הפסיכולוגיה של ה,כאילו" ו
הפסיכולוגיה של ה,כאילו" ו

פרופ' עזי ברק הוא פסיכולוג בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה

 

הנוער הטיפוסי של היום חי בשני עולמות. העולם הווירטואלי הוא לגביו סביבה שבה הוא מרגיש משוחרר, בוגר, מוערך, ספונטני. אבל הוא מועד להעתקה של חוויותיו המקוונות לסביבה הפיזית, וכאן נוצרות בעיות

 

סקרים רבים מלמדים על סוגי השימוש שעושים בני נוער באינטרנט, שכיחות השימוש, הפער הדיגיטלי, הבדלים בין-מיניים ובין-אזוריים, ושאר סטטיסטיקות מעניינות. למדנו מסקרים אלו שרוב הנוער, בארץ ובעולם, משתמש הרבה מאוד באינטרנט, משתתף בפורומים, חדרי צ'ט, שיחות באמצעות תוכנות למסרים מיידיים (מ"מ) כמו איי-סי-קיו ומסנג'ר, יוצר בלוגים ומגיב לבלוגים של בני נוער אחרים, מנצל את הרשת לצורכי לימודים, משוטט באתרים המספקים לו מידע רלוונטי, משחק במשחקים מקוונים, רוכש בחנויות מקוונות. מצאנו אפילו, רחמנא ליצלן, שבני נוער לא מעטים, כמו גם משתמשי אינטרנט מבוגרים מהם, צורכים פורנוגרפיה ומעורבים, בצורה זו או אחרת, בסייברסקס (Bremer, 2005; Mitchell, Finkelhor, & Wolak, 2003). רשת האינטרנט הפסיקה מזמן להיות "אמצעי תקשורת" בלבד; סייברספייס הפך להיות לסביבה חברתית המשולבת מאוד בחיי אנשים רבים ובחיי בני נוער בפרט (Paul & Bryant, 2005; Pew Internet & American Life Project, 2005).

סקרי המשתמשים מלמדים אותנו שהמחשב והאינטרנט הפכו לאמצעי תקשורת בין-אישי מרכזי, אם לא עיקרי, אצל בני נוער רבים. בהיותם שייכים לדור שגדל והתפתח עם המחשב והרשת, אין עובדה זו מפתיעה כלל, שכן כלים אלו הפכו לנורמטיביים בחברה, הם מצויים בבתים רבים ואף נחוצים לשימוש לימודי במערכת החינוך העכשווית. כלומר, בעוד מבוגרים רבים רואים זאת כ"תופעה", מבחינת הנוער זוהי התנהגות סטנדרטית מקובלת, צפויה ונורמלית לחלוטין.

אבל השאלות המעניינות מבחינה פסיכולוגית הן, מהם המניעים המיוחדים של בני נוער לשימוש נלהב באינטרנט? מה מתמרץ אותם ומה מושך אותם בטכנולוגיה הסבוכה הזאת? אלו צרכים אישיים מסופקים על-ידי שימושים שונים ברשת? מה מקור המוטיבציה הפנימית (להבדיל מהחיצונית, המתייחסת במהותה לדרישה או לאפנה) המפעילה את בני הנוער ודוחפת אותם לשימוש כה רחב, ערני, מתלהב ומהנה באינטרנט? מה עושה השימוש ביישומי אינטרנט למשתמש הצעיר, מבחינה שכלית, רגשית והתנהגותית?

על חלק משאלות אלו יש תשובות ברורות, המבוססות על מחקר; תשובות אחרות נשענות על תצפיות בלתי מבוקרות ועדויות של משתמשים; תשובות נוספות מבוססות על מה שנלמד לגבי מבוגרים. בהמשך הדברים אביא חלק מהתשובות ואנסה לגבש כמה תובנות מעניינות. לסיכום, אביא את התמונה הכוללת, כפי שהיא מצטיירת מהידע המצטבר בתחום, בניסיון לנסח כמה מסקנות והשלכות בעלות משמעות.

 

                                   *

 

גורמים ומניעים לשימוש באינטרנט

השימוש ביישומי הרשת אינו דבר מובן מאליו. אמנם חלק ניכר מבני הנוער מחונכים ונדרשים לכך במסגרת לימודיהם, אך אין זה מסביר את השימוש הנרחב כל כך שלהם ברשת, שכן הרצון לשימוש בא לרוב מבחירה אישית. המעורבות הגוברת ברשת, במידה רבה של התלהבות, מלמדת שמערכת נפשית-פנימית אחראית להתנהגות זו. הגורמים המובאים להלן הם העיקריים שזוהו כאחראיים למוטיבציה המיוחדת לשימוש הנרחב והאינטנסיבי ברשת על-ידי בני נוער (וחלקם אף לגבי מבוגרים), מעבר לגורמי הנוחות, הזמינות והנגישות המובנים מאליהם. יש לציין כי גורמים אלו אינם בלתי-תלויים בהכרח, יש ביניהם חפיפה והשפעה הדדית. בחרתי להתייחס אליהם בנפרד בשל המהות והמיקוד הייחודיים לכל אחד.

מה איכפת לך מי אני? (אנונימיות ואי-זהותיות)

            התקשורת המקוונת מאפשרת שמירה על אנונימיות, כלומר, אלמוניות בכל הקשור לזהותו השמית של המשתמש או פרטים אחרים היכולים להביא לזיהויו. משתמשי אינטרנט רבים, במיוחד בסביבות מקוונות שבהן הקשר הוא עם זרים, משתמשים בכינוי ("ניק", קיצור של nickname), כך שאי אפשר לזהותם. בני נוער רבים נוטים ליצור כינוי שיש בו לא רק מהייחודי והשונה, אלא הוא כולל רמז (אמיתי או שקרי) על גילם, אישיותם, מצבם הנפשי, מקום מגוריהם או חזותם. למשל: מתוקהלה, שחור בלב, יוסי16, אבי הבתימי, עייניםכחולות, רגיש וחם, בלונדינית סוערת. האנונימיות יוצרת תחושה חזקה אצל המשתמש שהוא חופשי יותר לנהוג כרצונו, ללא חשש ממתן דין על התנהגות "לא ראויה" מצד אחד (כלומר, העדר אחריותיות), וגילוי חולשות ורגישויות מצד שני (העלולים לפגוע בתדמיתו). למעשה, פועל כאן תהליך של הסרת עכבות, שבו משתחררים מעצורים כדי לנהוג בצורה יותר אותנטית, לפי תווי אישיותו של המשתמש ותכונותיו הבסיסיות (Bargh, Fitzsimons, & McKenna, 2003; Bargh, McKenna, & Fitzsimons, 2002).

יש להדגיש כי לאנונימיות אין למעשה ערך אובייקטיבי-אמיתי, כי ניתן לחשוף את זהות המשתמש, או פרטי עליו, בדרכים שונות, כפי שאמנם אירע לרבים. מה שקובע את התנהגות המשתמש היא התחושה הסובייקטיבית של פרטיות, האמונה שהוא אנונימי ושלא ניתן לזהותו. תחושה אישית זו היא-היא המשפיעה על ההתנהגות.

            חשוב גם לציין כי אנונימיות אינה אי-זהותיות (unidentifiability). אם אנונימיות מתייחסת להעדר זיהוי אישי (מי אני?), הרי שחוסר-זהותיות מתייחס לאי-זיהוי מאפיינים, ייחוסים, שיוכים, או תווים כלשהם לגבי האדם, כמו רמת השכלתו, מקצועו, נטייתו המינית או מוצאו. כלומר, בני נוער בסייברספייס, בתנאים אלו, אינם מזוהים ומשויכים לפי גילם, מינם, עיסוקם, או עדתם, אלא באופן שבו הם בוחרים להציג את עצמם. השילוב של האנונימיות ואי-הזהותיות מביא, לפיכך, לתחושת חופש מוגברת, שבעקבותיהם בני הנוער "מרשים לעצמם" להתנהג בצורה משוחררת ואמיתית יותר. תחושת פרטיות ואלמוניות זו מהווה תמריץ משמעותי לשימוש ברשת, כי אז המשתמש יכול להיות "יותר הוא עצמו", לבטא את עצמו בצורה משוחררת ואמיתית יותר, ולנהוג לפי רצונות וצרכים פסיכולוגיים פנימיים שלו, ללא (או עם פחות) התייחסות לגבולות ולציפיות הסביבה ממנו.

אז מה אם אני שחור, שמן וקרח? (אי-נראות)

            אי-נראות אינה זהה לאנונימיות ואי-זהותיות. כשאנו רואים מישהו, גם אם הוא אלמוני, "נלמד" עליו רבות מעצם מראהו: צבע עור, יופי, גובה, כמות שיער, ניקיון, מבנה גוף, סגנון וערך הלבוש, שימוש באיפור ובתכשיטים. אנשים נוטים לייחס לאחרים תכונות לפי מאפיינים אלו, ובעקבות זאת לשפוט אותם, גם אם לא התקיים ביניהם קשר ממשי. באינטרנט, התקשורת הווירטואלית-טקסטואלית מבטלת גורמי ייחוס אלו לחלוטין (למעט תקשורת באמצעות מצלמת אינטרנט, שתופסת חלק מזערי מהתקשורת הבין-אישית ברשת). ההתייחסות לאחר מתמקדת בתכנים שמביעים משתמשים ובדרך שבה הם בוחרים לתאר את עצמם, אם בכלל. סולר (Suler, 2004a), מחשובי הפסיכולוגים החוקרים את האדם בסייברספייס, טוען כי גורם האי-נראות מעצים במידה ניכרת את הסרת העכבות, מעבר לאנונימיות, כי המשתמש מרגיש משוחרר מייחוסים ומתוויות של אחרים לגביו. ברור שהדבר משפיע במיוחד על אלו שיש להם אפיונים נראים בולטים (נמוכים, שמנים, קרחים, מצולקים, כהי-עור); אבל למעשה, הוא משפיע על כל אחד, בשל העמימות בסיטואציה המקוונת והצורך הפסיכולוגי המובנה להשלים פרטים בדמיון ולצמצם את העמימות.

            לאי-נראות תרומה משמעותית לתהליך ההעצמה האישי המתרחש בסייברספייס: נערה או נער שאינם מזוהים ככאלו, למשל, עשויים לחוש ביטחון מוגבר בהבעת דעתם בדיון או בוויכוח אישי או קבוצתי, לעומת התנסותם הרגילה בסביבה הלא-מקוונת. נער או נערה נכים יכולים להשתתף בשיחה ככל אחד, בלי לחוש נחותים או חריגים. נער ממוצא אתיופי "מעז" לומר את דעתו (מה שמקובל הרבה פחות בסביבה הפיזית) ולחוות הצלחה אישית. בחורה חתיכה יכולה להרגיש שמתייחסים אליה לא רק בשל הופעתה אלא בשל דבריה. כלומר, לגורם זה תרומה רבה בהרגשה האישית המשופרת של משתמשים צעירים רבים בסייברספייס, והוא גורם מתמרץ ומדרבן משמעותי ביותר לשימוש ברשת.

מעניין לציין כי גם בקשר בין משתמשים המכירים זה את זה  (כלומר, ללא השפעות האנונימיות או חוסר-הזהותיות), יש לאי-נראות השפעה רבה, כנראה משום שהסממן הנראה אינו בולט ומזדקר לעין והשלכתו פוחתת.

תסתכל לי בעיניים! (העדר קשר-עין)

            גם אם קשר-עין נכרך לכאורה בגורמים הקודמים שמנינו, יש לו ערך ייחודי ומהותי ביותר. אם שניים הנמצאים בקשר מקוון נראים זה לזה ומזוהים, לקיומו ומידתו של קשר-עין בשיחה יש ערך פסיכולוגי רב: הוא קשור למבוכה, אמיתיות, בושה וביישנות, ביטחון ובוטות של תחושותיהם ולשיפוט הבין-אישי ההדדי שלהם. העדרו של קשר-עין בתקשורת המקוונת מבטל תחושות וייחוסים כאלה, ומאפשר למתקשר להיות ישיר ומשוחרר יותר, במיוחד בהרגשה שהוא פחות "נבחן" בעיני בן-שיחו.

תנאים אלה, בצירוף העובדה שהתקשורת הבין-אישית נעשית על פי רוב בכתב, יוצרים מצב ייחודי שבו המשוחח כאילו מדבר עם עצמו; הוא לא מישיר מבט, לא מדבר ישירות אל הזולת, הבעותיו אינן נבחנות; נבחנים רק תוכן דבריו וצורת הבעת הדברים. בעצם, יש הטוענים שזה מצב שבו המתקשר משוחח עם עצמו, וכך הוא עשוי לחשוף, להתקרב, לשתף, להיות אמיתי הרבה יותר. הבעה עצמית כזאת היא מרכיב של הקלה, שחרור מלחץ, הנאה - במיוחד למי שרוצים להישמע וחשים שאינם נשמעים, כמו בני נוער רבים.

אני גדול! (ניטרול סטטוס)

            אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תחושות בני נוער בתקשורת מקוונת ואנונימית הוא הנטרול (או הביטול) של התייחסות האחרים אליהם הנובעת מגילם. במצב בין-אישי רגיל, אך טבעי הוא שאדם מזוהה לפי קבוצת גילו. מיוחסים לו אפיונים השייכים לקבוצת הגיל, לגבי ידיעותיו, דעותיו, ניסיונו, השכלתו, מיומנויותיו. בני נוער רבים חשים מבוכה במקרה הטוב, ועלבון במקרה הפחות טוב, כשהתייחסות לדעותיהם או עמדותיהם נובעת מייחוסים אלה, ובמיוחד במקומות שהם חשים שיש להם מה לומר. התקשורת המקוונת, בחדרי צ'ט, פורומים, בלוגים, מאפשרת לאדם להסתיר את גילו או לזייף אותו בקלות. ואמנם, בני נוער רבים נוהגים להסתיר את הגיל או להתחזות למבוגרים. אז הם זוכים להתייחסות עניינית. כלומר, נער רוכש לו מעמד שווה בין משתמשי הרשת וזוכה לתגובות, כבוד ותשומת לב כמו כל אחד. חוויה פסיכולוגית חיובית זו היא לא רק תמריץ לשימוש בתקשורת המקוונת, אלא גם מעלה תרומה נכבדת לתהליך ההעצמה של הנער, שחווה רגע מעצים בדימוי העצמי שלו, ביטחונו, האסרטיביות והרווחה הנפשית הכללית שלו.

כאילו כזה (החלפת מין/גיל)

            הסתרת הגיל (או זיופו) לא באה רק כדי למנוע התייחסות תלוית גיל מצד אחרים. אחת התופעות השכיחות והמעניינות מבחינה פסיכולוגית-התפתחותית היא ההתנסויות היזומות של בני נוער  בסייברספייס בהקשר למינם ולגילם (Maczewski, 2002; Valkenburg, Schouten, & Peter, 2005), כדי לחוות חוויות מדומיינות (אך ממשיות למדי) של השתייכות לגיל או למין אחרים. יש הטוענים כי זו דוגמה לאפשרות התנהגותית שלילית שמציעה הרשת, העלולה לעודד התחזויות וזיופים, שכן התנהגות שקרית מקבלת חיזוקים ונעשית דפוס קבוע. יש גם הטוענים שאפשרות זו מעודדת הומוסקסואליות, או לפחות אינה תורמת לעיצוב הזהות המינית הבריאה.

אבל פסיכולוגים אחרים טוענים שיש בכך תרומה משמעותית להתפתחות תקינה, שכן ההתנסות מאפשרת עיצוב זהות עצמית בדרך של חוויה ופיתוח מודעות עצמית. מאמרו של ברוכין (2004) בהקשר זה מביא תובנות ודוגמאות רבות ומרתקות לבניית ה"אני" בסייברספייס. התוספת הנדרשת, והחסרה שם, היא שבניית "אני" זו אינה מתחילה ומסתיימת בהוויה הווירטואלית, אלא נישאת ומוכללת לסביבה הלא-מקוונת לעיצוב אישיותי בלתי-תלוי של המתבגר.

תן לי לדבר  (תקשורת של כתיבה וקריאה)

            לכך שהאינטרנט מאפשר תקשורת בין-אישית נוחה על בסיס טקסטואלי יש חשיבות רבה למשתמשים. כשהכתיבה היא א-סינכרונית (כמו באי-מייל, בלוג, פורום, ואפילו תוכנת מ"מ), היא מאפשרת קריאה חוזרת ועריכה, דברים המנועים בתקשורת מדוברת. אף כי רבים מהמשתמשים ברשת לא קוראים מחדש את דבריהם ולא עורכים אותם, האפשרות עצמה היא גורם מושך. גם הקריאה, בהבדל משמיעה, של בן/בת השיח, היא גורם נוח לתקשורת כי ניתן לשוב וקרוא את דברי האחר, להתעמק בהם, לצטט קטעים בתשובה, וכמובן, לשמור מסרים במחשב. רבים מהמשתמשים נוהגים "לקרוא את עצמם" מאוחר יותר, והקריאה הרפלקטיבית הזאת מחדדת נקודות ומגבירה מודעות והבנה (Suler, 2004b).

            ברור שבדיבור יכולים משוחחים להגיע להבנה מהירה ומדויקת יותר, בעיקר בשל המרכיבים הלא-מילוליים של התקשורת (שפת הגוף וגווני הקול), אך גם בשל המיידיות של האישור ("הבנתי אותך", מילולי או לא-מילולי), אי-ההסכמה, התיקון, ההבהרה, או האפנון המדויק בין המתקשרים. השכיחות של שיבושי ההבנה בתקשורת כתובה גבוהה, ויש לכך השלכות רבות, כמו הימנעות גורפת מתקשורת כזאת, פגיעה רגשית לא-מכוונת, תגובה לא-עניינית, סרבול. אך נראה שמשתמשים רבים מעדיפים בכל זאת ערוץ תקשורת זה (או לא מוותרים עליו), בעיקר משום שהם יכולים להתבטא עם פחות הפרעות: המשתמש יכול לבטא עצמו בלי שבן/בת-שיחו מפריעים לו (מילולית או לא מילולית), "נכנסים לו לדברים", מביעים מורת רוח, מתווכחים, מעירים או משתיקים. אנשים בכלל, ובני נוער בפרט, מיחסים לכך חשיבות רבה מבחינה פסיכולוגית, כי הם חשים תחושה חיובית של "להיות הם-עצמם".

תבין אותי טוב! (שימוש באמוטיקונים)

            כתיבה בתקשורת מקוונת, בחדרי צ'ט, בפורומים, ובתוכנות מ"מ, מלווה באופציית השימוש באמוטיקונים: תמונות קטנות שהמשתמש יכול להוסיף לטקסט כחלק מאופציות התוכנה. מטרת התמונות  למסור לקורא מחוות והרגשות שהבעתן במלים מוגבלת, במיוחד כשמרכיב התקשורת הלא-מילולי והמגע הפיזי נעדרים. כך יכול הכותב לשדר שמחה, חיוך, תודה, עליצות, תמיכה, עצב, קור, דיכאון, עייפות, געגועים, פחד - רגשות שניתן לזהותם ביתר קלות כשהמתקשרים נמצאים בקשר-עין. בצורה פרימיטיבית יותר, נעשה בתקשורת המקוונת שימוש בצירופי תווים שהם קוד מוסכם להבעת רגשות, כמו :) או LOL. שימוש באמוטיקונים (או צירופי תווים) על ידי בני נוער אינו רק יעיל ואינטנסיבי ביותר, הוא גם מענג. בני נוער נהנים מאפשרות השימוש בהם, מגלים יוזמה ויצירתיות בשילובם, ונהנים כשהם מצליחים להעביר מסרים מדויקים וקולעים יותר בצורה זו (Huffaker & Calvert, 2005).

wNחק*!ת (ר"ל משחקיוּת)

            ילדים אוהבים להשתעשע, וגם מבוגרים רבים. אך המשחקיות מאפיינת ילדים יותר ממבוגרים: לשחק, לצחקק, להשתעשע בצורה המסיבה עונג, המתחזקת מהחיזוקים שמקבלים מהסביבה (כגון התפעלות ומחמאות ליצירתיות) ומהנורמטיביות של ההתנהגות בתת-התרבות שלהם. אחד השעשועים האפשריים בסביבה שעיקרה טקסטואלית הוא שימוש יצירתי בתווים שבמקלדת כדי ליצור, כביכול, שפת צופן מיוחדת ומשעשעת. כך נוצרת שפה כתובה עם הרבה יותר מ22- אותיות הא"ב: עשרות רבות של תווים, לרבות אותיות הא"ב האנגלי (רגילות וראשיות), ספרות, ותווים נוספים. אין חוקים קבועים ומקובלים ל"שפה" הזאת, אבל בדרך כלל מחליפה הספרה 3 את האות צ' (בגלל הדמיון בצורה, בכתיב), סימן הקריאה (!) או הספרה 1 מחליפים את האות ו', סימן ה-& את האות ל', התו * או + או ^ את האות י', הספרה 2 את האות ב' (בשל הדמיון לאות ב), הספרה 5 את האות ל', הספרה 7 את האות ר', הספרה 9 את האות פ', הספרה 0 את האות ס', האות האנגלית X או סימן האחוזים (%) את האות א', האות האנגלית y את האות ע', האות האנגלית w את האות ש', התו < את האות כ', האות Z את האות ז'. שמי, למשל, ייכתב כך: עZ+ 72ק.

ראוי להדגיש כי השתעשעות זו בתווי המקלדת לשם כתיבה נעשית גם בשפות אחרות. באנגלית, בשל הצליל הדומה של מלים לשמות ספרות ואותיות, נעשה בהם שימוש רב בכתיבה. למשל: המלה be תיכתב באמצעות האות b בלבד; המלה to תיכתב באמצעות הספרה 2, בהשמטת אותיות שקטות, וכד'. בצורה זו, המשפט (השגוי כשלעצמו) you be home tonight? נכתב: u b home 2nite?. משחק כזה בכתיבה מאתגר ומהנה בני נוער ומעורר בהם תחושת השתייכות וייחודיות. כל אלו הם מניעים מחזקים לשימוש גובר בתקשורת המקוונת (ראה עוד אצל ויסמן, 2005).

            בעניין המשחקיות ניתן להזכיר כמה מרכיבים נוספים. עצם קיומם של המשחקים המקוונים הרבים ברשת, למשחק עצמי או לתחרות במשתמשים אחרים, ברמה טכנולוגית ועיצובית גבוהה, מושך בני נוער רבים (ומבוגרים), לצורכי הנאה ובילוי. השימוש גם משעשע כשלעצמו: יצירת בלוג מעוצב, פרסום רשומה עשירה בקישורים ובגרפיקה בבלוג או בפורום, הפצת תמונות, בדיחות, או סרטונים באמצעות אי-מייל או פורום - אלה הם תמריצים מהותיים.

חחחחח יאללה ביי (שפה לא-תקנית)

            לצד העושר האלפבתי הכתיבה באינטרנט גם נוטה להשתחרר מכבלי השפה התקנית מבחינת איות, דקדוק, תחביר ואוצר מלים. מלים מומצאות לרוב ומאומצות על-ידי אחרים, והופכות לחלק בלתי-נפרד ממילון התקשורת האינטרנטי; ביטויים מקוריים כמו: אה, פחחח, בעעע, חחחחח. מלים לא מעטות נכתבו בשגיאות והפכו לסטנדרטיות (למשל, שולתת). מלים רבות מאומצות מהשפה האנגלית לחלק מאוצר המלים העברי ברשת (סי יו, פאשן, פרפקט, ביי); מעניין לציין כי במקרים רבים, מלים ששימשו לתקשורת מקוונת נקלטו בשלב מאוחר יותר בשפה המדוברת, עד כדי כך שנשכח מקורן (למשל, מה קורה? ביי). סגנון הכתיבה הוא חופשי ומשוחרר מסייגים והגבלות תקניים, ולתחושת חופש זו יש משמעות פסיכולוגית רבה, כי בני נוער חווים עצמאות, חירות ועוצמה. יש להעלות נקודה חשובה נוספת הנוגעת למוטיבציה: השפה הלא-תקנית יצרה מעין עגה מקומית, המאפיינת תת-תרבות, כך שבני נוער רבים חווים השתייכות בהיותם חלק ממנה, דבר שמספק צורך פסיכולוגי בסיסי ביותר בגילאים צעירים.

 

                                   *

השפעות, מגמות והתמודדויות

            רשימת הגורמים והמניעים שנסקרה (אך אינה ממצה) יוצרת מערך מוטיבציוני ייחודי ובעל עוצמה, המשמש תמריץ משמעותי לשימוש ברשת וביישומים השונים בה. למעשה, נוצרה ברשת סביבה חברתית מקבילה, בעלת אפיונים תרבותיים ייחודיים, שבה בני נוער רבים מבלים את זמנם בעיסוקים רבים ומגוונים. יש להדגיש, אגב, שמדובר כאן בסביבה מקבילה, שכן בדרך כלל אין היא משמשת תחליף לסביבה החברתית הפיזית (מה שמכונה, בטעות, הסביבה "האמיתית" או "הממשית"), אלא גורם משלים. במקרים שבהם הסביבה המקוונת נעשית בלעדית, או אפילו עיקרית, בחיים החברתיים של נער או נערה, ניתן לראות זאת מבחינה פסיכולוגית כשילוב נפשי-התנהגותי בלתי-מאוזן, שסביר להניח שהוא תוצר של מבנה פסיכולוגי אישי בעייתי, פסיכופתולוגיה, מצב מצוקה וכדומה. בהשאלה משפת הנוער המדוברת אפשר לדבר כאן על תופעה של "כאילו" (כלומר, הווירטואלי) מצד אחד ו"כזה" (כלומר, הממשי) מצד שני. בני הנוער חיים בשני העולמות האלה.

            עדויות רבות, מחקריות ותצפיתיות, מלמדות כי באופן בלתי נמנע, ההימצאות בסביבה החברתית המקבילה והמיוחדת באפיוניה ובתרבותה, המתקיימת בסייברספייס, משפיעה על עיצובם האישיותי ועל אורחות ההתנהגויות של בני נוער ומבוגרים רבים. למעשה, כל אחד מהגורמים שהוזכרו כדחפים ומניעים לשימוש ברשת מקבל משנה תוקף ונעשה לקו בולט, לפעמים דומיננטי, בהתפתחות האישיותית ובדפוסי התנהגות סטנדרטיים של משתמשים; מדובר בעיקר בצעירים, הנמצאים בתהליך עיצוב אישיותם וזהותם העצמית. אם ההשתחררות מכבלי החוקים הנוקשים של הדקדוק והאיות היא מניע לשימוש ברשת, המשקף מרד מתבגרים מצד אחד והשתעשעות מצד שני, הרי שעצם ההתרגלות לסוג זה של שפה והחיזוק והנורמטיביות שהיא מקבלת בסביבה החברתית המקוונת, הופכת אותה לעניין "טבעי" ותקני. גם ללא ראיות חד-משמעיות לכך, ניתן לשער שאחת הסיבות העיקריות להתגמשות הגוברת של השפה הכתובה נעוצה בתקשורת המקוונת. גם ניתן לשער שהשפה המתגמשת והמאבדת חוקים וסמכות, כמו גם נורמות ההתנהגות, בסייברספייס בכלל,  מביאה לטשטוש גבולות ורפיון של כללים חברתיים בסביבה הפיזית.

            הסרת העכבות, הביטחון-העצמי הגובר, התחושה של פרטיות וסודיות, החוויה של אי-מתן דין וחשבון על מעשים (אי-אחריותיות), הבריחה הקלה, ההרגשה של "שווה בין שווים" - כל אותם גורמי מוטיבציה ומשיכה להצטרפות ולשימוש גובר בתקשורת המקוונת, משפיעים ומגבירים אפיונים אישיותיים של מתבגרים שיש להם פנים חיוביים ושליליים. מצד אחד, מתרחשת העצמה חיובית של חשיבה בוגרת, ידע וביטחון מתגברים, פתיחות, עזרה לזולת, נדיבות לב. מצד אחר, מתגברים מרכיבים אישיותיים בעייתיים של ביטחון-עצמי מופרז, קלות ראש וזלזול, ציניות, חוסר מחויבות, שקרנות, בוטות. האינטרנט מהווה, אם כן, בסיס לצמיחה, להתבגרות רגשית, לרכישת מיומנויות, ללמידה, להתנסויות מבגרות ומקדמות מצד אחד; וצד אחר, מקור להשפעה שלילית, להתנהגויות סיכון, להסרת גבולות, ולחשיפה לתכנים מזיקים ומדרדרים (Beebe, Asche, Harrison, & Quinlan, 2004; Berson & Berson, 2005).

שתי הפנים הללו אינן חדשות, אך הדבר המעניין שלמדנו הוא שבדיוק אותם גורמים ותהליכים המאפיינים את הסביבה המקוונת, שיש בהם פוטנציאל עצום לקידום והתפתחות אישית חיובית, הם מקור להתפתחות שלילית.

            הנוער הטיפוסי של היום "חי בשני עולמות". העולם הווירטואלי הוא לגביו סביבה שבה הוא מרגיש משוחרר, בוגר, מוערך, ספונטני, ומחוזק לרוב הרבה יותר מאשר בסביבה הפיזית שלו. אבל מכיוון שמדובר באותו נער שחווה ומפנים תחושות בהיותו בסביבה האחת, המקוונת, ומתפקד גם בסביבה האחרת, הפיזית, יש הכללה של ההתנסויות הווירטואליות ותוצאות בלתי-נמנעות שבאות לידי ביטוי בסביבה הפיזית. יתר על כן, בני נוער רבים אינם מבחינים בייחודיות ובגבולות של הסביבה האחת וחוסר ההמשכיות שלה לסביבה האחרת, הם אינם שומרים על איזון הולם בין שתי הסביבות, ואינם משלבים בצורה מושכלת את שני העולמות בחייהם המורכבים.

גורמים אלו מחוללים, לעתים קרובות, בלבול, מבוכה, התנהגויות לא-אדקווטיות, קונפליקטים משפחתיים וחברתיים, ועוד בעיות וקשיים המתערבים ומכבידים על גיל ההתבגרות (הקשה בלאו הכי מבחינה רגשית, חברתית ומשפחתית).

            ההתמודדות עם השפעות שליליות אפשריות של חוויות ברשת מאופיינת בהשקפות המושפעות מהיבטים חינוכיים, תרבותיים, דתיים, משפטיים ופוליטיים. הגישה שרבים בישראל תומכים בה, הדוגלת בהצבת גבולות נוקשים, הפעלת צנזורה (המתייפה במונחים של "סינון תכנים" או "חסימת אתרים מזיקים"), או התקנת אמצעי חסימה טכניים למניעת השפעות שליליות - מוטעית מיסודה, או לפחות אינה יעילה (Bross, 2005). גישה זו לא רק שאינה מביאה בחשבון את הפשטות והקלות שבהן ניתן לפרוץ את ההגבלות, אלא היא גם מעמידה אתגר בפני בני נוער, המהווה לרבים מהם גורם מסקרן ותמריץ להתגבר על החסימות. לא רק שאמצעים אלו לא ישיגו את מטרתם החינוכית, הם יהוו דוגמה שלילית להפעלת אמצעי כפייה כשיטה חברתית-חינוכית, במקום נקיטת דרך אנושית נאורה של חינוך וטיפוח. במלים אחרות, במקום להילחם בבני נוער ולהציב להם גבולות שגוררים התנגדויות, כעסים, ופעילויות-נגד, ניתן לאמץ את האינטרנט כסביבה חברתית חיובית, רלוונטית, תורמת ומענגת, תוך חינוך למודעות, איזון ושילוב הנוגעים לסביבה זו כחלק בהוויה שלהם.

            מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, והתבוננות בלתי-מקצועית בהתנהגות בני נוער, מלמדים שיש השפעות ניכרות של השימוש במחשב ובאינטרנט על התנהלותם היומיומית, ובמיוחד בתקשורת בין-אישית. כאמור, הגורמים המהווים תמריץ ומשיכה לאינטרנט הופכים להיות דפוסים התנהגותיים המאפיינים בני נוער רבים. כלומר, נוצר "מעגל קסמים", שבו החוויה מחזקת את הנסיבות שהביאו להתרחשותה והופכת אותן לתוצאות מועצמות שלה. לדוגמה: אם הקלות שבשימוש והשעשוע בשפה היו תמריצים לשימוש בתקשורת המקוונת, השימוש האינטנסיבי בתקשורת המקוונת העצים אימוץ של השפה "משובשת" וגרם להכללתו לסביבה הלא-מקוונת; אם האנונימיות ואי-הזהותיות משכו לרשת, נוצרה הכללה של הסרת עכבות זו לסביבה החברתית הלא-מקוונת, מה שמתבטא בהעצמה של בוטות מילולית (אך גם בגילויי עזרה הדדית).

הרשת מהווה אם כן לא רק סביבה חברתית מקבילה, היא גם חממה לטיפוח דפוסי התנהגות, פיתוח עמדות וערכים, אימוץ סגנונות חשיבה והתבטאות, וללמידה חופשית של תכנים מגוונים. בשל אופייה הפתוח והלא מפוקח, ובשל ריבוי האתרים והתכנים, בני נוער עשויים לזכות בתרומה חיובית להתפתחותם האישית מחוויותיהם האינטרנטיות (למשל: קבלת תמיכה בעת מצוקה רגשית, עזרה בלימודים, צבירת ביטחון-עצמי באינטראקציות חברתיות) אך עשויים גם להיות מושפעים לשלילה (למשל: בחשיפה לתכנים מזיקים, בשימוש רב-עד-קומפולסיבי ברשת, בהסתכנות ברמאויות וניצול), על-פי אמות-המידה התרבותיות המקובלות (Gross, Juvonen, & Gable, 2002).

            עניין זה אינו יכול ואינו צריך להיות מטופל, כפי שהוזכר קודם, באמצעים אלימים וחד-צדדיים. אמצעים של חינוך והסברה מגיל צעיר, מעורבות משפחה בנעשה בפעילות המקוונת של הילדים, פיתוח סביבות אינטרנטיות מושכות וחיוביות, מצד אחד, וחקיקה רלוונטית מיוחדת להתנהגות ברשת ואכיפתה באמצעות גוף ייחודי ומיומן מצד שני, יהיו אפקטיביים יותר מכל חסימה באמצעות חומרה או תוכנה (שנועדו בעיקר להעשיר גורמים מסחריים).

אין ספק שאנו חיים בעידן חדש ושונה, לא רק מהבחינה הטכנית אלא דווקא מהבחינה החברתית-התפתחותית, הקובעת ומשפיעה רבות על התנהגויות, שפה וערכים שלאורם מתפתחים ילדים (Bradley, 2005), והמידע והלמידה שהם נחשפים להם (Borzekowski, 2006). החברה צריכה לסגל שיטות וגישות המתאימים לעידן זה כדי להפיק ממנו את המיטב. רק באחרונה החל הממסד הפסיכולוגי לחקור באינטנסיביות ולהגיע לתובנות חשובות ביחס לבני נוער ואינטרנט (Greenfield & Yan, 2006; Livingstone, 2003). נראה כי אנו רק בראשיתו של תהליך הכרה והבנה של חשיבות הסייברספייס בהתפתחותם ועיצובם של ילדים ובני נוער.

 

מקורות

ברוכין, א. (2004). בניית האני בנשף מסיכות. פנים, 30, 84-90.

ויסמן, כ. (2005). יומני היקר. פנים, 33, 23-29.

Bargh, J. A., Fitzsimons, G. M., & McKenna, K. Y. A. (2003). The self, online. In S. J. Spencer, S. Fein, M. P. Zanna, & J. M. Olson (Eds.), Motivated social perception (pp. 195-213). Mahwah, NJ: Erlbaum.

Bargh, J. A., McKenna, K. Y. A., & Fitzsimons, G. M. (2002). Can you see the real me? Activation and expression of the “true self” on the Internet. Journal of Social Issues, 58, 33-48.

Beebe, T. J., Asche, S. E., Harrison, P. A., & Quinlan, K. B. (2004). Heightened vulnerability and increased risk-taking among adolescent chat room users: Results from a statewide school survey. Journal of Adolescent Health, 35, 116-123.

Borzekowski, D. L. G. (2006). Adolescents' use of the Internet: A controversial, coming-of-age resource. Adolescent Medicine Clinics, 17, 205-216.

Bradley, K. (2005). Internet lives: Social context and moral domain in adolescent development. New Direction for Youth Development, 108, 57-76.

Bremer, J. (2005). The Internet and children: Advantages and disadvantages. Child & Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 14, 405-428.

Bross, D. C. (2005). Minimizing risks to children when they access the World Wide Web. Child Abuse & Neglect, 29, 749-752.

Berson, I. R., & Berson, M. J. (2005). Challenging online behaviors of youth: Findings from a comparative analysis of young people in the United States and New Zealand. Social Science Computer Review, 23, 29-38.

Greenfield, P., & Yan, Z. (2006). Children, adolescents, and the Internet: A new field of inquiry in developmental psychology. Developmental Psychology, 42, 391-394.

Gross, E. F., Juvonen, J., & Gable, S. L. (2002). Internet use and well-being in adolescence. Journal of Social Issues, 58, 75-90.

Huffaker, D. A., & Calvert, S. L. (2005). Gender, identity, and language use in teenage blogs. Journal of Computer-Mediated Communication, 10(2), article 1. [online] http://jcmc.indiana.edu/vol10/issue2/huffaker.html

Livingstone, S. (2003). Children’s use of the Internet. Reflections on the emerging research agenda. New Media & Society, 5, 147-166.

Maczewski, M. (2002). Exploring identities through the Internet: Youth experiences online. Child & Youth Care Forum, 31, 111-129.

Mitchell, K. J., Finkelhor, D., & Wolak, J. (2003). The exposure of youth to unwanted sexual material on the Internet: A national survey of risk, impact and prevention. Youth & Society, 34, 330-358.

Paul, B. & Bryant, J. A. (2005). Adolescents and the Internet. Adolescent Medicine Clinics, 16, 413-426.

Pew Internet & American Life Project (2005). Teens and technology. Available online September 5, 2006 at: http://207.21.232.103/pdfs/PIP_Teens_Tech_July2005web.pdf

Suler, J. (2004a). The online disinhibition effect. CyberPsychology & Behavior, 7, 321-326.

Suler, J. (2004b). The psychology of text relashionships. In R. Kraus, J. Zack & G. Stricker (Eds.), Online counseling: A handbook for mental health professionals (pp. 19-50). San Diego, CA: Elsevier Academic Press.

Valkenburg, P. M., Schouten, A. P., & Peter, J. (2005). Adolescents' identity experiments on the Internet. New Media & Society, 7, 383-402.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
4/12/2018
הסתדרות המורים משתתפת היום במאבק החשוב נגד אלימות ...
8
2/12/2018
התנהלות חד צדדית של משרד החינוך
8
27/11/2018
בדיון הבהרתי כי בתחום הגנים יש לנו הרבה אתגרים, ...
8
27/11/2018
עומדת בניגוד מוחלט להוראת משרד החינוך והוראת ...
8
26/11/2018
כפי שאמרתי בוועדה, עובדי ההוראה תפקידם לחנך ולא ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד