי של הכלכלנים Alesina ו-Glaeser (2004) על העוני והיקף ההוצאה החברתית במספר רב של מדינות.

הקבוצה המרכזית והדומיננטית בחברה הישראלית מהווה שילוב של שלוש קבוצות אוכלוסייה, שיש ביניהן פתיחות יחסית: החברה החילונית, המסורתית והציונית-דתית. הקבוצות האחרות, שדתן או אורח חייהן שונים הן: החרדים, שמהווים כ-6% עד 10% מכלל האוכלוסייה, הערבים (כ-20% מכלל האוכלוסייה) שמתחלקים לתת-קבוצות הטרוגניות למדי – נוצרים (3%), דרוזים (2%), מוסלמים (12%) ובתוכם הבדואים (3%). העולים (כ-16% משנת 1990 ועד 2006) מהווים גם הם קבוצה הטרוגנית, אך כפי שלמדנו בעבר, הם משתלבים בסופו של דבר בצורה טובה בחברה הישראלית, בין היתר בגלל המאמץ הניכר שמושקע בקליטתם.

 

ביניים: הקשר בין הטרוגניות לעוני

הבעיה הראשונה של חוקר שרוצה ללמוד על המצב החברתי-כלכלי של החברה החרדית היא שעד להופעתו של הסקר החברתי לא היה קיים מידע ישיר על משקי הבית החרדיים בסקרים העיקריים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). גם היום לא ניתן ללמוד ישירות על המצב החברתי-כלכלי של החרדים באמצעות הסקרים המקובלים, שהם סקר ההכנסות, סקר ההוצאות וסקר כוח אדם.

כך למשל, הניחו חוקרים כי משק בית מזוהה כחרדי אם מישהו מהגברים בו למד בישיבה גבוהה כבית הספר האחרון. מתברר, כי שיטה זו מביאה לתת-אומדן ניכר של האוכלוסייה החרדית, שכן שיטה זו מזהה בעיקר חרדים מהזרם הליטאי, ששייכים לחברת הלומדים, אך פחות את החסידים, שרבים מהם לא למדו בישיבה גבוהה כבית ספר אחרון.

הבורות לגבי מספר החרדים משקפת למעשה התעלמות מרבות מבעיותיהם. עד לפני הופעת הסקר החברתי, הממשלה לא התעניינה במידע שוטף לגבי רמת חייהם והרגליהם. לאחרונה גבר עניין הממשלה באוכלוסייה החרדית בקשר לתוכניות להגדלת שיעור השתתפותם בכוח העבודה.

מאפייני החברה החרדית: אדם חרדי מקפיד על קיום תורה ומצוות, תוך שהוא ומשפחתו מצייתים להנחיות של גדולי התורה הרלוונטיים לזרם שאליו הוא ומשפחתו משתייכים. הציות להנחיות המנהיגים הרוחניים כולל לא רק נושאי דת, אלא נושאים רבים שנוגעים לכל תחומי החיים. בעבר הרחוק יותר לא היתה הפרדה כה ברורה בין הזרם החרדי לבין זרמים דתיים. ההבדלים התחדדו עם התחזקות התנועה הציונית, ובוודאי עם קום המדינה.

הזרמים השונים בציבור החרדי נבדלים במשקל שהם נותנים ללימוד התורה כרכיב מכונן בזהות האידיאית שלהם. הזרם הליטאי, המכונה גם זרם ה"מתנגדים" נותן חשיבות רבה ללימוד תורה עד גיל מבוגר. בכך הוא ממשיך עד היום את דרכן של הישיבות הגבוהות בליטא ובמקומות אחרים בפולין של סוף המאה ה-19, על פי הדגם הרעיוני של ישיבת וולוז'ין. זרם מרכזי אחר הוא הזרם החסידי, שראשיתו באמצע המאה ה-18. ממנו צמחה תנועת אגודת ישראל, שהפכה מאוחר יותר למפלגה חרדית. קיימים זרמים נוספים, כגון הזרם הירושלמי של היישוב האשכנזי הישן בירושלים והזרם הספרדי החרדי, אשר בנוגע ללימודי התורה הוא נשען במידה רבה על הזרם הליטאי.

 התנכרות הממסד הציוני בראשית ימיה של המדינה למסורת ולתרבות של העולים מתימן, מעיראק ומצפון אפריקה עודדה את התקרבותה של הקהילה החרדית, בפרט הליטאית, אל הקהילה המזרחית המסורתית על בסיס ערכי הדת המשותפים. המשותף לכל הזרמים החרדים הוא התנגדותם לציונות כאידיאולוגיה לאומית-חילונית; זו נתפסת בעיני רבים מהם כמנוגדת למהות היהדות, המחייבת הזדהות מלאה עם תורה ומצוות.

גדולי הדור של הציבור החרדי ראו בתחיית דרך החיים החרדית לאחר השואה משימה מרכזית, והציבור החרדי אכן גדל במהירות מאז ועד היום. לימוד התורה כערך מכונן נתמך בפטור משירות בצה"ל, שניתן לכל מי שתורתו אומנותו, וכך הוקל על תהליך תקומתו של העולם החרדי ושל מרכזי הלימוד שלו בישראל.

 

ביניים:  האם העוני החרדי הוא עוני מבחירה?

ההשתייכות לחברה החרדית, בעיני המשפחה ובעיני סביבתה, מכתיבה כללי התנהגות על פי אורח חיים שנקבע על ידי החברה החרדית. אף על פי כן יש הנוטים להתייחס לסוגיה זו על פי מודל כלכלי ניאו-קלאסי של בחירה רציונלית בין פנאי ("לימוד תורה") לבין מוצרים (המושגים באמצעות הכנסה מעבודה ומתמיכות ממשלתיות), ראו למשל פרנקל, מישר ואחרים, 2003.

תפיסה זו רואה את תופעת העוני בקרב החרדים כ"עוני מבחירה", דהיינו, כעוני שניתן היה למנוע. תפישה זו מובילה למסקנות קשות באשר למדיניות הנדרשת, שבאו לידי ביטוי למשל, בדוח העוני של פורום קיסריה, ולפיהן יש לממשלה זכות להתנער מאחריותה לצמצום העוני בחברה החרדית, מאחר שהחרדים בחרו לחיות בעוני כאשר החליטו על גודל משפחה ועל "צריכת הפנאי" שלהם. כך למשל נכתב בדוח קיסריה (עמ' 18): "אין מדינה בעולם המערבי שאוכלוסייתה כוללת קבוצה בגודלו של המגזר החרדי, שרבים מחבריה (בעיקר גברים) נמנעים מהשתתפות במעגל העבודה לפרקי זמן ארוכים והיא בעלת שיעורי פריון ילודה גבוהים במיוחד (מן הגבוהים בעולם) ...

"שתי קבוצות אוכלוסייה אלה [הכוונה למוסלמים ולחרדים, ד.ג.] מעוררות שאלה לגבי תקפות מדידת העוני, כפי שזו מקובלת בישראל ובעולם המפותח, אם אכן הכנסה נמוכה ועוני כספי משקפים בעיקר העדפות ביחס למשפחה גדולה ולדפוסי ההשתתפות בשוק העבודה (נשים מוסלמיות וגברים חרדים). רווחתו של אדם שבחר פנאי בהיקף גבוה והכנסה נמוכה אינה בהכרח נופלת מזו של אדם שבחר פנאי בהיקף נמוך והכנסה גבוהה ...

"ההטרוגניות התרבותית היא בעלת השלכות גם על מידת הנכונות של חלקים באוכלוסייה (אלו שמקצים חלק משמעותי מזמנם להשתתפות במעגל העבודה) לסייע לאוכלוסייה הענייה, אם העוני משקף בעיקר את העדפותיהם התרבותיות של העניים. לפיכך, הכרחי לבחון את המשקל של ההעדפות לעומת גורמים אחרים (כמו רמת ההון האנושי) בקביעת שיעורי העוני בקרב שתי קבוצות אוכלוסייה אלו".

לפי נקודת מבט אחרת, אורח החיים החרדי משקף מתח בין השיקול האינדיבידואלי לבין השיקול הקולקטיבי. השיקול הראשון פירושו החלטה חופשית של המשפחה על גודלה הרצוי, על השתתפות רבה יותר בכוח העבודה ועל תוכנית לימודים שתוביל לכושר השתכרות עתידי סביר של הילדים. אולם במציאות החרדית בישראל השיקול הקולקטיבי מונחה על ידי המנהיגות הרוחנית, והשיקול האינדיבידואלי נדחק הצדה, מחשש לפגיעה בתחושת השייכות של המשפחה לחברה החרדית. לפיכך, התנהגות בהתאם להנחיות הקולקטיביות משקפת רצון של המשפחה לשמור על השתייכותה לקהילה החרדית, ולא רצון להיות ענייה. על פי תפישה זו העוני הוא מחיר יקר שמשפחות חרדיות משלמות, אך הוא עדיף מבחינתן על המחיר של הפרת השיקול הקולקטיבי וסיכון של נידוי מהחברה.

 הטיעון הניאו-קלאסי לקוי מסיבה נוספת: ילדים שהופנו למסלול לימודים מסוים מגיל שלוש עד חמש, לא בחרו בו מרצונם החופשי. אין זה סביר להשוות את מרחב ההחלטות שלהם בהגיעם לבגרות למרחב הבחירה של צעירים לא-חרדים, שהתחנכו במערכת חינוך פלורליסטית, המדגישה את חופש הבחירה. לצעירים חרדים לא קל לבצע שינוים, גם אם הם מעוניינים בהם.

יחד עם זאת ישנו רכיב מסוים של עוני מרצון, וננסה כאן לאמוד את סדר הגודל שלו:

(1) העדפת הלימוד בגיל מתקדם נפוצה בעיקר בקרב גברים של "חברת הלומדים", קרי, של הזרם הליטאי. בזרם החסידי התופעה נפוצה פחות, אם כי קשה לבדוק זאת בעזרת נתונים ישירים.

(2) האומדן לעוני מבחירה: תחולת העוני שהיתה מתקבלת בחברה החרדית, אילו גברים נשואים בגיל העבודה העיקרי (28 עד 64), שעיסוקם העיקרי הוא לימוד תורה, היו יוצאים לעבודה ומשתכרים לכל היותר שכר מינימום (נזכור שהשכלתם לא תואמת את צורכי השוק וכי אכיפת שכר המינימום לקויה, בלשון המעטה). זהו  ההפרש בין חישוב היפותטי (עם יציאה לעבודה) לבין חישוב רגיל של תחולת העוני. אפשר לייחס להשפעת הבחירה כ-17 נקודות אחוז.

 

ביניים: הילודה והרכב האוכלוסייה_ והשפעתם על העוני

 

משקל הצעירים בחברה החרדית גבוה ממשקלם בשאר האוכלוסייה היהודית. כתוצאה מהילודה הגבוהה בחברה זו, מגיע משקל הילדים בגילים 0 עד 4 לרמה שהיא פי כמעט 3 מזו של שאר האוכלוסייה היהודית. משקל הילדים עד גיל 19 בקרב החרדים גבוה כמעט פי שניים. עם ההתקדמות בגיל פוחת בהדרגה המשקל היחסי שלהם באוכלוסייה. הפערים בין האוכלוסיות נסגרים בקבוצת הגיל של 20 עד 24.

הילודה הגבוהה במשפחות החרדיות מחריפה את מצב העוני, ולו בגלל העובדה האריתמטית שהכנסה נתונה הופכת להכנסה לנפש נמוכה יותר ככל שהמשפחה גדולה יותר, וזאת במיוחד כאשר יחס התלות במשפחה גדל (ילדים וקשישים במשפחה חלקי גודל המשפחה). מדיניות הקיצוצים בקצבאות הילדים וכן בקצבאות הבטחת ההכנסה הגבירה מאוד את השפעת הילודה על העוני בקרב המשפחות החרדיות. קצבת הילד החמישי ומעלה קוצצה במצטבר במהלך שלוש שנים ב-43% מנקודת השיא שלה בשנת 2001. כתוצאה מכך, בין היתר, עלתה חומרת העוני באותה תקופה בכ-73%! חומרת העוני מבטאת בנוסף לתחולת העוני גם את הפער של הכנסות העניים מקו העוני המכרונה "עומק העוני", וכן את אי-השוויון בין העניים לבין עצמם.

הפגיעה היתה חמורה במיוחד לנוכח העובדה שהקיצוץ הופעל באופן מיידי על כל הילדים, ולא רק על אלה שעתידים להיוולד. יש לראות בכך אפוא פגיעה רטרואקטיבית, שמבטאת מדיניות פוגענית במיוחד. הקיצוץ בקצבאות פוגע באוכלוסייה החרדית יותר מאשר באוכלוסיות אחרות, שכן שיעור הילודה הגבוה הוא תוצאה של אמונה וזו מושפעת פחות משיקולים כלכליים.

חומרת העוני גבוהה במיוחד במשקי בית עם ראש משק בית צעיר (עד גיל 24), והיא פוחתת בהדרגה עם העלייה בגיל. במשפחות עם ראש משק בית בגיל 31 עד 45 חומרת העוני היא בערך מחצית מזו של המשפחות הצעירות יותר. בכך המצב דומה לזה של האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית. ייתכן שזה מעיד על גידול קצב הילודה בגילים צעירים יותר.

 

ביניים: השכלה וההיחלצות מעוני

רמת ההשכלה מתואמת שלילית עם חומרת העוני. זוהי תוצאה מקובלת של כמעט כל מחקר אמפירי על גורמי עוני. השכלה משפיעה על העוני בכמה מישורים: השכלה שמשפרת את כושר ההשתכרות מגבירה את הסיכוי למצוא עבודה, ובוודאי גם את הסיכוי להחזיק בעבודה לאורך זמן. קיימת גם עדות אמפירית ענפה להשפעתה החיובית בדרך כלל של השכלה על רמת השכר.

אך השפעת ההשכלה על הרווחה הכלכלית אינה מסתכמת בכך. בנוסף להשפעה הישירה, יש להשכלה גם השפעה עקיפה על רמת החיים דרך השכלת האם. ככל שהשכלתה מאפשרת השתכרות טובה יותר, היא גורמת ליציאת האישה לעבודה ומאפשרת לה לפתח קריירה. כך עולה המחיר האלטרנטיבי של אי-עבודה או של עבודה שלא-תמורת-שכר.

מתברר שבאוכלוסייה החרדית השפעת ההשכלה על העוני פחותה, וזאת מכמה סיבות. בנים בחברה החרדית מתחילים ללמוד כבר בגיל שלוש במסגרת "תלמודי תורה". עד גיל 13 מתמקדת תוכנית הלימודים שלהם בעיקר בלימוד תורה. מקצועות כגון חשבון, שפות, לימודי מחשב ומדעים נלמדים מעט ככל האפשר ונדחים, בכוונת מכוון, לשלב מאוחר בחינוך. בחירה זו משקפת את הרצון להעמיד במרכז את לימוד התורה כערך מכונן.

 הבנים ממשיכים ללמוד בישיבה ה"קטנה" עד גיל 16, ולאחר מכן לומדים בישיבה "גבוהה", המאורגנת בדרך כלל כפנימייה, ובמסגרתה נדרשת מסירות מלאה ללימוד התורה. הלימודים בכולל נמשכים זמן רב. לאחר הנישואין חלק מהחרדים, במיוחד הליטאים והספרדים, שמשייכים את עצמם לחברת הלומדים, ממשיכים ללמוד במסגרת של כולל.

בטווח הארוך מוביל הניתוק של החינוך החרדי מיכולת ההשתכרות העתידית לתמורה אפסית מבחינה כלכלית, וכך נמנעת הפרנסה גם ממי שמעוניין להתפרנס בשוק העבודה.

יש לראות את בעיית יכולת ההשתכרות בהקשר רחב יותר. העלייה באי-השוויון בשכר היא תופעה ידועה בחברה המערבית בכלל, והיא קשורה להבדלי השכלה בין האנשים, שכן התמורה להון האנושי גדלה מאוד בעשורים האחרונים. תופעה זו מתרחשת ביתר שאת בעידן הגלובליזציה, שבו נעלמות תעשיות עתירות עובדים שהם מעוטי השכלה מארצות מפותחות לארצות פחות מפותחות. בעקבות זאת, גובר הביקוש לעובדים משכילים. לפיכך, העוני החרדי, שמקורו בין היתר בכשלים במערכת החינוך, עלול להוסיף ולהחריף. על כן הדיון בצמצום העוני בקרב החרדים ובפערים הכלכליים בינם לבין יתר האוכלוסייה צריך להתמקד בדרכים לשיפור יכולת ההשתכרות העתידית של הילדים החרדים.

בנות מתחילות ללמוד בגיל שש או שבע. לאחר שמונה שנות לימוד הן ממשיכות, לרוב בבית ספר תיכון ("סמינר למורות"). לימודים אלה נמשכים ארבע שנים, ומטרתם להכין אותן למסלול מקצועי של הוראה בבתי הספר היסודיים של הקהילה החרדית.

בקרב נשים פערי ההשכלה בין חרדיות ולא-חרדיות קטן יחסית, ואילו בקרב גברים הפער גדול. בקרב חרדים שיעור הגברים בעלי השכלה, שערכה נמוך בשוק העבודה, הוא יותר מפי שניים משיעורם בקרב לא-חרדים. תופעה זו תישאר בעינה כל עוד מערכת החינוך החרדית לא תתגבר את לימודי המקצועות החשובים לכושר ההשתכרות – מתמטיקה, אנגלית, מחשבים ועוד.

נראה כי בחברה החרדית יש לילודה ממד אידיאולוגי מסוים, שמושפע מתפישות של הנהגת הקהילה. ייתכן שהתפתחות ההשכלה תשפיע פחות על צמצום הילודה בחברה החרדית מאשר על יתר קבוצות האוכלוסייה, שבהן יש כיום ילודה גבוהה.

 

ביניים: עוני והתנהגות בשוק העבודה

העוני בחברה החרדית בישראל הוא רב ומתמשך בהיקפו ובעומקו. עדכון לשנת 2006 מגלה כי חלה ירידה ניכרת בממדי העוני, הן בחברה החרדית והן בחברה היהודית הלא-חרדית. תחולת העוני (לפי צרכים חיוניים) ירדה בשנתיים שבין 2006 ל-2004 מ-70.1% ל-66.9%, ואילו בחברה היהודית הלא-חרדית תחולת העוני ירדה מ-19.2 ל-15.8%. בחומרת העוני נרשמה ירידה בקרב החרדים מ-0.295 ל-0.270. במונחי מדד Sen, הירידה בקרב הלא-חרדים הייתה מ-0.058 ל-0.046. בקרב החרדים היא נשארה עדיין גבוהה מאוד – 0.270 ב-2006.

 סביר להניח שירידות אלה נבעו מתהליך הצמיחה המשמעותי שחל במשק הישראלי מאז אמצע 2003. אין זה מפתיע שהתמורה לצמיחה במונחי חומרת העוני היתה גדולה יותר בקרב האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית מאשר בקרב החרדים, זאת לנוכח מעורבותם הגדולה יותר של הלא-חרדים בשוק העבודה. בממדי העוני, לפי ההגדרה היחסית של המוסד לביטוח לאומי, התגובה לצמיחה הייתה מתונה יותר, וזאת בעיקר בגלל השפעת תהליך הצמיחה על קו העוני. (תהליך הצמיחה מתבטא בגידול בהכנסה החציונית וכך בעלייה של קו העוני. לכן נוצר מצב שבו הצמיחה מקטינה את ממדי העוני ככל שהכנסתם גדלה אך היא מגדילה אותם בחזרה עקב עדכון קו העוני כלפי מעלה.)


לוח 1: ממדי העוני של האוכלוסייה החרדית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית

 

 

כמה שאלות בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתייחסות להתנהגות בשוק העבודה, ועל כן אפשר לבדוק סוגיות מסוג זה באוכלוסייה החרדית. התשובות שהופיעו בעקביות בשלוש השנים מ-2002 עד 2004 מאפשרות לנתח שינויים בהתנהגות הפרטים. לגבי נשים, תוצאות הבדיקה מראות כי 48.4% מהנשים החרדיות השתייכו ב-2004 לכוח העבודה, שיעור נמוך ב-9 נקודות האחוז מזה של נשים לא חרדיות. מאחר שמספר הילדים הממוצע של אמהות עובדות שהן חרדיות כפול מזה של אמהות שהן לא-חרדיות, היה צפוי ששיעור ההשתתפות של אמהות לא חרדיות בכוח העבודה יהיה גבוה יותר. בקרב הגברים כ-37% מצהירים על השתייכותם לכוח העבודה, לעומת כ-68% בקרב האוכלוסייה הלא-חרדית.

בחינת השינוי בהתנהגות החרדים והחרדיות בין 2002 ל-2004 מצביעה על גידול ניכר בהשתתפות בכוח העבודה. בקרב הגברים החרדים שיעור העובדים עלה ב-3 נקודות אחוז (בהתחשב בשיעור ההשתתפות הנמוך זהו שווה ערך לגידול של כמעט 10%) ושיעור הנשים החרדיות העובדות עלה ב-4.4%, זאת לעומת גידול קטן יותר בקרב גברים לא חרדים וירידה קלה בקרב נשים לא חרדיות. גם בתחום חיפוש העבודה אפשר לזהות ניצני התעוררות בקרב גברים חרדים: בין 2002 ל-2004 עלה מספרם ב-4.2%. מספר הנשים החרדיות שחיפשו עבודה עלה ב-2.1%, זאת לעומת ירידה קלה בקרב שני המגדרים באוכלוסייה הלא חרדית. זאת ועוד, בקרב נשים חרדיות אפשר להבחין במעבר ממשרות חלקיות למשרות מלאות (4.4%+) בין 2002 ל-2004. עם זאת, רוב השינויים אינם מובהקים סטטיסטית לעת עתה. השינויים המובהקים היחידים הם עלייה בחיפוש עבודה בקרב גברים וירידה בסיבה של "טיפול בילדים" כעילה לאי-עבודה של נשים. עם קבלת נתונים עדכניים, כדאי לערוך חישובים נוספים כדי לבדוק האם השינויים אכן הפכו להיות מובהקים.

ממצאים של בדיקה אמפירית מצביעות על כך שהכשרה מקצועית היא כנראה כלי יעיל להגדלת ההשתתפות בכוח העבודה בקרב חרדים. מסקנה זו לא מפתיעה, שכן ההכשרה עשויה למתן את השפעת פער ההשכלה בשוק העבודה. 

מספר ילדים גדול הוא בדרך כלל חסם להגדלת ההשתתפות של אמהות בכוח העבודה. מעניין לציין שמצאנו הבדל ניכר בקרב משפחות גדולות במיוחד: צמצום ההשתתפות בכוח העבודה של אמהות לא-חרדיות במשפחות גדולות מאוד (7 ילדים ויותר) היא כמעט פי 2 מזה של אמהות חרדיות. ממצא זה מצביע על הרצון (או על הצורך) של אישה חרדית ליטול על עצמה אחריות של פרנסה. לפיכך, הגברת התמיכה בהוצאות היציאה לעבודה (למשל טיפול בילדים) עשויה להקל על אמהות להשתלב בכוח העבודה. 

 

ביניים: סיכום ומסקנות

העוני בחברה החרדית בישראל הוא רב ומתמשך בהיקפו ובעומקו. הגורמים המרכזיים לכך קשורים להיבטים תרבותיים של החברה החרדית, המתאפיינת בילודה גבוהה במיוחד ובחינוך שאינו מכוון ליצירת כושר השתכרות עתידי, בפרט של בנים. חסך זה מתורגם מאוחר יותר להשתתפות נמוכה של גברים בכוח העבודה, ובמקרים רבים בשכר נמוך. במחקר זה שופרה שיטת הזיהוי של משפחות חרדיות בסקרים הרלוונטיים לחישוב העוני, ובעקבות זאת נמצא ששיעור העוני בקרב החרדים גבוה מזה שמתקבל לפי שיטת הזיהוי הקודמת.

הקיצוץ החד בקצבאות הילדים בשנים 2002 עד 2004, שפגע בהכנסותיהן של משפחות גדולות,  החריף מאוד את העוני באוכלוסייה החרדית. בקיצוץ היה יסוד של רטרואקטיביות. אילו קיצוץ כזה היה מופעל רק לגבי ילדים שטרם נולדו, הייתה נשארת בידי המשפחות דרגה מסוימת של חופש בחירה לנוכח ההשפעה של עלות גידול הילדים על מספר הילדים הרצוי. בחירה כזו נשללה מהן, ולכן הביאה להחרפת העוני.

 השוואה בין התפתחות פער ההכנסות ואי-השוויון בחברה החרדית לבין התפתחותם בחברה הלא-חרדית מצביעה על השחיקה שחלה ביכולתן של מערכות התמיכה ההדדית בחברה החרדית למתן את העוני בקרבה. תוצאות הסקר החברתי מהשנים 2002-2004 מצביעות על ניצנים של עלייה בהשתתפותם של גברים חרדים בכוח העבודה, אף שהיא עדיין נמוכה. ההשתתפות הגבוהה יחסית של נשים חרדיות בכוח העבודה, על אף מספר הילדים הרב, מפצה במקצת על השתתפותם הנמוכה של גברים. מגמות אלה מיתנו מעט את החרפת העוני, שנבעה בעיקר מהקיצוץ בקצבאות הילדים.

הניתוח מדגיש שכדי לשפר באופן יסודי וארוך טווח את רמת החיים בחברה החרדית יש לחזק את מערכת החינוך החרדית ולפתח את הרכיבים הרלוונטיים לכושר השתכרות עתידי, בפרט של בנים. על אף חשיבותו של רכיב זה בתוכנית לצמצום העוני, השפעתו תתבטא רק בטווח הארוך. הנתונים מראים כי הכשרה מקצועית בקרב גברים מועילה יותר למציאת תעסוקה מאשר לשיפור השכר. עוד מצביעים הנתונים על מעבר של נשים חרדיות מעיסוקן המסורתי בהוראה למקצועות אחרים, אם כי בשלב זה התוצאה אינה מובהקת סטטיסטית.

מהי האסטרטגיה הראויה לצמצום העוני בחברה החרדית?

 א. תוכנית לצמצום העוני צריכה להתחשב ככל האפשר ברגשות הקהילה הרלוונטית. הסכמת הקהילה לתוכנית חשובה לשמירה על היכולת ליישם את המדיניות המוצעת לאורך זמן.

ב.         המטרה המרכזית של המדיניות צריכה להיות הפחתת העוני המתמשך. בעניין העוני הזמני, חשוב לטפל במקרים של עוני חריף במיוחד.

הכלים הנבחרים צריכים לאפשר התמדה במדיניות לצמצום העוני. לכן רצוי להעדיף כלים המגבירים את העצמאות הכלכלית ארוכת הטווח של המשפחה, למשל, שיפור יכולת ההשתכרות בטווח הקצר (באמצעות שיפור השכר וסיכויי ההשתתפות בכוח העבודה) ובטווח הארוך (באמצעות שינויים במערכת החינוך והגברת ההכשרה המקצועית).

מוצע לשפר את השכר באמצעות מערכת של מס הכנסה שלילי, דוגמת השיטה שהציעו דניאל גוטליב וניצה קסיר (קלינר) (2004, נספח 6). השיטה המוצעת מיטיבה במיוחד עם אמהות עובדות בעלות מספר רב של ילדים – תופעה נפוצה בחברה החרדית. ההצעה הספציפית גם מעודדת השתתפות מוגברת של האב בפרנסת המשפחה, דבר שצפוי להקטין את עול הפרנסה הרובץ כיום בעיקר על האישה. הצעה זו מספקת מענה, לפחות חלקי, לקיצוץ בקצבאות הילדים, שכן היא מעניקה סבסוד גדול במיוחד למשפחות גדולות ובכך מקטינה את העוני בטווח הקצר, וזאת ללא פוטנציאל של השפעה מרחיבה על הילודה בטווח הארוך.

קיימות תוכניות להכשרה מקצועית של נשים וגברים חרדים, שמטרתן לעודד תעסוקה, והן עשויות לסייע בהרחבת השתתפותם של גברים בכוח העבודה ובשיפור שכרן של נשים. עם זאת, נראה כי אין די בתוכניות להכשרה מקצועית כדי לגשר על הפערים בין כושר ההשתכרות של חרדים לבין זה של לא חרדים, פערים שהם תולדה של הבדלים בתכני הלימוד כבר בגיל הרך. כדי להביא לצמצום פערים אלה יש לפעול לשיפור הישגיה של מערכת החינוך החרדית בהקניית כישורים בסיסיים במקצועות הרלוונטיים לכושר השתכרות עתידי.

תוכנית הליבה של משרד החינוך לבתי ספר טרום-יסודיים ויסודיים ממארס 2000 ניסתה ליצור מכנה משותף לכל בתי הספר בישראל, מבחינת התכנים והערכים שעליהם מתבססת תוכנית הלימודים. תוכנית לימודים זו קובעת את המספר המינימלי של שעות הלימוד בכיתות א' עד ו'. התוכנית מתייחסת למקצועות הליבה שחובה ללמדם, ולמספר השעות השבועיות שיש להקדיש לכל מקצוע. בתי הספר של החינוך העצמאי המוכר מחויבים לכלול לפחות 80% מתוכנית הליבה. בתי הספר המשויכים למוסדות הפטור מחויבים לכלול לפחות 55% מהתוכנית. בהמשך לכך, דוח ועדת דוברת לקידום החינוך בישראל התייחס לציוני מבחני ה"מיצב" כאל גורם המעיד על התפוקה ועל הצמיחה הבית ספרית, וזאת כחלופה להתמקדות בתשומה בלבד.

מטרתה של תוכנית הליבה לסייע לילדים חרדים לשפר את הישגיהם הלימודיים בתחומים הרלוונטיים ליכולת ההשתכרות העתידית שלהם, תוך סטייה מועטה ככל האפשר ממסלול הלימודים החרדי. תוכנית הליבה של משרד החינוך מיועדת לפקח על התשומות של תוכניות הלימודים בבתי הספר השונים, אולם משרד החינוך הנהיג "הנחות" שונות למוסדות החינוך הפטורים ולמוסדות אחרים של החינוך העצמאי, ואף הותיר את הפיקוח עליהם בידי מפקחים פנימיים.

אפשר להבחין בין שלושה שלבים של החינוך החרדי: (1) החינוך היסודי, עד גיל 13-14  (2) החינוך בישיבה הקטנה ובישיבה הגבוהה; (3) השלמת לימודי חול והכשרה מקצועית בתחומים בעלי פוטנציאל תעסוקתי.

הנכונות של מערכת החינוך החרדית להגביר את לימודי החול בנושאים הקשורים להצלחה עתידית בשוק העבודה משתנה בשלבים השונים. חוסר הנכונות להשקיע בלימודי החול בולטת בשלב השני, שהוא השלב המכונן בהשקפת העולם של הנער החרדי ובהטמעת לימוד התורה כערך דומיננטי. לעומת זאת, בשלב הראשון, שלב החינוך היסודי, הנכונות להקצאת משאבים ללימודי חול גבוהה יותר. לפיכך אנו מציעים לפרוס את השגת הרמה הנאותה של לימודי החול באופן לא אחיד על פני שלושת השלבים.

 יש להגביר את לימודי החול במתמטיקה, באנגלית, בהבעה וביכולות דיגיטליות כבר בשלב החינוך היסודי, המתחיל בגיל 3-4, יותר מהמקובל בחינוך הכללי; זאת כדי להתחשב בהעדפתה של מערכת החינוך החרדית להתמקד בלימודי קודש במיוחד בשלב השני. עם זאת, אין די בלימודי חול בשלב הראשון כדי להקנות יכולת השתלבות בכוח העבודה למי שירצה בכך לאחר לימודיו בישיבה הגבוהה.

לכן, אנו מציעים שמערכת החינוך החרדית תמצא דרכים להקצות משאבים, גם בשלב השני, לשימור ולהעמקת הידע שנצבר בשלב הראשון. הדבר יקל על מי שיבחר בעתיד לעבוד, וירצה להשלים את החסר. את יעד הביניים הזה אפשר יהיה להשיג על ידי השקעה מסוימת בתקופות "בין הזמנים" – תקופות החופשה הגדולות בישיבות.

השלב השלישי יוקדש, כאמור, להשלמת היכולות הדרושות להשתלבות מוצלחת בכוח העבודה. בשלב זה יושלמו הלימודים הרלוונטיים (מתמטיקה, הבעה, אנגלית ויכולות דיגיטליות) ברמה של בחינות הבגרות, ותועמק ההכשרה המקצועית בתחומים בעלי פוטנציאל תעסוקתי.

אנו מציעים לבסס ולהעמיק את מערכת ההכשרה המקצועית בתחומים רבים ככל האפשר, כדי לשפר את סיכוייהם של הבוגרים לעבוד ולהשתכר. רצוי שמערכת זו תאפשר שיפור יכולות ברמות שונות של הכשרה, החל מהרמה הבסיסית במקצוע כלשהו וכלה בהכשרה אקדמית של אנשים בעלי יכולות גבוהות. תוכנית מעין זו מחייבת את המדינה לקיים מערך תקצוב ובקרה בשלושת השלבים, שיתבסס על קביעה מראש של הישגים מינימליים, בהתאם לתוכניות הלימודים המוסכמות.

צעדים בתחום חינוך הבנות: בנות במגזר החרדי לומדות לימודי חול במהלך כל שנות לימודיהן עד סיום בית הספר התיכון. רובן אינן נבחנות בבחינות הבגרות הרגילות, אלא במבחנים מיוחדים של מכון סאלד. אנו מציעים להעלות את רמת הלימודים במקצועות הרלוונטיים לרמה של בחינות הבגרות.

הכשרה אקדמית ייחודית: ישנו מתח בין התכנים של תחומים אקדמיים מסוימים, למשל חלק ממקצועות הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והביולוגיה, לבין התפיסה החרדית הקלאסית. הציבור החרדי זקוק לשירותים חברתיים וקהילתיים, לפחות כמו כל ציבור אחר. עם זאת, הצלחת הטיפול בבעיות חברה ונפש בקהילה ייחודית זו מחייבת התאמה של בעלי המקצועות הרלוונטיים לתרבות ולאורח החיים החרדיים. כיום יש מחסור גדול בבעלי מקצוע מתאימים בתחומים אלה, המחייבים הכשרה אקדמית נאותה. המתח האמור מונע מחרדים העשויים להתאים למקצועות אלה להשתלב במסגרות האקדמיות הכלליות.

כדי להתגבר על קשיים אלה אנו מציעים להקים מסגרת להכשרה אקדמית המתמחה בבעיות חברה ונפש בחברה החרדית. מסגרת זו עשויה לשמש אבן פינה לאוניברסיטה חרדית שתקום בהמשך הדרך. אוניברסיטה זו תפעל ברמה אקדמית נאותה מחד גיסא, ותאפשר לעצב תכנים שלא יעמדו בסתירה להשקפת העולם המקובלת במגזר החרדי מאידך גיסא.

הנהגת מס הכנסה שלילי, על בסיס נקודות זיכוי לא מנוצלות: אמצעי מקובל לשיפור השכר של עובדים בשכר נמוך, למשל בארצות הברית ובאנגליה, הוא הנהגת מס הכנסה שלילי. גוטליב וקסיר (קלינר) (2004, נספח 6) הציעו להנהיג מס הכנסה שלילי בישראל. כלי זה יעיל במיוחד בעבור אמהות לילדים רבים, המרוויחות שכר נמוך ולכן אינן מצליחות לנצל את מלוא נקודות הזיכוי המגיעות להן בשל מספר הילדים.

אנו מציעים שהאם תקבל מן המדינה את החלק הבלתי מנוצל כתשלום. התוכנית הבסיסית למרוויחי שכר נמוך היתה מספקת סובסידיה לכ-13,400 משפחות חרדיות (מתוך כ-242,000 משפחות זכאיות במשק) בעלות של כ-53 מיליוני שקל  (מתוך עלות כוללת של כ-740 מיליוני שקל). התשלום השנתי היה מסתכם בכ-4,000 שקל למשפחה, ועוניין של כ-29% מהנפשות במשפחות החרדיות העובדות היה מצטמצם או נפתר.

הסרת הקשר בין השתתפות בכוח העבודה לבין אובדן הפטור משירות צבאי: חוק טל שנחקק ב-2002 קובע, כי שר הביטחון רשאי לדחות את מועד התייצבותו של תלמיד ישיבה, המיועד לשירות ביטחון העומד בשורה של תנאים: תלמיד ישיבה הלומד 45 שעות בשבוע לפחות, שאינו עוסק בעיסוק נוסף וגילו עד 23 שנים. תלמיד ישיבה מבוגר יותר רשאי לעסוק בעיסוק נוסף, בתנאי שהוא לומד בישיבה 45 שעות בשבוע לפחות. המשמעות היא שהחוק מתנה את הפטור משירות צבאי באיסור לעבוד.

כדאיות היציאה לעבודה נפגעת גם מסיבות הכרוכות ביחס ההחלפה – היחס בין התקבולים שאפשר לקבל ממערכות ממשלתיות ואחרות תמורת אי-עבודה לבין התמורה על עבודה. ב-2005 הביא יחס זה לצמצום השתתפותם של צעירים חרדים בכוח העבודה, בשל התמיכות שקיבלו.

אם כן,  כדי להביא לצמצום העוני בקרב החרדים יש לנקוט שורה של אמצעים: לשפר את תנאי השכר על ידי שיפור כושר ההשתכרות העתידי, לשפר את מערך ההכשרה המקצועית, לסבסד את היציאה לעבודה ולתמרץ אנשים ליציאה לעבודה על ידי הגברת כדאיותה, באמצעות הנהגת מס הכנסה שלילי.

 

ביבליוגרפיה

תודה ליהודה אלירז על עזרתו המועילה ביותר בשיפור הכרתי את החברה החרדית, לישראל קצ'נובסקי על עזרתו הרבה בהכנת מאמר זה ולמלכה זוהר על הערותיה המועילות.

גוטליב דניאל, 2007, "העוני וההתנהגות בשוק העבודה בחברה החרדית", מכון ון ליר, ירושלים, גם בכתובת האינטרנט:  http://www.vanleer.org.il/econsoc/pdf/1_research_mdiniut4.pdf.

גוטליב דניאל וניצה (קלינר) קסיר, 2004, "העוני בישראל ואסטרטגיה מוצעת לצמצומו: הרחבת התעסוקה ושינויים במערכת הרווחה", בנק ישראל, יולי, 1-46.

 http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/papers/paper08h.htm

פרנקל, אלונה, פוול סויפר, ויורם מישר, 2003. "הכנסה פוטנציאלית כמדד להערכת העוני בישראל", המכון למחקר כלכלי בישראל ע"ש מוריס פאלק, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים.

Alberto Alesina and Edward L. Glaeser, 2004, Fighting Poverty in the US and Europe, Oxford University Press.

Daniel Gottlieb and Leonid Kushnir, 2006, "An Optimal Method of Binary Information Transfer (BIT) Between Surveys of an Identical Population: Poverty among the Jewish Ultra-Orthodox in Israel – A Case Study of BIT", August.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
8
23/10/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד