להיות לרגע איש העולם הגדול
להיות לרגע איש העולם הגדול

יפעת לייבוביץ היא בוגרת החוג לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. המאמר מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לד"ר דוד לוין

 

בני הנוער החרדי משתמשים באינטרנט ככלי שבאמצעותו הם מעזים יותר. תוך שמירה על פרטיותם, הם יכולים ללמוד על דברים שבעבר לא ידעו כלל על קיומם. אין כאן מרד נעורים ממש. אך הם רק טובלים רגליהם במים החילוניים ומיד נסוגים

 

 

הקהילה החרדית, שבהצהרות מנערת חוצנה מ"החדש" ומנהלת את חייה בין "חומות של קדושה", מפנימה אף היא את המורכבות התרבותית ואת המודרנה ברמה המעשית. האינטרנט, מסימניה הבולטים של אותה מודרנה, מוצא את דרכו גם לחברה החרדית ולבני הנוער בחברה זו. הוא ממלא צרכים שונים, חברתיים ואישיים, של בני הנוער. השימוש באינטרנט, כאמצעי תקשורת מודרני ופתוח, בקרב הציבור החרדי בכללותו, הוא מוקד לדיונים ולמחקרים. התכנים המועברים באינטרנט לקהל יעד חרדי מתבגר מעוררים עניין, בשל מידת פתיחותם או היפתחותם של בני נוער בקהילה לתכנים המשיקים לחברה החילונית, או לפחות לשימוש בכלים שלה.

הרקע התיאורטי של עבודת המחקר המובאת כאן מתבסס על ספרות מתחום התקשורת והאינטראקציה של קבוצות מיעוט עמה, כמו גם האינטראקציה של בני נוער עם אמצעי תקשורת אינטראקטיביים; ועל ספרות מתחום הפסיכולוגיה של גיל ההתבגרות. המחקר עצמו נעשה במתכונת ראיונות פתוחים עם בני נוער חרדים וניתוח תוכן של אתרי אינטרנט המיועדים לקהילה החרדית.

   שאלת המחקר של עבודה זו היא: כיצד ממלא האינטרנט צרכים של בני נוער חרדים? ההשערה היא כי באתרי אינטרנט לבני נוער חרדים יש תכנים ייחודיים הרלוונטיים להם; ושהשימוש באינטרנט נועד לענות על צרכים מסוימים, חברתיים ואישיים.

הרציונל שבבחירת הנושא ועשיית המחקר הוא, שלמרות החדשנות היחסית של התקשורת האינטראקטיבית ולמרות האיסורים וההגבלות המוטלים בחברה החרדית על שימוש באינטרנט בכלל ועל הכניסה לפורומים ולצ'טים בפרט, בני הנוער החרדים מוצאים את דרכם לכלי הזה. השימוש באינטרנט נועד, אפוא, לענות על צרכים קיימים. העבודה נועדה לבחון על אלו צרכים הוא עונה וכיצד הדבר נעשה.

שיטת המחקר נגזרת מהיותה עבודה תיאורטית, איכותית. שיטת המחקר משלבת ניתוח וחקר תכנים של אתרי אינטרנט המיועדים, או הפונים, לציבור החרדי בכלל ולבני נוער חרדיים בפרט, וראיונות עם בני נוער חרדים. המשתתפים, אוכלוסיית המחקר, הם שמונה בני נוער, שישה בנים ושתי בנות, בגילים 14-18, המתגוררים בשכונה חרדית במרכז הארץ. 

האתרים שנבחרו לצורך הניתוח והדיון הם אלה שבהם גולשים בני הנוער האלה, כמו גם אתרים שהומלצו על-ידי ארגון חרדי בחוברת בשם "מי נגד מי?!". בין האתרים הללו יש העוסקים בהחזרה בתשובה, במידע על יהדות, יש אתרי זרמים ביהדות החרדית דוגמת האתר של חב"ד, ואפילו אתרים העוסקים בקבלה, למרות האיסור ההלכתי על עיסוק בקבלה לגברים שטרם מלאו להם 40 שנה.

הראיונות, בנוסף לחומר משניטל מהאתרים, הם מקור המידע העיקרי של המחקר, מהיותם כלי שבאמצעותו ניתן לבחון את החיים החברתיים והדרך שהם מאורגנים ומובנים. הראיונות התקיימו בסיועה ובהשתתפותה של חברה לעבודה, אשה חרדית המתגוררת בשכונה הדתית שבה חיים הנערים והנערות.

ממצאי המחקר

בראיונות נמצאו כמה מאפיינים בולטים. בקרב בני הנוער החרדים, אולי יותר מאשר בקרב בני הנוער חילוניים, האינטרנט נועד לכאורה לתת מענה לסיפוקים שהם מתקשים לקבל בדרכים אחרות, בגלל היקף האיסורים. מרבית בני הנוער המרואיינים אינם מסתירים מהוריהם את הגלישה באינטרנט. המכנה המשותף של מרבית הדברים שנאמרו היה, שאם כבר יש מחשב בבית ההורים, מרשים לילדים לגלוש ומודעים לשימוש באינטרנט. זאת, בניגוד די בולט לתפיסה סטריאוטיפית שלפיה הדברים נעשים בחשאי ובהסתר מההורים, כמעין התרסה על הלחץ והסגירות של החברה הזאת.

יש לסייג את הדברים ולומר גם כי ברוב הבתים החרדיים, חוסמים את הכניסה לאתרי סקס ופורנוגרפיה, או אתרים אחרים שההורים אינם רוצים לחשוף אליהם את ילדיהם ואולי אף את עצמם. חלק מהמרואיינים אמרו שהם מדברים/ "מצ'וטטים" בענייני פוליטיקה (המחקר נערך ערב הבחירות). מרבית התכנים שעליהם דיברו המרואיינים עסקו בנושאים הקשורים לחרדיות המודרנית, כמו ביגוד, חתונות וכיוצא באלה. 

בצרכים החברתיים בלטו הרצון והצורך לקשרים עם אחרים, בעיקר חרדים ודתיים, יותר מתוך מחאה או התרסה נגד ההורים או המערכת החרדית. בקשר לצרכים האישיים הקוגניטיביים, הרי העובדה שמרבית המרואיינים גולשים בעיקר באתרי מידע וידע, ולא בפורומים, מצביעה על צורך שלהם בידע ובהבנת דברים שבהם החינוך החרדי לא עוסק. בתחום הצרכים האישיים הפסיכולוגיים, המידע והידע מעצימים את הביטחון שלהם בעצמם ובדרכם, מעין השתייכות לקבוצת השווים.

אצל שישה מתוך שמונה המרואיינים נמצא, כי השימוש באינטרנט נועד לענות על צרכים חברתיים, לצד אלה האישיים. כבניה של הקהילה החרדית אמרו חמישה מהשישה, כי הם משתמשים באינטרנט כדי ליצור קשר עם אחרים, בעיקר חרדים, אך גם דתיים, ובשני מקרים אפילו עם חילונים, שנתפסו בעיניהם כ"בסדר".

 א', בת 16, אחת מתשעה ילדים במשפחתה, נכנסה כמה פעמים לפורומים של חילונים, אבל "נגעלה", כדבריה, מהתוכן ומהאופן שבו התנהלו ההתכתבויות, והפסיקה. עכשיו היא לא נכנסת לפורומים, אלא לאתרים בלבד. באתרים המיועדים לבני נוער חרדי ודתי היא מתעדכנת על הופעות אמנים בציבור החרדי והדתי, ובפעילויות אחרות המתקיימות למען ציבור זה. "אני מאוד מעוניינת ללמוד סידור פרחים, כי באירועים משקיעים המון כסף בסידורי פרחים ובעיצובים, ויש מודעות לנושא הזה. יש כאן רשת חנויות שנקראת 'פתשגן משאת' לעיצוב מתנות מקוריות ושזירת פרחים, והתחום הזה ממש מושך אותי. אני גם יודעת שיש הרבה חרדיות שלומדות עיצוב פנים ואדריכלות, ומעניין אותי איפה אפשר ללמוד את זה, כי זה נשמע לי מאוד מעניין".  

א' מבררת באינטרנט פרטים על חוגים שונים, אף שבחברה החרדית יש חוגים רבים ומגוונים, למעט חוגי ריקוד, בעיקר בגלל המוסיקה הנלווית לחוג זה. היא בודקת האם הם מעניינים או מתאימים לה מבחינת הזמנים. היא אפילו הולכת לחלק מהחוגים הללו, אך לא לחוגי ריקוד, כי לדבריה "אף חרדית סטנדרטית לא תתעניין בחוג מסוג כזה ולא תירשם אליו". כלומר, השימוש באינטרנט משרת צרכים חברתיים שלה: יצירת מגע עם אנשים ופעילויות שהיא לא היתה מכירה או לא היתה מתחברת אליהן אלמלא הגלישה באינטרנט.    

לעומתה י', בן 15, הבן השני משבעת ילדי המשפחה, אינו בוחל בקשרים עם חילונים דרך הרשת. הוא דווקא נהנה לשוחח בפורומים עם כל מיני בני נוער, דתיים לא-חרדים ואפילו חילונים, ומרגיש שזה "פותח לו את העיניים" לעולמות אחרים, שונים מאוד מאלה שבהם מתנהלים חייו. הוא נכנס, אמנם, גם לאתרי מידע וידע, בגיאוגרפיה, טבע והיסטוריה, ולאתרים שמוסרים מידע על ההתרחשויות בעולם החרדי בארץ ובעולם. י' אמר, בין השאר: "אני נכנס הרבה לאתר שקוראים לו 'חדרי חרדים', כי יש שם תמיד רכילויות על כל מיני חצרות וישיבות וגם על אנשים. כאילו לא מזכירים שמות, אבל תכף כולם יודעים על מי מדברים. יש שם גם ויכוחים שנשמעים מצחיק ואני בטוח שאם זה היה באמת, כלומר, אם הוויכוחים האלה היו מתנהלים פנים אל פנים, אפילו היו מגיעים למכות".

הוא אינו מסתיר מהוריו את כניסותיו לפורומים חילוניים. כפי שניתן להבין מהראיון, י' מעוניין ואפילו מצפה ליצור קשרים עם בני נוער אחרים, חדשים, חילונים, שהוא לא יכול לפגוש בחיי היומיום. בשבילו, השימוש באינטרנט הוא מענה וסיפוק הצורך החברתי במפגש עם בני נוער ממעגלים אחרים. בתגובה לשאלה האם הוא מתכתב באינטרנט, בפורומים או באופן עצמאי, גם עם בנות, הוא הסמיק וסירב להשיב. 

גם אצל ד', בת 17, אחת משמונה ילדים במשפחה, בולט המענה שנותן האינטרנט לצרכים חברתיים, אך כפי שנראה בהמשך, הללו שונים במידה מסוימת מאלה של קודמיה. ד' אמרה שהיא נהנית לדעת מה קורה "בחוץ", יותר מחברותיה בבית הספר החרדי. בדיבור עם חברותיה היא מרבה להשתמש באמירות כמו: "ראיתי באינטרנט ש...", אני מבינה ב... כי ראיתי על זה באינטרנט...". נראה כי השימוש באינטרנט משמש לה דרך להתחרות בחברותיה. ד' אמרה ש"בחיים" היא לא מתכתבת עם "כל מיני אנשים באינטרנט", כי היא שמעה על זה "סיפורים נורא מפחידים, שלא נדע והשם ישמור...". היא רק רוצה "לדעת יותר, לא להסתבך בכל מיני שטויות, כמו שקרה לבת של רב ידוע, אבל אני לא רוצה לרכל...".  לשאלה מה יעשה הסמינר שבו היא לומדת אם ייוודע שהיא גולשת באינטרנט, השיבה ד':  "יעיפו אותי מבית ספר, במיוחד אם הם יחשבו שאני בצ'טים. בעצם, בכל מקרה ישעו אותי אם יידעו שאני גולשת באינטרנט". 

ר', בן 17, אמר שהוא בודק באינטרנט כל מיני אפשרויות לימודים, בעיקר במסגרות דתיות, אך גם קורסים במחשבים ובכל מיני תחומים שלא ניתן למצוא בעולם החרדי. הוא אמנם רוצה להמשיך ללמוד בישיבה גבוהה, אבל הוא גם מעוניין שיהיה לו מקצוע "חופשי". ר' אמר בין השאר: "אני מתעניין בעוד דברים חוץ מהתורה, ורוצה לעסוק לא רק בדברי תורה כשאגדל ותהיה לי משפחה משלי ...". הגלישה באינטרנט משרתת אצלו צורך חברתי של חיפוש מקצוע, או לפחות קבלת הכשרה שתוכל לסייע לו ביומיום, בפרנסה ובמגעים עם העולם "בחוץ". לדבריו, למרות המשקל הרב שמייחסים ללימודי הקודש, בעולם החרדי מעריכים מי שיש לו מקצוע מכובד כמו מחשבים, או לפחות מעריכים את העובדה שהוא מבין בזה. ר' אמר עוד:  "השימוש במחשב, לא רק באינטרנט, אלא בכלל, נותן לי תחושה של 'איש העולם הגדול'. אני יכול להבין ולהיכנס לתחומים שסגורים בפני חבר'ה אחרים. אצל חלקם מתוך בחירה, ואצל אחרים זה מתוך חוסר ידע ויכולת להתמודד עם הדברים האלה".

ההתעניינות של בני הנוער החרדים בטיולים בחו"ל נובעת מהעובדה שמרבית המרואיינים נוסעים מדי פעם עם המשפחה או אל בני משפחה בקהילות היהודיות ברחבי העולם (בעיקר בצפון-אמריקה, אך גם בדרום-אמריקה ובאירופה, ובעיקר בצרפת ובלגיה)  ולא בשל העובדה שהם מתכננים את  "הטיול הגדול" שלאחר השחרור מהצבא. הם מתעניינים במה שקורה בקהילות הללו בתפוצות, מהי הפעילות החברתית הצפויה כשיהיו שם, אלו אמנים מופיעים בעת ביקוריהם, איזה חתונות ואירוסים צפויים. האמירות הללו מבטאות את רצון בני נוער להשתייך, להיות חלק מהקהילה החרדית המורחבת, לא רק בישראל, אלא גם בתפוצות.

על-פי דבריהם של י', ר', א', ד' וב', בימים שאותם כינו חלקם "ימים קשים" (והכוונה למחלתו של אחד מהרבנים המובילים בקהילות החרדיות, או להבדיל בעתות מחלוקת ומשבר בחצרות על פלגיהן, או בין החצרות והחסידויות, כפי שקרה באחרונה בבית שמש, בין חסידי סטמאר לחסידי גור), בני הנוער נכנסים יותר מן הרגיל לאתרי חדשות ולאתרי הקהילות המעורבות בסכסוך, כדי לדעת מה קורה והיכן הדברים עומדים. הם גם מצ'וטטים עם בני גילם בקבוצות המעורבות בסכסוכים, כדי לקבל מידע מבפנים.  י' אמר ש"אמנם אסור על-פי התורה לרכל, אבל אני לא ממש מרכל, אני רק 'מחליף מידע' ומברר כל מיני דברים. זה מעניין לדעת כל מיני דברים, שאחר כך אני שומע את המבוגרים מדברים עליהם, כאילו ברמזים, ואני יודע את האמת ולמה הם מתכוונים".

                                                  *

אצל מרבית בני הנוער שרואיינו בלטו הרצון והצורך האישי להגדיל את הידע שלהם בתחומים שונים, דבר שלא תמיד מתאפשר במסגרת החינוך החרדי. בתקופת הטרום-אינטרנט, הרצון לספק את הצורך בידע נתקל בקשיים רבים יותר, כי יש בקהילה החרדית רק ספריות גמ"חים (גמילות חסדים). אלה ספריות גדולות מאוד המספקות לקוראים ספרות כשרה בנושאים שאינם דתיים גרידא. בספרים המושאלים יש ספרות דרמה, אך רק מפרי עטם של סופרים חרדים, מה שמכונה "ספרות נקייה". בספריות יש גם ספרים שנועדו להרחבת אופקים, ספרים חילוניים שעוברים צנזורה. במקומות שבהם מופיעים, למשל, קריקטורה, אישום, ציור או איור שאינם מתאימים, מודבקת עליהם מדבקה. משאילים את הספרים מגמ"חים בעיקר מפני שהספרות החרדית יקרה מאוד וההשאלה היא בחינם.

בחברה החרדית גם אין לקרוא עיתונים "אסורים", אלא רק עיתונים שנועדו לקהילה: "יתד נאמן" לציבור הליטאי ו"המודיע" לציבור החסידי. עיתונים אלה נחשבים "נקיים" כי הם עוברים צנזורה קפדנית. מערכת החינוך החרדי, על דרישותיה הגבוהות, והמבנה המשפחתי המורכב של העולם החרדי, עשויים להיות גורמים שידחפו בני הנוער לגלוש באינטרנט.

גודלן של המשפחות החרדיות והלחץ הקיים בהן, בעיקר על בנות, לטפל ולגדל את אחיהם הצעירים, עשויים לדחוף בנות לקבל תשומת לב וירטואלית בגלישה באינטרנט. אצל הבנים, מערכת החינוך הקפדנית המתקיימת בחברותות (קבוצות לימוד המאורגנות לפי יכולות וכישורים) עלולה ליצור לחץ על כל תלמיד. אפיונים אלה של העולם החרדי עשויים לדחוף בני נוער לזרועות האינטרנט כמקום של פורקן, מקום שאין בו דרישות. שם הם אינם חייבים להזדהות בשמם, אלא להיות דמויות או כינויים על-פי רצונם, דמויות וירטואליות.

א' וד' אמרו שהן מורידות שירים מהאינטרנט. לדבריהן, הכוונה לשירים חסידיים מודרניים שמבצעים זמרים הנערצים. הן ממעטות להוריד שירים ישראליים או לועזיים. י' ור' אמרו שהם אינם מורידים שירים ישראליים, רק שירים חסידיים, גם כאלה בסגנונות שאינם חסידיים מסורתיים, כמו ראפ-חסידי, ומעט מאוד שירים לועזיים. ככלל, הבנים כולם אמרו שהם לא מאזינים לשירה נשית, כלומר, של זמרות, כי הדבר אסור. במקרים כאלה הגלישה באינטרנט נועדה לענות על צורך אישי של הנאה, שהבנות, למשל, אינן יכולות לספק, או יכולות לספק באופן חלקי בלבד במסגרת שבה הן נמצאות. 

ש' וג', הראשון בן 15 במשפחה של תשע נפשות, והשני בן 16 בן במשפחה של 11 נפשות, אמרו שבאמצעות האינטרנט הם מכירים חברים חדשים, כולם מהעולם החרדי, כי הם גולשים רק באתרים חרדיים. ובכל זאת, לדבריהם, הם אינם נפתחים יותר מדי לאותם חברים חדשים, כי המסגרת שהם רגילים בה היא יותר אינטימית, מסגרת של חברה שמרנית שיש לא מעט נושאי-טאבו. להלן דבריו של ג': "פתאום, בפורום שהייתי, התחילו לדבר כל מיני דיבורים מה הבנים עושים כשהבנות בנידה, וזה ממש לא התאים לי, כי הם כנראה בנים נשואים ואני רק בן 16, ויש לי לפחות עוד שלוש שנים עד שאני אתחתן ודברים כאלה יעניינו אותי, אז מיד יצאתי מהפורום הזה. וכבר עבר לי החשק להיכנס כמה ימים אחרי זה".

דבריו של ר', שהובאו בסעיף הצרכים החברתיים, בקשר לרצונו לבדוק אפשרויות לימוד באמצעות האינטרנט, מתאימים גם לתחום הצרכים האישיים. הלימוד, או חיפוש אפשרויות הלימוד, משרתים צורך אישי שלו לרכוש השכלה רחבה ושונה מזו הניתנת לו בעולם החרדי. ר' אמר בראיון:  "חשוב לי מאוד לדעת על קורסים שקיימים 'בחוץ' לגבי מחשבים, תוכנות וכל מיני דברים שיאפשרו לי להתפתח בתחום ההיי-טק...אני מאוד רוצה להתקדם בתחום הזה... לא במקום ללמוד בישיבה גבוהה, אלא גם וגם, זה אמנם מאוד קשה אבל אפשרי". לשאלתי האם הוא מנסה ללמוד דרך האינטרנט, השיב ר' שהוא רק מברר מה יש, הוא לא לומד ממש דרך האינטרנט, כי בשלב זה חסר לו הבסיס ללימודים כאלה, כי אלה תחומים שלא לומדים בישיבות בכלל.

ב', בן 16, ממשפחה של שמונה ילדים, אמר שהוא גולש באינטרנט כדי "להשתחרר" מלחץ הלימודים בישיבה ומהעולם החרדי בכלל. "בכל יום אני צריך את הזמן הזה עם המחשב, אחרת אני מרגיש שאני עומד להשתגע... אני לא יכול ללכת לרקוד או להשתחרר בכל מיני דרכים, כמו החילוניים, אז אני גולש באינטרנט במקום זה, זה עושה לי טוב". הלימודים האינטנסיביים במסגרות החרדיות מטילים לחץ פיזי ונפשי כבד על בני נוער. הם חסרים את אמצעי הפורקן הקיימים בחברה החילונית. הצורך בפורקן הוא אישי, הוא הקיים בדרגות שונות אצל כל נער או נערה. אופן ניתוב הלחצים הוא בחירה אישית אינדיבידואלית.  

כל שמונה המרואיינים, בנים ובנות, אמרו שהם לא נכנסים כלל לאתרי היכרויות באינטרנט, גם לא לאתרים שמיועדים למגזר החרדי. אך חלקם הסמיקו מאוד כאשר אמרו זאת. לא ברור אם זה נבע מעצם הנגיעה בנושא הנחשב ל"אסור", או בשל הצנעת האמת. כניסה לאתרים אלה מלמדת, שמספר הגולשים בהם הוא עצום. סביר להניח שמרביתם אינם מוסרים פרטים מזהים אמיתיים, גם לא של גילם. מקובל  לחשוב שאין מצב שנער או נערה חרדיים נורמטיביים ייכנסו לאתרי היכרויות כמו  dosidate, כי האתר מתאים בעיקר לחובשי הכיפות הסרוגות. לדברי המרואיינים, כאשר בנים ובנות חרדים מגיעים לגיל השידוך, הם נוטים להפסיק את הגלישה באתרי פורומים וצ'טים, כי חשיפת הדבר ברבים עלולה לסכן את עתיד השידוך.

                                               *

ממצאים מאתרי אינטרנט חרדיים

ברשת הישראלית יש כתריסר פורומים חרדיים, שבולטים בהם הפורום "חרדים" של מנוע החיפוש "תפוז", והפורום "חדרי חרדים" באתר ההתכתבויות הנרחב הייד-פארק. אחד הדברים שהיקשו מאוד על המחקר שלי היה אי ציון גיל הגולשים באתרים. זה הקשה עלי את מיון הגולשים ו"המצ'וטטים" לבני נוער ומבוגרים. הקריטריון האפשרי היחיד היה תוכן הדברים. לעתים רחוקות צוינו גילם של הגולשים או הגדרתם, כנער או כנערה.       

ב"חדרי חרדים" בולטים נושאי אקטואליה, כלומר, חדשות היום. לדוגמה, מגוון נושאים שהועלו בחול-המועד פסח, בתאריך 16.4.2006 - התכתבויות ותגובות בעניינו של חרדי בן 19 ממאה שערים, שהיכה למוות את בנו התינוק. חלק מהתגובות היו האשמות והשמצות נגד הממסד הישראלי-החילוני בדבר האשמות-שווא ועלילת דם. חלקן האחר יצא דווקא נגד הממסד הרבני-חרדי של החצר שאליה משתייך אותו אברך, ממסד הנותן גיבוי לאב שהרג את בנו. אחת הכותרות היתה: "המשטרה איימה: גאב"ד ירושלים יגורש מהארץ"; חסימת מוקד המידע/ההרשמה הטלפוני של קק"ל על-ידי ועדת הרבנים - תגובות ותגובות-נגד, ובהן האמירה "איך אתה מעז לערער על החלטות אבותינו מורינו ורבותינו?"; תגובות בנושא "החרדים החדשים", חרדים בעלי עמדות קיצוניות, משיחיות, בדלניות והרסניות; שאלות והתייעצויות בענייני הלכה כמו "המיונז של שארית", "מה מברכים אצלכם על פירה?", "המחירים של מוצרי פסח הם סחיטה", "האם מותר לשים בושם בפסח?". 

מחלתו של האדמו"ר מסטמאר היתה אף היא נושא לדיונים ותגובות של  הנכנסים לאתר. המתכתבים עסקו הן במחלה עצמה ובסיכויי ההחלמה של האדמו"ר בן ה-92, הן במלחמות הפנימיות בקהילת סטמאר, בין שני בניו-יורשיו של האדמו"ר, מאבקים שקרעו את החסידות, שמרכזה בניו-יורק, וגרמו לכך שאפילו ההלוויה נערכה בנפרד על ידי שני הפלגים. התכתובת בפורומים בעניין זה היתה ענפה וכללה הצדקות וגינויים לקרע.

     חלק גדול מההתכתבויות שנבדקו היו דברי הזדהות עם מצוקות שונות. עניין השידוכים בלט בהן, למרות התפיסה הרווחת ברחוב החרדי שהיכרויות באמצעות האינטרנט הן מגונות במיוחד ופסולות מיסודן, בעיקר בשל הקושי "לבדוק בציציותיו" של מי שמכירים ברשת. למרות כל האיסורים וההגבלות על  ההתקשרויות באמצעות האינטרנט, פרשת בת-הרב עמאר עשויה להעיד עד כמה עמוק חדרו המחשבים והאינטרנט ללב החברה החרדית. בתו של הרב הספרדי הראשי הכירה בחור חרדי באמצעות האינטרנט, ורחמנא ליצלן, גם פגשה אותו. זכורה לכל תגובת משפחת הנערה שבניה (לא ניכנס כאן לסוגיה מי מהם ומה היתה מעורבות ההורים, הרב והרבנית, בעניין) היכו את הצעיר נמרצות. הדבר הגיע לידיעת המשטרה ומערכת המשפט. הממסד הרבני נחרד מההשלכות שהיו יכולות להיות למקרה, ובעיקר על גידול הילדים וחינוך הנוער, ולשאלות ההשפעה של חדירת הטכנולוגיות המתקדמות על בני הנוער החרדים. נראה, אפוא, שההכחשות הנמרצות משהו שנשמעו מפי המרואיינים בעניין כניסה לאתרי ההיכרויות, אינן אמיתיות בהכרח, ולמרות הסיכון חלקם נוטים להיכנס לאתרים כאלה.     

התכנים באתר "חדרי חרדים" קשורים לעולם החרדי ולהתרחשויות בו, בדרך כלל בדמות רכילות או ויכוח. לדוגמה, בעניין היחס לליטאים באתר, הועלתה ב-30 באפריל 2006 השאלה "האם אתם מרגישים שנאה לליטאים כאן באתר. בימים האחרונים ראיתי כאן בפורום של 'בחדרי חרדים' טענות מליטאים על שנאה ותגובות קשות כנגד הציבור הליטאי ומנהיגיו. האם גם אתם שמים לב לזה?". התשובות היו בחלקן סרקסטיות למדי: "אני מרגיש שממש אוהבים כאן את הליטאים, שרק אם יכלו היו אוכלים אותם", או: "קנאה, לא שנאה ... מה לעשות, טבעי שיקנאו בטובים ובמוצלחים". כמובן, דברים אלה נשמעו מפי הליטאים ותומכיהם. אבל נאמרו גם דברים כמו: "ואני מרגיש ההפך, שהליטאים שונאים את החסידים בכל אתר ואתר, על אחת כמה וכמה בפורומים כשהם מסתתרים מאחורי מסכה"; "אני מציע שאף ליטאי לא ינסה להתחרות בכשרונות החסידיים לחיי קהילה יהודיים נעלים, כי בזה הם המומחים", או: "הליטאים שונאים כל מי שלא מיישר קו לפי הגחמות שלהם". גולשים שאינם שייכים למחנה החסידים או למחנה הליטאים, כתבו בפורום: "איזה תת רמה!! מקנאים ... מוצלחים ... מה זה השטויות האלו???"

שאלת החיים הכפולים של בני ובנות הציבור החרדי מעסיקה אף היא את גולשי הפורומים ו"המצ'וטטים". חיים כפולים אצל בני נוער חרדים הם תופעה נפוצה, יותר בקרב בנות מאשר בקרב בנים, כי יותר קל להן להסוות את עצמן, "להתחפש", בלשון העולם החרדי. דיון בעניין התקיים באחד הפורומים של "בחדרי חרדים" באחד במאי 2006. הובא סיפור, בלי שמות, על נערה מבית חרדי טוב, תלמידת סמינר המתלבשת כיהודייה טובה, אבל ... "הולכת בלילות שבת לטייל בדיסקוטקים בתל אביב. לפני כן היא מסירה את החצאית שמתחתיה יש מכנסיים או חצאית מיני".

נער שלא ציין את גילו, כתב בעניין הזהות הכפולה באחד הפורומים של האתר "חרדים" ב-29 באפריל 2006 את הדברים הבאים: "בעקבות משבר שעברתי לאחרונה החלטתי לחיות בחיים כפולים. כלומר, אני נראה חרדי ומתנהג כחרדי (כלפי חוץ), אבל בתוך תוכי אני עובר על כל העבירות שבתורה. האם להרגיש עוף מוזר בחברה?" אחת התשובות שקיבל היתה: "חבל שאתה לא מספיק כנה עם עצמך להיות אתה עצמך". תשובה אחרת, מפי בחורה, אולי קצת מבוגרת ממנו, כי היתה כבר נשואה, היתה הרבה יותר מקיפה, אך "פלקאטית" משהו: "לחיות חיים כפולים כבחור/ה זה קשה מנשוא, אך הסיבה שונה מחיים כפולים לאחר הנישואין. בתור בחור בדרך-כלל זה נובע מלחץ חברתי עצום, אך כדאי לברר כל שאלה לגופה, כי זה לא גיל שכדאי להכריע בו לגבי העתיד. אולי לברר אם אפשר להקל בכל מיני דברים והלכות, ואני עצמי יודעת שכן, כי גם לי קשה מאוד בעניין זה. לנו, הנשואים, קשה כפליים, כי קיים מנגנון המשחק מפני הילדים, שלא ייצאו מבולבלים, וכבר אין כל-כך הרבה זמן לסמינרים ולברורים יסודיים. בקיצור - לחיות חיים כפולים זה לשקר לעצמך, חייבים לחפש תשובות לכל השאלות כדי להחליט כך או כך".

באתר הנקרא "חרדים" בולט עניין השידוכים אפילו יותר מאשר ב"חדרי חרדים". הדבר המרכזי שהיה "על השולחן" בתאריך שבו נבחן האתר "בחדרי חרדים" (16.4.2006), היה מכתבי הזדהות של רווקים ורווקות עם מכתבה של בת רווקה, הכותבת להוריה מכתב גלוי שבו היא מצהירה על רצונה להתחתן, אך מבקשת מהם לא להאיץ בה ולא לגרום לה עגמת נפש או חלילה לעשות טעות, שמחירה יהיה כבד לה ולהם. בתגובה הוצף האתר במכתבי רווקות ורווקים חרדים שמתקשים למצוא זיווג ונתונים בלחץ חברתי ואישי כבד. הנושאים העיקריים באתרים המיועדים לציבור החרדי הם אפוא הלכה, חדשות ואקטואליה, חתונות, פסיקות ודיני רבנים, ורכילות מתוככי החברה הזאת.

 

                                               *

 

הן על-פי הראיונות והן על בסיס הנתונים הקיימים נראה שהמחשב האישי הגיע לרוב הבתים החרדיים. בחלקם הגדול נעשה שימוש גם בתקליטורים (גלילי, 20.5.05). בבני ברק ובירושלים נמכרים היום כותרים "בדוקים" של משחקי מחשב וסרטים נקיים מחשש לתכנים לא-הולמים (כולל הפקות מקור עלילתיות). כמה מהרבנים קוראים להחרים גם אותם, אבל מרבית הציבור אינו נענה לקריאה. גם האינטרנט נעשה נפוץ יותר ויותר, תוך הגבלתו באמצעות תוכנות Parental Control שמציעים ספקי האינטרנט לדתיים, לחרדים ולהורים מודאגים באופן כללי. 

תפיסת החרדים את עצמם כחלק נפרד מהתרבות הכללית בישראל אינה חדשה ואינה מכוונת לתקשורת באופן בלעדי. אבל עד השנים האחרונות, ובקרב זרמים מסוימים בציבור החרדי גם היום, ההתייחסות לתקשורת היא בעלת מאפיינים של תרבות-נגד. זו תרבות השוללת את עצם קיום התרבות האחרת, תרבות הרוב. רוב הציבור החרדי עדיין רואה עצמו כמיעוט בגולה הישראלית, מיעוט המאוים בהשתלטות הרוב על כל היקר לו ובהחדרת ערכים הנתפסים בעיניו כטמאים לתוך קהילותיו.

אחד העניינים הבוערים בחברה החרדית הוא המחשבים ותכולתם. הדבר גרם להקמת "בית דין מיוחד לענייני הפרצות שבמחשבים". בית הדין החליט כי המחשב לא ישמש לפנאי והנאה. הוצא "איסור חמור על כל איש מישראל להתחבר לאינטרנט. גם אנשי מקצוע שבלי האינטרנט תינזק פרנסתם, חובה עליהם לחפש כל דרך לצמצם את השימוש אפילו בצרכים ההכרחיים, ורק במקום עבודתם ולא בביתם ח"ו..." (שטאובר, 2004; 32).   

האינטרנט היה לכלי שבאמצעותו המאמינים מעיזים יותר. תוך שמירה על פרטיותם, הם יכולים ללמוד על דברים שבעבר לא ידעו כלל על קיומם, בעיקר בשל אורח חייהם המסוגר והממודר. יותר ויותר בני נוער דתיים וחרדים "נתפסים" לרשת. השנים הראשונות לקיום האינטרנט היו שנות התלבטות קשה בעולם הדתי והחרדי, על זרמיו ואמונותיו. חברות החיות בסד נוקשה של כללים גילו לפתע ממד חדש ובלתי נודע, והן מתקשות להתמודד אתו בכלים המצויים בידיהן. הנטייה הראשונה (הניכרת גם היום בחלק מהזרמים והקהילות) היתה לומר "לא" גורף לכלי החדש. אך הקושי להתמודד עם האיסור הניע את הנהגה הדתית והחרדית להעניק היתרים מוגבלים שהלכו והתרחבו עם הזמן, לאור הנסיבות המשתנות.

בזרמים הדתיים הדעות חלוקות חלוקה קיצונית. חסידויות קיצוניות דוגמת גור, ויז'ניץ או סאטמר, אינן מעלות אתרים משלהן לאינטרנט. לפני כשבע שנים אף יצאה פסיקה חד-משמעית של הרבנים הליטאים, בבית-דין צדק של העדה, השולל תכלית השלילה שימוש ישיר או עקיף באינטרנט. שנתיים לאחר מכן היה בית הדין הזה מתון יותר בפסיקותיו, והתיר למי שפרנסתם על האינטרנט את השימוש בו, כהכרח קיומי בלבד. אך למרות האיסור הגורף, המכוון בעיקר לבני נוער, ברור לרבנים הקושי במניעת גישה לאינטרנט.

הפורומים הפעילים בישראל ומחוצה לה, והמיועדים לחרדים, פעילים באותן רמות המוכרות בפורומים רגילים. למרות הפסיקה האוסרת שימוש במחשב בבית, מצליחים מרבית הגולשים והגולשות להגיע לפורומים. המיעוט שמצליח להצדיק הכנסת מחשב הביתה, עושה זאת במסווה של צורכי עבודה, שכן האיסור לשימוש ביתי במחשב עדיין גורף למדי. יש לציין כי אין, וכנראה גם לא יכולים להיות, נתונים ודאיים על מספר הגולשים ברשת מקרב החרדים, בארץ ובחו"ל, למרות הניסיונות לכמת את הציבור הזה (הכהן, 2004).   

בחוברת בשם "מי נגד מי?!" שמפיץ ארגון חרדי כדי "לקרב לבבות, לאחדות עם ישראל ואהבה אחים", עונים בני נוער חרדים לבני נוער חילונים על שאלות בעניינים הרלוונטיים לבני נוער בכלל. בסוף אותה חוברת מובאת רשימה של  "ערוצי תקשורת יהודית חיובית", ארגונים העוסקים בהסברת היהדות ואתרי אינטרנט מומלצים.

ממצאי המחקר הנוכחי, כפי שהובאו בפרק "ממצאי המחקר", יש בהם כדי להתאים לתיאוריה של סיוון (1991) בדבר "תרבות המובלעת". בני הנוער החרדים בוחרים בדגם הזה כדי להתמודד עם בעיות הגבול המוצב בינם לחברה החילונית. מדי פעם הם "מכניסים רגל למים החילוניים", כלומר, אתרים או פורומים חילוניים או מעורבים. אך בדרך כלל הם "מחזירים אותה", שבים מיד לפורומים המיועדים לחרדים.

בניגוד למצופה בתחילת המחקר, כמעט לא ניכר כאן "מרד נעורים" - דחיית ערכי החברה הקיימת על-ידי בני הנוער, תוך שאיפה להשתייך לחברה אחרת כלשהי, שונה בדרך כלל באופן מהותי מהחברה שבה גדלו. תופעה זו, הרווחת בחברות מודרניות, מסייעת לצעירים להשתחרר ממרות הוריהם. אך בני הנוער שנטלו חלק במחקר לא עשו שימוש באינטרנט לצורך זה, אלא בעיקר נעזרו בו כדי למלא צרכים שאינם כרוכים במרד ובשחרור ממרות.

התחושה האישית שלי, כבחורה חילונית שעשתה את המחקר,  היתה אמביוולנטית. מצד אחד התרשמתי מאוד מבני הנוער הללו והבנתי שהם צריכים לתמרן בעולם שמרני ונוקשה, הכולל איסורים רבים מאלה המוטלים על בני גילם  בחברה החילונית; מצד אחר, התקשיתי להבין ואפילו להאמין שהם עומדים באותם סייגים והגבלות שהם מספרים שהטילו על עצמם. על-פניו נראה לי כי הגירויים שיש ברשת האינטרנט אכן יוצרים קשיים ופיתויים שההנהגה הרבנית חוששת מהם, בבואה לאסור את השימוש ברשת. נראה כי כל ההגבלות והאיסורים יוצרים אפקט של "מים גנובים ימתקו". קשה לצפות מבני נוער שיעמדו בהם לאורך זמן.

 

 

ביבליוגרפיה

ברזילאי, ש. (2003). חיים כפולים: סיפורי המרקדים בין העולם החילוני לעולם החרדי, בתוך: ע. סיון וק. קפלן (עורכים). חרדים בישראל: השתלבות בלא טמיעה? ירושלים: מכון ון-ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, ע"ע 223-196.

גלילי, ש. "חרדים מהרשת או רשת של חרדים", ידיעות אחרונות, 20.5.2005.

גריליק, מ. (2002). החרדים – מי אנחנו באמת? ירושלים: הוצאת כתר.

זילברשלג, ד. (2001). "החרדי הווירטואלי", בתוך: נעמה יישובי (עורכת). הדרה ודימוי שלילי-אי שוויון בתקשורת הישראלית. תל-אביב: האגודה לזכויות האזרח בישראל.

מכון "תלמוד והלכה", (2005). המחשב לאור ההלכה. ירושלים

מנוף, מרכז הסברה חרדי, (2004). מי נגד מי? דו-שיח חרדי-חילוני. 

סיוון, ע. (1991). תרבות המובלעת. אלפיים, 4, 45-98.

קפלן, ק. (2003). חקר החברה החרדית בישראל: מאפיינים, הישגים ואתגרים, בתוך: ע. סיון וק. קפלן (עורכים). חרדים בישראל: השתלבות בלא טמיעה? ירושלים: מכון ון-ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, ע"ע 265-224.

שטראובר, ג. (2004). "תרבות כבר אינה מילה גסה", פנים, 27, 22-24.

שלג, י. (2000). הדתיים החדשים. תל-אביב: הוצאת כתר.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד