היום האחרון למסע, חנה דומב
היום האחרון למסע, חנה דומב

 

מאת חנה דומב

בס"ד

 

יום שני ,5.5.08

 

עם בוקר שמנו פעמינו לעיר טיקוצ'ין (טיקטין), עברנו את נהר ה"בוג" וחלפנו על העיירה ווישקוב – עיירתו של מרדכי אנילביץ.

טיקוצ'ין היתה בעבר עיר מרכזית ושימשה כמחוז עד שנבנה כביש לביאליסטוק ומסילת רכבת, התנועה הוסטה ממנה והיא ירדה מנכסיה.

 הדרך לטיקוצ'ין יפיפייה כיוון שהיא  נמצאת בתוך מרחב חקלאי, שופע בשדות ומרחבים ירוקים, היפוך מוחלט למה שאנו עומדים לחוות בהמשך...  ולכן - היהודים עסקו כאן בחקלאות ממש לעומת עסקי אוויר והון במקומות האחרים.

כיום אין יהודים בטיקוצ'ין , אך בעבר הם היוו 70% מהאוכלוסייה.

הקהילה ביקשה לבנות בית כנסת ונענתה בחיוב בתנאי שייבנה כמבצר ויהיה חלק מקו ההגנה של העיר מאחר והיתה עיירת גבול.  בית הכנסת ייחודי מאד עם מימד של מצודה, הכתלים בעובי 1 מ' ועל הקירות רשומות תפילות מעוטרות ומקושטות. הגרמנים לא החריבו את בית הכנסת, אבל בזזו אותו.

מול בית הכנסת גר זמנהוף וצמוד אליו מצידו השני, בית קטן מקום מגוריו של שוחט ובודק, עדיין ניתן לראות מגן דוד על הבית.

כיום משמש בית הכנסת כמוזיאון ובו בין השאר דגם של העיירה. סמוך לבית הכנסת נמצאת ככר העיר הקטנה בה נערכה האקציה האחרונה ב- 26.5.1941. בככר הקטנה הזו נערכה הסלקציה של 2,500 היהודים שנותרו בעיירה, הפרידו את החולים והקשישים והעלו אותם על רכבים בעוד כל האחרים, גברים, נשים וילדים צועדים לעבר היער ובראשם צועדים הכלייזמרים.

שוב אנו נתקלים באותה הונאה איומה ועקבית בה נוקטים הגרמנים כדי לטעת בלב ההולכים אל מותם את התקווה שאולי הם פשוט הולכים למקום אחר, אולי טוב יותר... ולא יעלה על דעתם כי הם מובלים אל מותם.

אנו יוצאים ליער לופוחובה בעקבות אותם יהודים. לכאורה פסטוראלי, השמש מציצה מבין צמרות העצים הגבוהים, שלווה וציוץ ציפורים. היער שהיה מקור חיים ופרנסה הוא בית המוות שלהם. מצמרר!

בתוך היער נגלה לפנינו מיקום 3 הבורות. אותם בורות שהגרמנים מצווים על היהודים לחפור והורגים בתוכם את כולם. בלתי נתפס איך בתוך כל השלווה הזו מתבצעת זוועה כזו, ברגעים הנוראים הללו לא מעלים על דעתם המרצחים  האיומים כי עוד יישמע ביער קול יהודי נושא תפילה...    

אלכס המדריך מקריא את  השיר "לאהל'ה" של אברהם גונטאר ואת חזון העצמות היבשות מספר יחזקאל. ליד הבור הראשון עמנואל אומר קדיש וכולנו עונים בקול גדול, אנו הולכים אל שני הבורות האחרים, לידם יש גלעד, חנן אומר    אל מלא רחמים, וכולנו ממשיכים ב"אני מאמין" ו"התקווה" ומדליקים נרות.

קשה להאמין...  היער היפה הפך לבית עלמין...

מיער לופוחובה אנו ממשיכים למחנה ההשמדה - טרבלינקה.   איזור שומם ונחשל, המשלוחים אליו הגיעו ברכבת מוורשה והיה מיועד ליהודים בלבד. מסביב ביצות רבות המהוות מכשול וכן שלטי "אין כניסה" שמציבים הגרמנים.

המחנה קטן מאד, אין בו ביתני מגורים, כי היהודים הובלו ישר מהרכבות לתאי הגזים. המחנה פעל כ-13 חודשים בלבד ונספו בו 870,000 יהודים... מזעזעת המחשבה על  מכונת ההשמדה המשומנת הזו... כל כך הרבה יהודים, בתקופה כל

כך קצרה...

שוב ושוב אנו נתקלים בשיטת ההונאה של הגרמנים כדי לא לעורר התנגדות וכדי לא לעכב את קצב הרכבות המגיעות עמוסות...  היהודים יורדים לכאורה לתחנת רכבת, והכל נראה רגיל, אלא שאין זו תחנה אלא קיר חזית בלבד ובו  אשנב למכירת כרטיסים, שעון וכו'. גם כאן מעלים את החולים והקשישים על משאיות ונותנים להם הרגשה שמטפלים בהם, דואגים להם ולוקחים אותם לטיפול ... כאשר למעשה הם נלקחים ישר לגיא ההריגה. השאר הולכים דרך ה"צינור", שביל אשר משני צידיו גדרות עם ענפי עצים כדי שלא יוכלו לראות דרכם. בקצה הצינור היה שלט "זה השער ...צדיקים יבואו בו"...  הונאה עד לרגע האחרון...

 

 

 

מדי פעם הוציאו מתוך המשלוחים עובדים חיוניים כגון: צורפים, מזמרים (זימרו את הענפים ל"צינור") וכו', גם אותם היו מוציאים להורג כעבור זמן קצר ומביאים חדשים במקומם, כדי שלא יוכלו לספר על המתרחש. לטרבלינקה הובאו יהודים מוורשה, בלגיה, יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה, פולין, בולגריה, גרמניה, אוסטריה ויוון.

המחנה נסגר אחרי התקוממות שהיתה במקום ב-2.8.1943 והגרמנים השמידו כל זכר לנעשה במקום, חרשו את האדמה הספוגה בדם  אחינו היהודים ונטעו בו עצים...  כיום המקום הוא אתר הנצחה, יש בו אנדרטה ומסביב 17,400 אבנים עליהן חקוקים שמות העיירות שמהן הובאו היהודים אל מותם במקום הארור הזה...

הסתובבנו בין האבנים וכל אחד הניח פרח על אחת האבנים, הדלקנו נרות וקיימנו את הטקס האחרון במסע.

בדרכנו לשדה התעופה עברנו בוורשה ליד רחוב סטפקי, הרחוב הצפוני של הגטו ובו אנדרטה, עצרנו לרגע ליד האומשלאגפלאץ – מגרש השילוחים בגטו ורשה, ליד מילא 18 - מקום התאבדותו של מרדכי אנילביץ וליד האנדרטה המקורית של רפופורט לזכר המרד בגטו ורשה.

 

תם המסע לפולין.

 

אנחנו עייפים... כואבים... מבולבלים... עמוסי חוויות...  מראות... רגשות... עוד ייקח לנו זמן לעכל, להפנים... לעבד ...

להבין ? ? ?   בלתי אפשרי...  בלתי נתפס...

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד