היציאה לפולין - אני פוסעת במסע אל עמי, שולמית סבן
היציאה לפולין - אני פוסעת במסע אל עמי, שולמית סבן

בס"ד

הטלפון צלצל בבית, קולה של הגב' גילה פינקלשטיין מעבר לקו:"אני ראש משלחת הסתדרות המורים ל"מצעד החיים" בפולין. ראיתי את שמך, התרגשתי מפנייתך ואני רוצה לאשר את בקשתך"...

ואוו, הקריאה נעתקה מפי... אינני מאמינה למשמע אוזני... משאלה מתממשת מתגשמת, אני יוצאת במשלחת הסתדרות המורים למצעד החיים!!

החג חלף ביעף, נפגשנו ליום עיון בחול המועד פסח יום שלישי י"ז ניסן תשס"ח. במלון טל בתל אביב.

יום העיון טמן בחובו הכנה ומפגש איכותי של הכרת חברי הקבוצה ונגיעות בתחומי ידע נרכש מהגיאוגרפיה שמאחורי המסע לפולין, קורות יהודי פולין ועד ייצוג השואה במפת ארץ ישראל.

השכיל המדריך אלכס בק לשזור את הידע במתודיקה של אסטרטגיות למידה מאתגרת ומסקרנת. יצאתי מיום העיון חדורת מוטיבציה וסקרנות בלתי נלאית לקראת המחר.

פן נוסף למסע זה, ברובד האישי ההכנות לקראת המסע היו נדבך נוסף בדרך ההתמודדות שלי מתלות לעצמאות.

מחר יוצאים...

אורזת מזוודה, תהילים וידידי הנאמן יומן החיים ודגל.

ואני בחצות ברכבת שתיקח אותי לנתב"ג...

הלב פועם בחוזקה.

אני במנהרת הזמן... צועדת במהירות לעבר המטוס, עוצמת את עיני בהמתנה להמראה וממלמלת את תפילת הדרך: "...אבותינו, השם אבים רכובו, המהלך על פני כנפי רוח, שתשיאנו לשלום ותוליכנו לשלום ותגיענו למחוז חפצינו...".

אנו ממריאים על כנפי השכינה אל האתמול הממאן להישכח המצווה לזכור ולא לשכוח!!! כי במותם ציוו לנו את החיים...

אני חשה חלק מההיסטוריה היהודית, גאה על הזכות שנפלה בחלקי להיות יהודיה "ברוך שלא עשני גויה", להיות חלק ממשלחת מצעד החיים...

צועדת אני אל המסע במחוזות הנפש אל מצעד החיים האחר שלי... הן רק אתמול הייתי נערה בת 17, בת ערובה בידי מרצחים, כשהאשמה היחידה שבחיקי שהנני יהודיה...

עוד רגע קט מתרחש מרחץ דמים, שלושה מחבלים כחיות השוחרות לטרף יורים לכל עבר, אני מביטה בהם וממלמלת "לא תצליחו לשבור את רוחי, את ישותי..." ועוד היריות מהדהדות בחדר וריח המוות מרחף בחדר, הלב רוטט בתקווה.

בליבי טוויתי חוט של בדולח שהפיח בי חיים ורוח, שזרתי את אותו חוט התוחלת בדמעה זועקת זולגת "שמע ישראל" לפני היחרץ גורלנו. הן יהודי באושוויץ מלמל תפילה ברגעיו האחרונים..!?

רוחי עומדת איתנה, שורדת את רגעי הזוועה, שכן אף אני אוד מוצל מאש. כעת אני חשה שרוחי בנשמתי ששרדה את האירוע כקרן אור באפלה מחדדת את אחי,את עמי רוצה אני...

וזכרונותי הארוגים צפים ועולים, צפים ויוצאים, והפעם בצבעים עזים יותר, ממאנים להישכח

      השחור - של האובדן

                             האפור  - בהתמודדות עם בוא הזיכרון

                             האדום - הדם המתפרץ מהפציעות

                             הוורוד - האופטימי להפוך משבר לאתגר

                             הלבן - התהום הנפערת בחוסר האונים

                             הירוק - של הצמיחה, הן אוד מוצל מאש אנוכי!

האם גם הם הרגישו כך? האם גם הם חשבו כמוני? ברגעיהם האחרונים...

כי בדמי חיי, כי בדמי חיי...

ואני מאמצת לליבי בגאווה את הדגל הכחול לבן, הדגל שמקבל כאן משמעות מכופלת, ספר תהילים ומפת ארץ ישראל והתהיות לקראת המסע המפעפע קרב ובא...

הנחיתה בוורשה, הנסיעה לקרקוב, כ- 4 שעות נסיעה בכביש ראשי המשתרע במישור ירוק אין סופי של צבע ירוק, מראה פסטורלי המתיימר להסתיר את הזוועה שהתרחשה...

העצים תמירים, גבוהים, מבנה גזע צר ודק, ירוק מתעתע...

לדמיין יהודי, בן אנוש הנמלט ומנסה למצוא מקום מסתור במרחבים האין סופים האלה לא מותיר שום סיכוי...

נסיעה אל האופק האין סופי מתמזגת בדמיון של רכבות דוהרות, דוהרות ודוהרות...

אל פיתחו של הגהנום...

אני מהורהרת, אני הופכת להיות עדה של ההיסטוריה, חשה שקיבלתי לפיד בוער להנחיל ולהעביר את המסר הלאה לילדי ישראל...

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד