אבהות וקשיי התנהגות
אבהות וקשיי התנהגות

פרופ' עמוס רולידר הוא מנהל המכון לחקר ולמניעת אלימות במוסדות חינוכיים, המכללה האקדמית עמק יזרעאל. במחקר ובהכנת המאמר השתתפו גם: מיטל אוחיון, זיו ארדי, ערן בר ואורי קשת

 

מידת מעורבותו של האב בבית ובחינוך ילדיו וסגנון ההורות שלו, הם בעלי משקל רב  לגבי הישגי ילדיו, דימויים העצמי ואף יכולים לנבא קיומם של קשיי התנהגות

 

 

הקשר בין מידת מעורבות הורית בחינוך ילדיהם  לבין תפקודם של הילדים נבחן מחקרית פעמים רבות.  לדוגמה,  גרג, לוין,  אורייניק וקאופי (Garg, Levin, Uranjik and Kauppi, 2003) מצאו, כי סגנון הורות משפיע על התפתחות נפשית ועל מידת ההצלחה האקדמית של ילדים.  תוצאות מחקרם הראו כי סגנון הורות כוחני וסגנון הורות מתירני מובילים להתפתחות נפשית נמוכה ולהישגים לימודיים נמוכים אצל מתבגרים, בניגוד לילדים להורים בעלי דפוס הורות סמכותי, אשר קיבלו ניקוד גבוה במבחן התפתחות פסיכולוגי, וכמו כן היו בעלי הישגים לימודיים גבוהים.

 גלמבוס ומאגס (Galambos and Maggs, 1991) בחנו אספקטים נוספים בהם הורים משפיעים על ילדיהם, כגון מידת אימפולסיביות ושליטה עצמית, ביטחון ויכולת התמודדות. החוקרים השוו בין שתי קבוצות של ילדי כיתה ו': קבוצת ילדים "עצמאים" (self-care), קרי, מצויים תחת השגחה הורית מועטה (לאחר שעות בית הספר) וקבוצת ילדים המצויים תחת פיקוח הורי (adult-care). נמצא, כי ילדים בקבוצת ה"עצמאים", שלא הופעלה עליהם סמכות הורית מכל סוג שהוא או שהופעלה סמכות הורית זניחה, הראו מידת אימפולסיביות גבוהה יותר, שליטה עצמית פחותה, ביטחון ויכולת התמודדות דלים יותר, ביחס לקבוצת הילדים אשר היו תחת פיקוח הורי. 

בנוסף, בחנו גלמבוס ומאגס גם את השפעת הנוכחות ההורית על מידת קשיי התנהגות של ילדים. הם מצאו כי ילדים אשר לא היו תחת פיקוח הורי הפגינו יותר קשיי התנהגות ביחס לילדים להורים שפיקחו באופן סדיר על ילדיהם.

דקוביץ', ג'נסנס ו-ואן אס ( Dekovic,  Janssens & Van As, 2003) בדקו את יכולת הניבוי של מאפיינים משפחתיים שונים לגבי רמת התנהגות אנטי חברתית של ילדים. במחקר נבחנו ארבעה מאפיינים שונים לניבוי התנהגות אנטי חברתית של ילדים: מצב סוציו אקונומי של המשפחה, עמדה הורית, אופי המשפחה ומעורבות הורית. התוצאות הראו, כי מידת מעורבות הורית ניבאה באופן מובהק וחד משמעי רמת התנהגות אנטי חברתית של ילדים. החוקרים מצאו  כי ילדים להורים, שסגנון מעורבותם כולל תמיכה, הדרכה, פיקוח והשגחה  והינם עקביים בסוג זה של מעורבות, נוטים לסבול מרמה נמוכה יותר של קשיי התנהגות.

ביניים: הורות כוחנית, סמכותית, מתירנית

סגנונות הורות שונים משפיעים בצורה שונה על אופיים והתנהגותם של ילדים. באומריינד (Baumrind, 1967) סיווגה את סגנונות ההורות לשלושה סוגים (כוחני-authoritarian, מתירני-permissive וסמכותי-authoritative). הורות כוחנית הינה הורות המנסה לעצב, להשפיע ולשנות התנהגויות ועמדות באמצעות מערכת מוחלטת של  סטנדרטים וכללים.  הורות זו מאמינה כי שימור הסדר והמבנה המסורתי מהווים ערך עליון ומטרה בפני עצמה, ולכן אין לעודד או לקבל מצב של משא ומתן בין ההורים לילדים. הילדים חייבים לקבל את עמדת ההורים בכל מקרה.

ההורה המתירני מתייעץ עם ילדיו לגבי החלטות של מדיניות משפחתית ומספק הסבר לכל כלל שקבע. ההורה אינו מודל או סוכן שינוי, האחראי על עיצובו ושינוי  התנהגותו של הילד בהווה ובעתיד.

ההורות הסמכותית מנסה לכוון את פעילויותיו והתנהגויותיו של הילד בדרך רציונלית ובעלת אוריינטציה עניינית, מעודדת משא ומתן מילולי בין ההורה לילד, משתפת את הילד בהיגיון שמאחורי המדיניות, ומעודדת את הילד להסביר ולהביע את  התנגדויותיו.

עומר (2000), הגדיר סמכות הורית כיכולת לקבוע כללים וערכים עבור הילדים ולמנוע מהם מעשים העלולים לפגוע בהם. על פי רולידר (2004), סמכות הורית הינה היכולת לקבוע ולאכוף כללי התנהגות התואמים את המטרות החינוכיות של ההורים.  סמכות הורית מתבטאת בהצלחת ההורה להשפיע על עיצוב ופיתוח היכולת לדחות סיפוקים אצל הילדים. דהיינו, יכולתו של הילד להפגין התנהגות נאותה של שיתוף פעולה במצבים בהם הוא מתבקש להמתין לקבלת תשומת לב,  או לפעילות מועדפת או להפסיק פעילות מועדפת, או לבצע הנחיה שאינה מועדפת עליו בעת נתינתה.

קורידו, וורנר ואייברג Querido, Warner and Eyberg, 2002)) בדקו את הקשר בין  סגנון הורות וטיב סמכותם לבין מידת קשיי התנהגות של ילדים. במחקרם נבחן הקשר בין שלושת סגנונות ההורות, כפי שהוגדרו על ידי באומרינד, לבין בעיות התנהגות אצל ילדים. התוצאות הראו כי סגנון הורות סמכותי מנבא פחות בעיות התנהגות בקרב ילדים.

ביניים: האבות משפיעים יותר על הבנות

בנוסף להשפעת סגנון ההורות של שני ההורים על תפקוד ילדיהם, נעשה ניסיון לבחון את ההשפעה היחסית של כל הורה על פי מינו.  במחקרם של קוסטרמן, האגרתי, ספות' ורדמונד Kosterman, Haggerty,) Spoth,  Redmond, 2004 ) נבחנה ההשפעה המבדלת של אמהות ואבות על התנהגות אנטי חברתית של ילדיהם. במסגרת המחקר נבחנו 325 משפחות להורי ילדים בכיתות ו'. בנוסף להשפעה הכללית של טיב הסמכות הכוללת של ההורים על התנהגות הילדים, נמצא במחקר כי אמהות משפיעות יותר על הבנים בעוד האבות משפיעים יותר על הבנות.

בשנים האחרונות הושם דגש מחקרי על הקשר בין תפקודו ומעורבותו של האב לבין תפקוד ילדיו. מ'קי (Mackey, 2004) אשר בדק 55,000 הורים (אבות ואמהות) וילדיהם, הראה כי קיים קשר ישיר בין מעורבות האב לתפקוד ילדיו, קשר אשר אינו תלוי בקשר שבין האב לאם ובין האם לילד.

ממחקרו של אמאטון (Amaton, 1994) עולה, כי מידת הקרבה של ההורים לילד משפיעה בצורה רבה על תחושת הרווחה הפסיכולוגית שלו. החוקר בדק באופן ספציפי את מהות היחסים הספציפיים של האב והאם עם הילד כמגבירה או מפחיתה תחושת רווחה פסיכולוגית של הילדים.  במחקר נמצא, כי מידת הקרבה לאב הינה משמעותית ומקושרת לתחושת הרווחה הפסיכולוגית של הילדים, גם ללא תלות במידת הקרבה בין הילד לאם.

מקאלום וגולומבוק (MacCallun and Golombok, 2004) בדקו את השפעת היעדר נוכחות אב על הילד. במחקרם הם השוו בין 38 ילדים שגדלו במשפחה עם שני הורים הטרוסקסואליים (אב ואם) ל-38 ילדים לאמהות חד הוריות, ול-25 ילדים לאמהות לסביות. נמצא, כי אמהות במשפחות נטולות אב היו בעלות שליטה מועטה יותר באופן מובהק על ילדיהן ביחס למשפחות שבהן היה נוכח אב. בנוסף, האמהות במשפחות בהן לא נכח אב דיווחו על יותר קשיים וויכוחים עם ילדיהן מאשר אמהות במשפחות עם שני הורים הטרוסקסואליים, קרי משפחות בהן ישנה נוכחות אב. כמו כן, היעדר נוכחות אב קושרה לתפיסה עצמית ירודה של הילד.   דאן, אוקונור וצ'נג (Dunn, O'Connor and Cheng, 2005) מצאו כי ילדים לאמהות חד הורית הפגינו יותר קשיי הסתגלות ויותר בעיות התנהגות ביחס לילדים אשר גדלו במשפחה עם אב ואם.

ג'ונס (Jones, 2004) מצאה אף היא, כי בנים שגדלו בבתים ללא אב היו בעלי הישגים אקדמיים ותפקוד כללי נמוכים יותר ביחס לילדים שגדלו במשפחה עם אב. מעבר לכך, נמצא במחקרה  קשר בין טיב הקשר בין האב לבנו (במשפחות שבהן היתה נוכחות אב) לבין יכולת אקדמית ותפקוד כולל של הילדים.

ביניים: אבא מעורב, אבא לא מעורב

  באגנר ואייברג (Bagner and Eiberg, 2003)  בדקו את ההשפעה של מעורבות האב בסדנה לאימון הורי על ההצלחה בהפחתת תופעות, כגון דיכאון ובעיות התנהגות של הילד. במחקר, אשר כלל 107 משפחות שנחלקו לשלוש קבוצות (אבא מעורב, אבא לא מעורב ואבא לא נוכח), נבדקה מידת ההצלחה של הסדנה בהפחתת מדדי הדיכאון מיד בסופה ולאחר שלושה חודשים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות השונות במידת השיפור במדדים מיד בתום הסדנה. אולם, לאחר שלושה חודשים דיווחו המשפחות שבהן האב אינו נוכח, על ירידה גדולה בהישגי הסדנה. התוצאות הטובות ביותר בשימור ההישגים הללו נמצאו במשפחות שבהן האב היה מעורב.

 במחקר נוסף בדקו קאלפ, שאדל, רובינסון וקאלפ (Culp, Schadle, Robinson & culp, 2000) את הקשר בין מידת המעורבות של האב בגידול הילד לבין תפיסת הדימוי העצמי של הילד, ובין תפיסת האמהות את רמת בעיית ההתנהגות של ילדיהן, ילדים בגילאי גן וכיתות א' וב'. התוצאות במחקר זה הצביעו על כך שבמשפחות בהן רמת המעורבות של האב היתה גבוהה, על פי דיווח האם, נמצאה שכיחות נמוכה יותר של קשיי התנהגות אצל הילדים, לעומת משפחות שבהן האם דיווחה על רמת מעורבות נמוכה של בעלה.  בנוסף, מעורבות גבוהה של אב נמצאה קשורה עם שכיחות גבוהה יותר של קבלה הורית, תפיסה חיובית של העצמי והערכה עצמית של הילדים.

כפי שניתן ללמוד מסקירת ממצאי המחקרים שהובאו להלן, ובניגוד לדעה שרווחה במשך שנים רבות, נראה כי השפעתו של האב על עיצוב דמות ילדיו בכלל, ועל רמת קשיי ההתנהגות שלהם, בפרט, חשובה ביותר.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את מידת הקשר בין רמת סמכותו של האב, על פי דיווח האם,  לבין רמת ההתנהגות האנטי חברתית של הילד בסביבה הביתית.  במחקר זה שיערנו כי ככל שרמת הסמכות של האב תהיה גבוהה יותר, על פי דיווח האימהות, כך הרמה של קשיי ההתנהגות שהילד מפגין בסביבה הביתית תהיה נמוכה יותר. באופן ספציפי שיערנו כי במשפחות שבהן דירגו האימהות את בני זוגן כבעלי סמכות גבוהה, ידווח גם על רמת התנהגות אנטי חברתית  נמוכה של הילדים, לעומת משפחות בהם דיווחה האם על רמת סמכות נמוכה של בן זוגה.  

 

ביניים: שיטות המחקר

במחקר זה השתתפו 82 אמהות במדגם בלתי מייצג. 46.3% מתוכן מתגוררות בקיבוץ, 31.7% בעיר, 14.6% ביישוב קהילתי ו-7.3% במושב. לאמהות נאמר כי הן משתתפות במחקר אשר בוחן את תפקוד המשפחה. כל האמהות התנדבו להשתתף במחקר לאחר שנשאלו אם הינן נשואות ויש להן ילד/ה מעל גיל 3. בשאלון היה על האם לבחור ילד/ה מתוך הילדים שאותו הגדירה כמאתגר/ת ביותר.

מתוך כלל האמהות 71.9% בחרו בבן, ו-28% בחרו בבת כילד/ה המאתגר/ת ביותר במשפחה. הגיל הממוצע של הילדים המאתגרים 3.37±9.4.

השאלון לאם המשפחה חולק לשלושה חלקים: חלק א' – שאלות דמוגרפיות, חלק ב' – 16 היגדים המודדים את מידת סמכות האב. ההיגדים מתארים סיטואציות הוריות, המאפשרות לכמת את מידת סמכות האב כפי שנתפסת ע"י האם. טווח הציונים המתאר את מידת הסכמתה של האם נע בין 1 (כלל לא מסכימה) ל-5 (מסכימה במידה רבה מאוד). מידת סמכות האב חושבה על ידי ממוצע ההיגדים שסימנה האם. באופן כללי, ערך גבוה מעיד על מידת סמכות גבוהה יותר.

חלק ב' – סמכות האב - בעל עקיבות פנימית של  cronbach's alpha = 0.927.

חלק זה  כלל 4 קטגוריות: מידת סמכות האב בסיטואציות בין האב לילד, מידת סמכות האב ביחס לאם,  עמדת האם ביחס למידת סמכות האב ומידת  סמכות כללית של האב.

חלק ג' – 11 היגדים הבודקים את הערכת התנהגות הילדים.  חלק זה בשאלון פותח לצורך מחקר זה. ההיגדים מתארים סיטואציות התנהגותיות של ילדים בסביבה הביתית, ומאפשרים להעריך  את רמת קשיי ההתנהגות של הילד ע"י האם. טווח הציונים המתאר את מידת הסכמתה של האם נע בין 1 (כלל לא מסכימה) ל-5 (מסכימה במידה רבה מאוד), כאשר סימון הספרה 5 משמעה רמת קשיי התנהגות גבוהה. הערכת רמת קשיי ההתנהגות של הילד נעשתה ע"י חישוב ממוצע ההיגדים בחלק זה של השאלון.

 העקיבות הפנימית של חלק זה בשאלון: cronbach's alpha = 0.960.

השאלונים הועברו בשתי דרכים עיקריות: מעבר בין בתים וביקור בגני ילדים בשעות האיסוף של הילדים. הנסיינים נכחו בזמן מילוי השאלון על מנת לסייע לאמהות במידת הצורך. נאמר לאמהות כי הן עומדות למלא שאלון בנושא סוגיות משפחתיות. האמהות מילאו את השאלון בהתנדבות, ויכלו להפסיק בכל רגע.

המערך הינו חד גורמי בין נבדקי. על מנת לבדוק באיזו מידה משפיעה מידת סמכות האב על רמת קשיי ההתנהגות של הילד, חושבו מתאמים בין קטגוריות סמכות האב לבין התנהגות הילדים.

ממוצע מספר הילדים במשפחות שהשתתפו במחקר 0.83±2.59. גיל הילדים המאתגרים 3.37±9.4, ומתוכם 59 בנים ו-23 בנות. השכלת ההורים שהשתתפו במחקר היא תיכונית ומעלה (כמחצית מהאבות והאמהות בעלי השכלה אקדמאית), ורובם עובדים כשכירים (64 אבות ו-62 אמהות).

בממוצע האב נעדר מהבית 2.3±10.08 שעות, והאם 3.23±6.96 שעות.

לאחר איסופם, הוקלדו הנתונים לתוכנת SPSS לשם ניתוח נתוני המחקר. בוצעו ניתוחי מתאם ספירמן ונמצא מתאם שלילי בין רמת סמכות כללית של האב לבין קשיי התנהגות של הילד  R=-0.53) p<0.01,)

כמו כן, נמצא מתאם שלילי בין רמת סמכות האב בסיטואציות של בין האב לילדו לבין קשיי התנהגות של הילד  (r=-0.56, p<0.01 ). בנוסף, נמצא מתאם שלילי בין סמכות האב כלפי האם לבין קשיי התנהגות של הילד (r=-0.5 , p<0.01), ומתאם חיובי בין עמדת האם ביחס לסמכות האב וקשיי התנהגות של הילד ( r=0.23, p<0.05 ).

בנוסף לניתוחי מתאמי באמצעות ספירמן, נעשתה השוואת ממוצעים באמצעות ניתוח t - test   על מנת לבדוק את השפעת מידת סמכות האב על רמת קשיי ההתנהגות של הילד.

הילדים חולקו לשתי קבוצות עפ"י ציון החציון (2.135) בקשיי התנהגות – קבוצה אחת כללה את הילדים בעלי "רמת קשיי התנהגות נמוכה"  (מעל החציון) וקבוצה שנייה כללה ילדים בעלי  "רמת קשיי התנהגות גבוהה" (מתחת לחציון).

בטבלה מס 1 מוצגת ההשוואה בין רמת הסמכות הכללית של האב והקטגוריות השונות  כפי שדווחה על ידי האם אצל שתי קבוצות של רמת קשיי התנהגות של הילד.

 

טבלה מס. 1 - השוואת ממוצעים

 

רמת קשיי התנהגות נמוכה

רמת קשיי התנהגות גבוהה

t-test

P<

 

M

SD

M

SD

 

 

סיטואציות בהן האב והילד לבד

 

4.17

499.

3.43

728.

5.340

000.

סיטואציות בהן נמדד האב ביחס לאם

 

4.31

499.

3.53

703.

5.745

000.

סמכות האב (כללית)

 

4.06

551.

3.35

551.

4.807

000.

עמדות האם ביחס לרמת סמכות האב

3.14

340.

3.20

210.

975.-

333.

 

 

נמצא שככל שרמת סמכות האב (כפי שמדווחת על ידי האם) גבוהה יותר כך רמת קשיי ההתנהגות של הילד בסביבה הביתית נמוכה יותר.

בבדיקת המשתנים: מין הילד, השכלת ההורים, אמונת ההורים, מקום מגורים, מקצוע ההורים, לא נמצאו הבדלים מובהקים בניתוח הממוצעים ובניתוחי הקשרים.

בנוסף, ניתן ללמוד מניתוח הממוצעים שאבות לילדים בעלי רמת קשיי התנהגות נמוכה, נמצאו כבעלי רמת סמכות גבוהה יותר באופן מובהק מאשר אבות לילדים בעלי רמת קשיי התנהגות גבוהה (ערך t). מגמה זו נשמרה בכל אחת מקבוצות הפריטים המתוארות בטבלה מס 1 למעט קבוצת הפריטים אשר בדקה את עמדות האם ביחס לרמת סמכות האב , בקבוצה זו לא נמצאו הבדלים מובהקים בין רמת סמכות האב אצל שתי קבוצות הילדים.

 

ביניים:  סמכות וקשיי התנהגות

מטרת מחקר זה היתה להעריך את מידת הקשר בין רמת סמכותו של האב לבין רמת קשיי ההתנהגות של הילד בסביבה הביתית. השערת המחקר לפיה במשפחות בהן האב הנו בעל רמת סמכות גבוהה, תהיה רמה נמוכה יותר של קשיי התנהגות של הילד בסביבתו הביתית, ביחס למשפחות בהן האב הנו בעל רמת סמכות נמוכה, אוששה במלואה. 

תוצאות מחקר זה, אשר מצביעות על קשר מובהק בין רמת סמכותו של האב לבין רמת קשיי ההתנהגות של הילד בסביבה הביתית, מוסיפות נדבך נוסף לעוצמת הקשר בין מידת מעורבותם וסמכותם של ההורים בכלל, והאבות בפרט, לבין מגוון תפקודים של ילדיהם.

מחקר זה, שנערך בקרב הורים בישראל מצטרף למספר מחקרים נוספים שנערכו בעולם המערבי והגיעו לתוצאות דומות (culp, 2000 ; Jones, 2004; Dunn, O'Connor and Cheng, 2005; Dunn, Cheng, O'Connor & Bridges, 2004)  לדוגמה קאלפ (culp, 2000)  מצא כי במשפחות בהן רמת המעורבות של האב היתה גבוהה, רמת קשיי ההתנהגות אשר דווחה על ידי האם היתה נמוכה יותר מאשר במשפחות שבהן רמת המעורבות של האב היתה נמוכה.

 דוגמה נוספת היא במחקריהם של ג'ונס (Jones, 2004) ושל דאן, אוקונור וצ'נג (Dunn, O'Connor and Cheng, 2005), אשר מצאו כי ילדים אשר גדלו במשפחות ללא אב הפגינו יותר בעיות התנהגות ותפקוד כולל לקוי יותר ביחס לילדים אשר גדלו במשפחות עם אב.  דאן, צ'נג, אוקונור וברידג'ס Dunn, Cheng, O'Connor & Bridges, 2004 ( בדקו את ההשפעה של טיב היחסים של הילד עם האב שאינו נוכח על מספר משתנים, כגון: טיב היחסים בין הילד לאם (שעמה הוא גדל), הסתגלות הילד, הכוללת תופעות של דיכאון וקשיי התנהגות. אף הם מצאו כי במשפחות חד הוריות, שבהן אין דמות אב חדשה, ישנה השפעה גדולה יותר לטיב היחסים בין הילד לבין האב שאינו נוכח על רמת קשיי ההתנהגות של הילד ויחסיו עם האם.  כן נמצא במחקר, שנערך על ידי הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה (Office of National Statistics, 2002), כי היעדר אב עלול לגרום לבעיות קוגניטיביות, סוציאליות ורגשיות אצל הילדים. 

תוצאות מחקר זה, המצביעות על קשר סטטיסטי מובהק בין מידת סמכותו של האב לרמת קשיי ההתנהגות של הילד, מחזקות ומחדדות את ההבנה לגבי החשיבות של מידת מעורבותו וסמכותו של האב לגבי תפקודו של הילד בסביבה הביתית, וכאמור מצטרפות לשורה של ממצאים, אשר מצביעים על  מידת ההשפעה של מעורבות הורית על תפקוד כולל של הילד.

מניתוח תוצאות המחקר התברר כי המתאם הגבוה ביותר נמצא בין קבוצת הפריטים אשר בדקה את רמת סמכותו של האב בסיטואציות בין האב לבנו, אשר אינן כוללות את האם, לבין רמת קשיי ההתנהגות של הילד. מתאם זה הינו שלילי, והוא גבוה יותר מן המתאם בין קבוצת הפריטים הבודקת את מידת סמכותו של האב ביחס לאם לבין רמת קשיי ההתנהגות של הילד (מתאם זה גם הוא שלילי). תוצאות אלו מצביעות על קושי אפשרי של האם להעריך בצורה אובייקטיבית ומשקפת את  סמכותו של האב בסיטואציות אשר מתייחסות גם אליה.

בנוסף, נמצא מתאם חיובי חלש בין קבוצת הפריטים אשר בודקת את עמדת האם לגבי רמת סמכותו של האב לבין רמת קשיי ההתנהגות של הילד. נתון זה מעלה שוב את השאלה לגבי קשיי האם להעריך בצורה אובייקטיבית את סמכותו של האב. 

ניתוח הממוצעים במחקר זה מחזק את תוקף הממצאים אשר התגלו בניתוחי הקשרים. בכל אחת מקבוצות הפריטים, לרבות רמת הסמכותיות הכללית של האב, נמצאו ההבדלים בממוצעים מובהקים. העובדה שקבוצת הפריטים אשר בדקה את עמדות האם ביחס לרמת סמכותיות האב, לא הניבה הבדלים מובהקים בניתוח t,  מצטרפת לתהייה לגבי רמת היכולת של האם להעריך באופן אובייקטיבי את רמת סמכותו של האב. יחד עם זאת, לא ניתן לקבוע שדיווח הינו מוטה ודרוש מחקר נוסף על מנת לבדוק את מהימנות פריטים אלו (פריטי עמדות כלליות של האם). עם זאת, חשוב לציין שהמהימנות של קבוצת פריטים זו נמצאה גבוהה.

במחקר זה לא נבדקה באופן ספציפי רמת הסמכות של האם, וכתוצאה מכך לא ניתן להסיק מסקנות לגבי ההשפעה המשולבת של רמת סמכות האם לעומת רמת סמכות האב, ולקבוע האם רמת סמכותו של האב משפיעה על רמת קשיי ההתנהגות של הילד ללא תלות ברמת סמכותה של האם. אם כך, עולה הצורך במחקר עתידי, אשר יבדוק את רמת סמכותה של האם בנוסף למשתנה רמת סמכותו של האב (שנבדקה במחקר זה), וכך ניתן יהיה להסיק מסקנות לגבי תלות או חוסר התלות של ההשפעה של מידת סמכותו של האב על רמת קשיי ההתנהגות של הילד.

בנוסף, במחקר זה לא תופעלה רמת סמכותו של האב, עובדה הפוגעת ביכולת להסיק על קשר סיבתי בין המשתנים. במחקר עתידי ניתן יהיה לתפעל את המשתנה של רמת סמכותו של האב, למשל על ידי סדנאות ומדידה חוזרת של המשתנים לפני ואחרי הסדנה. כתוצאה מכך ייתכן וניתן יהיה להצביע על קשר סיבתי בין מידת סמכותו של האב לבין רמת קשיי ההתנהגות של הילד ללא תלות ברמת סמכותה של האם.

 

ביבליוגרפיה:

 

עומר, ח. (2000). שיקום הסמכות ההורית. תל אביב: הוצאת מודן.

 

רולידר, ע.(2004). מצבים מאתגרי סמכות. מאמר בהכנה.

 

Amaton, P.R.(1994). Father child relations, mother child relations, and offspring

psychological well being in early adulthood .journal of marriage and family 56(4)

 

Baumrind, D. (1967). Effects of authoritative parental control on child behavior. Child development

 

Banger, D.M., & Eyberg, S.H.(2003). Father involvement in parent traning: when does it matter? Journal of clinical child and adolescent psychology (32) 4 599-605.

 

Culp, R.E., Schadle, S., Robinson, L.,& Culp, A.M(2000). Relations among parental involvement and young children's perceived self competence and behavioral problems. Journal of child and family studies 9(1) 27-38

           

Dekovic, M., Janssens, J & Van As, N.(2003). Family Predictions of Antisocial behavior in adolescence. Family Process. 42(2)

 

Dunn, J., Cheng, H., O'Connor, T.G., & Bridges, L. (2004).  Children's perspectives on their relationships with their nonresident fathers: influences, outcomes and implications. Journal of child psychology and psychiatry (45) 3 553-566.                                               

 

Dunn, J., O'Connor, T.H., & Cheng, H. (2005). Children's responses to conflict between their different parents: mothers' stepfathers, nonresident fathers, and nonresident stepmothers. Journal of clinical child and adolescent psychology. (34) 2 223-234

 

Galambos, N.L., & Maggs, J. (1991). Out of school care of young adolescents and self reported behavior. Developmental psychology 27 (4) 644-655

 

Garg, R., Levin, E., Uranjik, D., & Kauppi, C. (2003). Parenting style and academic achievement for east Indian and Canadian adolescents. Journal of comparative family studies.

 

Jones, K. (2004). Assessing psychological separation and academic performance in nonresident father and resident father adolescent boys. Child and adolescent social work journal. (21) 4

 

Kosterman, R., Haggerty, K.P., Spoth, R & Redmond, C.(2004). Unique influence of mothers and fathers on their children's antisocial behavior. Journal of Marriage and Family 66(3)

 

Mackey, W.C.& Immerman, R.S.(2004). The foundation of the father to child relationship . The Mankind Quarterly1.

 

Querido, J.G., Warner, T.D., & Eyberg, S.H. (2002). Parenting styles and child behavior in African American families of preschool children. Journal of clinical child psychology 31(2) 272-277

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד