שלמות ערכית, לא רק גיאוגרפית
שלמות ערכית, לא רק גיאוגרפית

 

החינוך לארץ ישראל השלמה כולל גם את החינוך לשלמותה החברתית והמוסרית של החברה הישראלית. זה אינו רעיון מצומצם, אלא חזון גדול, חי ונושם

 

הרב שי פירון הוא ראש ישיבת ההסדר והישיבה התיכונית פתח תקווה, ארגון רבני צהר

 

בליל יום העצמאות תשכ"ח, כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, סמוך לחצות הלילה, נשא הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, את נאומו המרכזי לכבוד יום העצמאות הי"ט של מדינת ישראל.

במהלך הנאום תיאר הרב בפני תלמידיו את רגשותיו המעורבים לאחר ההצבעה במוצאי שבת, פרשת וישלח, אור לי"ז בכסלו התש"ח, כ"ט בנובמבר 1947, כשהחליטו שני שלישים מנציגי האומות בלייק-סקסס, על חלוקת ארץ ישראל.

 לאחר ההצבעה יצאו ההמונים לרחובות. חלום המדינה היהודית העצמאית נראה קרוב מתמיד. אולם, דווקא באותו לילה מיוחד, מתאר הרב צבי יהודה את הרגשתו המורכבת: "עד כמה שהייתי, והנני, קשור ברוחי ונפשי ונשמתי לא יכולתי לשמוח… לא יכולתי להשלים עם אותה בשורה נוראה, כי 'את ארצי חילקו'". ובהמשך מתאר הרב את שאירע בהמשך: "למחר או למחרתיים בא איש ברית קדשנו ר' יעקב משה (חרל"פ, מבכירי תלמידיו של הרב קוק– ש.פ) זצ"ל, ויחדיו המתקנו סוד בחדר הקטן והקדוש של אאמו"ר (אדוני אבי מורי ורבי – ש.פ) הרב זצ"ל (אביו של הרב צבי יהודה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון לישראל), מזועזעים והמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו: 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו'".

ההשלמה החלקית עם המדינה שקמה נבעה מאמונה, שהמסגרת הלאומית היא רק "ראשית צמיחת גאולתנו". אולם כאן זעק הרב צבי יהודה (הרצי"ה) והרעים בקולו: "איפה חברון שלנו, האנחנו שוכחים את זה?! והיכן שכם שלנו?! ויריחו שלנו האם נשכחן?! וכל עבר הירדן שלנו הוא. כל רגב ורגב, וכל ד' אמות של ארץ ה', הבידנו לוותר אפוא על מילימטר כאן?".

שלושה שבועות אחר-כך הובל הרב אחר כבוד אל שריד בית המקדש, וליד הכותל המערבי קרא: "הננו מודיעים לכל ישראל ולעולם כולו, שבפקודה אלוקית חזרנו הביתה במעלות הקדש ועיר מקדשנו. ומהיום ואילך לא נזוז מכאן”.

רבים מתלמידי הרצי"ה ראו בסמיכות המפליאה שבין הדרשה שזכתה לכינוי: "מזמור י"ט למדינת ישראל" יותר מקורטוב של נבואה. על מה ולמה, זעק הרב דווקא בשנה זו היכן ירושלים, וחברון ושכם?

גילי הצעיר לא אפשר לי להיות נוכח באותו נאום שחולל מהפכה גדולה. אולם, בני דורי שמעו קלטת של השיחה המפורסמת עשרות פעמים. היא הביאה אל תוכנו את הבשורה הגדולה של הרצי"ה.

מדוע לא הסתפק הרצי"ה בגבולות החלוקה? מה מנע ממנו לשמוח שמחה שלמה בתקומתה של המדינה לאחר אלפיים שנות גלות? מה הסתתר מאחורי הזעקה: "איפה חברון?"

במידה רבה, יש לומר שלתלמידי הרב צבי יהודה מתוח קו אחד מהכרת המדינה בתש"ח ועד כ"ח באייר תשכ"ז, עת אוחדה ירושלים והגענו אל שריד בית המקדש ואל המחוזות העתיקים של העם היהודי. 

למתבונן מן הצד, נראה כאילו כאן הולכת וצומחת תורת גאולה משיחית, בעלת סממנים פונדמנטליסטיים שרואה בגאולת הקרקע חזות הכל.

ניסוח תמציתי של העמדה המקובלת ניתן למצוא בדבריו של ידידי גדי טאוב, בספרו "המתנחלים": העלאת מצוות ישוב א"י לדרגת ציווי עליון, שלא לומר הציווי העליון בה"א הידיעה, והבסיס לאורח חיים שלם, מקורה, אם כן, בחידוש הלכתי במשנה משיחית מהפכנית, פרי רוחו של הרב קוק הבן. במסגרת התיאולוגיה החדשה קיבלה המצווה הזאת את מקומה המרכזי קודם כל בשל היותה אמצעי להבאת הגאולה, ומאז ה"נס" של ששת הימים היא נעשתה קונקרטית בעיני הרצי"ה ותלמידיו, וגם דחופה" (עמ' 53)

על יסוד אלה צמחה ההשוואה בין 'אדם' ל'אדמה'. בני הציונות הדתית הואשמו כמי שחונכו להעדיף רגב של אדמה על חיי אדם. האמנם?

*

במסגרת המצומצמת קשה לבאר את תורת הגאולה של הרצי"ה. אולם, בשורות הבאות אנסה לנסח, בקצרה את יסודות השיטה.

מהי ארץ ישראל בשבילנו? בספר '"כוזרי" (מאמר שני, סעיף ח' ואילך) עסק רבי יהודה הלוי, ריה"ל, בהגדרת הקשר המיוחד שבין ארץ ישראל לעם ישראל. השימוש ב"משל הכרם" נועד לבאר את עומק הרעיון המיוחד. כשם שלכל עץ יש צורך באדמה ובאקלים מסוימים, שרק בהם יוכל למצות את מלוא כוחותיו ולתת פירות בעין יפה, כך גם לאומה יש קרקע מתאימה לגידול תרבותה וייחודה. ההתאמה בין עם ישראל לארץ ישראל אינה אקראית. האמונה היהודית לדורותיה מצביעה על כך שהתפתחותו התרבותית והרוחנית של עם ישראל תבוא לידי ביטוי רק כשעם ישראל יחיה בארץ ישראל. אכן, ניתן לגדל שתילים במשתלה, ניתן לזייף אקלים, ולפזר אדמה מתאימה בעציץ או בחממה. אך זהו זיוף. זוהי מניפולציה בוטנית, שמדמה חיים. לא בכדי פתח הרב אברהם יצחק הכהן קוק את הספר '"אורות" באומרו: "ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של התאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי, או אפילו הרוחני". ("אורות ארץ ישראל", א')

על יסוד ההנחות הללו אפשר להבין מדוע בתוך תרי"ג מצוות יש קבוצה מצוות הנקראת: "מצוות התלויות בארץ". היהדות הניחה שרק מי שמתגורר בארץ יוכל להגיע למיצוי הקשר שלו עם הא-ל. לא ניתן לקיים את כל המצוות אלא אם כן אתה חי בארץ ישראל. גם הנבואה תוארה ככישרון ייחודי שלא מצוי בגלות, ובלשונו של ריה"ל: "כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה. כך זכה אברהם לנבואתו הראשונה, כאשר צווה ללכת אל הארץ הזאת, ויחזקאל ודניאל בעבורה ניבאו. אכן, שניהם ראו עוד את הבית הראשון ואת כבוד ה'שכינה', אשר כל ימי היותה שורה בבית ההוא היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגולה מגיע לנבואה" ("כוזרי", שם). רק המפגש בין המסוגל לנבואה לארץ ישראל עשוי להוליד את הנבואה המיוחלת. על יסוד זה, יש להבין את התשתית לדברי הרצי"ה. ארץ ישראל ללא חברון ושכם אינה שלמה. חלקים אלה, מעבר למטען הייחודי שלהם, מהווים חלק מרכזי מהסיכוי לבניינו התרבותי והרוחני של העם.

 מהי מדינת ישראל? על אף העובדה שבספר המצוות לרמב"ם נמנו כל המצוות המחייבות את היחיד, לא נמנתה מצוות יישוב ארץ ישראל. היעדרה של המצווה החשובה כל כך העלתה שאלות פרשניות רבות, בעיקר לאור העובדה שהרמב"ם מנה חובות אישיות רבות, הנובעות ממצווה זו והשיתן על חיי היחיד. על רקע זה, צמחה חלוקה פנימית בתוך מערכת המצוות. יש מצוות המוגדרות כ"מצוות פרטיות", ויש מצוות המוגדרות כ"מצוות כלליות". יישוב ארץ ישראל אינו רק חובה פרטית של כל אחד, אלא הוא חובה לאומית. הרעיון העומד בבסיסה של ההנחה הוא הרצון להקים חברת מופת מוסרית, חברתית ורוחנית. מדינה לדוגמה. אנו ראינו בהקמתה של מדינת ישראל התגשמות חזונה של המצווה הכללית. עד ה' באייר, מימות תלמידי הגר"א והבעל שם טוב, היו שזכו לקיים את ההיבטים הפרטיים השייכים למצוות יישוב ארץ ישראל. החל מה' באייר החל להתממש הרעיון הציבורי שבחזון המדינה היהודית.

ראוי לבחון את המצוות התלויות בארץ. כמעט כולן נוגעות לדמותה המוסרית של החברה ולא רק לאופייה הדתי של המדינה. ביסודן של מצוות "לקט", "שכחה" ו"פאה" עומדת הדאגה לעניים. כך גם ביחס לשמיטת כספים. ביסודה של מצוות השמיטה, עומדת הדאגה לחקלאי ולאדמתו. זוהי גרסה מוקדמת, ראשונית, בסיסית של "שנת השבתון". כיצד היו נראים חיינו אילו כולנו היינו חווים שנה של התמלאות. מה היתה מערכת היחסית שבין רוח לחומר? כיצד היו נראים חיינו המשפחתיים?!

האם העמדה הציונית-דתית יכולה לחיות בתוך מדינה דמוקרטית ולקבל את הכרעות הרוב? גם כאן, גדולה הטעות. האם משטר מלוכני הוא המשטר הרצוי על פי התורה? לא בהכרח. הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין ) מבטא גישה מורכבת לסוגיה הדמוקרטית באומרו: "אין זה מצווה במוחלט למנות מלך אלא רשות...  והרי ידוע בדברי חז"ל דמצווה למנות מלך! ואם כן, למה כתיב 'ואמרת'? ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט... משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך. ואף על פי שרואים מדינות, אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך, ומשום הכי כתיב 'ואמרת', שיהא העם מבקשים כך, אז 'שום תשים'" ("העמק דבר", דברים י"ז, י"ד).

דברי הנצי"ב מבוססים על עמדתם של חכמים: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (בבלי, ברכות נ"ה ע"א). אנו רואים ערך גדול בערכים המרכזיים של החברה המודרנית: זכויות הפרט, שוויון הזדמנויות, חובת הכלל לפרט, ועוד. אין ספק שהמשטר הדמוקרטי הוא המתאים ביותר. 

הרב קוק נתן למשטר הדמוקרטי מעמד מקביל למעמד המלכות: "וחוץ מזה, נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. וכל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לעניין כמה משפטי המלוכה ובייחוד למה שנוגע להנהגת הכלל" (שו"ת משפט כהן, תשובה קמ"ד אות י"ד).

*

עקרונות אלה, מלווים את מערכת החינוך הדתית לאומית מיסודה. אנו חיים מלכתחילה במדינה דמוקרטית. אולם, יש להדגיש שני עניינים מרכזיים ביחס למעורבותנו במדינת ישראל: ראשית, הגדרתה של מדינת ישראל היא "יהודית דמוקרטית". אמנם, שאלת הפרשנות נתונה בוויכוח עמוק. אולם, תחושתנו היא שהמשוואה אבדה את האיזונים שבין יהדותה לדמוקרטיותה.

שנית, בימים של התנגשות בין יהדות לדמוקרטיה, אני נזכר במשל ששמעתי מפרופ' שלום רוזנברג. משל לקבוצה הנוסעת, בחשכת הליל, בדרך מסוכנת ומפותלת. אחד הנוסעים משוכנע שהדרך מובילה את כל הנוסעים אל מותם. הוא יודע על מפולת צפויה שתסכן את חיי כולם. הוא מנסה לשכנע בדרך פשוטה, אך לא מצליח. הוא יודע בוודאות שהצדק עימו. מה עליו לעשות?

בפניו שלוש אפשרויות: האחת: לנקוט במעשה אלים כדי לסלק את הנהג מן ההגה. השנייה: לברוח, לקפוץ מן המשאית. השלישית: רגש האחריות לא מאפשר לו לנטוש את העגלה. נכרתה ברית פנימית, עמוקה, בינו לבין חבריו והוא לא מסוגל לבגוד בהם.

לדידנו, עמדנו בפני כמה אירועים בהם חשנו שהנהג מוביל את העגלה הלאומית לאבדון: רוחני, תרבותי וגם ביטחוני ומוסרי. החינוך הדתי-לאומי שולל את האפשרות הראשונה מכל וכל. זוהי מציאות מסוכנת המאיימת על חזון המדינה.   יחד עם זאת, חשוב להדגיש שלעמדה הראשונה יש גם דרכים "מנומסות" שאין כאן המקום לפרטן. אנו מחנכים שלא לנקוט בדרך השנייה: לא לברוח מאחריות, לא לרדת, לא לקרוא 'יש גבול'". אנו רואים בדרך השלישית את הדרך הראויה: השותפות והאחריות. זוהי בחירה עצובה, אך אנו נוקטים בה כיוון שמדינת ישראל, על פי תפיסתנו הדתית, אינה עניין פרטי של מגזר או קהילה, זוהי מצווה כללית.

לפיכך, על אף כמיהתנו לארץ ישראל השלמה, אנו מחויבים וחשים אחריות עזה לשלומה של המדינה הזו. אינני מכיר ציבור אחראי כל כך כמו הציבור הדתי-לאומי. אני מציע לבחון את התנהלותו בשנתיים האחרונות, ולראות האם יש ציבור אחר שהיקר לו נרמס ונדרס, והוא – ככלל – שמר על כללי המשחק הדמוקרטיים בקנאות.

אמנם, מלחמת ששת הימים נתנה לנו תחושה שאנו "על הסוס". בני הציונות הדתית, חשו שהם ממשיכי דרכם של החלוצים הראשונים. חשנו שקו אחיד מתוח מסג'רה וראש פינה (ג'עוני) עד עפרה ואלון מורה. התחושה היתה שקו רציף מוביל אותנו בדרך להתגשמות החזון המלא של ארץ ישראל השלמה. תוצאות מלחמת ששת הימים והמפעל ההתיישבותי שבא אחריה לא הותירו מקום לספק: אנו בדרך הנכונה.

כיוון שכך, שגתה המערכת החינוכית בכך שלא העניקה כלים להתמודדות עם שעות משבר. מדרש חכמים שגור על שפתיו של כל מחנך בחמ"ד: רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל בזריחת השמש, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא לר' שמעון בן חלפתא: בירבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? "כי אשב בחושך ה' אורי לי" ("מיכה" ז, ח).

*

קראנו, למדנו ושיננו:  "קמעה, קמעה", לאט לאט. אבל, לא הפנמנו שיכולים  להיות נסיגות, עיכובים קשים מנשוא. ואף על פי כן, גם הם, העיכובים, חלק מתהליך ההתקדמות של החברה הישראלית. הראי"ה קוק ("עולת ראיה" א', עמ' קס"ה- קס"ו), כותב שהעולם מתקדם ומתעלה על ידי כך שיש לפעמים סדרים שנהרסים ברעש ובעוצמה גדולה, אבל כל זה כדי שתיבנה קומה עליונה גבוהה וטובה יותר. בכל מקרה, לתחושתי, עבודת הכנה זו לא נעשתה כהלכה, ובעקבותיה בא משבר רוחני  וערכי, אף שגם הוא צריך להימדד בכלים פרופורציונליים. 

אולם, הטעות הגדולה ביותר של הציונות הדתית היתה בכך שהיא לא הצליחה להבהיר לציבור הכללי איזה מטען נושאת בקרבה השאיפה לארץ ישראל השלמה. ראשית כמיהה להגשמת חזון הנביאים ולהתפשטותה של הארץ לכל אורך גבולותיה המובטחים. זוהי כמיהה נורמלית של כל אומה בעולם. עם שלא מבקש לשוב לארצו מאבד את קיומו. לכן, בישיבה התיכונית ובאולפנה אנו מבקשים לחנך את הצעירים לחלום. לא להסתפק במציאות הקיימת אלא לשאוף להשלמתה של המציאות. לכן, החלום על הארץ השלמה, מהווה תשתית קיומית בסיסית בכל תורת החינוך שלנו. אבל, וכאן מגיע "אבל" גדול, לא מדובר במשמעות המצומצמת של חזון ארץ ישראל השלמה. מבחינתנו, לא מדובר רק במסגרת. לכל אורך שנות חינוכם של הנער או הנערה בחינוך הדתי, הם לומדים לשאוף למימוש החזון השלם של ארץ ישראל. זהו חלום הצובר בתוכו ארץ שלמה, המביאה לידי ביטוי חיים שלמים: עולם מוסרי, תרבותי ורעיוני.

לדידנו, המחלוקת על שכם וחברון איננה סתמית. המקומות הללו מעוררים ריחוק גם בשל המטען ההיסטורי שהם נושאים. המטען הדתי שיש בהם לא מאפשר לישראליות חדשה לפרוח על בסיס העתיד. תוכנית ההתנתקות מחברון מבקשת להבחין בין המדינה היהודית למדינה הישראלית. היא מבקשת להתחיל מחדש כשהמטען התרבותי המרכזי הוא ישראל החדשה. הפיכת המונחים היהודיים לפולקלור תוך עיקור הדרישה והמשמעות של היותה של מדינת ישראל ארצו של העם היהודי, מהווה בסיס עמוק למחלוקת.

לא בכדי, לצעירים רבים בארץ אין קשר רגשי או תודעתי, לא רק לחברון, לשכם לבית לחם ולג'נין, אלא אפילו לירושלים.

אל תטעו: לא מדובר במחלוקת פוליטית, הנוגעת לעתיד המקומות הללו. שאלת ההסדרים הפוליטיים העתידיים צריכה להיבחן בכלים אחרים, אף שלעמדה התשתיתית הנוגעת למשמעותה של הארץ לעם, יש משקל עצום, אך לא כאן מקומם. מדובר בזיקה, בקשר הפנימי, בתחושה שיש המשכיות היסטורית. ייתכן, וזוהי המחלוקת סביב סוגיות רבות: דמותה היהודית של המדינה, חקיקה דתית, ועוד. במובן זה, היתה לנו תחושה שמלחמת ששת הימים והחזרה אל הנופים המקראיים של הארץ יחייבו חיבור עמוק יותר אל התכנים היהודיים ההיסטוריים של עמנו.

הניכור שבין חלקים נרחבים בציבוריות הישראלית לערכיה היהודיים מדאיג ומוביל להקצנת העמדות. האשמה, כאילו הממסד הדתי הוא האשם היחיד בניכור הנורא מעוררת דאגה. אכן, הממסד הדתי עשה כל טעות אפשרית בניהול יחסיו עם האוכלוסייה החילונית, אך האם הוא האשם בדחיקתה של התרבות היהודית לשולי השיח הישראלי? שמא, היותנו חברה פוסט מודרנית, המדגישה את מקומו של הפרט ושואפת להיטמע במרחב העמים, היא הגורם המרכזי לניוונה היהודי של המדינה? 

מלחמת ששת הימים החזירה אותנו אל המקומות הללו והכריחה אותנו לקיים בירור נוקב בדבר זהותה של המדינה הצעירה. כאן התגלעה המחלוקת הגדולה. לחינוך הציוני הדתי חשובה הזיקה העמוקה אל עברנו הלאומי והדתי, כיוון שהוא המצע היחיד לקראת בנייתה של חברת מופת יהודית עתידית. לאותה חברת מופת אנו מחנכים. זהו החלום הגדול הנמצא בבסיסה של כל ישיבה ואולפנה.

*

אינני מכיר את מערכת החינוך הכללית לפרטיה, ולפיכך איני מבקש לעסוק בהשוואה, אלא בתיאורה של מציאות אותה אני מכיר היטב במערכת החינוך הממלכתי-דתי. מובן, שגם בתוך המערכת החינוכית הציונית דתית משברים, כאבים ותהיות חינוכיים מורכבים הנובעים מההרכב המיוחד של החינוך הממ"ד. אבל, אני מבקש לתאר את שביל הזהב החינוכי של החינוך הדתי.

החינוך לארץ ישראל השלמה כולל גם את החינוך לשלמותה החברתית והמוסרית של החברה הישראלית.

על רקע זה, צמחו עשרות גרעינים משימתיים לעיירות הפיתוח, אופקים, שדרות, נתיבות, קריית שמונה, אילת, ירוחם, צפת, ועוד. למתריסים נגד הפקרת חזיתות "פנים ארץ ישראליות" במאבק על צביונה היהודי של המדינה, נציין שהגרעין הגדול ביותר נמצא בלוד.

מה הוביל את צעירי הציונות הדתית אל עיירות הפיתוח, כשחלק מהפונים הם בני הדור השני למתנחלי יש"ע, אם לא הרצון לארץ ישראל השלמה?

בכל שבוע, עוצרת מערכת החינוך הדתי את מערכת הלימודים האינטנסיבית של תלמידי השמיניות, ושולחת אותם ליום התנדבות. מיותר לציין את המחיר הגדול שעלולים לשלם תלמידים, המפסיקים את לימודיהם בשנת הסיום. הפרויקט, "לאורו נלך", על שמו של הרב נריה, ממחוללי המהפכה החינוכית בציונות הדתית,  מאריך את  יום הלימודים בשאר ימות השבוע. אך התלמידים מבית אל נוסעים לקריית גת, ואילו מעפרה לאור יהודה, מפתח תקווה לרמלה ומאלקנה לדרום תל אביב.

לא אתאר את השלכות המפגש על התלמידים. לאן מוביל המפגש המעמיק עם אוכלוסיות אחרות. מה מניע את הפרויקט הזה אם לא הכמיהה לארץ ישראל השלמה?

ולאן אנו מפנים את בנות השירות הלאומי? כל שנה, הדגשנו בפני הבנות שעליהן לחפש מקומות, בהם תוכלנה להביא לידי ביטוי שליחות ומסירות, נתינה ואכפתיות, מעורבות חברתית ועשייה קהילתית. בנות רבות מגיעות אל המקומות הקשים ביותר בחברה הישראלית, אל החצר האחורית של החברה, וממלאות את תפקידן במסירות. אלה אותן בנות שמשתתפות בהפגנה בעמונה ויורדות לחזק את תושבי גוש קטיף. מדוע? מפני שגם אתגרי השירות הלאומי שואבים את כוחם מהאידיאל של ארץ ישראל השלמה.

תנועה גדולה קמה בשנים האחרונות ומבקשת להילחם בהעסקה פוגענית, המקפחת את זכויותיהם של העובדים. היא מבקשת מהצעירים שלא לקיים חתונה באולם בו לא מקפידים על חוק שעות עבודה ומנוחה; לא משלמים לכל הפחות שכר מינימום; לא מנגישים את המקום לנכים ועוד. כבר קיבלתי עשרות הזמנות לחתונה של תלמידיי או של בניהם של חבריי, ובתחתית ההזמנה הופיע כיתוב קטן אך משובב נפש: "לאולם תו תקן חברתי".

מדובר בחבורה נפלאה, "מעגלי צדק", המבקשת להחזיר אל מרכז השיח הציבורי סוגיות הנוגעות למוסריותה של חברתנו הדורסנית.

בעצרות התנועה מופיעים בני הציונות הדתית, חלקם בחולצות כתומות וחלקם בכיפות צבעוניות. אבל כולם שותפים לחזון גדול של בניית חברת המופת, המושתתת על ערכי הנביאים. האין זו כמיהה לארץ ישראל השלמה?

לרבים נוח להפריד בין הכמיהה לארץ לבין המעורבות החברתית הגבוהה, בין הכמיהה לארץ לעיצובה של חברת מופת. חברה שמתנדבת ותורמת, שרואה בכל משימה לאומית חובה אישית.

מלחמת ששת הימים לימדה אותנו שהחלום בר מימוש. לימדה אותנו לשאוף לעיצובה של חברת מופת מוסרית, לחנך לאחריות ולשליחות: בהתיישבות, בצבא, לדידנו, חזון ארץ ישראל השלמה מקפל בתוכו גם היבטים גיאוגרפיים, אך גם ערכים מוסריים ויהודיים רבים. מערכת החינוך מניעה את התלמידים לקראת המימוש השלם של האתגר. בחינוך כמו גם בעולם האקדמיה והמדע.

לצערי, לא הצלחנו להקרין את משמעותה המלאה של האמירה "ארץ ישראל השלמה", מה שגרם לרבים מבני הארץ הזאת שלא (לרצות) לראות את פועלם ההמוני של בנינו במפעלים ציוניים רחבים במרכז ובפריפריה, בקרב שכבות רחבות בציבור.

ארץ ישראל השלמה איננה הרעיון המצומצם. ארץ ישראל היא חזון גדול, חי ונושם.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד