המסע לפולין - הרהורים, מדלן לביאן
המסע לפולין - הרהורים, מדלן לביאן

 

 מאי 2008, אייר תשס"ח

ירושלים

 

בשעת טרם זריחה בה אחרוני הכוכבים נמוגים אל תוך השמים המכחילים של בוקר חדש על ישראל עליתי למטוס שיביא אותי לפולין (בילדותי היא נקראה פולניה). בשעה זו של טרם אור מתערבלים רגשות מרגשות שונים. טיסה אל החושך והאפלה לצעוד ב"מצעד החיים" לזכרם של מיליונים שצעדו באימה, בקור ובחושך מתבוססים בשלגים ועליהם קלגסים גרמנים ועושי דברם הפולנים. ללא ספק, אנשים קודרים וקשים, לא יתכן אחרת.

בעיני רוחי דימוי שנבנה מסיפוריו של י.ל. פרץ וסופרים נוספים של עיירות מאובקות,  מקום אפרורי ומוזנח בו שלטת הקדרות. ולא כך הוא. בדרך לקרקוב כל גווני הירוק התקבצו להם יחדיו לצבוע את הנוף: ירוק עמוק וכהה של יערות עבותים, ירוק בהיר של מרבדי דשאים, ירוק צוהל של צמחייה שופעת. הירוק כמעט מכה בסנוורים מכל עבר. והניקיון – להתקנא בניקיונה של הדרך.

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" כתב טשרניחובסקי, אמנם בהקשר אחר, אבל בלבי ובנפשי השאלה: כיצד בנופים ירוקים שופעי צמחייה, לבלוב ופריחה של עצים בצבעים רכים וענוגים של וורוד ולבן בני המקום, הפולנים, נתנו ידם ובצעו את התכנון המסואב והנורא של השמדת היהודים. יהודים שנטעו שורשיהם בפולין והצמיחו שם, לתפארת העולם ומלואו עצים רחבי  פארות עתירי פירות מופלאים וייחודיים.

הדיסוננס הזה מכה בי שוב ושוב. ביער לפוחובה, בתוך הקסם הזה של שלווה ויופי,  בינות עצים רמי קומה ורחבי עלים, שבין ענפיהם מקננות ציפורי רננה שציוצם מלא את האוויר, צעדנו כשעה. כל היופי הזה מתנפץ מול הידיעה שאז, בעבר הנורא שידעה האנושות וידע עם ישראל, צעדו כאן 2500 יהודי טיקוצ'ין אל מותם, אנוסים על פי הצוררים הנאצים שבידיהם שוטים לשאת קולם בשיר  ולנגן מנגינה.

אי נוחות הצטרפה למצעד קצר זה של שעה, יתושים גדולים הקיפו אותנו מכל עבר. אני יודעת שמצעדי זה קצוב בזמן ובסופו אגיע לאוטובוס  שירחיק אותי מן האי-נוחות ויהיו לי מים זכים לשתייה להרוות צימאון. אבל מה עם  אותם נרדפים שבלעג ובביזוי נורא נאנסו לשיר אל מותם במכונות ירייה שעמדו מעל הבורות וטבחו בהם ?

מה היו המחשבות שליוו את צעידתם ושירתם ?

מה היו הרגשות שפעמו בליבם ?

לאילו שאיפות נפשם ייחלה ?

ואלה אשר ניסו למלט נפשם, מה עלה בגורלם ?

מעט מאד יהודים שרדו מקהילת טיקוצ'ין.

אני, נופפתי את ידי להרחיק מעלי את היתושים ובדמי, בנפשי ובכל מאודי הכאב והצער על אותם אנשים שנאנסו לצעוד בשירה אל מותם.  כל הקסם והיופי של המקום התנפצו והתנדפו לאוויר דליל מאד.

מזרחה של פולין משופע ביערות, בין היערות חוות חקלאיות, בשדות רועות פרות. המראה כה שלו ורגוע ובתוך השקט הזה חוזרת אותה שאלה נוראה: כיצד ? אומנם היערות שמשו מסתור לפרטיזנים, לפרטיזנים יהודים, לילדים ולכל אלה שהצליחו להימלט. אך מה עוד מלבד המסתור מציע היער ? קור עז, בדידות איומה, אימה ותחושת נרדפות נוראה. מה עשו אותם ילדים נמלטים על נפשם להתגבר על הקור העז? כיצד השיגו דבר מזון כלשהו לקיים את גופם ורוחם ? הם בוודאי הדחיקו והרחיקו כל מחשבה, תקווה וציפייה ליד מחבקת, אוהבת ומלטפת. מציאות חייהם היתה לשרוד את היום ועוד יום ועוד לילה. מחד, עולה הרצון לשאול: הייתכן שבנופים כה רגועים יתרחשו הפשעים הנוראים והאיומים ביותר בתולדות האנושות?  מאידך , באותו שבריר שנייה התשובה היחידה שעולה היא שאין מקום לשאול הייתכן, כי כל זה קרה, ומצעדנו כאן הוא כדי לזכור ולא לשכוח.

לסיום, אצטט את ניצחון החיים בשירו של אבנר טריינין "בחזרה לאושוויץ"

                        זכרתי רק אחת:

                        שקשוק הגלגלים,

                        פסי ברזל ממורטים,

                                         ממורטים,

                                     ממורטים...

 

                        ידעתי רק אחת

                        לא אמות

                        עוד אשוב אראם:

                                         שקטים,

                                       חלודים,

                                           עשיבים, מעשיבים...

                       

                       ובאתי:

                                    שקטים

                                    וחלודים,

                                    מעשיבים...

                            הו כמה פרחים!

 

 

בתום שבוע נחתתי בשעה של טרם זריחה בה שחר חדש מפציע בישראל - בבית.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
11/12/2018
על רקע הרצח המחריד של אימאן עווד, האישה ה 25 ...
8
11/12/2018
עדכון בנושא קיזוז יום היערכות בחופשת הקיץ
8
4/12/2018
הסתדרות המורים משתתפת היום במאבק החשוב נגד אלימות ...
8
2/12/2018
התנהלות חד צדדית של משרד החינוך
8
27/11/2018
בדיון הבהרתי כי בתחום הגנים יש לנו הרבה אתגרים, ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד