מלחמה בצבעים
מלחמה בצבעים

ההתלהבות הגדולה לאחר הניצחון הביאה לגל עצום של תוצרי גרפיקה ואמנות שימושית, שנתנו ביטוי צבעוני ונוצץ לאהבה ולגאווה בצבא ובחיילים המנצחים

 

ד"ר חיים גרוסמן הוא חוקר תרבות ישראלית

 

מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון גדול. צה"ל המנצח שחרר אתרים קדושים, כבש שטחי ארץ אסטרטגיים שהרחיקו את הסכנה מגבולה של ישראל והסיר את תחושת האיום הצבאי הקיומי, עם הבסת צבאות ערב. הניצחון המוחץ והמופלא, אחרי תקופת המתנה מייסרת וחרדה עצומה מפני שואה שנייה, עורר גל של שמחה, הערצה עצומה לצה"ל ולמפקדיו ותחושת אופוריה באשר לישראל וליכולותיה מול עליבותן של המדינות הערביות במרחב.

השמחה וההתלהבות הרבה הביאו גם להפקת גל עצום של תוצרי גרפיקה ואמנות שימושית, שנתנו ביטוי צבעוני ונוצץ של אהבה וגאווה בצבא ובחיילים המנצחים. דמותו של חייל צה"ל נתקיימה במדינת ישראל למן הקמתה, במגוון רחב של תוצרי אמנות שימושית. החייל היה לדמות שביטאה את המאוויים, הרצונות, המיתוסים והאידיאות שפרנסו את השיח והחשיבה הציבורית הישראלית, וזכתה להבלטה בכרזות, בפרסומות, בלוחות שנה, בגלויות ובאגרות ברכה, בבולים, במטבעות, באיורי ספרי ילדים ובחפצי קישוט שונים. לאחר המלחמה הפך הקו הפופולרי הקבוע לגל עצום של מזכרות ותוצרי קישוט  שהאדירו והשגיבו עוד יותר את פני צה"ל ומפקדיו (איור 1).

במאמר זה אבקש להציג מעט משפע תוצרי האמנות הפופולרית שנוצרו אחרי הניצחון הגדול, לבדוק את עיקרי המסרים הצבעוניים שנמסכו בהם, ולנסות ולהעריך את השפעתם על תחושת הכוח הישראלי ויכולותיו, נחיצותו ומשמעות השימוש בו במציאות מזרח-תיכונית מסובכת, כאן בארץ מולדת. 

 

ביניים: שנה טובה מנצחת

מראה חייל וצבא עיטר לאורך כל השנים איגרות ברכה לשנה החדשה. באיגרות של תחילת שנות החמישים, רובן מצוירות, ביטאה תמונת הכוח החיילי מציאות, אך גם משאת נפש ורצון להמחיש מראה צבא חזק. איגרות הברכה של שנות השישים המחישו כבר את חווית צה"ל הגיבור בצבעוניות רבה יותר, ובשילוב מגוון של אלמנטים קישוטיים עטורי "זהבים ונוצצים".

מציאות חזותית זו הגיעה לשיאה במבול של איגרות ברכה שהופקו בתום המלחמה. צה"ל המנצח הומחש בסדרת איגרות ברכה שצוירו בידי מ. אריה, אשר צייר חלק נכבד מאיגרות הברכה של שנות החמישים והשישים. אירועי המלחמה יצרו משקע צילומי רב שנוצל מספר פעמים כדגם לתמונה של "שנה טובה" חיילית מנצחת.

אפילו "תמונת שדה קרב" שלא הופיעה בדרך כלל בגרפיקה השימושית, שכן החיבור של "קיטש ומוות" לא הלם את התודעה הצרכנית של הקונים, מצאה כאן ביטוי צבעוני.  כך באיגרת ברכה, שהציגה סצינת מתקפה של טנקים יורקי אש על יעד מבוצר במשולב עם דיוקן מפקדי חזית הדרום (איור 2). מראה "אויב" מובס הוצג במראה טנק מצרי בוער לצד טנק "צנטוריון" ישראלי מחזיתו. למען הסר ספק הוסיף הצייר סימני זיהוי בדמות חצי הסהר הערבי והמגן דוד העברי. הצילומים בשחור לבן הפכו לתמונה יפה של הרס ומוות, על רקע הרמוניה אסתטית של צהוב וכחול המתמזגים יחד (איור 3).

איגרת ברכה של סוף שנות השישים, שהציגה את מצעד הניצחון שלאחר מלחמת ששת הימים, היוותה ביטוי לתמציתו של הז'אנר: שיאה של "התקפה חזותית" שעניינה אסתטיזציה נושאית מקושטת במגוון סמלים אהובים ומעוררי רגש, לצד סדרת אמצעים ויזואליים נוספים. מראה התמונה כולה על ממדיה, מרכיביה המונומנטליים והנרטיב הדיאלקטי שלה, הדגיש את הקשר בין עבר היסטורי והווה של כוח צבוע בתכול. תצלום פני החיילות לא הציב דיוקן הירואי, אבל צעידתן האנושית עוטרה ב"מציאות הירואית" שהתקיימה מכוח הצבת סמלי הזהות היהודית ציונית של עבר והווה: "מנורת המקדש", המאזכרת את סמל המדינה, הדגלים והחיבור ביניהם לקבר רחל ומגדל דוד. התמונה שידרה כוח רב: טור החיילות  אינסופי כמעט, והם נשמרו ע"י מטוסים ממעל. גודש האלמנטים יצר "קומפוזיציה של קיטש", שעוטרה ב"זהבים ונוצצים" וזר פרחים לקישוט. הרעיון הוא שצעד והכריז, לקול הלמות התוף: יופי של צבא (איור 4).

 

ביניים: יופי של חייל וצבא

מראה הצבא הצועד במצעד העשרים החגיגי מול חומות ירושלים, הועצם מאוד בזכות תצוגת השלל הגדולה ששולבה במצעד. בהשראת לוי אשכול, ראש הממשלה, פורסמו פרטים ונתונים של כלי הרכב המשתתפים טרם המצעד. אלה רוכזו בגוש גדול שנצבע בצבע צהוב חול, והוצגו בהבלטה רבה. יצרני הגלויות הבליטו מימד זה של "שלל מלחמת ששת הימים... טנקים רוסיים וטיל רוסי נגד מטוסים", כפי שנכתב על גב גלוית מצעד, בעברית ובאנגלית, לטובת תושבי ישראל ויהודי התפוצות הגאים (איור 5).

מראה הצבא לא הובלט בדרך כלל בגרפיקה הממסדית, בשל הרצון להקטין את הדימוי המיליטריסטי של ישראל, כפי שהעריך הסוציולוג ברוך קימרלינג. ואולם, נדמה שגל האופוריה לא פסח גם על הממסד, ולו לרגע קצר. ביום העצמאות תשכ"ח הדפיס דואר ישראל צמד בולים, בעיצוב האחים שמיר, שהמחישו עלייה והתיישבות כביטוי החזותי למסרים הממסדיים המרכזיים. בול נוסף שהודפס במועד זה, בהפקה נפרדת בעיצוב א. וייסהוף, היה בול צה"ל,  תוספת מיוחדת שלא היתה בחזקת שגרת הפקה במערך הבולים הישראלי. מראה הצבא שב והובלט בבולי יום העצמאות תשכ"ט, בדמות טנק וספינת מלחמה שהיו מביטוייה של הגאווה בניצחון הצבאי ובמחולליו (איור 6), הצבא וכמובן גם הדרג הפוליטי, שמטבע הדברים ביקש לנכס לעצמו את ההצלחה הישראלית.

            "מלחמת ששת הימים" הופקה אף כסרט רשמי של מרכז ההסברה שהוקרן בהקרנה מסחרית ברחבי הארץ, וזכה להצלחה עצומה. לימים הסתבר שחלקים רבים בסרט, וביניהם הקרב בגבעת התחמושת בוימו, אף ששותפו בהם חיילים שאכן לחמו באתר קרבות זה. התוצאה היתה, כמובן, סרט הירואי, שהבנה את הנוסחה של צה"ל המנצח, שמחיר הדמים של הישגיו הובלע וטושטש.  ברוח הימים ההם הולחן גם שיר פופולרי שזכה לגרסאות הפקה רבות ובהם תקליט גלויה, שנשלחה גם כברכת שנה טובה (איור 7). בלי דעת הובלע שוב כאב השכול לטובת השגבה והפיכת המלחמה מאירוע מסובך וטרגי לרכיב של הנאה מוזיקלית.  

תהילת הצבא הוצגה גם באמצעות אלבום ניצחון שהפיק צה"ל. האלבום המפואר הציג גרסה ממלכתית מוסמכת של אירועי המלחמה במלל, בתמונות ובמפות. אלה הזינו גל עצום של "אלבומי ניצחון", ובהם "המלחמה לשלום", מין צירוף ישראלי מאפיין, אך מעט משונה, שאומץ כאוקסימורון מקובל בתרבות הישראלית (איור 8). מכאן, שבאין ברירה יש להמשיך ולהילחם מלחמות צודקות מול אויב שאינו רוצה בשלום, ולראות בחייל ובדימויו גורם מרכזי אהוב ונחוץ.

כך גם החל בעקבות המלחמה גל גדול של בובות קישוט לאומיות בדמות חיילים וחיילות, ובראשן "שרוליק" הבלתי נלאה, צנחן לבוש מדים ואוחז בתת מקלע "עוזי" (איור 9). הדימוי הצברי של צעיר תוסס מהיר ואלגנטי, תאם את הדימוי המקובל של חייל וצבא אחרי המלחמה, התיר שביעות עצמית גדולה וצורך מועט להפוך בניצחון, בלקחיו ובמשמעויותיו לעתיד.

 

ביניים: הכותל המערבי בידינו

והיתה, כמובן, גם שמחת השיבה אל האתרים הקדושים: מערת המכפלה וקבר רחל בשלל צבעים, ובעיקר מראה הכותל אליו הגיעו הצנחנים ביום ד', כ"ח באייר תשכ"ז, 7 ביוני 1967, והניפו את דגל ישראל. הכותל נחרט בזיכרון הציבורי בדמות הצנחנים הנושאים עיניהם מעלה, בצילום של דוד רובינגר, בתמונת הרב גורן התוקע בשופר של גאולה עם שחרור הכותל, במראה הצנחנים הבוכים לידו, ובריקוד השמחה הספונטני של חיילים משחררי הכותל.

מראה החיילים הרוקדים צוטט והורחב מספר רב של פעמים. כך, למשל, נוספו גם חיילות  אל החיילים הרוקדים, כדי לייצר תמונה הרמונית מוכרת יותר (איור 10). בעיבודים אחרים נוספו אזרחים מבוגרים וילדים, והרי לך יצירת מחוז זיכרון מיופה של קונצנזוס בדמות  עם ישראל שמח.

גם הקק"ל, שנמנעה בדרך כלל מלעשות שימוש במראה חיילים, עשתה שימוש בתמונת הרוקדים ליד הכותל, שסימנה את הכותל כסמל ישראלי של כולם. סמליות בשל המראה הלא שגרתי ליד הכותל, שרק בו היה כדי לחבר בין ישן וחדש, דתי וחילוני, ישראליות ויהדות. האיגרת שהפיקה חולקה לכל ילדי ישראל, שנתבקשו להוסיף את ברכתם לילדי הגולה. כך היתה הסצינה גם למסר ממלכתי שהופץ בארץ ובתפוצה (איור 11).

מראה הכותל עיטר וקישט אינספור תוצרים בכל הממדים ולכל הגילים. כך על כוסות זכוכית, מגשי מתכת, דפי קישוט מקרטון וציורים על בד. מראה הכותל שימש רקע לצילום חייל וחיילת יפים בחזיתו מעל גבי איגרות ברכה לשנה החדשה, איור מתבקש בהגדות של פסח, ואפילו כמרכיב מרכזי בתצוגת שמחת חג חיילית מעל גבי דגלי שמחת תורה (איור 12). גם אם ההקשר היה לעיתים קלוש ואף מתמיה, היה בכך ביטוי לסמל מוכר שהזין את הגאווה בחייל המנצח ואת אווירת הניצחון המשיחית שקנתה לה אז, אחיזה במקומותינו.

חיים חפר כתב ומרסל ינקו אייר אחרי המלחמה את האלבום "מסדר הלוחמים", בעברית ואפילו ביידיש. לצד חרוזי התהילה שרקח חפר, לא התאפק ינקו ושילב לצד מראה הכותל את תבנית ציורו "חייל פצוע בלילה", שנעשה אחרי מלחמת העצמאות – כמין תזכורת כואבת למחיר. היה זה חריג די בודד בשלל מראות צבעוניים של קיטש ששיאם, כך נדמה, מנורת קישוט דמוית מכשיר טלוויזיה, שבתוכו תמונת הכותל, מעוטרת בפרחים מפלסטיק (איור 13). הכותל המערבי שב לידינו, והיה ממש אצלנו בחדר האורחים, לתפארת גאווה לאומית שהיתה גם לרהב סר טעם.    

 

ביניים: צה"ל של קישוט ופרסומת

"הם טובים יותר ביבשה, באוויר ובים", בישרה "אסקוט חברה לסיגריות", בתמונת פרסומת שהציגה טורי שריון במצעד צה"ל. כך גם חברות רבות אחרות שאימצו את צה"ל המנצח כקו פרסומי-שיווקי. "עלית" הפיקה אלבום תמונות של המלחמה לחלוקה בין צרכניה, וחברת "מטע" הציעה: "הכר את אלופי צה"ל. עם כל קניה של 3 חבילות מרגרינה, תקבל שי מטע – דיסק חינם ובו תמונה של אחד מאלופי צה"ל – מצביאי הניצחון" (איור 14).  

לאלה חברו שלל מחזיקי מפתחות, בהם הוצגו דיוקנאות מפקדי צה"ל במלחמה, שהיו רק מרכיב אחד בארסנל רחב של אביזרים וקישוטים צבעוניים שתמציתם צה"ל יפה (איור 15). כך בשלל שרשראות דגלים נושאי מראות חיילי צה"ל ומפקדיו, כך בדגלי המדינה שקושטו בתמונות חייליות, וכך בתמונות רבות שהופקו לטובת קירות הכיתה וחדר הגן, והביאו גם לשם את תמונות הניצחון.

מיתוס חווית המלחמה טופח על ידי תוצרים אלה, שעיצבו את זיכרון המלחמה כחוויה קישוטית בצבעים. גם אם לא נקשרו לה כתרים, הרי שהיה בהם כדי להפוך תמונת מציאות קשה לכדי חוויה  אסתטית לא מסובכת. התוצרים היומיומיים יצרו טריוויאליזציה של המציאות הצבאית-ביטחונית.

ג.ל. מוסה הציג את חווית מלחמת העולם הראשונה, הנשקפת דרך תוצרי אמנות שימושית, ככלים שעצבו מחדש את זיכרון המלחמה כחוויה שאינה יוצאת דופן וניתנת לשליטה. נדמה שגם כאן בישראל היה במסר הבנאלי המיופה כדי להקל על החוויה ולחיות איתה, אך בה בעת הוא גרם כנראה, לחיזוק המסר של נחיצות הכוח, ואפילו יופיו של מראה הכוח כפתרון של אין ברירה.

תמונת קישוט פופולרית במיוחד, שקישטה חלונות ראווה רבים, היתה בעלת מרכיבי חזות קבועים של תמונת הרצל ומתחתיה ראש הממשלה והנשיא, שר הביטחון והרמטכ"ל, מעוטרים באותות ובסמלי צה"ל (איור 16). תמונה זו תרמה גם בלי דעת לטשטוש בין האזרחי לצבאי לכדי גוף מנהיגים אחיד, שנהנה מיוקרה והאדרה יוצאת דופן. ראשיתה של הסכימה הקישוטית בסוף שנות החמישים, עת ראש הממשלה היה גם שר הביטחון. מינוי דיין לשר ביטחון חייב את הרחבת הסכימה לדיוקן חמש דמויות, ואפשרה תוספת מכירה מכוח הפופולריות המוכרת של דיין.

 

ביניים: משה דיין: מר ביטחון

האמנות הפופולרית עשתה שימוש רב בדמות משה דיין, שדיוקנו החזותי היה לביטוי האנושי ספציפי הבולט ביותר של ז'אנר תוצרי האמנות ה"חיילית". מראה דיין וביטויו החזותי היה לא רק בבחינת ויזואליה של רמטכ"ל, פוליטיקאי ובעיקר שר ביטחון, אלא גם ובעיקר המצגה קבועה של רעיון. דיין היה לביטוי התמאטי-חזותי להיפוכה של הגלות, גיבור הנקרא להושיע את העם ומנצח את מלחמותיו (איור 17). דמות דיין היתה סמל חזותי מובן ומוסכם, שבלט בכל סוגי התוצרים החומריים שכיוונו לכל סוגי הקהלים בכל הגילים. דמות זו התקיימה הן בוויזואליה ממסדית רשמית כמו אלבומי יובל ואלבומי ניצחון של חג עצמאות, והן ב"מחזיק מפתחות" כביטוי עממי של גאווה. 

 מראה דיין הופק ושוכפל על גבי שורה ארוכה של מוצרי מזכרת שימושים (איור 18, 19). לאחר מלחמת ששת הימים הופקו פרוטומות מגבס ומתכת בדמות דיוקן פניו שהוטבע ועיטר סובנירים כמו מגשים צלחות, ספלים, עטים ועפרונות. מראה דיין היווה, כמובן, גם פריט חזותי קבוע בתוצרי קישוט ליום העצמאות, כמו דגלונים, גיליונות מזכרת והרבה גלויות ואיגרות ברכה, בהן הוא היה לדמות העיקרית שנתנה ביטוי לתהילת מפקדים מנצחת.

והיה, איך אפשר שלא, גם דיין ל"ילדי ישראל": כך במראה מסכות פורים בדמות דיין - קו שיווקי מוכר כבר בראשית שנות השישים (איור 20). מידת הכישרון וכמות ההשקעה בהכנת המסכה הם שקבעו את מידת הדמיון בינה לבין המראה המדויק של הדמות. אך נראה שלא המראה המדויק היה חשוב, שהרי אף אחד לא באמת התחפש לדיין אלא ל"כמו דיין" – חייל ישראלי נחוש וגיבור (איור 21).

 

ביניים: מלחמה היא גם משחק ילדים

שמחת הניצחון תורגמה גם לשורה של משחקי לוח מהודרים, שעוטרו בתצלומים משדה הקרב. "צה"ל בגבורתו", משל יצרן לא מזוהה, הציג לוח משחק ובו מסלולי קרבות ששיקפו מציאות. "פקודות המבצע" לא היו אמיתיות, כמובן, אך יצרו אמינות שחוזקה באמצעות צילומי רק"ם (רכב קרבי משוריין), אויב שרוף ש"אוזן" במראה סמלי חילות צה"ל המנצח.

"משחק הניצחון", של "משחקי פרץ", הציג כלי משחק "מציאותיים" בצורת טנק, מטוס וג'יפ במספר צבעים. גם כללי המשחק, שחייבו ביצוע מבצע אווירי מקדים לתנועה הקרקעית, ביקשו ליצור הדמיית מציאות ש"חוזקה" במראה דיין ורבין, אדריכלי הניצחון, על גבי קופסת המשחק. במשחק זה אף הובלט הווה טריטוריאלי חדש: "מוגשת בזאת מפת ישראל המורחבת מקונייטרה בצפון ועד לסואץ בדרום".

לאווירת הניצחון ולרצון לנצלה לצרכים מסחריים חברה גם הוצאת "מסדה", עם "משחק בזק בעקבות לוחמי ששת הימים". קולאז' התמונות על גבי קופסת המשחק הבליט צה"ל יפה בירושלים המשוחררת, מול תמונות כוח ערבי הרוס. המחשת קשיי מלחמת ששת הימים מצאה ביטוי ב"משחק בזק", באמצעות הקביעה לפיה "תנועה בגיפ' הנתקלת בטנק מחייבת רק נסיגה אחורנית". האיורים על קופסת המשחק, כמו גם על גבי משחקים נוספים, שהציגו רק אויב מוכה, יצרו תמונת מציאות מלחמתית מעט מעוותת, שלפיה אין למלחמה כל מחיר בכל הנוגע לצבא הישראלי.

הפיכת המלחמה למשחק המעיטה ממשמעותה האמיתית, הבנתה את האירוע כרפרטואר מציאות מבוגרים, והפכה אותה להרפתקה פופולרית ומושכת (איור 22). עצם הפיכת האירוע לתמונת משחק ילדים חייבה בנאליזציה חזותית מיופה, שבה נתקיימה המלחמה כתמצית של גרפיקה צבעונית שזורה במראות מנצחים. בקרב הילדים המשחקים נתקיימה, סביר להניח, גם תמונת מציאות של האירוע, שאמנם אוזנה במקורות אינפורמציה נוספים. אך ייתכן שהמחשה אסתטית מיופה למציאות של המלחמה, גם אם כמציאות של אין ברירה, יצרה תמונת עולם ברור וצודק, בו נשזרה ההערצה לפשטות המוחצת של הכוח הישראלי, מול עליבותו של האויב הערבי.

ביניים: דמות אויב

מראה אויב ערבי מגוחך, אך לא דמוני, התקיים באיורים בחלק מספרי הילדים, עוד בימי המנדט. עלילה שכללה מאבק בין גיבורים ישראלים ליריבים ערבים הצריכה  ביאור חזותי פשטני של הצגת האויב. כאן הוצג הערבי כ"סמל מוסכם" בשיח הציבורי, שהובלט בעולם הילדים, של טיפש, מכוער ומגוחך, לוחם גרוע הממהר לברוח, מול גיבורים נוסח "חסמבה". קו זה התחזק אחרי מלחמת ששת הימים, כשאירועי האמת של הניצחון המוחץ ממש "הזמינו" מראה אויב נלעג, שעליו גוברים בקלות גם "דנידין" וגיבורי-על אחרים (איור 23).

הגחכת האויב לא נתקיימה בדרך כלל בתוצרי התרבות הפופולרית. נדמה שמראה אויב נלעג היה פוגם בדימוי של "יופי של חייל גיבור".

לאחר מלחמת העצמאות הופקה חוברת בדיחות של החייל האמיץ "שוויץ", בהוצאת "כרמל". החלק שעסק בחייל הערבי היה מינורי, הדגיש את הערבי הבורח, ורוכז בפרק "יה מוסטפה", כחלק קטן משלל הבדיחות. גם מערכת סיני הפיקה גל בדיחות ששבו למוטיב הערבי הבורח, אך רק כחלק קטן מהתעסקות שעיקרה היה הנסיגה הישראלית מסיני. מלחמת ששת הימים, לעומת זאת, הבליטה שינוי גדול גם בתחום זה, שתמציתו זלזול ולעג ליריב הערבי, לדמותו וליכולותיו.

כחלק מגל הספרות המנצחת, הופקו גם מספר חוברות שכללו אסופת קריקטורות מן הארץ ובעיקר מן העולם, והציגו בקווים גרפיים לועגים את מראה הערבי המנוצח. "הבדיחות הקטנות של הניצחון הגדול", "בדיחות צה"ל 1967", "צה"ל צוחק", בהוצאת "שארם אל שייך", "צבר", ו"הוצאת קוסיגין ושות" – יוזמות אקראיות שביקשו להפיק רווח מיידי מהביקוש הגואה ל"תוצרים מנצחים".  כל אלו תוצרים באיכות גרפית נמוכה, שהופצו בכמות רבה ובמחיר זול (איור 24).

וכך למשל, זה נשמע: "שאלו את אחד מטייסי חיל האוויר הישראלי: איך הצלחתם להבחין בין המטוסים האמיתיים בשדות התעופה במצרים לבין מטוסי הדמה המדומים?  פשוט מאוד, ענה הטייס, המטוסים האמיתיים היו עבודה רוסית, והמטוסים המדומים היו עבודה ערבית". ועוד ועוד, כשמנהיג מצרים נאצר, בעיוות קריקטוריסטי קל ומכער של דיוקן, מככב כ"גיבור". נאצר, כדבר השיר, שהתנגן במקומותינו ערב המלחמה, כבר לא מחכה לרבין. הוא בורח.

בשיח הציבורי של שנים אלה נתקבעה דמות החייל המצרי כמי שבורח מפני צה"ל, ובמנוסתו משליך את נעליו כדי להקל את נסיגתו-בריחתו. נעלי צבא נטושות ברחבי סיני היו לזיכרון קבוע בהווי הישראלי וקיבלו גם הן ביטוי מוכר לאחר מלחמת ששת הימים. כך יוצרו מחזיקי מפתחות עם נעל צבאית, שמשמעותה מוכרת לכל, וכך גם נוצרה מאפרה מקרמיקה בתבנית כף רגל נושאת כיתוב: "זכר ליציאת מצרים, סיני 5 ביוני 1967" (איור 25). "אוי למנוצחים", ואולי גם במבט לאחור, "אוי למנצחים"

 

ביניים: הערות לסיכום

מציאות ישראלית של אתוס צבאי ביטחוני חזק מאוד, שאימץ תחושה של סכנה מתמדת וצורך בחייל ובצבא לעמוד מולה, יצרו רקע תרבותי שיווקי להפקת תוצרים חייליים רבים באמנות השימושית.

מלחמת ששת הימים שהיתה לניצחון גדול, הביאה לגל גדול של התלהבות, וזו מצאה ביטויה בהפקה עצומה של כרזות, תמונות, חפצים וקישוטים. תוצרים אלה הצטיינו בגודש של יופי חיילי צבעוני, בהבלטת פני מפקדים, ובראשם משה דיין, ובנטיעתם במרחב חזותי תומך של גאולה טריטוריאלית בדמות מראה אתר מקודש. 

האסתטיזציה הרבה של מראה הצבא באמצעות תבניות ויזואליות סכמטיות הנצבעות בצבעים עזים, הקנתה ממד של קיטש, שייפה לעיתים את פניה של המציאות המסובכת וחידד את המסר בדבר נחיצות השימוש בכוח. היא גם סייעה להפוך את הכוח למראה אסתטי,שהבליע את המחיר האנושי וחיזק את תחושת הקלות והנוחות של השימוש בו. הצגת האויב כחלש, מפוחד ונלעג תרמה גם היא לחיזוק התחושה הזו.

מראה זה טופח והורחב מתוך גאווה והזדהות, אך גם מכוחו של מהלך שיווקי, שבו יופה מראה צבא לכדי מסר חזותי חד משמעי, שהבליע, שלא מדעת, את היבטיה המורכבים והמאוד בעייתיים של ההתנהלות הביטחונית הישראלית ומחיריה.

כך שמח עם ישראל ביכולותיה של המדינה ובכוח צבאה, שמפקדיו היו לגיבורי התרבות של דור שלם בשנות השישים. כך היתה המלחמה לסיפור של תהילה והישג, שסומנו גם בתוצרי קישוט בנאליים, שהיוו ביטוי לשיח הישראלי ולהבנייתו באמצעות מראות חייליים יפים.

כך הפכה מציאות של גאווה גם לתחושה של "אין בלתנו", בכל הקשור ליכולתנו הצבאית. כך גבר והעמיק הרהב הישראלי ותרם להבנייתה של תמונת מציאות מסולפת, שהתנפצה בפנינו במהלך מלחמת יום הכיפורים. במציאות זו, שלאחר מלחמת 1973, שוב לא היה מקום למראה חיילי חגיגי בדמות רבין ודיין המגיעים לכותל, אלא כמבט ביקורתי, ואפילו לועג למראות של חייליים שנתקדשו בזיכרון הציבורי. ואולי טוב שכך.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד