כנגד דיבור בשם האחרים
כנגד דיבור בשם האחרים

 

בעמודי הגלריה בגליון הנוכחי של "פנים" מוצגות עבודות של סטודנטים ותלמידי תיכון מ"שער הנגב", שהם בעלי נכויות, סובלים מפיגור ונפגעי נפש. העבודות הן במיצב וידיאו, בצילום ובציור. זהו מיצב אמנות חברתי של בית הספר לאמנות ספיר, שנעשה בהנחיית אורית חסון ולדר, ומתקיים בתמיכת עמותת גוונים,  משרד הדיקן, ובשיתוף מועצה אזורית שער הנגב. המיצב יוצג בחודש נובמבר בבניין האקדמיה בספיר במסגרת "כנס שדרות לחברה".

המיצב מבקש לאפשר גישה לאמצעי הייצוג (מצלמת וידיאו וסטילס), ולפורר את ההיררכיה בין מצלם ומצולם,  מטפל ומטופל, מי שבשוליים ומי שבמרכז. הוא בוחן  גבולות בין אמנות קהילתית  לאמנות של אאוטסיידרים.

טשטוש  והחלפת זהויות בצילום וידיאו הם חלק מטקטיקה של הצפנת זהותו  היחידנית של  האמן,  או זהותו של הסטודנט כשלוחה של הממסד האמנותי. בקבוצת תצלומים המוקרנת ברצף, מורחב העיסוק בזהות. במרכז קשת בשדרות, למשל, תיעדו עשר מצלמות אקט של התחפשות ושל החלפת זהות. אביזרים, פיאות ובגדים משנות ה-20 גלשו מארגזים, כל  משתתף התלבש, צילם והצטלם ללא  הפרדה מובהקת בין צלם ומושא הצילום, בין צופה ונצפה. אין היררכיה ברורה בין ה"אני" וה"אחר".  

בתהליך העבודה המשותפת מונחות הידיים במעין  "גבעת ידיים", וכל משתתף התבקש לזהות את כף היד ולחלץ אותה מגבעת התצלומים. היד על טביעותיה משמשת אבן בוחן, צילום יד מונח מול יד. היד מצפינה מסר פרטי במרחב הציבורי, מוצגת עם עוד עשרות עדויות ידיים. חלק מהטקסטים ברוסית נותרים בלתי קריאים לצופה הישראלי.

על רקע קיר צהוב בחצר הפנימית של המרכז בשדרות, עומדים כמו במסדר זיהוי כל המשתתפים, בהם גם העובדת הסוציאלית והבמאית. סדרת הפורטרטים על הקיר הצהוב מתקשרת לצילום טיפולוגי, מסורת של קטלוג, מיון  וסדר ארכיוני. אלא שבהקשר של המיצב כולו מנסה התצוגה, שיש בה עוד נדבכים, לערער על   הסדר הציבורי ועל הבניות חברתיות שגורות.  

במרכז החלל מוצבת מעין במת צעידה, המזכירה במה למופע דוגמנות. במה זו היא בסיס ליריעת לינולאום ענקית. החריטה בסכינים על היריעה פועלת כחלק מריטואל קבוצתי מעגלי, דמוי ישיבה סביב שולחן אוכל. הפנים הרשומות מופקעות מבעליהן ועוברות לטיפולן של ידיים זרות, החורצות בהן סימנים ומפיחות בהן חיים.

המיצב, המכיל ריבוי קולות ושפות, מבקש לחשוף שאלות הנוגעות לאתיקה של הייצוג, כמו השאלה מי מייצג את מי וכיצד. בתערוכה מוצגים יחד סרט של  חבר עמותת אנוש לנפגעי נפש המצלם אירוע, במקביל לסרט של סטודנטית לקולנוע מהמכללה.

הפרויקט החברתי מבקש לערער על "דיבור בשם האחרים". יש במהלך הצבעה על עיסוק מרכזי בעשייה אמנותית פוליטית צילומית בת ימינו, המאפיינת גם צילום ישראלי עכשווי. זהו צילום אמנותי סוציולוגי, שאותו מכנה מרתה רוסלר "ההשפלה שבדיבור בשם אחרים" ("בתוך ומחוץ לתמונה – על צילום אמנות ועולם האמנות", הוצאת פיתום 2006) . התערוכה מבקשת להגיב לסוג מסוים של "צילום מעורב" או צילום של "קורבן". בתצלומים מסוג זה, הצלם מייצג אמנם את אלה שנשללה מהם גישה לאמצעי הייצוג ומשמש קול למושתקים, אבל הוא מתפקד גם כסוכן של השלטון שמלכתחילה סתם את פיותיהם. לפיכך, על פי  רוסלר, המצולמים _ שהם אאוטסיידרים ומצויים בשולי החברה _ הם קורבנות כפולים. בפעם הראשונה הם קורבנות של החברה, ובפעם השנייה הם קורבנות של הצלם.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד