לא לחסום ולא לבלוע. ללמוד
לא לחסום ולא לבלוע. ללמוד

אסי זיגדון הוא מורה לתקשורת, עוסק בחינוך בלתי פורמלי, מוסיקאי, שדרן רדיו, עיתונאי ומפיק ראשי בתחנת רדיו

 

התקשורת האלקטרונית היא הגורם המכריע והדומיננטי בעיצוב פני הדור והחברה; לא בית הספר, לא תנועת הנוער ולא ההורים. גם למורים לתקשורת, מקצוע ההולך ותופס מקום, תפקיד בחינוך לצריכת האינטרנט

 

 

האינטרנט תפס את כולנו לא מוכנים.

יום אחד אמרו לנו שיש דבר כזה, "אינטרנט", וביום שלמחרת הוא כבר הפך להיות חלק מעולמנו. לא היתה כאן בחירה חופשית ממשית, כי המחשב היה בבית, משתוקק להתחבר אל העולם החדש.

 היתה כאן מציאות חדשה שחייבה הסתגלות מהירה ותפיסת עולם אחרת מזו שהורגלנו לה. "מהפיכת המידע" קראו לזה. דיברו על עידן חדש שבו הכל נגיש, קל, זמין ומהיר. עידן שבו את כל הידע שבעולם נמצא בתוך מאגר אחד גדול, שיתופי. והעידן הזה לא איחר לבוא. הוא כבר כאן, אתנו, בכל בית, בכל מוסד כמעט ובכל מקום, במשך עשר שנים כמעט.

כמו בכל מהפיכה טכנולוגית, ובאופן טבעי, הראשון לאמץ ולחיות את השינויים היה הדור הצעיר יותר; אותו דור שמחובר בנשמת אפו לקצב הרייטינג המטורף שמגיע ממסך קטן אחר, הטלוויזיה; אותו דור שחי בטמפו חדש, מהיר, שבו אין דחיית סיפוקים אלא זפזופ אל העונג הבא, העניין הבא. זהו דור הקליפים, הפרסומות הקצביות והאקשן התמידיים. לדור הזה התאים המדיום האינטרנטי כמו כפפה ליד.

לחיצת העכבר והמסך שיתחלף דומים מאוד לתנועת האצבעות על שלט  הטלוויזיה. הבאנרים עולים, הפופ-אפים קופצים - והקצב נשמר.

כל אלו מצביעים על כך שסוגיית האינטרנט הפכה להיות בראש ובראשונה סוגיה חינוכית, כי היא נוגעת יותר מכל לדור הזה ולאלה שיבואו אחריו. ככל שנסייע בידו להתמודד עם המציאות המשתנה, תוך הפנמה אמיתית של האופן שבו עובד העולם החדש הזה, נוכל לייצר, לאט לאט, תהליך משמעותי שיעזור לכולנו להוציא את המיטב מהסיפור הזה. ובמלים אחרות, להשתמש באינטרנט כדי ליצור חברה בריאה יותר ולא רווית ניכור ועיוותים, העשויה להתקבל ממה שנמצא ברשת.

 

הסכנות

כדי להתחיל לגבש עקרונות לטיפול שורש, אנסה למנות כמה בעיות חינוכיות שיוצר המדיום. בתוך כך, אביא ציטוטים ונתונים מחקריים ממאמרים בנושא.

חשוב לציין שבעוד הדור הצעיר עובר תהליך מואץ, הדור המבוגר מסתגל לאט יותר. משמעות הדבר היא שסדרי עולם התהפכו. לא זקני השבט הם החכמים, אלא דווקא זאטוטי השבט. אם הורגלנו בהיסטוריה שאבות מעבירים ידע לילדיהם, כעת, אולי בפעם הראשונה, לילד יש יותר ידע מאשר לאביו. הוא יודע לגלוש, השפה האינטרנטית מוכרת וטבעית לו. הוא "שוחה" בים המידע בלי בעיה, והוריו מפגרים מאחור. כאן נדלקת נורת האזהרה הראשונה, כי פירוש הדבר הוא שהשליטה של ההורים על המרחב הזה היא אפסית. זה משפיע מיידית על יחסי הכוח במשפחה.

המחקרים (לפי מאמרה של יונית שולמן, הספרייה הטכנולוגית של מט"ח), על ההשפעות השימוש במחשב ובאינטרנט על התפתחותם של ילדים ובני נוער, מגלים:  ילדים ומתבגרים (בני 10-17) מבלים מול המחשב כשעה חצי בממוצע ביום. שיעור לא מבוטל של ילדים (מעל 10%) מבלים מול המחשב מעל 16 שעות בשבוע. השימוש במחשב ובאינטרנט עולה עם הגיל ונפוץ יותר אצל ילדים ממשפחות מבוססות. מסקנה: ילד ממוצע מבלה מול האינטרנט כמחצית הזמן שהוא מבלה בבית הספר. ומספר השעות עולה עם השנים.

הסביבה החברתית

השימוש באי-מייל ובצ'אט לצורכי תקשורת חברתית נפוץ אצל מתבגרים.                     תוכנות כמו icq, msn messenger ואחרות הן תושבות קבע על שולחנם. השאלה המתבקשת היא, האם קשרים אלקטרוניים מוסיפים לרשת החברתית הקיימת של המתבגר (האם חברות זאת תהפוך גם למשהו מעבר לעולם הווירטואלי?), או מחליפים אותה? מחקרים שנעשו הראו שאצל נערים שהשתמשו יותר מאחרים באינטרנט חלה ירידה במעורבות חברתית וברווחה הנפשית ועלייה בתחושות בדידות ודיכאון. הסברים אפשריים לכך הם שהזמן שבו היו מחוברים לאינטרנט בא על חשבון הזמן שהוקדש לחברים. הסבר אחר הוא, שמתבגרים אלו יוצרים חברויות "וירטואליות" דרך הרשת, במקום חברויות בחיים, שהן חזקות, משמעותיות ותומכות יותר. 

נקודה חשובה היא, שניתן לראות גם תהליך למידה מסוים בעניין זה, כי ככל שחולף זמן מאז החיבור לאינטרנט ההשפעה השלילית על יחסים חברתיים פוחתת. זה מעיד על הסתגלות נכונה למצב. כדאי לחשוב איך מייעלים תהליך כזה ומאיצים אותו כדי לצמצם למינימום את הנזק להתפתחות חברתית נורמלית.

סקר מעניין נוסף מראה, שלרוב הילדים ובני הנוער יש חשבון דואר אלקטרוני משלהם. יותר ממחציתם בודקים את הודעות הדואר שלהם ללא השגחת ההורים. אחד מחמישה ילדים קורא את הודעות הזבל, בעיקר אלה עם שורת נושא מעניינת. מהסקר עולה גם כי 89% קיבלו דואר זבל עם הצעות לזכייה מהירה, למשל, בפלייסטיישן. 62% קיבלו הצעות להצטרפות לשירותי הכרויות, 61% קיבלו הצעות להקטנת שיעור המשכנתה או דירות למכירה, 55% קיבלו דואר זבל עם הצעות לירידה במשקל, 51% קיבלו הצעות לקניית תרופות ברשת, בהן ויאגרה, ו47%- קיבלו הודעות עם קישורים לאתרי פורנו קשה.

שוב, ההורה ממודר, לא יודע מספיק. האם הוא חושש לדעת? האם הוא יכול לדעת?

משחקי מחשב ואינטרנט מכניסים ילדים לעולם שבו הגבולות בין האמיתי לסימולציה לא תמיד ברורים. נראה שחלק מהילדים והמתבגרים מתקשים לפעמים להבין את הגבול. אחד הביטויים לכך הוא העדויות לכך שמשחקי מחשב אלימים מעודדים ומחזקים התנהגות עוינת ותוקפנית אצל נערים. ההשפעה עשויה להיות חזקה במיוחד אצל ילדים צעירים, שההבחנה בין דמיון ומציאות ממילא חלשה אצלם יותר.

"התמכרות לאינטרנט" אינה סוגיה חד משמעית, ויש הגדרות שונות של הבעיה ואופן הטיפול בה. לפי אתר טכנולוגיות המידע הממשלתי, הכולל גם שאלון אינטראקטיבי לבדיקה עצמית, "התמכרות לאינטרנט עדיין לא מוגדרת כהפרעה קלינית ידועה, כפי שמוגדרות הפרעות נפשיות אחרות או התמכרויות אחרות. פסיכולוגים רבים עדיין מבולבלים בכל הנוגע ליצירת הגדרה אחידה להתמכרות לאינטרנט ועדיין מתקשים להפריד בין התמכרות לאינטרנט ובין התמכרות למחשב, ולעתים מוסיפים לקטגוריה זו התמכרות לטלפונים, למשחקי וידאו וכדומה" (מתוך "לא יכולים בלי זה - טיפול בהתמכרות לאינטרנט", מאת שרית פרקול,  מעריב, 2.2.2003).

נטיות התמכרות כאלה ניתן לאתר אצל אדם כבר בגיל צעיר מאוד. מה שנראה כפעילות של הילד עסוק, שטוב לו לבלות שעות מול מחשב (הוריו עשויים לחשוב שמדובר בגאון מחשבים עתידי) עלול להוביל להתמכרות שהופכת את המחשב לכל עולמו כמעט.

שלושה חוקים שנחקקו בארה"ב בשנים 1996, 1998 ו2000-, ושנועדו להגן על ילדים מפורנוגרפיה, נפסלו על ידי בית המשפט, בנימוק של פגיעה בחופש הביטוי באינטרנט ובחוסר יכולת לאכיפה צודקת של החוקים.

המלחמה בפורנוגרפיה, גם במדינות שהיא נמצאת מחוץ לחוק או מנוגדת לדת הרשמית, אף פעם לא הצליחה. פורנוגרפיה מוכרת ומגלגלת מיליונים ברשת. היא מפתה, היא זמינה, ונגד ביזנס כזה בעל מחזור כספים כזה לא רק קשה להילחם, אלא בלתי אפשרי.

לא אמנה כאן את הסכנות שמציב עולם הפורנו הווירטואלי לתפיסת העולם של המתבגר את יחסי המין והיחסים הזוגיים. הדבר המרכזי הוא שהתנהגות יוצאת דופן מוצגת כנורמה, שסטיות והפרעות, וגם אלימות, נפוצים ומקובלים ברשת. תפיסת מציאות כזאת היא עידוד להתרת רגשות עוינות, שנאה, אלימות, סקסיזם ואגרסיביות, שממילא מאיימים על אורח חייה של החברה הדמוקרטית.

לתופעה אחרת ניתן לקרוא אשליית הזמינות. אפשר להוריד מהאינטרנט כל שיר, סרט או יצירה אחרת, בקלות רבה, בכל זמן נתון. ניתן להשיג כל מידע, לתקשר עם אנשים, לגלות עולמות. הדבר גורר זילות בלתי נסבלת של יצירות, פגיעה בזכויות יוצרים, ומעבר לכל, אשליה של "כאן ועכשיו". אין דחיית סיפוקים בעולם הווירטואלי. אפשר להשיג הכל כמעט, הכל במרחק כמה לחיצות עכבר.

נוצר פער עצום בין עולם המחשב למציאות, פער שבגיל ההתבגרות הוא קשה ממילא. שם, בחוץ, צריך לעבוד קשה. שם צריך לתקשר, ללמוד לעומק, לעבור חוויות וקשיים, להתמודד.

*

מה נעשה היום, כאן, אצלנו, כדי להתמודד עם הסכנות שמניתי ורבות אחרות? בסקירה חלקית של הנושא מצאתי בעיקר מה שאני מכנה "טיפול חוסם". זה הפתרון הקל לטעמי, הטכני, שבו בחרנו להשתמש. הנה כמה  דוגמאות לאמצעים שהמערכת נוקטת היום:

* מסננים וחסמים טכנולוגיים: תוכנות חוסמות גישה לאתרים, חוסמות "דואר זבל" וכו'. למעשה, קמה תעשייה שלמה של חברות המציעות חסימות למגזרים שונים על פי צורכיהם. אמצעים אלה מכוונים בעיקר לחסימת גישה לאתרי פורנו או לסינון מיילים המפנים לאתרים כאלה. שרית פרקול, במאמרה "מסננת אחת גדולה" (מעריב, 6.7.2003), מביאה דוגמאות לחברות כאלה ומציירת תמונת מצב די עגומה, שכן תעשיית "החוסמים" הפכה לעסק כלכלי משגשג, לא פחות גדול, כנראה, מעסקי הפורנו שבהם היא נאבקת כביכול.

כמו בכל תהליך טכנולוגי בעידן שלנו, תמיד יבוא החכם שימצא דרך לפרוץ חסימה, ולמחרת יקום מי שחוסם אותו. וחוזר חלילה. תהליך אינסופי ללא מענה חד משמעי.

* טיפים וכללים ל"גלישה בטוחה" באינטרנט, של משרד החינוך או משרד התקשורת. לדוגמה: "אל תמסור פרטים אישיים באינטרנט" וכו'. רוב ההנחיות האלה הן מאוד דידקטיות, מאוד מגוננות, אבל סופן לעורר התנגדות אצל המתבגר, כמו כל חוק בית ספרי קלאסי.

עמותות כמו "אשנ"ב" (אנשים למען שימוש נבון ברשת) מגלות ניצנים של הבנה עמוקה יותר מזו הגוררת מתן הנחיות יבשות, בהצעות לחתימה על אמנות והסכמים בנוגע לאתיקה של גלישה, ימי עיון ועוד. הקושי שמציבים כללי חופש הביטוי לאכיפת חוק על ידי המדינה, הביא להתארגנויות הורים ואנשי חינוך מודאגים.

התפםיסה שלי שונה. הקלישאה האומרת "if you can`t beat them - join them…"  נכונה מאוד, לטעמי, בתחום האינטרנט. מהתבוננות אישית, ובלי להפנות אצבע מאשימה (שהרי ניסיתי לתאר כאן מהפכה שלא היה אפשר להתכונן אליה, אלא רק ללמוד אותה בעודה מתחוללת), נראה לי שהמערכת החינוכית בישראל מתמודדת באופן חלקי בלבד עם עידן האינטרנט, בעיקר משום ש"זקני השבט", העומדים בראש המערכת, משתמשים אמנם ברשת בקביעות, אבל לא באמת מבינים שהכל השתנה.

העולם החדש שנוצר הוא עולם שלם ומקביל, עולם לכל דבר. זו מציאות כל כך אמיתית שהיא יכולה לשאוב לתוכה אדם באופן טוטאלי. מאמר שמצא חן בעיניי מאוד בהקשר זה, כחריג בנוף ובתפיסה הרווחת, נקרא "תרבות ה-Copy-paste של מערכת החינוך" (מאת אמיר תיבון, מערכת וואלה! 4 בספטמבר 2006). המאמר עוסק בדבריו של  פרופ' גבריאל סלומון מאוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לחינוך, שהציג גישה ייחודית לאינטרנט ומקומו במערכת החינוך והלמידה המודרנית.

אביא הערה אחת שלו כדוגמה (פרופ' סלומון לא מדבר על שינויי התאמה קלים, אלא על תפיסה חינוכית חדשה לגמרי):  "יש לקבוע הגדרות חדשות למושג 'הצלחה לימודית'. נכון להיום, מערכת החינוך מדגישה את שינון החומר וכתיבתו המדויקת בבחינה. בשביל זה לא צריך מחשב. אמנם יש תלמידים שנעזרים באינטרנט ובמצגות בשביל לשנן חומר, אבל אפשר לעשות את זה גם עם ספר ומחברת".

סולומון נוגע בשאלת ה"איך". הוא טוען שאנחנו לא מעודכנים וחכמים דיינו בהעברה ובשימוש מושכל במדיום הטכנולוגי החדש, אלא דבקים באותה מתודה ישנה שזמנה עבר.

אוסיף ואומר שבעיניי, התמודדות פירושה הבנה עמוקה ואמיתית של מכלול הפקטורים שיש להביא בחשבון, והסתכלות מודעת וחוקרת בתופעה הרחבה הקרויה "אינטרנט". יש להפנים את כל הדברים שדיברתי עליהם, לבחון את כל הסכנות והסטטיסטיקות לא מתוך חרדה מפני "העולם הווירטואלי" ולצורך בניית חסמים, איסורים, הנחיות ומאבקים חסרי סיכוי, אלא מתוך ראיית הצדדים החיוביים והיתרונות הרבים של הרשת, ונתינת דעת לשאלה איך ניתן להביא את המתבגר להבנה של המדיום התקשורתי העוצמתי הזה. דווקא הבנת הכוח העצום של האינטרנט, וחשיפת  הכוחות המניעים אותו, ימחישו את הסכנה. ויותר מכך, ימחישו את הפוטנציאל והכוח של הגולש לשנות בסופו של דבר את המציאות הווירטואלית.

אציג כמה הצעות שחשבתי עליהן בהקשר זה:

לימודי תקשורת מכיתה א', ובהמשך, לימוד תקשורת כמקצוע חובה לבגרות.

לימודי תקשורת הם לימודי התנ"ך של המאה ה-21. לא רק האינטרנט הוא מקור מידע וחינוך , אלא גם הטלוויזיה.

התקשורת האלקטרונית היא הגורם המכריע והדומיננטי בעיצוב פני הדור והחברה; לא בית הספר, לא תנועת הנוער ולא ההורים. זו האמת היום, זו המציאות. ובמציאות אי אפשר להילחם אלא ללמוד לנווט בה. בשלב הראשון עלינו להפנים את העניין הזה.

המהפכה התקשורתית נמצאת בעיצומה, אבל מערכת החינוך ממשיכה לנהוג כתמול שלשום. לבו של המהפך הנדרש בתוכנית הלימודים טמון, לדעתי, בהבנת כוחם של לימודי תקשורת, ובעיות כמו צפייה וגלישה ביקורתית.

כשחיפשתי במנועי החיפוש מידע על "גלישה ביקורתית", ומצאתי אותם "טיפים לגלישה בטוחה". זה ממחיש את הבעיה שאנו תקועים בה. טיפים אלו מתייחסים לרובד הגלוי, החיצוני, להתנהגות ולא לסיבות ולניסיון אמיתי להבין תהליכים המתחוללים מתחת לפני הרשת.

אז מה ילמדו?

מלבד ההוראה הטכנית של התלמידים, כיצד לגלוש (היום זה נעשה אמנם, אך נעשה במעט ומאוחר מדי לטעמי ב"שיעורי אינטרנט"), יש להתחיל וללמוד את  מהות הרשת. אביא דוגמאות לשלושה ממדים שהייתי מכניס לתוכנית הלימודים כבר בבית הספר היסודי.

* הגורם הכלכלי: האינטרנט מונע בכסף. זה שם המשחק. דווקא העובדה שהשימוש בו זול יחסית ומרבית האתרים והשירותים ניתנים בחינם, הופכת אותנו לתלויים בו יותר ויותר. כסף הוא מה שמניע את גלגלי הפורנו ברשת, למשל. התלמיד צריך לדעת שיש אתרי פורנו. הוא צריך להבין למה הם קיימים. שאם לא כן, הוא יגלה אותם בעצמו, בחוויה אישית שתגרום לנזקים שבהם דנתי.

     בכיתות גבוהות יש ללמוד את האספקטים פסיכולוגיים של הדבר. צריך להבין את ההשלכות, תפיסת העולם ו"שטיפת המוח" של אתרי הפורנו. צריך להבין כיצד הניתוק מהעולם הוא גורם ממכר ושואב יותר לעולם אפל זה, דבר שנועד להעשיר (מאוד מאוד) את בעלי האתרים הללו.

* שיקולי תוכן ועריכה: יש להסביר את כוח מערך יחסי ציבור במדיום הזה. להסביר עד כמה ההחלטות להביא דברים לידיעת הציבור מונעים בשיקולים כלכליים של בעלי כוח והון. להבהיר אלו כתבות הן יחצ"ניות.

* לימודי דמוקרטיה וחופש הביטוי: באינטרנט יכול כל אחד להגיד כמעט הכל. לכל אחד יכול להיות אתר. כוח ההשפעה של אנשים שאלמלא הרשת לא היתה ניתנת להם במה עשוי להיות עצום. לפיכך, כל שאלת חופש הביטוי צריכה להיבחן מחדש. לימודי האזרחות מתייחסים למציאות הרגילה, הם מתמודדים עם הבעיות המוכרות משכבר הימים. היום, בעידן המציאות הווירטואלית שמשקלה רב ביומיום, לימודי האזרחות לבגרות צריכים להתייחס במידה ניכרת (יחידות ממשיות בתוכנית לבגרות) לסוגיות מעולם האינטרנט.

גם מוסדות המדינה עומדים מחדש למבחן, הם פרוצים ונגישים היום הרבה יותר מבעבר; צריכות להישאל שאלות כבדות משקל בנוגע ל"מה אסור ומה מותר להגיד ברשת", שבה כוחו של היחיד גדל, לנוכח יכולתו להביא דברים לדיון ציבורי, להשפיע ולהישמע. דוגמה מצוינת לכוח החדש הזה הוא הבלוגים - יומנים מקוונים שכל גולש יכול ליצור. לחלקם יש הד בכפר הגלובלי כולו. בלוגרים היו לסופרים החדשים של הרשת, עם קהל מעריצים וקוראים גדל והולך.  מחקרים מצביעים על שינויי דעת קהל שנוצרו עקב מידע או דעה שהובאו בבלוג, והובילו להתרחשויות ממשיות. הדינמיקה החדשה הזאת היא כוח, שיש ללמד ולבחון כל הזמן כיצד להשתמש בו.

*

אני אמנם מורה לתקשורת, בין השאר, אבל זמן מועט בלבד מצאתי עצמי רועה בשדות החינוך הפורמלי בישראל, אולי משום שהתקשיתי למצוא די אנשים שמכירים בחשיבות לימודי התקשורת האלקטרונית מגיל צעיר וכלימודי חובה מובילים. אבל בעבודתי במסגרות חינוכיות בלתי פורמליות, במשך שמונה שנים, שילבתי באדיקות לימודי "צפייה / גלישה ביקורתית" בכל תחום מתודי שנגעתי בו.

אחד הרעיונות שהגיתי הוא ליצור תוכנית לימודים אלטרנטיבית, שכותרתה "שני עולמות". מטרת התוכנית להבליט את ההבדלים בין העולם המוצג באינטרנט לעולם שבחוץ. יש לעודד בכיתות דיון אמיתי ועמוק בהבדל זה. בכל שיעור ניתן לתקוף נושא אחד ולהעמידו למבחן. במלים אחרות, לבחון באופן שיטתי ודידקטי  מושגים, סמלים, "אגדות", ולנסות להבין למה עניין מסוים נתפס במציאות כ- x ואילו באינטרנט הוא נתפס כ- y. הבלטת ההבדל תפחית את הבלבול והטשטוש שבין התחומים, ותתרום לראייה חדה יותר של העולם הווירטואלי.

בסדנה שקיימתי בשנת 2005, באחד המוסדות שעבדתי בהם, סדנה בשם "החברה הישראלית בראי האינטרנט" (הנושא פחות חשוב כרגע), רציתי להמחיש לקבוצת בני הנוער כיצד מושפעת תפיסת העולם שלהם מסדר היום שמכתיבה הרשת. הבסיס לדיון היה הדינמיקה שבין האינטרנט לטלוויזיה, כי כמעט כל טלנובלה מקבלת גב יחצ"ני חזק מאוד ברשת. ככלל, האתרים הישראליים "מיצרים" כותרות ועוסקים כל הזמן בחומר שנשאב מהמסך הקטן השני. זה גם עובד הפוך, כשמפיקים ברשת סדרות on demand ההופכות לימים לגרסאות טלוויזיוניות (בשל ההצלחה ברשת). אין צורך הכביר מלים על ההשפעה שסופג "דור הטלנובלות" מהסמלים, הערכים ותפיסות העולם של הז'אנר הזה, וכיצד הוא מתעצב עקב זאת. אך כדאי להתמקד במתודה.

העבודה עם הקבוצה נעשתה כך:  התחלנו בדיון מקדים קצר. בהמשך, כל תלמיד ישב מול מחשב אישי ועשה "מחקר" עצמאי, ולידו דף מנחה שהכנתי מבעוד מועד, עם שאלות מפתח שיסייעו בהוצאת נתונים, ניתוחם והסקת מסקנות.

ניסינו לראות מה כותבים, איך כותבים, מה מידת המגמתיות בסיקור, מה מידת הג'אנק, מי קובע מה זה "ג'אנק", האם יש בכל פרסום עניין לציבור. מכיוון שעבדתי עם הקבוצה גם על צפייה בטלוויזיה, היה אפשר להשוות בין המדיה. למשל,  לראות שזמן המסך יקר בטלוויזיה, שיש שיקולי העריכה ויש מחשבה על כל פרט, ואילו באינטרנט יש הרבה יותר מקום ופחות "לחץ". האם משמעות הדבר היא שהיד על המקלדת "קלה יותר"? האם יש יותר "זבל" ברשת? גם רצינו לבדוק באמצעות מנועי החיפוש הפופולריים איזו כמות מידע יש על כוכבי הטלונבלות, לעומת המידע על  מנהיגי האומה, למשל. לבסוף התקיים דיון שבו ניתנה לכל אחד הזדמנות להתבטא באופן חופשי. בסוף הסדנה, כל תלמיד נותר עם תובנותיו, שהרי את הדרך אליהן עשה לבד.

לא אפרט כאן את תוצאות הבדיקות והמסקנות, הנקודה החשובה היא כיצד הפכה הקבוצה, בתוך שעתיים, לקבוצה ביקורתית, שצופה במסך המחשב במשקפיים חדשים, רעננים, שאינם סופגים או מקבלים אלא בוחנים ושואלים. אלה משקפיים שמקנות לגולש אפשרות להיות סלקטיבי יותר, לסמוך יותר על שיקול דעתו, לא לבלוע את מטעמי הרשת ללא אבחנה. חשוב היה לי שיחושו את הכוח הטמון ברשת ובכמות המידע ששוטפת את הגולשים.

החשוב ביותר הוא לזכור, שאנו נדרשים לתפנית ממשית בהבנתנו שמה שהיה הוא לא מה שהווה ומה שיהיה. אין די באזהרות, בחשש או בהתגוננות, צריך להישיר מבט אל המציאות ולנהוג בחכמה מרבית. האדם בנה עולם חדש ואחר, עולם חכם ומתוחכם. צריך ללמוד להתמודד אתו, לא להילחם בו אלא להבין אותו כדי להשתמש בו. לחקור, להעמיק, ולהפוך את הכלי האדיר הזה לכוח חיובי.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד