יהדות וישראליות, הגישה החילונ
יהדות וישראליות, הגישה החילונ

לימודי יהדות בקרב חילונים זוכים בשנים האחרונות לפריחה הן בבתי הספר והן במסגרות אחרות. תל-אביב-יפו, מרכז החילוניות היהודית, כדוגמה מייצגת של המגמה הזו

 

נעמה צבר-בן יהושע היא ראש הקתדרה לחינוך יהודי ע"ש קונסטנטינר באוניברסיטת תל-אביב. אסף שטיין הוא תלמיד תואר שלישי בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ומתרגל במכללה האקדמית תל-אביב יפו

 

להיות ישראלי חילוני וציוני משמעותו, לעיתים קרובות, להימצא במתח בין ערכים של הומניות אוניברסלית, ובין הרצון לשמר מדינה בעלת אופי אתנו-לאומי ייחודי של מדינה יהודית.

 לטענתנו, ניתן לראות במגמה הגוברת של לימודי יהדות פלורליסטית בקרב חילונים ניסיון להתמודד עם מתח זה. במאמר נדגים את הטענה כי דור היהדות החילונית מחפש דרך לשלב בין האוניברסליות ללאומיות. נתבסס על סקירת מחקרים על התופעה של לימוד יהדות פלורליסטית בקרב חילונים, תוך התמקדות במגמות מתוך מערכת החינוך הפורמלית, ומתוך העיר תל-אביב-יפו.

 בחרנו להתמקד במקרה של החינוך הבית ספרי בתל-אביב-יפו, משום שמקובל לראות בה את מרכז החילוניות היהודית, כמו גם את העיר שהמתרחש בה בהיבט זה יכול לסמן מגמות תרבותיות בקרב האוכלוסייה החילונית הישראלית כולה.

 

ביניים: ההקשר הרחב - דו"ח שנהר

ראשית שנות התשעים בישראל התאפיינו בשתי מגמות חברתיות בולטות: תהליך השלום עם הפלסטינים ומדינות ערב, וגלי עלייה גדולים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה. נוכח מגמות אלה, ביקש בשנת 1991 שר החינוך דאז, זבולון המר, לבחון את החינוך היהודי בבתי ספר ממלכתיים, ולשם כך הקים ועדה מיוחדת לבחינת הנושא. הוועדה (המכונה ועדת שנהר) פרסמה את המלצותיה בשנת 1994.

הנחת יסוד בעבודת חברי הוועדה היתה כי קליטת העלייה המואצת וחתימת הסכמי השלום "מדגישים ביתר שאת את הצורך להתמודדות מתמדת עם שאלת הזהות הישראלית והיהודית. היכרות משמעותית עם תולדות עם ישראל ותרבותו היא תנאי ראשוני להתמודדות זו, דבר המחייב את מערכת החינוך כולה ... לבחינה מחודשת של מקומם של לימודי היהדות" (עם ועולם, 1994, עמ' 4).

התפיסה שבאה לידי ביטוי בדו"ח שנהר רואה בתרבות היהודית גרעין מלכד בזהות האזרחית של תושבי ישראל. זו אינה השקפה חדשה, שכן שאיפת מוסדות המדינה לחזק את הלאומיות באמצעות הזהות היהודית, עמדה בבסיס מערכת החינוך מאז שנותיה הראשונות של המדינה. למעשה, שאיפה זו מלווה את התנועה הציונית עוד מהקונגרס הראשון בשנת 1898, שבו הוחלט כי "הציונות לא תפעל בשום צורה שתפגע בדת היהודית"  (פלד ושפיר, 2005, עמ' 183).

בחינה של מערכת החינוך הממלכתי בישראל מעלה כי כבר בשנת 1957 הופעלה תוכנית מרוכזת להוראת תודעה יהודית בבתי הספר (שם, עמ' 148). אולם טענתנו היא שעל אף שאין חדש בניסיונות מצד המדינה לחזק את לימודי היהדות, הקריאה הנוכחית של הממסד מתקבלת ביתר הצלחה תודות לשינוי תרבותי בחברה החילונית, המתבטא בנכונות גבוהה יותר מבעבר של הורים, מורים, קהילה, ובהתאם גם של תלמידים, לקבל את החינוך ליהדות, תוך פרשנות פלורליסטית, כחלק מחינוך דור העתיד. ניתן לראות כי המלצות הדו"ח יושמו לפחות באופן חלקי ובהצלחה רבה יחסית.

במחקר מעקב אחר יישום המלצות הדו"ח, מהשנים 1996-97, נמצאה עלייה במספר בתי הספר המחנכים ליהדות, ונרשמה עלייה במספר שעות ההוראה של מקצועות היהדות (רש ובן-אבות, 2002 עמ' 157). למרות העלייה המצוינת בלימודי היהדות בקרב בתי הספר הממלכתיים, התחושה במערכת היתה שיישום הדו"ח נעשה באופן חלקי ביותר, וגם זה בעיקר באמצעות עמותות חוץ בית-ספריות (כנס מכון ואן ליר, עשור ליישום דו"ח  שנהר,  2005).

ביניים: החינוך ליהדות בבתי-ספר ממלכתיים בתל-אביב-יפו           

בתל-אביב-יפו קיימים 45 ביה"ס יסודיים ו-28 על-יסודיים ממלכתיים. בקרב מוסדות אלה נערכו שני מחקרים בשנים האחרונות בנושא חינוך לתרבות יהודית: עבודתה של מרים פוזנר (2005), ודו"ח מיפוי תרבות עברית שנערך על-ידי ד"ר ריטה סבר ולירון דושניק מטעם העירייה (2006). פוזנר ערכה סקר באמצעות שאלונים בשנות הלימודים תשס"ד ותשס"ה (2004-2005) בקרב 28 בתי ספר (מתוכם 17 יסודיים ו-13 על-יסודיים). סבר ודושניק ערכו ראיונות עם מורים, מנהלים ותלמידים ממערכת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית בעיר. לאור נושא הדיון הנוכחי, יתייחס מאמר זה לממצאים מתוך בתי הספר החילוניים בלבד. בנוסף, יוצגו הממצאים של אנשי החינוך בלבד, ללא שימוש בממצאים שעלו מהתלמידים. נתוניהם נאספו במהלך שנת הלימודים תשס"ו (מיולי 2005) מ-21 בתי ספר יסודיים (חילוניים) ו-11 בתי ספר על-יסודיים (חילוניים).

ממצאי שני המחקרים מעידים כי קיימת צמיחה בתחום החינוך ליהדות בבתי הספר הממלכתיים בתל-אביב יפו. הממצאים גם מלמדים, כי פעילות החינוך לתרבות יהודית מתקיימת בשלוש זירות פעולה עיקריות: 1. במסגרת מקצועות הלימוד המסורתיים (ובעיקר תנ"ך וספרות עברית), אשר נטענים בפרשנות של חינוך ליהדות, בנוסף למשמעות של חינוך לציונות קלאסית. 2. במסגרת שעת לימוד פורמלית ייעודית לנושא המורשת, שנוספה לתוכנית הלימודים בעקבות יישום דו"ח שנהר. 3. באמצעות שותפות עם גופים חיצוניים (בעיקר קרן אבי-חי ושותפות ת"א-לוס אנג'לס), המאפשרת לבתי הספר לקיים פעילות לא פורמלית/ אקסטרה-קוריקולרית בנושא חינוך יהודי והיכרות עם יהדות התפוצות.

 

                       

ביניים: הוראה במסגרת מקצועות הלימוד המסורתיים

 

 מורים בבתי הספר בתל-אביב-יפו הביעו נכונות ופתיחות רבה לשלב תכנים בנושא יהדות במסגרת מקצועות הלימוד המסורתיים. פרט להוראת התנ"ך, הוזכרו מספר מקצועות, שהקשר שלהם לתרבות יהודית אינו מובן ומיידי. בבתי הספר העל-יסודיים נמנו מקצועות ההיסטוריה והספרות כמכילים מרכיבים של לימודי יהדות, ובבתי הספר היסודיים זוהה מקצוע העברית באופן דומה.

קשה לקבוע האם המוכנות של מורים לשייך מקצועות לימוד רבים לתכני הלימוד היהודיים מסמנת ממצא משמעותי משני הסקרים, או האם מדובר ברצייה – כאשר המרואיינים ניסו לרצות את החוקרים ולהרחיב את הדיון בנושא יהדות. אולם כאשר בוחנים את מקצועות הלימוד במערכת, עולה כי בשנים האחרונות נוספו מקצועות לימוד חדשים, הקשורים באופן ישיר לחינוך ליהדות. ניתן לכנות מסגרות לימוד אלה כ"לימודי יהדות פורמליים". 

בלימודי יהדות פורמליים הכוונה למסגרת המלמדת יהדות כמקצוע במערכת השעות של בית-הספר הממלכתי. שני המחקרים שסקרנו מצביעים על עלייה בשעות הלימוד של מקצוע היהדות, וכי מקצוע זה נלמד תחת מגוון רחב של מקצועות,  כגון ציונות ומולדת,  פרשת השבוע ותושב"ע. כמו כן, נמצאו הבדלים בין בתי ספר יסודיים לעל-יסודיים בסוג המקצועות שמזוהים כשייכים לחינוך ליהדות.

לפי הסקר שערכה פוזנר, רק כמחצית מבתי הספר היסודיים הצהירו שמקצוע היהדות נלמד בבית הספר. לעומתם, כאשר נבחנו בתי הספר העל-יסודיים עלה כי רובם המוחלט הצהיר כי מקצוע היהדות נלמד בבית הספר באופן פורמלי.

משני המחקרים עולה כי בבתי הספר היסודיים בתל-אביב-יפו מקצועות הלימוד שהוזכרו על ידי המורים כשייכים לחינוך יהודי אינם ממוקדים בתרבות יהודית בלבד, ומתאימים גם להקשר רחב יותר של חינוך לתרבות עברית, או חינוך לפטריוטיות (דרור, 2004). כך לדוגמה, מקצועות כגון ציונות ומולדת נתפשים כקשורים לנושאי לימוד יהודיים. לעומת זאת, בבתי הספר העל-יסודיים בלט מקצוע המורשת כשייך באופן ממוקד לחינוך ליהדות והוכנס כשעה שבועית למערכת החינוך במסגרת יישום דו"ח ועדת שנהר. הן בבתי הספר היסודיים והן בעל-יסודיים רוב תוכניות הלימוד הבית ספריות שיועדו ללימודי יהדות, פותחו והופעלו משנת 1999 ואילך, שנקבעה כשנה שבה ייכנסו לתוקף מלא המלצות ועדת שנהר.

סיכום הממצאים עד כה מעלה, כי אנשי חינוך בבתי ספר ממלכתיים בתל-אביב-יפו רואים את הוראת היהדות כקשורה גם למקצועות הומניסטיים אחרים, ולא רק למקצוע התנ"ך. כאשר בוחנים את המקצועות הייחודיים שהוספו למערכת השעות ומוקדשים ללימודי תרבות יהודית, בולט מקצוע המורשת, שהוא מקצוע הוראה חדש יחסית (או לייתר דיוק, מחודש). ראוי לציין כי משרד החינוך מעולם לא ביטל את המלצותיו משנת 1957, בנושא הוראת יהדות בבתי-ספר חילוניים.

עלייתו של מקצוע המורשת משקפת תוצאה של כוחות הפועלים מצד המדינה ומשרד החינוך על בתי הספר. בעיקר בעקבות יישום המלצות דו"ח ועדת שנהר. ראוי לציין כי משרד החינוך לא פיתח תוכנית לימודים פורמלית בשם מורשת, אלא בתי הספר הם המכניסים מיוזמתם מקצוע בשם זה למערכת השעות הבית ספרית (לרוב לתוך משבצת הזמן של נושאים קרובים מתוך מדעי הרוח).

 

ביניים: פעילות לא פורמלית

 

משני הסקרים  שלעיל (פוזנר, 2005 וסבר ודושניק, 2006) עולה כי החינוך היהודי הלא פורמלי עליו מדווחים אנשי החינוך, מתרחש בעיקר במסגרת פעילויות הקשורות לחגי ישראל, כגון טקסים ומסיבות לכבוד החגים. בנוסף, רווח חינוך ליהדות במסגרת תוכניות מיוחדות או פרויקטים (שאינם ממוקמים במערכת השעות ולכן מוגדרים כתוכניות חינוך לא פורמליות, או פורמליות למחצה). ניתן למיין את סוגי הפעילויות הלא פורמליות שמוזכרות בשני הסקרים לחמישה תחומים: א. סיורים ומסעות מיוחדים; ב. פעילות שנת בר/בת-מצווה; ג. קשר עם התפוצות; ד. סמינרים וימי עיון; ה. חגים ומועדים יהודיים. 

 

א. סיורים ומסעות מיוחדים: לצד התכנים בעלי זהות לאומית ציונית, הופיעו בסקרים אמירות מצד אנשי החינוך, המזהות את הטיול הבית ספרי כפעילות חינוכית שניתן לרתמה לצורכי חינוך לתרבות יהודית. כך לדוגמה מציינת מורה, כי בעקבות הטיול לירושלים נתבקשו התלמידים להכין מסלול טיול לקהל יעד מסוים. אחד התלמידים הציע מסלול לתלמידים מחוץ-לארץ בגיל בר-מצווה (סבר ודושניק, 2006, עמ' 54). נסיעות למוזיאונים (לתערוכות בנושאי ארץ ישראל) והצגות תרבות מקוריות המשקפות את תולדות העם היהודי בארץ ובחו"ל (ביניהם גם המסע לפולין), הוזכרו כפעילות נוספת שמקיים בית הספר ביחס לחינוך היהודי. זאת בנוסף לטיולים הבית ספריים הרגילים. 

ב. פעילויות הקשורות לשנת הבר/בת-מצווה: שכבת כיתות ז' הופיעה בשני הסקרים כמי שזוכה לפעילות חינוכית ייחודית הקשורה ביהדות. כל בתי הספר שנסקרו על ידי פוזנר נמצאו מעורבים בפעילות בנושא שורשים ופעילויות הקשורות למעגל החיים היהודי.

ג. קשר עם התפוצות: פעילות ייחודית בהיקפה לתל-אביב, ושהופיעה בשני הסקרים, הינה תוכנית "שותפות תל-אביב לוס-אנג'לס". היום קיימות כבר 45 שותפויות בכל רחבי הארץ, אך לפני עשור היתה תל-אביב בין הערים הראשונות שמיסדו את הקשר השותפותי. ייחודה של עבודת החינוך בין קהילת החינוך תל-אביב ללוס-אנג'לס זיכתה את ועדת החינוך בשותפות זו בפרס מיוחד בכנס הארצי של השותפויות בניו ג'רסי, מאי 2006. השותפויות מתקיימות על בסיס של קשר ישיר בין יישובים בישראל לבין פדרציות ברחבי ארה"ב. מיזם זה נהגה לפני עשור ביוזמה משותפת של הסוכנות היהודית וארגון הפדרציות היהודיות בצפון ארה"ב. במסגרת "שותפות תל-אביב לוס-אנג'לס" יש היום כ-18 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בתל-אביב-יפו, הקשורים עם בתי ספר ברמות גיל מקבילות, ברובם  יהודיים בלוס-אנג'לס.

התוכנית מיושמת בתל-אביב משנת 1997 וחלק ממטרותיה הן "חיזוק זהותם היהודית פלורליסטית של בני הנוער בישראל, וחיזוק הזיקה לישראל עבור ילדי התפוצות" (דו"ח ועדת החינוך של  השותפות, משנת 2004). לנוכח העניין שגילו הורים רבים בתל-אביב בפעילות שילדיהם חווים, הוקם במסגרת השותפות פורום הורים, שהוא מעין בית מדרש ליהדות פלורליסטית. סבר ודושניק מצאו כי תוכנית זו שימשה לעיתים כעוגן מרכזי עבור החינוך ליהדות בבית הספר, וסייעה לשלב תכני חינוך ליהדות במקצועות נוספים (שם, עמ' 53). כך לדוגמה, חלק מפעילות ההתכתבות עם תלמידי לוס-אנג'לס התקיימה במסגרת שיעורי האנגלית. מרכזיותה של תוכנית "שותפות תל-אביב לוס-אנג'לס", והעובדה שפעילים במסגרתה גם הורים (ולא רק תלמידים ומורים), תומכת בטענה שהעניין בתרבות יהודית מתוגבר ונתמך גם ע"י הקהילה.     

ד. סמינרים וימי עיון: זירה נוספת שדרכה מתרחשת פעילות החינוך ליהדות, הינה ימי עיון וסמינרים מרוכזים (סבר ודושניק, עמ' 60), וכן "מפגשים לגשר בין חלקים שונים בעם ישראל" (פוזנר, עמ' 38). תכני המפגשים אינם מפורטים בשני הסקרים, אך נראה כי אלו מועברים בבתי הספר העל-יסודיים. נקודה מעניינת בהקשר זה הינה זהות יוזמי ומפעילי הפעילות: לרוב מועברים ימי העיון/סמינרים על ידי עמותות המתמחות בפעילויות חינוך ליהדות, ולא על ידי צוות בית הספר. השותפות בין בית הספר לבין עמותות וארגונים ללא מטרת רווח המקדמים חינוך ליהדות הינה תופעה חדשה יחסית, המתאימה גם היא לטענה כי ההתעוררות בתרבות יהודית-חילונית נתמכת על ידי הקהילה.

ה. ציון חגים ומועדים יהודיים: מסגרת החינוך ליהדות הבולטת ביותר, בשני הסקרים, הינה פעילות לציון חגי ומועדי ישראל. פוזנר מציינת כי "העיסוק בחגי ישראל ומועדיו מהווה את 'ברירת המחדל' של החינוך היהודי בבתי הספר הממלכתיים… ולא רק בבתי-ספר יסודיים בתל-אביב, אלא גם בבתי הספר העל- יסודיים" (שם, עמ' 37). סבר ודושניק מציינות גם הן, כי בבתי הספר העל-יסודיים "בדומה לתכנים הנזכרים בבתי הספר היסודיים… הטיפול ביהדות נגע בעיקר ללוח השנה ובמיוחד לחגים" (שם, עמ' 57). אולם הן מוסיפות, כי קיים הבדל בהיקף הפעילות ובתכניה. בעוד שבתי הספר היסודיים שנסקרו ערכו טקסים הקשורים למועדים דתיים (חגי ישראל), בתי הספר העל-יסודיים ציינו בעיקר מועדים בעלי אופי לאומי יותר מדתי, בעיקר טקסים לימי זיכרון (שם, עמ' 60).   

 

לא כל הפעילויות שצוינו כעת הן חדשות בבית הספר, או שקיימת עלייה בהיקפן. לדוגמה, חינוך ל'שורשים' ו'מעגל החיים היהודי' בכיתות ז' במסגרת שנת הבת/בר מצווה אינו תופעה חדשה. בוודאי שהעיסוק בחגי ישראל קיים מאז שהוקם בית הספר העברי בתקופת היישוב. לכן, קשה לכאורה לטעון כי הממצאים שהוצגו כאן מעידים בהכרח על התעוררות ועניין מחודש ביהדות. אולם למרות זאת, אפשר לטעון כי בשנים האחרונות ניתן למצוא התייחסויות, שמרמזות על חיבור בהקשר רחב יותר מאשר בעבר בין התרבות היהודית אל הפעילויות המסורתיות בחינוך ליהדות שהוזכרו כאן.

אם בעבר החינוך ליהדות התמקד בהקשר החלוצי והצברי, שהדגיש קשר בין התנ"ך לארץ ישראל, אזי היום החינוך ליהדות התרחב לספרים נוספים על מדף ארון הספרים היהודי, שאינם קשורים ישירות לאידיאל החלוצי, והמשויכים לתוכן התרבותי של היהודי הגלותי. כך לדוגמה מתייחסת מנהלת בית ספר לפעילות של שנת הבת/בר-מצווה ומדגישה את החלוקה המסורתית (הנתפסת כגלותית וכדתית) של הקריאה בתורה: "החלטנו על פרויקט בת-מצווה… קנינו ספרים על פרשת השבוע – כן, אני החילונית! ועבדנו עם כל בת על פרשת השבוע שלה" (סבר ודושניק, עמ' 48).  ברוב בתי הספר מנוצלת שנת הבר/ בת-מצווה לביקור בבית-כנסת. באחדים מבתי הספר הממלכתיים בתל-אביב הוכנס תפקיד (בהתנדבות) של רב בית ספר, המכהן בקהילה ליהדות מתקדמת בתל-אביב.

 

סממן נוסף לפריחה התרבותית בחינוך ליהדות חילונית ניתן לאתר בתוכנית ייחודית הראויה לאזכור, על אף שהיא מתקיימת בבתי ספר יסודיים בודדים בלבד (לפי הסקר של פוזנר). מדובר בתוכנית לקיום מפגשי רשות (בתדירות שנעה בין מפגשים דו-שבועיים למפגשים חודשיים) בסגנון בית-מדרש יהודי פלורליסטי, להיכרות עם מחזור התפילות. התוכנית המתקיימת בשנים האחרונות מופנית להורים, למורים ולתלמידים. כאמור, ניתן לראות פעילות זו כחלק מהעניין הגובר של חילונים במקורות היהודיים. מגמה זו באה לידי ביטוי באופן בולט בתל-אביב, אולם היא מורגשת בכל חלקי הארץ. כפי שיפורט להלן, ניכרת הופעת בתי-מדרש ומסגרות לימוד למקורות יהודיים בגישה פתוחה ובצביון חילוני.

 

ביניים: בתי-מדרש חילוניים   

 מערכת החינוך עוברת בשנים האחרונות תהליכי ביזור, בעקבותיהם סמכותה של המדינה מואצלת לגורמים מקומיים (תהליך המכונה לעיתים כ'סמי-הפרטה', או בהקשרים אחרים כמתן 'אוטונומיה בית-ספרית'). עקב כך, בית הספר פועל בשנים האחרונות כזירת מפגש, שבה מתרחש מגע בין כוחות הפועלים מן המרכז וכוחות הפועלים מצד הקהילה. המקרה של חינוך ליהדות בבתי ספר ממלכתיים (חילוניים) בתל-אביב-יפו, מתרחש במסגרת מגמה זו, ומהווה דוגמה למציאות שבה פועלים שני הכוחות באותו כיוון ומחזקים זה את זה, גם אם מתוך מניעים שונים. 

עד כה, דו"ח ועדת שנהר הוצג על-ידינו ככוח המופעל מטעם משרד החינוך, שהוביל להגדלת שעות ההוראה בחינוך ליהדות וגרם לחדירתם של תכנים יהודיים לתוך מקצועות הומניים אחרים. לאחר מכן הצגנו מגמות בעלות אופי שאינו ממלכתי ופורמלי להרחבת החינוך ליהדות, ואשר ניתנות לזיהוי לרוב כנובעות מכוחות קהילתיים הפועלים בבתי הספר.

עתה יוצגו שני כוחות נוספים הפועלים לחיזוק החינוך ליהדות בבית הספר הממלכתי, בתל-אביב בפרט ובארץ בכלל: כוחות אלה ניתנים להגדרה כ'ארגוני מגזר שלישי'. בהקשר לתופעת היהדות החילונית בבתי הספר, אנו מתכוונים במיוחד לארגונים המתמחים בחינוך ליהדות פלורליסטית ולעמותות המקיימות בתי-מדרש חילוניים. המעורבות של עמותות וארגונים אלה תוצג בקצרה בסעיף הבא ותחתום את המאמר.

ביניים: עמותות לחינוך יהודי

 

משני הסקרים שהוצגו כאן אודות חינוך ליהדות בתל-אביב-יפו, עולה כי לעמותות המתמחות בהוראת יהדות יש תפקיד מרכזי בפעילויות ברמה הבית ספרית. ניתן לשייך עמותות אלה ל'מגזר השלישי'. הכוונה לארגונים שאינם שייכים לממשלה מחד (המגזר הציבורי – 'מגזר ראשון'),  אך גם אינם מתאימים להגדרה של עסק מסחרי (המגזר הפרטי – 'מגזר שני'). חלקם של ארגוני המגזר השלישי בישראל הולך וגדל במקביל לתהליכי הפרטה ולקבלנות משנה של שירותים מדינתיים, תהליך המתרחש במקביל במדינות רווחה רבות בעולם. גדרון, בר וכץ (2003) מציינים, כי ארגוני המגזר השלישי שהוקמו בשנים האחרונות "מעשירים את השיח הציבורי בכך שהם עצמאיים, קוראים תיגר על המדיניות הרשמית, ומעלים סוגיות חשובות לסדר היום הציבורי והפוליטי" (שם, עמ' 163). ארגונים המקדמים גישות שונות כלפי היהדות מוזכרים גם הם כחלק ממגזר זה (שם, עמ' 162).

עיון בסקר שערכה עמותת פנים עבור הסוכנות היהודית בשנת 2000, מאפשר לקבל תמונה מפורטת יותר אודות מאפייני העמותות הללו (Ben-Peretz and Yoffe, 2000). הסקר בחן עמותות המקדמות חינוך לזהות ולמודעות יהודית בהקשר פלורליסטי. לא נסקרו בו עמותות השוללות קיומם של זרמים אחרים ביהדות. החוקרים איתרו כ-89 ארגונים. אתר הפעילות העיקרי, או לחילופין הבסיס הניהולי של רוב הארגונים (כ- 60%) נמצא בירושלים. נתון בולט נוסף הינו גילן הצעיר של רוב העמותות: מתוך 89 ארגונים, כ-55 (62%) הוקמו במהלך שנות התשעים, כ-40 מתוכם הוקמו במחצית השנייה של העשור בלבד.

 הקפיצה הבולטת במספר העמותות מחזקת לדעתנו את הטענה שמדובר בתופעה חדשה שמונעת ממאפיינים תרבותיים שונים מבעבר. מחברי הסקר בחנו את מקורות המימון של כ-57 מתוך 89 הארגונים שאיתרו. מן הממצאים עלה כי כ-13% מכלל מקורות המימון של הארגונים הגיע מן המדינה, בעוד שעיקר המימון, כמחצית מסך ההכנסות של הארגונים, הגיע מתרומות ומקרנות מחו"ל. החלק הקטן, יחסית, של המדינה במימון ארגונים אלה, יכול לתמוך בטענה כי מדובר במגמות תרבותיות קהילתית, של התעוררות בקרב אזרחים המגלים עניין מחודש בארון הספרים היהודי. יחד עם זאת, אין להתעלם מחלקם הבולט של תורמים מחוץ לארץ במימון העמותות. נתון זה יכול לרמז כי ליהודים מחו"ל יש השפעה מרכזית על התעוררות יהודית-חילונית בארץ. במאמר זה אנו מסתפקים בבחינת המפגש בין מדיניות משרד החינוך לבין מעורבותם של הארגונים האזרחיים בחינוך ליהדות פלורליסטית בתוך מערכת החינוך הממלכתית.

הקשר בין צמיחת ארגוני המגזר השלישי בתחום היהדות, לבין מדיניות משרד החינוך והמתרחש בחינוך הבית ספרי, נחשף ביתר שאת כאשר בוחנים את קהל היעד של עמותות אלה. מן הסקר של עמותת פנים עולה, כי קהל היעד העיקרי הינו הקהילה המקומית (כ-401 תוכניות ופעילויות מכוונות לקהילה). בית הספר הינו השדה השני בחשיבותו שאליו מכוונים כותבי התוכניות והפעילויות (כ-258 תוכניות המיועדות לתלמידים ולמורים).

 בדו"ח מאוחר יותר מציינים יפה וארד (2003), בהתבסס על קטלוג שמיפה את חומרי ההוראה, הלמידה ותוכניות הלימוד הקיימים בתחום (קרן פוזן, בתוך יפה וארד, 2003 עמ' 26), כי רק 26% מהתוכניות נכתבו ופותחו על ידי משרד החינוך, ואילו כ- 45% מהתוכניות פותחו ונכתבו על ידי ארגוני המגזר השלישי. ניתן לראות בממצאים אלה עדות למרכזיותם של ארגוני המגזר השלישי בפעילות החינוך הבית ספרי ליהדות פלורליסטית, וכן גיבוי לטענה כי דו"ח ועדת שנהר והתקציבים שהזרימה המדינה בעקבותיו לבתי הספר לא פעלו בשדה ריק כדי ליצור יש מאין בתחום החינוך ליהדות, אלא השתלבו בתוך מגמה תרבותית רחבה יותר. הם חיזקו אותה מחד גיסא, ע"י הקצאת משאבים, וחוזקו ממנה מאידך גיסא ע"י קבלת לגיטימציה מהקהילה ליישום המדיניות.

 

 לסיכום, ניתן לראות כאן תופעה חדשה ומרתקת. אנו עדים לתקופה שבה תלמוד התורה החילוני תופס מקום הולך וגדל. בכך, חזונם של ביאליק ואחד העם ללימוד חילוני עמוק ומקיף שב וניעור. בשנים האחרונות מוקמים בתי-מדרש חילוניים, לצד מכינות חילוניות, ואף ישיבה חילונית (מייסודה של בינ"ה) קמה לאחרונה בתל-אביב – עיר המהווה אכסניה מרכזית לגופים הללו. מהפכה זו זוכה לחיזוק מצד מערכת החינוך, שמעודדת את קירוב הציבור החילוני אל מקורות היהדות, בלי לצפות מהם לשמור מצוות או לנהוג כאנשים מאמינים.

בתי הספר הממלכתיים משקפים מגמה זו ודואגים להבטיח שיהיו להם מורים המסוגלים ללמד תרבות יהודית פלורליסטית, ברוח המלצות ועדת שנהר, וממקמים לימודים אלה במקום ראוי, שכלל אינו שולי בתוכנית הלימודים. מזה כעשור, מכשירים גופים שונים, כגון מכון הרטמן בירושלים, אנשי חינוך מהמערכת הממלכתית להוראת לימודי יהדות ברוח פלורליסטית (בהתאם להמלצות דו"ח שנהר), בכך הולכת ומצטמצמת התלות בעמותות להוראת יהדות, ומתעצם מעמדם של המורים המקצועיים בתחום זה.

מקורות

 

אמזלג-באהר חיה, הכהן-וולף חגית (2003) "בתי מדרש וקהילות לומדות: נקודת המבט של המשתפים, מחקר הערכה". מתווה – ייעוץ הערכה ומיון, עבור החטיבה לזהות יהודית של הפדרציה היהודית של ניו-יורק. זמין גם באתר עמותת 'פנים' www.panim.org.il

 

גדרון בנימין, בר מיכל, כץ חגי (2003) "המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה לחברה אזרחית". תל-אביב, הקיבוץ המאוחד.

 

דרור, יובל (2004). "מערכת החינוך כסוכנת הפטריוטיזם היהודי במדינת ישראל: מ'ציונות חלוצית' ל'ישראליות מאוזנת' ". בתוך בן-עמוס אבנר ובר-טל דניאל (עורכים) "פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת" תל-אביב, דיונון והקיבוץ המאוחד. עמ' 137-174. 

 

הכהן-שגיב טליה (2003). "חילונים לומדים יהדות: זירת חיפוש ומאבק". חיבור לקבלת תואר מוסמך. ירושלים, אוניברסיטה עברית.

 

יאיר גד, שגיב טליה, שימבורסקי שרי, אקראי סיוון, ליכטמן מיה (2006). "ההשפעות של קהילות לומדות ובתי מדרש בישראל". ירושלים, האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך, הוגש לקרן "אבי-חי".

 

יפה מאיר וארד עוזי (2003). "ארגוני המגזר השלישי בתחום החינוך ליהדות כתרבות במרחב החילוני". בתוך "יהדות כתרבות- עשור לוועדת שנהר" לוצרן, שוויץ. קרן פוזן. 

 

מדינת ישראל (2004) "עם ועולם: תרבות יהודית בעולם משתנה. המלצות הוועדה לבדיקת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי". ירושלים, משרד החינוך התרבות והספורט.

 

סבר ריטה, דושניק לירון (2005). "תרבות עברית במערכת החינוך של העיר תל-אביב-יפו". עיריית תל-אביב-יפו. טיוטא להתייחסות.

 

פוזנר מרים (2005). "מה יהא על המורשת ועל התושב"ע? על מעמדם המתחזק, אך עדיין בלתי יציב, של לימודי היהדות בבתי-הספר ממלכתיים בתל-אביב". חיבור לקבלת תואר מוסמך , תל-אביב. אוניברסיטת תל-אביב.

 

פלד יואב, שפיר גרשון (2005). "מיהו ישראלי: הדינמיקה של אזרחות מורכבת". תל-אביב, אוניברסיטת תל-אביב.

 

רש נורה ובן אבות אהרון (2002). "חינוך יהודי בחטיבות-ביניים ממלכתיות בישראל". ירושלים. המכון לחקר הטיפוח בחינוך, אוניברסיטה עברית.

 

Ben Peretz Miriam and Yoffe Meir (2000) “The Many Faces of Judaism in Israel: Mapping Jewish unity organizations”. Jewish Agency for Israel and “Panim- for Jewish Renaissance in Israel” (Unpublished).

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד